פסוק א:הנבואה התשעה עשר תחילתה (כג, א) משא צור הלילו אניות תרשיש, עד (כד, א) הנה ה' בוקק הארץ ובולקה וגומר, ויש בה שתי פרשיות, האחת, משא צור, השנית, (כג, טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צור. והנה ראיתי לשאול בה ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה באומרו משא צור הלילו אניות תרשיש וגומר מארץ כתים נגלה למו, כי הנה אמר שהיתה המשא על צור, ואיך אם כן עשה הקינה והיללה על אניות תרשיש, כי הנה תרשיש אינו צור, גם אמר מארץ כתים נגלה למו, והנה הם ארצות מתחלפות צור ותרשיש וארץ כתים, ואם כן איך עשה מכולם דבר אחד, וכמו שאמר אחר כך (כג, י) עברי ארצך כיאור בת תרשיש, והנה המשא לא היה על תרשיש כי אם על צור.
פסוק א:השאלה השנית במה שמצאנו בתוך קינת צור ענין צידון וקינתה, כמו שאמר (כג, ב, ד) דומו יושבי אי סוחר צידון וגו', וכן אמר אחר כך בושי צידון כי אמר ים, ואמר עוד (כג, יב) לא תוסיפי עוד לעלוז המעושקה בתולת בת צידון, והנה ידענו שצור וצידון היו גלילות מתחלפות עם היותם קרובות זו לזו, ואם היו שתיהן נכללות בזאת הנבואה, איך אמר אם כן משא צור והיה ראוי שיאמר משא צור וצידון.
פסוק א:השאלה השלישית באומרו (כג, יא) ה' צוה אל כנען לשמיד מעזניה, ויקשה מאד מה ענין כנען במקום הזה, כי הנה צור לא היתה מארץ כנען, וגם המחריבים צור לא יצאו מכנען, כי היו נבוכדנצר ומחנהו ומה לו עם כנען.
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו (כג, יג) הן עם כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו בחוניו עוררו ארמנותיה שמה למפלה, וזה אי אפשר שיפורש על צור כי היא לא היתה מארץ כשדים, ואם אמר זה על המחריבים את צור, איך יפורש עליהם אשור יסדה לציים, ואומרו הקימו בחוניו עוררו ארמנותיה, כי הנה אשור לא מצינו שיסד לצור.
פסוק א:השאלה החמישית באומרו (כג, טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה וגו', (כג, יז) והיה מקץ שבעים שנה יפקוד ה' את צור ושבה לאתננה וגומר, והנה המפרשים כולם הסכימו שחרבן צור הנזכר בכאן, הוא עצמו מה שנבא יחזקאל שהחריב נבוכדנצר מלך בבל כמו שנאמר שם (כו, ז) הנני מביא את נבוכדנצר מלך בבל מצפון וגומר, ויש בין שתי הנבואות האלה חלוף גדול מופלג, והוא שכאן נזכר שתשכח צור שבעים שנה ואחר כך יפקוד השם אותה ושבה לסחרה ואתננה, ובנבואת יחזקאל לא נזכר דבר מזה לא מהשבעים שנה ולא מהפקידה, אבל נזכר שיהיה חרבנה והתהפכותה בהחלט מבלי ישוב עוד, וכמו שנאמר שם (יחזקאל כז, לד) עת נשברת מימים במעמקי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו, ואמר (שם כו, ד - ה) ושחתו חומות צור והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע, משטח חרמים יהיה בתוך הים וגומר, וכן הוא האמת שצור נטבעה בים והיא קרובה לצידון וסמוכות היו לארץ ישראל, ואחר חרבנה נפלה ולא תוסיף קום ולא נתישבה עוד, ואיך צדק אם כן מאמר הנביא ישעיהו כאן והיה מקץ שבעים שנה יפקוד השם את צור ושבה לאתננה, ואם היה זה כן איך לא זכרו יחזקאל.
