מַשָּׂא צֹר ומפולת הבורסה

מַשָּׂא צֹר הוא העשירי והאחרון בפרקי ה"משאות" של ישעיהו, שראשיתם בפרק י"ג, בהם הוא חוזה פורענות על העמים (בבל, פלשת, מואב, דמשק, מצרים, מדבר ים, דומה, בערב, גיא, חזיון, צור). לא בכדי חותם הנביא את נבואה זו בקביעה: "וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗הּ קֹ֚דֶשׁ לַֽי-הוָ֔ה לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֤י יְ-הוָה֙ יִֽהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ לֶאֱכֹ֥ל לְשָׂבְעָ֖ה וְלִמְכַסֶּ֥ה עָתִֽיק׃"(ישעיה כג יח), בבחינת: "כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יַעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט הָֽעֲשִׂירִ֕י יִֽהְיֶה־קֹּ֖דֶשׁ לַֽי-הֹוָֽה"(ויקרא כז לב).

כלומר, מתוך עשרת העמים הנזכרים ב"משאות" אלה שנחרץ גורלם לעבור תחת שבטה של אשור ("הוי אשור שבט אפי"), העשירי, צור, יקדיש את עושרו לה'.

הערים הפיניקיות – צור וצידון – "התאומים", נודעו כ"מרכז הסחר העולמי". נבואת ישעיה צופה את התמוטטותן.

יחסי ישראל ושתי ערים תאומות אלה, ידעו עליות ומורדות. בין דוד ושלמה בנו ובין חירם מלך צור נכרתה ברית נאמנה, שבמסגרתה סיפק חירם ארזי לבנון לבניין ארמונו של דוד ולבית המקדש. (יתכן כי הסיבה לידידות זו נעוצה בכך שדוד הכניע את הפלישתים, אשר היוו מתחרים עיקריים לצורים במסחר הים תיכוני).

בימי אחאב נתחזקה הברית בין שני העמים וקיבלה חותם של קשרי משפחה, עת נשא אחאב מלך ישראל את איזבל בת אתבעל מלך צידון. אולם איזבל הייתה זו שהחדירה לישראל את עבודת הבעל (אליל כנען) וכפתה על אחאב נורמות של שחיתות בהנהגה (למשל: פרשת כרם נבות). בסופו של דבר הושמד בית אחאב ונרצחו איזבל ועתליה בתה, מה שהביא להחרפת היחסים בין הממלכות הפיניקיות ובין ישראל.

אולי על רקע זה של מתיחות גדולה ביחסי שתי המדינות נכתבה נבואת פרקנו.

(נחלקו המפרשים בשאלת האויב שפגע בצורים על פי נבואתנו, האם זהו אשור(מצודות פסוק יג) או נבוכדנאצר מלך בבל(רש"י ורד"ק).

הפסוקים הראשונים של פרקנו (א'-ו') נתונים במסגרת של פתיחה וחתימה דומים:

מַשָּׂ֖א צֹ֑ר הֵילִ֣ילוּ ׀ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֗ישׁ כִּֽי־שֻׁדַּ֤ד מִבַּ֙יִת֙ מִבּ֔וֹא מֵאֶ֥רֶץ כִּתִּ֖ים נִגְלָה־לָֽמוֹ׃
...
עִבְר֖וּ תַּרְשִׁ֑ישָׁה הֵילִ֖ילוּ יֹ֥שְׁבֵי אִֽי׃
(ישעיה כג א-ו)

בפסוקים אלו קורא הנביא ישעיה לסוחרי צידון לקונן ולילל על מר גורלה של צור, שנשדדה בידי אויביה (=סנחריב), להפנים את העובדה שביתם חדל, ושלמעשה כל הסחר הימי התבטל. כל השמועה על המפלה תתרחש ממש כשיהיו הסוחרים בעיצומו של מסע מסחרי בים התיכון, ומאנשי כתים (=כרתים) ייוודע להם הדבר. הנביא ישעיה "מציע" להם לעבור לתרשיש (יוון? / מערב תורכיה / ספרד) שהרי מעוז כוחם היה על "אוניות תרשיש" שבנו, ובהם הפליגו לכל מרחבי הים התיכון. [מבחינה היסטורית ידוע לנו שהפיניקים הקימו בסיסי שליטה מסחרית לאורך הים התיכון הן בחופיו הצפוניים (אירופה) והן בחופיו הדרומיים(צפון אפריקה)].

