"הן האדם היה כאחד ממנו" - הבחירה החופשית
נאמר בפרקנו: "ויאמר ד' אלקים: הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ואכל וחי לעולם" (ג, כב).
מה פירוש הפסוק?
א. הסבר רש"י
כתב רש"י: "היה כאחד ממנו - הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו? לדעת טוב ורע, ומה שאין כן בבהמה ובחיה.
ועתה פן ישלח ידו - ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוק".
פירוש רש"י הוא הפשט הפשוט, ונראה שכך למדו גם שאר המפרשים, או לפחות בצורה דומה, כמו שיתבאר בהמשך. אולם הרמב"ם למד פסוק זה בצורה אחרת לגמרי!
ב. הסבר הרמב"ם
כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ה ה"א): "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' (בראשית ג, כב). כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם, ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע, וכיון שכן הוא 'פן ישלח ידו'".
כיצד בדיוק למד הרמב"ם את הפסוק?
הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ח הביא גם כן את הפסוק וביאר אותו, וכך כתב: "כמו שרצה ד' שיהיה האדם זקוף הקומה, רחב החזה, בעל אצבעות - כן רצה שיהיה מתנועע ונח מרצונו, ויפעל פעולות בחיריות, אין כופה לו עליהן ולא מונע לו מהן. כמו שבאר בספר האמת ואמר, מבאר זה הענין: 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' וגו' (בראשית ג, כב), וכבר ביאר התרגום הפירוש, ששיעורו אמנם הוא: 'ממנו לדעת טוב ורע' וכו'. רצונו לומר: שהוא היה אחד בעולם, כלומר: מין שאין מין כמותו שישתתף עמו בזה הענין אשר הגיעו, ומה הוא? שהוא בעצמו מנפשו ידע הטובות והרעות, ויעשה איזו מהן שירצה, ואין מונע לו מזה. והיות שהוא כן, הרי אפשר שישלח ידו ויקח מזה, ואכל וחי לעולם".
כיון שהרמב"ם הזכיר את דברי המתרגם נראה אותם בשלמותם.
זו לשון אונקלוס: "ואמר ד' אלקים: הא אדם הוה יחידאי בעלמא, מניה למדע טב וביש, וכען דלמא יושיט ידיה ויסב אף מאילן חייא וייכול וייחי לעלם".
אונקלוס ובעקבותיו הרמב"ם פיסקו את הפסוק שלא כמו שעולה מהטעמים!
לפי הטעמים במלה "ממנו" יש מפסיק גדול: זקף, ומשמעות המלה היא: מאתנו, גוף ראשון רבים, כלומר: מד' ומהמלאכים (ראב"ע, רד"ק ורבנו בחיי). לעומת זאת אונקלוס והרמב"ם פיסקו את הפסוק שלא כמו שעולה מהטעמים, ועשו את ההפסקה במלה "כאחד". וכאילו במלה "ממנו" יש מפסיק קטן, ומשמעות המלה היא: מאתו, גוף שלישי יחיד, כלומר: מהאדם! (עיין היטב בראב"ע).
יש לציין שאף על פי שרש"י הסביר את הפסוק "הן האדם היה כאחד ממנו" שלא כרמב"ם, כפי שהתבאר, מכל מקום גם לפי רש"י מופיע בפרשתנו העיקר של הבחירה החופשית בפ"ד פסוק ז. עיין שם היטב.
ג. המשך דברי הרמב"ם על חשיבות הבחירה החופשית
הרמב"ם שם בהלכות תשובה (פ"ה ה"ב) המשיך והאריך בחשיבות הבחירה חופשית: "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' (איכה ג, לח). כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב, ולא להיות רע, וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: 'מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו' (שם, לט). וחזר ואמר: הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות - ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: 'נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ד'' (שם, מ)".
הוסיף הרמב"ם שם (בה"ג): "ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע' (דברים ל, טו), וכתיב: 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' (שם יא, כו), כלומר: שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה הענין נאמר: 'מי יתן והיה לבבם זה להם' (שם ה, כו), כלומר: שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם."
ד. מדוע לא מנה הרמב"ם את הבחירה החופשית בשלושה עשר העיקרים?
יש לשאול: הרי הרמב"ם כתב: "ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה", אם כן היה ראוי שהרמב"ם ימנה עיקר גדול זה בשלושה עשר העיקרים!
שאלה זו שאלו מספר מפרשים וענו בדרכים שונות.
נראה לענות על כך על פי מה שכתב הרמב"ם שם בהמשך דבריו (ה"ד): "אילו הא-ל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים, היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים: 'עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם'? והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו! ומה מקום היה לכל התורה כולה?! ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק?! השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!".
הרמב"ם הוכיח את דבריו שיש בחירה חופשית מהשכר והעונש שד' משלם לצדיקים ולרשעים. עולה אם כן שעיקר זה של הבחירה החופשית כלול בעיקר של השכר והעונש!
יהי רצון שנבחר תמיד בטוב, ועל מה שכבר חטאנו נעשה תשובה, ומתוך כך גם נזכה לשכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא.