פסוק א:הילילו אניות תרשיש. אנשי הספינות ההולכים על ים תרשיש להביא סחורה לצור הילילו מעתה על חורבן צור:
פסוק א:כי שדד. כי צור שודד מהיות בה בית ומהיות מובא בה:
פסוק א:מארץ כתים. שוד צור נתגלה לאנשי האניות מארץ כתים כי שמה ברחו בני צור:
פסוק ב:דומו יושבי אי. יושבי כל אי מהאיים סביבות צור שבו דומו והתעצבו כי עיר סחורתכם נחרבה:
פסוק ב:סוחר צידון. ר״ל וכן כל סוחר מסוחרי צידון:
פסוק ב:עובר ים מלאוך. כי כל מי שהיה עוברים בספינות הים ממלא אותך צור בהרבה סחורות ומזה היה לסוחר צידון ריוח גדול ועתה שבת המסחר:
פסוק ג:ובמים רבים. בדרך מים רבים היה בא לצור זרעים ממצרים היושבת על שיחור:
פסוק ג:קציר יאור תבואתה. התבואה הבאה אל צור הים מקציר יאור ר״ל הנקצרות משדות מצרים הגדל על ידי השקאת היאור והיתה רבת התבואה וטוב למאכל והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק ג:ותהי סחר גוים. צור היתה סחר גוים כולה היו סוחרים עמה:
פסוק ד:בושי צידון. כיון שחרבה מקום סחורתך בושי והכלמי:
פסוק ד:כי אמר ים. כי הים המקיף את צור אמר ומקונן בעד צור וכה יאמר אתה צור מעוז כל הערים היושבים לחוף הים יש לך לומר ולקונן הריני כאלו לא חלתי וכאלו לא ילדתי וכו׳ כי נשארתי שממה מבלי בנים ובנות והואיל וכן בושי צדון כי להיכן תוליך סחורתך:
פסוק ד:רוממתי. חוזר על מלת ולא כאלו אמר ולא רוממתי בתולות:
פסוק ה:כאשר שמע למצרים. כאשר יהיה נשמע למצרים אבדן צור יחילו מפחד האויב שלא יבוא גם עליהם וימלאו רעדה כמו שחרדו אנשי צור בשמעם אשר האויב בא עליהם:
פסוק ו:עברו תרשישה. אתם הסוחרים המסתחרים אל צור מעתה עברו לארץ תרשיש להסתחר שמה והיא גם היא יושבת בחוף הים ויש מקום להסתחר שמה בשעת הדחק:
פסוק ו:יושבי אי. יושבי כל אי מהאיים סביבות צור עשו יללה כי מעתה לא תלכו שמה להסתחר:
פסוק ז:הזאת לכם. אמר כנגד אנשי צור וכי זאת חשבתם שתהיה לכם צור שהיתה קריה עליזה מרוב העושר והכבוד מימי קדם קדמתה קדמת העיר וראשית בנינה היא מימי קדם ר״ל משנים מרובות:
פסוק ז:יובילוה. חוזר לתחילת המקרא לומר וכי חשבתם שאנשי עיר כזאת יוליך אותם רגליהם לארץ מרחק לגור שמה ר״ל לברוח מפני האויב וללכת רגלי למרחוק:
פסוק ח:מי יעץ זאת. כאלו הנביא מתמה ואומר מי יעץ עצה כזאת על צור המעוטרת בעושר וכבוד אשר סוחריה המה שרים ומכובדים ר״ל על דעת מי עלה להחריב עיר כזאת:
פסוק ט:ה׳ צבאות יעצה. כאלו משיב לעצמו לומר ה׳ יעץ העצה ההיא ולא בא במקרה כי אם בהשגחה צוה להחריבה על מרבית גאותה בעשרה:
פסוק ט:לחלל גאון כל צבי. למען השפיל גאון כל ארץ חמדה ולהבזות דעת הנכבדים כי הכל יקחו מהם מוסר ולא יוסיפו להתגאות:
פסוק י:עברי ארצך כיאור בת תרשיש. את עדת תרשיש הנמצאת בצור להסתחר עברי מהר לארצך כמו היאור השוטף מהר כי פן תדבקך הרעה:
פסוק י:אין מזח עוד. אין עוד לצור חוזק ואזור להיות מזורז מול האויב לעזור לעצמו וכ״ש לזולת:
פסוק יא:ידו נטה. כאלו המקום נטה ידו על הים לעכב על עוברי הים לבלי הביא עוד סחורה לצור:
פסוק יא:הרגיז ממלכות. העיר לב הממלכות לבוא עליה בחרדה ומהירות רב:
פסוק יא:ה׳ צוה. לא במקרה באו אבל ה׳ צוה לבוא על צור עיר המסחר להשמיד כל חזקה:
פסוק יב:ויאמר וכו׳. המעשקה וכו׳ ; ה׳ אמר את עדת צידון הנעשקה משודדי צור בהיות סחורתו שמה מעתה לא תוסיפו עוד לשמוח על כי מקום סחרך היה קרוב לך:
פסוק יב:כתים קומי עבורי. לפי שאנשי צור ברחו לארץ כתים אמר עבורי לארץ כתים ועשו שם עמהם סחורה:
פסוק יב:גם שם. אבל גם שם עם כי תמצא אנשי סחורתך מ״מ לא תמצא שם הנחת רוח כי לא תמצא ידך להתעסק בסחורה כמאז:
פסוק יג:הן ארץ כשדים. הנה זאת העיר צור מארץ כשדים היא כי זה העם היושב בה עתה לא היה בה מאז ולא בנה אותה:
פסוק יג:אשור יסדה. אשור שהיתה ראש הממלכה לכשדים הוא יסדה להשכין בו אנשי ספינות עושי מלאכה במים רבים והמה אנשים פחותים ונבזים:
פסוק יג:הקימו בחוניו. ר״ל הנה אנשי אשור הם בנוה והקימו מגדלות העיר והם החריבו ארמונותיה ושמו את העיר למפלה כאדם העושה בשלו:
פסוק יד:הילילו אניות תרשיש. אנשי הספינות ההולכות על ים תרשיש להביא סחורה לצור הילילו מעתה כי שודד צור שהיתה מעוז וחוזק כל הערים היושבים לחוף הים:
פסוק טו:ונשכחת צור. ר״ל לא ילכו עוד אליה לסחורה:
פסוק טו:כימי מלך אחד. כימי דוד שהיה מלך מיוחד (ולפי שהיה לדוד ברית ושבועה עם חירם מלך צור והם לא שמרו את הברית והרעו לישראל ולזה נגזר עליהם שבעים שנה שממון מול שנות דוד להכיר שמהאל נעשה ולא במקרה):
פסוק טו:יהיה לצור כשירת הזונה. כי דרך הזונה שבאים רבים אליה ולפעמים תשכח מאהובים ולא יוסיפו לבוא ודרכה להרים קול בשיר ערב לעורר לב הזונים וכן יקרה לצור שהיו רבים באים לה לסחורה ונשכחה במפלתה ותצטרך לעורר לב הסוחרים לבוא אליה:
פסוק טז:קחי כנור. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה נשכחה שלוקחת כנור בידה ומסבבת העיר ומנגנת בטוב ובנעימות בשיר ערב למען תהיה זכורה למאהבים ור״ל ראוי לעורר לב הסוחרים לבוא אליך כמאז:
פסוק יז:יפקוד ה׳. יעלה זכרונה לפני המקום:
פסוק יז:ושבה וכו׳. תקח אתנן כבראשונה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור״ל תקנה סחורה מן המביאים:
פסוק יז:וזנתה וכו׳. ר״ל היא תספיק סחורה לכל העמים:
פסוק יח:סחרה ואתננה. הוא כפל ענין במ״ש:
פסוק יח:קדש לה׳. מאשר תרויח תקדיש ממנו לשם ה׳:
פסוק יח:לא יאצר. לא יונח הריוח בבית האוצר:
פסוק יח:ולא יחסן. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יח:כי ליושבים וכו׳. סחרה ריוח סחרה הקדיש לכהנים היושבים לפני ה׳ בבית המקדש:
פסוק יח:לאכול לשבעה. להיות להם למאכל עד כדי שביעה ולכסות חזק וחשוב:
