פסוק א:והנחש וגו׳. ע׳ בכורות דף ח׳ ע״ב, דנחש הוא בעל תאוה במותרות, דגם מעוברת מקבלת זכר ע״ש, וע׳ חולין דף מ״ט, ע״ב שטיא הוה, וע׳ ע״ז דף [מ״ג, ע״א].
פסוק א:שם. והנחש וגו׳. והנחש הידוע, ר״ל המין. וזה הוא התלי שכל חגורת המזלות תלוי בו, ודרקון ע׳ ע״ז דף מ״ב, ע״ב ומ״ג ע״א ציצין וע״ש בפה״מ בזה, וזה מלכ(ו)ת שמים, וזה מקור התאוה לכל דבר, עיין בספר יצירה, וגלגל עינו עגול כשל אדם עיין נדה דף כ״ד, ע״ב, וכן פסק הרמב״ם ז״ל, וזה דמות נחש. וע׳ בירוש׳, דנ״מ בין אדם לבהמה בעין, דגבי בהמה שחור רבה וגבי אדם לבן רבה ע״ש, ונחש כמו אדם, וזה נשאר אדם ונחש שווים גלגל עין, וזה הוה חטא של דור המבול, כמבואר סנהדרין דף ק״ח ובספרי עקב, וזה סמי עיני דידיה ע״ז דף ל׳, ודף מ״ג, וע׳ בירוש׳ שקלים גבי צלמא דרודוס עבור קומו וסמו עיני, וזה עין של בלעם דנסמא ולע״ל יסמא שני עיניו וע׳ סנהדרין דף ס״ד כחלינהו לעיני׳ ורק לעין אחת.
פסוק ו:ותרא וגו׳ ותתן וגו׳. איתא במדרש כי אחזו בולמוס ונעשה מסוכן, ועוד (אולי צ״ל: ועד) שיאורו עיניו ע׳ יומא דף פ״ג ע״ש, ומתחלה נצרך לאכול לחם ואח״כ מיני מתיקה, ע״ש. וזה לשון הכתוב טוב למאכל ואח״כ תאוה לעינים ואח״כ יבחין בין טוב לרע וא״כ היה מסוכן, אך מ״מ ע״י מה אחזו בולמוס, ע״י שגירה בעצמו את היצה״ר, ע׳ נדה דף י״ג, ע״ב מקשה עצמו כו׳, והוה תחילתו בפשיעה, אף דיצרו אונסו ע׳ בהך דכתובות דף נג ע״א ודף נ״ד ע״א, וע׳ בתוס׳ ב״ק דף מ״א כגון שקפץ עלי׳ כו׳, ע״ש בתוס׳ בזה, וע׳ ב״מ דף צ״ג ע״ב הרי הוליכן. ואכמ״ל בזה.
פסוק טו:ואיבה אשית וגו׳. ר״ל אעשה, וכתרגומו שעי״ז גרם מיתה, וכמ״ש הרמב״ם ז״ל במורה דחומר הוה אשה זונה, וזה שטן ונחש ומה״מ ויצה״ר, והצורה נזכרת מה דגרם לה והוא רוצה בההעדר שלה.
פסוק טו:שם. בינך וגו׳. זה נ״מ להך דין דסנהדרין דף ב׳ ודף ט״ו דנחש א״צ בי״ד, וכן פסק הרמב״ם ז״ל בהל׳ סנהדרין ורק דסגי בא׳.
פסוק טו:שם. תשופנו עקב. וע׳ נזיר דף נ״א דאין לו חיות בעקב וזה מה״מ באדם.
פסוק כא:ויעש וגו׳. כאן נקט ויעש, דזה הוה. הגמר של אדם ונעשה גדר טבע, וכמ״ד נדה דף כ״ה, ע״א, דר״ל עור ממש, וקודם לכן הוה בלא עור, דזה בא מזרע ע׳ נדה דף ל״א, וזה אם עור מטמא או לא ע׳ נדה דף נ״ה, אם זה מחלק עצם האדם או רק גדר שמירה ע״ש בגמ׳, וע׳ תוספ׳ ברכות [פ״ב] ובירוש׳ נדה פ״ג גבי [בהא דאדם לא נברא] ערום רק ענן וחושך שפיר ושליא, וזה לא שייך באדם הנברא מעפר, וע׳ בכורות דף ז׳, ע״ב ע״ש בזה. עכ״פ גמר הוה עכשיו, וזה ויעש. ובהך מחלוקת דסוטה דף י״ד אם צמר או פשתים, ע״ש בזה.