פסוק א:[והגחש היה ערום. מאי ערמומיתי'], אמר, יודע אני שאמר הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות, הרי אני הולך ומרמה בהם את האדם ואשתו, והם אוכלים ונענשים ואני יורש את הארץ לעצמי .
(ירושלמי קדושין פ"ד ה"א)
פסוק ג:ולא תגעו בו. אמר חזקיה, מניין שכל המוסיף גורע, שנאמר אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו .
(סנהדרין כ"ט א')
פסוק ז:ויתפרו עלה תאנה. תניא, רבי נחמיה אומר, אילן שאכל אדם הראשון של תאנה היתה, שבדבר שקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה (שם ע' ב')
פסוק ט:ויקרא ה' אלהים. תניא, לעולם אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו, וילמוד כל אדם דרך ארץ מן הקב"ה שעמד על פתח הגן וקרא לאדם, שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם .
(מס' ד"א פ"ה)
פסוק ט:ויאמר לו איכה. אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון צדוקי היה, שנאמר ויאמר לו איכה – אן נטה לבך .
(סנהדרין ל"ח ב')
פסוק יא:המן העץ. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז להמן מן התורה מניין, אמר להו, המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלתי .
(חולין קל"ט ב')
פסוק יב:האשה אשר נתתה. ת"ר, אדם הראשון כפוי טובה היה, שנאמר האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל .
(ע"ז ה' ב')
פסוק יד:ויאמר ה' אלהים אל הנחש. תניא, רבי אומר, בקללה מתחילין מן הקטן, שבתחלה נתקלל נחש ואחריו חוה ואחריו אדם, שנאמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש והדר לאשה ולאדם .
(ברכות ס"א א')
פסוק יד:ויאמר ה' אלהים אל הנחש. מכאן שאין טוענין למסית, ומאי הוי לי' לטעון, דברי הרב, ודברי התלמיד דברי מי שומעין – דברי הרב שומעין .
(סנהדרין כ"ט א')
פסוק יד:ויאמר ה' אלהים אל הנחש. תניא, מפני מה הנחש משמש פנים כנגד פנים , מפני שדברה שכינה עמו, דכתיב ויאמר ה' אלהים אל הנחש .
(בכורות ח' א')
פסוק יד:ארור אתה וגו'. ת"ר, כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין ממנו, שכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו שלו מה שבקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו, אמר הקב"ה, אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה ועכשיו ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. אני אמרתי יהלך בקומה זקופה – עכשיו על גחונך תלך. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם – עכשיו עפר יאכל. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו ואיבה אשית בינך ובין האשה .
(סוטה ט' ב')
פסוק יד:מכל הבהמה ומכל חית השדה. אם מבהמה נתקלל, מחיה לא כל שכן , אלא לומר לך, כשם שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבעה ומאי ניהו חמור מחתול, כך נתקלל הוא מבהמה אחת לשבע דהוי שב שני, [רמז לעבורו של נחש דהוי שבע שנים] (בכורות ח' א')
פסוק טז:אל האשה אמר. על פי מתורגמן .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
פסוק טז:הרבה ארבה. הרבה ארבה – אלו שני טיפי דמים, אחת דם נדה ואחת דם בתולים .
(עירובין ק' ב')
פסוק טז:עצבונך והרונך. עצבונך – זה צער גדול בנים , והרונך – זה צער העבור .
(שם שם)
פסוק טז:ואל אישך תשוקתך. מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה, בשעה שהוא יוצא לדרך , מכאן אמרו, חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך .
(יבמות ס"ב ב')
פסוק טז:והוא ימשל בך. מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה, וזו היא מדה טובה בנשים .
(עירובין ק' ב')
פסוק יז:ארורה האדמה בעבורך. תניא, למה נתקללה הארץ, רבי יידן בר שלום אמר, ע"י שעברה על גזרותיו של הקב"ה, [שאמר] תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינה , ורבי פינחס אמר, כאינש דאמר, ליט ביזא דכן איינק, [דכתיב ארורה האדמה בעבורך] .
(ירושלמי כלאים פ"א ה"ז)
פסוק יז:בעצבון תאכלנה. א"ר יוחנן, קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, דאלו ביולדת כתיב בעצב ובמזונות כתיב בעצבון .
(פסחים קי"ח א')
פסוק יח:וקוץ ודרדר. אמר ר' יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו, רבש"ע, אני וחמורי נאכל מאבוס אחד , כיון שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם נתקררה דעתו (שם שם)
פסוק יט:בזעת אפיך תאכל לחם. רמז שהזיעה סימן יפה לחולה .
(ברכות נ"ז ב')
פסוק יט:ואל עפר תשוב. אימתי, א"ר אחאי בר יאשיה – שעה אחת קודם תחיית המתים .
(שבת קנ"ב ב')
פסוק כ:אם כל חי. [תניא, האשה עם בעלה] עולה ואינה יורדת, מאי קרא, אמר ר' אלעזר, כי היא היתה אם כל חי – לחיים נתנה ולא לצער .
(כתובות ס"א א')
פסוק כא:כתנות עור. רב ושמואל, חד אמר, דבר הבא מן העור, וחד אמר, דבר שהעור נהנה ממנו .
(סוטה י"א א')
פסוק כא:כתנות עור. דרש רבי יהושע בן חנניא, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר .
(נדה כ"ה א')
פסוק כא:וילבשם. [מכאן שממדת הקב"ה להלביש ערומים] .
(סוטה י"ד א')
פסוק כא:וילבשם. דרש רבי שמלאי, גדולה נפילות חסדים שהתורה. תחלתה נפילות חסד וסופה גמילות חסד, תחלתה – דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה – דכתיב (ש' ברכה) ויקבר אותו בגיא [שם שם]