הֲזֹ֥את לָכֶ֖ם עַלִּיזָ֑ה מִֽימֵי־קֶ֤דֶם קַדְמָתָהּ֙ יֹבִל֣וּהָ רַגְלֶ֔יהָ מֵֽרָח֖וֹק לָגֽוּר׃
מִ֚י יָעַ֣ץ זֹ֔את עַל־צֹ֖ר הַמַּֽעֲטִירָ֑ה אֲשֶׁ֤ר סֹחֲרֶ֙יה֙ שָׂרִ֔ים כִּנְעָנֶ֖יהָ נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ׃
יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת יְעָצָ֑הּ לְחַלֵּל֙ גְּא֣וֹן כָּל־צְבִ֔י לְהָקֵ֖ל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ׃
עִבְרִ֥י אַרְצֵ֖ךְ כַּיְאֹ֑ר בַּת־תַּרְשִׁ֕ישׁ אֵ֖ין מֵ֥זַח עֽוֹד׃
יָדוֹ֙ נָטָ֣ה עַל־הַיָּ֔ם הִרְגִּ֖יז מַמְלָכ֑וֹת יְהוָה֙ צִוָּ֣ה אֶל־כְּנַ֔עַן לַשְׁמִ֖ד מָעֻזְנֶֽיהָ׃
וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי ע֖וֹד לַעְל֑וֹז הַֽמְעֻשָּׁקָ֞ה בְּתוּלַ֣ת בַּת־צִיד֗וֹןכתיים (כִּתִּים֙) ק֣וּמִי עֲבֹ֔רִי גַּם־שָׁ֖ם לֹא־יָנ֥וּחַֽ לָֽךְ׃
(ישעיה כג ז-יב)

יש להבין על מה הקצף הגדול, הן לא נאמר בפרקנו שצור חטאה כלפי ישראל או שכניה?

אם נשווה את נבואתנו לנבואת יחזקאל על צור, נמצא שם מה שחסר כאן, את הסיבה לעונשם:

וַיְהִ֛י בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְ-הוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם יַ֠עַן אֲשֶׁר־אָ֨מְרָה צֹּ֤ר עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ הֶאָ֔ח נִשְׁבְּרָ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעַמִּ֖ים נָסֵ֣בָּה אֵלָ֑י אִמָּלְאָ֖ה הָחֳרָֽבָה׃
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֔ה הִנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ צֹ֑ר וְהַעֲלֵיתִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים כְּהַעֲל֥וֹת הַיָּ֖ם לְגַלָּֽיו׃
וְשִׁחֲת֞וּ חֹמ֣וֹת צֹ֗ר וְהָֽרְסוּ֙ מִגְדָּלֶ֔יהָ וְסִֽחֵיתִ֥י עֲפָרָ֖הּ מִמֶּ֑נָּה וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֖הּ לִצְחִ֥יחַ סָֽלַע׃
(יחזקאל כו א-ד)

יחזקאל מאשים את צור בשמחה לאיד (לא ברור על איזה חודש מדובר, אך שנת עשתי עשרה היא שנת אחת עשרה לגלות יהויכין, והיא שנת החורבן). הצורים, בשמעם על חורבן ירושלים, שמחו שמעתה יירשו הם את מעמד הבכורה בסחר העולמי, במקומה של ירושלים. כל זה ביחזקאל, אך לא בפרקנו. ואמנם ישעיהו לא מפרש את חטאם אך כן רומז לו. בפסוקים ח-ט הוא מדבר על "נכבדי ארץ", סוחרי צור שראו עצמם כחשובים בתבל, ונהנו מעושרם (="עַלִּיזָ֑ה") כאילו מצבם-מעמדם מובטח להם לנצח נצחים ("מִֽימֵי־קֶ֤דֶם קַדְמָתָהּ֙"). שאננות גאה זו אולי מובנת, אך יש בה סכנה רוחנית-מעשית של דורסנות קפיטליסטית הרואה בעושר חזות הכל, ומתעלמת מן העוני והמחסור הקיימים בעולם. וכבר היו דברים מעולם.