פסוק א:השאלה הששית באומרו בסוף זאת הנבואה (ישעיה כג, יח) והיה סחרה ואתננה קדש לה' לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני השם יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, וגם דבר מזה לא זכר יחזקאל במה שניבא על צור, ואם צור היתה מארצות העמים, איך יתכן שיהיה והיה סחרה ואתננה קודש לה' ושיהיה ליושבים לפני ה' לאכול לשבעה, כל שכן בהיותה נטבעת בים ושממה כמהפכת זרים כמהפכת סדום ועמורה, כי היה בלתי אפשר שיהיה לה עוד סחרה ואתננה. והמפרשים פירשו לפני השם שהם הצדיקים לאכול לשבעה, וכבר אמרתי שאחרי שקיעת צור בים וטביעתה שם לא יתכן זה, ואם היום הזה ראינו שאין צור בעולם, רוצה לומר אותו צור שנבאו עליה ישעיה ויחזקאל עליהם השלום, איך נקוה שנתעשר בסחרה ואתננה באחרית הימים, והנה לא מצינו שאמר זה על מצרים ועל בבל ועל שאר הארצות שהם עתידים להיות כבושות לארץ ישראל, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו הספקות האלה כולם.
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא ליעד על חרבן צור ופקידתה וחזרתה ליישובה אחר שבעים שנה, האמנם מהו הצור הזה, ראוי שתדע שצור הנזכר בדברי הנביאים, חשבו אנשים מבני עמינו שהיא המדינה ההוללה הנקראת ויני"סיאה, והביאם אל זה מה שזכרו ישעיהו ויחזקאל גם כן מתוארי צור והיותה בנויה על הים, אבל זהו טעות מבואר לפי שישעיהו וגם יחזקאל נבאו על צור, וזה לנו אלפים שנה כפי הזמן אשר בו נבאו כל אחד בדורו, והנה ויני"סיאה כפי עדות דברי הימים, אשר לה היתה התחלתה ובנינה לדייגים בכמו אלף שנים היום לא עוד, והוא ממה שיורה שצור שנבאו הנביאים על חרבנה היתה אחרת קדומה לויני"סיאה יותר מאלף שנים, אמנם בבראשית רבה (פרשת ס"א, ז) ובילמדנו על ויהי חשך אפלה, ופסיקתא על ויהיה בחצי הלילה, אמרו חכמים ז"ל אמר ר' אלעזר כל צור שכתוב בתורה שלם, בצור המדינה הכתוב מדבר, צר חסר ברו"מי הכתוב מדבר, ואין דעתי נוחה בזה לפי שבנבואת יחזקאל עצמה בהיותה אחת ומתדבקת, פעמים יאמר בה צור מלא ופעמים צר חסר, ולכן אם קבלה היא נקבל, אבל כפי פשט הכתובים אין לנו לזוז ממה שיורה עליהם אמתת הנבואה וייעודיה, והוא שכפי עדות הכתובים צור וצידון היו שני גלילות קרובות זו לזו שכנים וקרובים לארץ ישראל, והיה מושל עליהם חירם בימי שלמה מלך עליו השלום, ולפי שצר היה עיקר המלכות היה נקרא מלך צור והיה צידון תחת ידו, וכמו שבדברי הימים נאמר (דה"א יד, א) וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דור ועצי ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים לבנות לו בית, ובספר מלכים (א' ה, טו) נאמר וישלח חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה, וגם שלמה שלח לאמר לו (שם פסוק כ) כי אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרות עצים כצידונים, ויואל הנביא אמר (ד, ד - ו) וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת להגמול אתם משלמים עלי ואם גומלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם, אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטובים הבאתם להיכלכם, ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היוונים וגומר, הנה התבאר שהיה צור סמוך לצידון, ושניהם היו סמוכים לארץ ישראל, עד שהיו גונבים הנערים הקטנים משם, והיו מוכרים אותם ליונים להרחיקם מעל גבולם או ששבו אותם בגולה, וצור זה נטבע בים ונראים יסודיה ובניניה מרחוק, והיא נקראת אצל הגוים טירו.
פסוק א:האמנם מה שכתבו המפרשים שהחרבן אשר זכר ישעיהו ממנה בנבואה הזאת, הוא עצמו מה שזכר יחזקאל, הוא בעיני גם כן טעות מבואר, לפי שישעיהו לא זכר שיבוא נבוכדנאצר עליה כמו שזכר יחזקאל, ולא שישחיתו חומותיה ויהרסו מגדליה, ולא שתהיה משטח חרמים בתוך הים, כמו שאמר יחזקאל (כו, יב) ושללו חילך ובזזו רכולתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתוצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו, עד שאמר עליה (שם פסוקים יט כא) נתתי אותך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך וכסוך המים הרבים וגומר, בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי לעולם נאם ה' אלהים, והמאמרים כולם מורים על שקיעת צור ואיבודה בהחלט עד עולם. ולא זכר מזה ישעיהו דבר, גם ביאר יחזקאל שהיה חרבן צור ומפלתה בעבור מה ששמחו על חרבן ירושלם, כמו שכתוב (כו, ב - ג) בן אדם יען אשר אמר צור על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה, לכן כה אמר ה' הנני עליך צור וגומר, ולא זכר דבר מזה ישעיהו, גם יחזקאל הנביא מיד כשהשלים נבואת צור, ניבא על צידון פרשה בפני עצמה, וישעיהו לא ניבא על חרבן צידון מחרב ודם ושאר הדברים שנזכרו שמה, ובעבור זה כלו אמרתי שלא עלה סגנון אחד לשני הנביאים האלה בדבר הזה, ושהיו נבואותיהם מתחלפות עם היות ששניהם על צור נבאו, אבל ישעיהו זכר שתבא עליה השפלה כי יעלו עליה שודדים על ידי סנחריב, כמו שכתוב הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אבל לא שתחרב ויפלו חומותיה, ולא שיעלה הים עליה, כי אם שיבאו שודדים עליה ותחדל מלעשות סחורותיה בכמו ע' שנה בימי סנחריב שבלבל כל האומות, וידמה שלהיות צור שכנה לירושלם, זכר הנביא שיקרה לה מה שקרה לירושלם מהגלות והטלטול בבבל ע' שנה, ושאחר כך תפקד צור ותשוב לקדמותה ובכבודה ובסחורותיה ותהיה באהבה עם ירושלם, ואין ספק אצלי שהיה זה בימי חזקיהו, ומזה בלבד דברה הנבואה הזאת על מה שיקרה לה מההשפלה והקלון בימי סנחריב אותם ע' שנה, ושתשוב לקדמותה וסחורותיה ושיהיו קדש לה', כי כן היה צור בימי חזקיהו אוהבים את ישראל, והיו סחורותיהם הולכים שמה ושולחים מתנות לבית המקדש, וכמו שכתוב ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, ולהיות הנבואה הזאת מתיחסת לימי חזקיהו. על כן באה בזה המקום אחרי ספור שבנא לאליקים, ואחר כך תבוא נבואה הנה ה' בוקק הארץ ובולקה ושאר הנבואות אשר יבאו, ולפי שבחרבן ירושלם הראשון שמחה ונתעלסה צור בחרבן בני יהודה, ולא זכר ברית אחים לא אהבת השכנות, לכן נגזרה על צור ועל צידון באותו עון החרבן והממפלה המוחלטת, ועל אותה המפלה הב' הגדולה המוחלטת, אשר באה עליהם על ידי נבוכדנצר מלך בבל נתנבא יחזקאל, הנה אם כן החרבן הראשון הקטן שזכר ישעיהו היה בימי סנחריב ועל ידו נעשה, והחרבן השני הכולל שנהפכה צור כמהפכת סדום ועמורה, היתה ע"י נבוכדנאצר מלך בבל, ובזה נתישבו שתי הנבואות יחד והייעודים כולם, וזו היא הכוונה הכוללת בנבואה הזאת, ומפרשי הנוצרים כתבו ששתי פעמים נחרבה צור אחת על ידי נבוכדנצר חרבן בלתי כולל, ואחת חרבן החלטי על ידי אלכסנדרוס מוקדון, ושעל שני החרבנות באו שתי הנבואות האלה, והוא דרך אחד וגם נכון הוא.
פסוק א:משא צור הלילו אניות תרשיש וגומר, עד והיה ביום ההוא ונשכחת צור וגומר, לפי שהיה צר מדינה גדולה יושבת על חוף הים והיו באים אליה אניות רבות לסחורה, אם מתרשיש שהיתה עיר גדולה כמו שאמר ביונה (יונה א, ג) וימצא אניה באה תרשיש, וגם מארץ הכתיים שהם הרומיים שהיו באים שמה לסחורה גם כן, ועם זה יושבי האיים וסוחרי צידון היו ממלאים את צור בסחורותיהם, לכן אמר בנבואת צור הלילו אניות תרשיש, והנה היתה אליהם היללה לפי שלא ילכו עוד שמה להצליח בסחורתם, וזהו אומרו כי שודד מבית מבוא שאמר זה על תרשיש שלא יבואו אניותיו של תרשיש לבתי צור עוד, וכן אמרו מארץ כתים נגלה למו אין ראוי שנפרש שמארץ הכתים שהם הרומיים בא השודד עליהם, כמו שפי' המפרשים באומרם שמארץ כתים נעזר נבוכדנצר לחורבנה, כי לא נמצא שם בשום ספור מהספורים, אבל זכר הנה כתים כמו שזכר תרשיש, ר"ל הלילו אניות תרשיש, וכן יילילו אותם הספינות הבאות והנגלות מארץ כתים, כענין (במדבר כד, כד) וציים מיד כתים, כי מארצות הרומיים היו באים ציים אדירים בסחורה לצור, ורש"י פי' מארץ כתים נגלה לאנשי תרשיש שוד של צור, שברחו בני צור אל הכתיים ומשם הלכה השמועה (ב) וכן אמר דומו יושבי אי והוא ל' שתיקה דרך אבלות, כמו (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו, יאמר שיושבי כל אי ואי ידומו ויתאבלו, וכן סוחרי צידון וכל עוברים שמה ידמו ויתאבלו, לפי שקודם לזה אלה כולם היו באים למכור סחורותיהם לצור, והיו מרויחים בזה הרבה, ועל כן יילילו הם ויקוננו אע"פ שאינם מארץ צור, והותרו בזה השאלות הראשונה והשנית.
פסוק ג:וכן ובמים רבים זרע שיחור אמר זה על מצרים, וכמאמר הנביא (ירמיה ב, יח) מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור, וכתיב (יהושע יג, ג) השיחור אשר על פני מצרים, וכן קציר יאור מצרים אמר על נילוס, וכאלו אמר שבמים רבים בדרך הים היה בא לצור זרע שיחור, רוצה לומר זרע מצרים וקצירה, כי משם היו מביאים רוב התבואות שמה, ולפי שלא היו גשמים יורדים למצרים, אלא נילוס עולה ומשקה את הארץ נתיחסה התבואה ליאור, ונקרא זרע שיחור וקציר יאור, ופירוש הכתוב זרע הבא על ידי שיחור שהוא נהר גדול והוא שקרא מים רבים, וקציר הבא על ידי יאור היא תבואתה של צור, לפי שמשם היו מביאים מזונותיה, כי להיותה בנויה על הים לא היה לה מקום לזרוע, ועל כן היו מביאים לה התבואה ממצרים, ובכלל אמר ותהי סחר גוים, רוצה לומר שהיתה צור מקום סחורה לכל הגוים, ולפי שצידון היתה עיר גדולה קרובה לצור מהלך יום אחד, והיו סוחרי צידון תמיד בצור, (ד) על כן אמר בושי צידון כי אמר ים, רוצה לומר בושי והתאבלי צידון כי אמר ים, כלומר שהים בעצמו שצור בנויה עליו היה מקונן על חרבן צור, וקינתו היה מעוז הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי, רוצה לומר מעוז הים שהיה צור, יאמר עתה הרי אני כאלו לא חלתי ולא ילדתי בחורים ולא רוממתי בתולות, כיון שאני עתה שוממה וחרבה מכולם. ורש"י פירש כי אמר ים כי אמרה צור היושבת במעוז הים, הרי אני כמו שלא חלתי ולא ילדתי בחורים, וזכר חלתי וילדתי וגדלתי לפי שהם שלשת התארים שתעשה האשה בבניה, רוצה לומר הריון ולידה וגידול ולדעת יונתן פירושו, ומי יתן והיה שלא חלתי ולא ילדתי, כי זה היה טוב לי, על דרך (איוב ג, יא) למה לא מרחם אמות, אמנם בספרי דרשו בזה, אמר הים מה אני שאיני מתירא, שמא אוחיל, שמא אוליד בנים ובנות, שמא אקבור חתנים וכלות, נאמר בי (ירמיה ה, כב) האותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול לים, ואני עושה רצון קוני, אף על פי שלא חלתי ולא ילדתי, על אחת כמה וכמה בושי צידון והיא הלצה יפה מאד.
פסוק ה:ואמנם אמרו כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור, פירשו המפרשים שכמו שחלו כל העמים כאשר שמעו החרבן שעשה השם במצרים שנאמר (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון חיל וגומר, כך יחילו כל האומות כאשר ישמעו שמע חורבן צור, ויותר נכון לפרש שכאשר שמועה זו של חרבן צור תגיע למצרים, יחילו המצריים כבני צור עצמם, כי יחשבו שסנחריב יחריב אותם גם כן כמו שהחריב לצור וכן היה, וחכמים ז"ל אמרו בתנחומא (בא, ד) שהיו בצור דוגמת המכות שנפלו על מצרים, והיה זה לדעת רבי אלעזר בן פדת שצור שנזכר בנבואה הזאת הוא רומי, ושכל המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים, עתיד להביא על רומי הרשעה, וכבר זכרתי שאין לנו סמך חזק בכתוב לשיהיה צור רומי לפי שהוא מלא בוא"ו. ודבר הנביא כנגד אנשי צור (ו) עברו תרשישה הלילו יושבי אי, רוצה לומר שיעברו בים ויברחו לתרשיש, כי היא עיר חזקה ולא ילך שם סנחריב לכובשה, וכאשר יעברו וילכו מצר לתרשיש יילילו, כמו שעושין הגרושים מבית תענוגיהם, והנה קרא לצור אי להיותה בנויה על הים, והים היה מקיף אותה מרוב עבריה, (ז) ואמר בדרך קינה הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה, רוצה לומר שהיתה הקריה ההיא עליזה ושמחה משוש לכל הארץ להיותה מלאה כל טוב, עד שמקדם קדמתה כל אומה ואומה יובילוה רגליה מרחוק לגור בתוך צור, או יאמר ועתה יובלוה רגליה וגומר, שבמקום שהיתה צור קריה עליזה מימי קדם קדמתה, עתה יובילוה רגליה ללכת אנשיה למרחקי ארץ לגור שם מפני חורבנה, והוא יותר נכון כי זו היא קינה מיוחדת על מה שאמר עברו תרשישה, (ח) ולכן תמה הנביא באומרו מי יעץ זאת על צור המעטירה, רוצה לומר אל תחשבו שסנחריב בכחו ועצם ידו, עשה זה לצור המעטירה אשר היו סוחריה שרים וכנעניה רוצה לומר סוחריה נכבדי ארץ, (ט) בודאי לא עצת אדם היתה, לולי שהשם יתברך יעצה לחלל גאון כל צבי שהיה צור צבי לכל הארץ, ולהקל כל נכבדי ארץ שהם הסוחרים שבה מפני רוב גאותם, וזה יורה שהחרבן הזה אשר זכר הנביא כאן לצור, לא היה בחטאת ישראל כי אם בעבור גאותם.
פסוק י:ואמר כנגד סוחרי תרשיש אשר היו בתוכה, עברי ארצך בת תרשיש, רוצה לומר מהר עבור ביאור העובר במרוצה ולך מכאן בת תרשיש ועבור לארצך, פן תספה בעון העיר צור, כי אין מזח עוד רוצה לומר שאין כח בצור להמלט לפי שעונשם מאת האלהים, (יא) והוא אמרו ידו נטה על הים חוזר לה' צבאות אשר זכר, כי הוא נטה ידו על הים והחריבו, רמז לים סוף ולהטביע פרעה וחילו בים, והוא הרגיז ממלכות ורמז בזה למלכי האמורי אשר כגובה ארזים גבהו, וכן הוא יתברך אשר עשה כל זה, הוא צוה את כנען לשמיד מעזניה, ורמז בזה לצור, וקראה כנען על שהיה מקום סחורה, מלשון (הושע יב, ח) כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, וכן אמר למעלה כנעניה נכבדי ארץ, וזהו אמרו ה' צוה את כנען רוצה לומר על שם כנען בעלת הסחורה שהיא צור, לשמיד מעזניה כלומר גאותה, ואמר כנגד צידון שתתאבל על זה החרבן מאד, (יב) וזהו אמרו לא תוסיפו עוד לעלוץ המעושקה בתולת בת צידון, רוצה לומר שלא תוסיף לשמוח ולעלוז אותה המעושקה והגזולה בתולת בת צידון, וקראה מעושקה לפי שהיו סחורותיה בצור, ובבוא השודד על צור יעשקו אותה בהכרח, וקראה בתולה לפי שלא ראתה עדיין רעה, והיתה יושבת בת צידון ביופיה ושלמותה, ולפי שלא תוכל צידון ללכת לסחורה לצור, יעץ הנביא אותה כתיים קומי עבורי רוצה לומר שתלך לסחורה לארץ הכתיים שהם הרומיים, אבל אמר גם שם לא ינוח לך רוצה לומר גם בארץ הכתיים לא תמצא מנוח כמו בצור.
פסוק י:ולפי שעד כאן לא זכר הנביא ביד מי תהיה השפלת צור, ביאר עתה שתהיה על ידי סנחריב מלך אשר, (יג) וזהו אמרו הן ארץ כשדים זה העם לא היה, רוצה לומר מי יתן שלא היה בעולם גוי הכשדים הגוי המר והנמהר או ירצה באמרו הן ארץ כשדים זה העם לא היה, שהיה עם פחות מלפנים, כי הנה אשור שהוא האב הראשון יסדה לציים, רוצה לומר יסד את ארץ כשדים לא ליישוב אנשים נכבדים כי אם לציים, והם אניות שיט ההולכים לשלול שלל ולבוז בז מפה אל פה, וכן היה ארץ כשדים בתחלה נבנית מערת פריצים וחברי גנבים ואחר כך באורך הזמן הקימו בחוניו, רוצה לומר הקימו אנשים בהם מגדלים מלשון (ישעיה לב, יד) עופל ובוחן, וכן עוררו אליו ארמנותיה של ארץ כשדים, שעשו מגדלות וארמנות בתוכה, ועתה שמה, רוצה לומר שם תבל למפלה, כי משם יוצאין להחריב את כל העולם, או יהיה אמרו שם יהיה למפלה, חוזר להקדוש ברוך הוא אשר זכר שהוא שם את ארץ כשדים למפלת העולם ולחרבן האומות, וכמו שאמר (ישעיה י, ה) הוי אשור שבט אפי, וכאלו אמר ולכן אל תתמהו בני צור על מה שעשו הכשדיים לכם, כי בתחילתם היו שודדים וגזלנים תמיד, והרד"ק פירש הן ארץ כשדים זה העם לא היה שהכשדיים לא היו בראשונה בארץ הזאת, כי הכשדים היו בני כשד בן נחור וכבשו הארץ הזאת שלא היה להם, כי הנה אשור יסדה מקדם לציים, רוצה לומר לשוכנים במדבר בארץ ציה, ועתה הכשדים אשר זכר הקימו בחוניו עוררו ארמונותיה שמה למפלה, רוצה לומר שמלך הכשדים שם את ארץ אשור למפלה וכבש אותה, וזו נחמה לצור שקרה לה כזה עצמו שבאו עליה הכשדיים וכבשוה כאשר עשו לארץ אשור עצמה.
פסוק י:והנה חתם המשא במה שהתחיל בה באומרו (יד) הלילו אניות תרשיש כי שודד מעוזכם שהוא צור ששם היו עושים סחורותיהם, לפי שזה דרכו של אשור להחריב את כל הארץ, ורש"י פירש אשור יסדה לציים הקימו בחוניו עוררו ארמנותיה שמה למפלה כולו על צור, שבראשונה האשורים יסדו את צור והם הקימו בחוניו של צור שהם המבצרים החזקים שבה, והם עתה היו לה לצרים שהרסו והחריבו את ארמנותיה של צור ושמוה למפלה, ויהיה עוררו ארמנותיה מלשון (תהלים קלז, ז) ערו ערו עד היסוד בה, ובא אם כן הכתוב על צור פעם בלשון נקבה פעם בלשון זכר, והענין כולו שהכשדים והאשורים הם אומה רעה ומשחתת, ערי של צור אשר הם עצמם בנו והם החריבום, וסוף הדברים שכמו ששאר האומות מקוננים על צרתם, כך ראוי שאתם גם כן תיילילו על צרתכם, וכל זה ממה שיורה אמתת מה שזכרתי שהיה החרבן הזה בימי סנחריב, ושלא היה לצור בעון ישראל, כי אם לרשעת הכשדים ולגאות צור, הנה התבארו הכתובים והותרו השאלות השלישית והרביעית. ובפרק החליל (סוכה נב, ב) אמר רב אדא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהם הקדוש ברוך הוא בכל יום שבראן, אלו הם כשדיים וישמעאלים גלות ויצר הרע, כשדים דכתיב זה העם לא היה, ישמעאלים דכתיב (איוב יב, ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל, גלות דכתיב (ישעיה נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם וגומר, יצר הרע דכתיב (מיכה ד, ו) אספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי, וכבר ביארתי המאמר הזה בסוף החלק האחד ממאמר ישועות משיחו אשר עשיתי.
פסוק טו:והיה ביום ההוא ונשכחת צור ע' שנה וגומר עד סוף הפרשה, יאמר שבזמן ההוא שתבוא ההשפלה על צור תהיה נשכחת, רוצה לומר שלא ילכו שמה הסוחרים כבראשונה, ויתמיד זה שבעים שנה כימי מלך אחד ופירשו המפרשים במאמר הזה פירושים מתחלפים, מהם שקרא מלך אחד לדוד, כי הוא היה המיוחד על המלכים וראש לכולם. והראשון שמלך בשבט יהודה שבחר השם לנגיד, ועם היות שכתב רש"י על זה איני יודע מה טיבו של סימן זה לתלות הדבר בדוד, כבר אמרו המפרשים בו טעם מה, והוא שדוד החריב אדום על ידי יואב, וכאומרו בשמואל כי שבעה חדשים ישב יואב עד אשר הכרית כל זכר באדום, ולכך אמר שיעמוד חרבנה בימי סנחריב כימי דוד שהתחיל להחריבה. והרב רבי דוד קמחי נתן טעם אחר, והוא שדוד ושלמה כרתו ברית עם חירם מלך צור, ואחרי מות שלמה היצר צור לישראל ולא זכר הברית, ולכן אמר שתהיה נשכחת שבעים שנה כימי דוד, כדי שידעו שלאותו עון שבטלו הברית והאהבה נגזרה עליהם גזרה זו, והרב רבי אברהם בן עזרא כתב כימי מלך אחד הוא נבוכדנצר שניתנה אליו הממשלה שבעים שנה, ואתה רואה הפירושים האלה כמה יסבלו מהדוחקים, ולכן אמרתי שלפי שלא היה חרבן צור הנזכר כאן מפלה מוחלטת כי אם השפלה וקלון, לכן אמר שתשכח ע' שנה כימי מלך אחד שימלוך עליה, והוא המלך שימלוך עליה בימי השפלתה, כי יהיו כל ימיו מכאובים ולא יאכל מטובה, ולמזלו הרעה תהיה מדינתו חרבה מבלי סוחר יוצא ובא, אמנם אחרי מותו מקץ אותם השבעים שנה, רוצה לומר בסופם יהיה לצור כשירת הזונה, ודימה אותה לזונה שבאים אליה רבים ולפעמים תשכח ימים אחדים שלא יבא עליה אדם, וכשהיא רואה שהזונים אינם באים אצלה תרים קולה בשיר ערב לעורר הלבבות, כן יקרה לצור שהיו רבים באים אליה ונשכחה במפלתה שבעים שנה, ואחר כך תצטרך להעיר הסוחרים ולהכריז ולשלוח ספרים הנה והנה כדי שתשוב למתכונתה, (טז) ועל זה הדמיון אמר כנגדה קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה הטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי רוצה לומר אתה העיר הזונה שהיית נשכחה שבעים שנה, קחי הכנור ותלך ותסוב בעיר בניגון טוב ושיר ערב למען תזכרי אל מאהביך.
פסוק יז:וזכר הנביא שלא תועיל לה רוב ההשתדלות ושירת הזונה, אם לא היה הש"י פוקד את צור שיתן את רוחו עליה והשפעתו כדי שתשוב לאתננה, והוא דמיון לשוב הסוחרים, ואמרו וזנתה את כל ממלכות הארץ על כל פני האדמה, רוצה לומר שישובו ויבאו אליה מפה ומפה להסתחר שמה, ואמר כאשר תשוב לכבודה תדבק באהבה עם ארץ ישראל (יח) והוא אמרו והיה סחרה ואתננה קדש לה', רוצה לומר שיוליכו משם הסחורות לירושלם, וגם היא תשלח מתנות לבית המקדש, ואמרו לא יאצר ולא יחסן, דע כי כל זה נאמר על בית המקדש שבימי המלך חזקיהו אחרי מפלת סנחריב, שאז תדבק צור באהבה רבה עם ירושלם להיות שתיהן אויבי סנחריב, ותשלח צור מתנות לבית המקדש, אבל שם רוצה לומר בבית ה' לא ישימו מתנותיה באוצר בית ה' ולא בבית החוסן שהוא בית המקדש, אבל ליושבים לפני ה' והם הכהנים יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, רוצה לומר לאכול ולעשות כסות נכבד מלשון הון עתק, והראב"ע כתב שנתקיים זה בגולה שעלה מבבל, והיה זה לפי שלדעתו החרבן הזה שזכר הכתוב יהיה על ידי נבוכדנצר ולכן יתמיד כל ימי ממשלתו, ומה שכתבתי אני הוא הנכון. הנה התבאר מכל זה שהשפלת צור לא תהיה מוחלטת ולא עולמית כי אם לע' שנה, ושיהיה זה בימי סנחריב וששבה לכבודה בימי חזקיהו, ושלהיות צור בימי סנחריב ושלהיות צור וירושלם מאויבי סנחריב, היו אוהבים זה לזה, והיתה שולחת סחורה ומתנות אל בית ה', והותרו בזה השאלות החמישית וששית.