ביחזקאל נאמר על סדום:

הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֺ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה׃
וַֽתִּגְבְּהֶ֔ינָה וַתַּעֲשֶׂ֥ינָה תוֹעֵבָ֖ה לְפָנָ֑י וָאָסִ֥יר אֶתְהֶ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃
(יחזקאל טז מט-נ) 

נזכור שצידון הוא בכורו של כנען, והוא ששירש את המותג "כנעני" כשם נרדף לסוחר, למשל: "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני" (משלי לא טו). ומני אז הצידונים והצורים, שוכני רצועת החוף הצפונית של ארץ ישראל, "גבול הכנעני מצידון... בואכה סדומה ועמורה..."(בראשית י יט) מתעסקים במסחר.

חברה בה האדם נמדד על פי עושרו והישגיו הכלכליים היא חברה רקובה מבחינה מוסרית-ערכית וכפסע בינה ובין השחתת סדום ועמורה. וסימנך: "גבול הכנעני מצידון – בואכה סדומה ועמורה".

אם נחפש את הלקח לדורות מנבואה זו, הרי שההתרחשויות הגלובליות בתחום הפיננסי והתמוטטות השווקים ברחבי העולם ב"אפקט דומינו" אשר החל בהתמוטטות ה"וול סטריט" האמריקני בתחילת שנת תשס"ט, יכולות להדגים זאת היטב.

ההקבלות בין התרחשויות אלו לבין צור וצידון רבות; מנהטן, כמרכז הסחר העולמי, שוכנת על חצי אי, כמו צור. אמריקה אף היא "מקדשת" את "העושר והכבוד" ומהווה מודל לחיקוי עבור העולם כולו ברדיפה אחר קניינים חומריים ורווחה. השוק האמריקני עודנו הגדול בשווקים בזכות הקידמה הטכנולוגית בתחום התקשורת (המקבילה המודרנית של "אניות תרשיש" בהן הצליחו סוחרי צור להגיע למחוזות רחוקים).

הסוחר שאינו אלא מתווך בין היצרן לקונים, ואשר בתור שכזה לא היה אמור לזכות למעמד רם בחברה האנושית, זוכה ב"תרבות המערב" לכבוד גדול ואף להערצה, והכל מכוחה ומכוח כוחה של אמריקה, ארץ ההזדמנויות - העסקיות - הבלתי מוגבלות.

"אפקט הדומינו" של התמוטטות כלכלות מוצנע בפרקנו בכמה ביטויים מינוריים כגון: "כַּֽאֲשֶׁר־שֵׁ֖מַע לְמִצְרָ֑יִם יָחִ֖ילוּ כְּשֵׁ֥מַע צֹֽר׃"(ישעיה כג ה), שכן מצרים סחרה בתוצרת הפשתן שלה עם צור, אשר הייתה המשווקת של בגדי הפשתן המצריים ברחבי תבל. וכן רומז לכך הביטוי הסתום: "יָדוֹ֙ נָטָ֣ה עַל־הַיָּ֔ם הִרְגִּ֖יז מַמְלָכ֑וֹת"(פסוק יא). לעומת זאת, בספר יחזקאל מוקדשים לכך לא פחות משלושה פרקים(כו-כח) המפרטים, כב"מוסף כלכלי" של עיתון, את תחומי הסחר של צור עם כל הממלכות שבאגן הים התיכון ואת השפעת מפלתה.

הנביא יחזקאל "צובע" אותה בצבעים עזים ובשפה ציורית:

כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲ-דֹנָ֥י יְ-הוִ֖ה לְצ֑וֹר הֲלֹ֣א ׀ מִקּ֣וֹל מַפַּלְתֵּ֗ךְ בֶּאֱנֹ֨ק חָלָ֜ל בֵּהָ֤רֵֽג הֶ֙רֶג֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ יִרְעֲשׁ֖וּ הָאִיִּֽים׃
וְֽיָרְד֞וּ מֵעַ֣ל כִּסְאוֹתָ֗ם כֹּ֚ל נְשִׂיאֵ֣י הַיָּ֔ם וְהֵסִ֙ירוּ֙ אֶת־מְעִ֣ילֵיהֶ֔ם וְאֶת־בִּגְדֵ֥י רִקְמָתָ֖ם יִפְשֹׁ֑טוּ חֲרָד֤וֹת ׀ יִלְבָּ֙שׁוּ֙ עַל־הָאָ֣רֶץ יֵשֵׁ֔בוּ וְחָֽרְדוּ֙ לִרְגָעִ֔ים וְשָׁמְמ֖וּ עָלָֽיִךְ׃
וְנָשְׂא֨וּ עָלַ֤יִךְ קִינָה֙ וְאָ֣מְרוּ לָ֔ךְ אֵ֣יךְ אָבַ֔דְתְּ נוֹשֶׁ֖בֶת מִיַּמִּ֑ים הָעִ֣יר הַהֻלָּ֗לָה אֲשֶׁר֩ הָיְתָ֨ה חֲזָקָ֤ה בַיָּם֙ הִ֣יא וְיֹשְׁבֶ֔יהָ אֲשֶׁר־נָתְנ֥וּ חִתִּיתָ֖ם לְכָל־יוֹשְׁבֶֽיהָ׃
עַתָּה֙ יֶחְרְד֣וּ הָֽאִיִּ֔ן י֖וֹם מַפַּלְתֵּ֑ךְ וְנִבְהֲל֛וּ הָאִיִּ֥ים אֲשֶׁר־בַּיָּ֖ם מִצֵּאתֵֽךְ׃
(יחזקאל כו טו-יח)

יתכן שהסיבה לעוצמה היתירה שבתיאור הנביא יחזקאל נעוצה בכך שנבוכדנצר פגע בצורים ובצידונים פגיעה אנושה, בעוד סנחריב אמנם השבית את ענף הספנות לכמה עשרות שנים, אך צור התאוששה.

נשוב לפרקנו.

הנביא ישעיה חותם את הנבואה בהבטחה שצור תחזור לסחור, אך לקח המכה שהוכתה ביד סנחריב ישפיע עליה בכך שתקדיש חלק מהונה ל"יושבים לפני י-הוה", אלו הם צדיקי ישראל / עם ישראל כולו / הגויים שיכירו בה' ויידבקו בו. המלבי"ם מעיר כאן שרווחי המסחר יוקדשו ללומדי התורה ואנשי האמונה, ולא למקדש ולקורבנות, שהרי: "לא תביא אתנן זונה... בית ה' א-להיך לכל נדר כי תועבת ה' א-להיך הוא", ולכן "לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר" לבדק הבית, "וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן" לצורכי הקרבנות.

וְהָיָ֞ה מִקֵּ֣ץ ׀ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֗ה יִפְקֹ֤ד יְהוָה֙ אֶת־צֹ֔ר וְשָׁבָ֖ה לְאֶתְנַנָּ֑ה וְזָֽנְתָ֛ה אֶת־כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָאָ֖רֶץ עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗הּ קֹ֚דֶשׁ לַֽיהוָ֔ה לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ יִֽהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ לֶאֱכֹ֥ל לְשָׂבְעָ֖ה וְלִמְכַסֶּ֥ה עָתִֽיק׃
(ישעיה כג יז-יח)

האדמו"ר מחב"ד, ר' מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, לימד בעלותו על כס האדמו"רות, שיש ערך לקדמה הטכנולוגית של אמריקה, בכך שניתן, ואף חובה, לנצלה להפיץ בעולם את האמונה בה', על ידי שימוש באמצעים שנועדו מעיקרם למטרות מסחריות:

"וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗הּ קֹ֚דֶשׁ לַֽיהוָ֔ה לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ יִֽהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ".