ויהי דוד בא עד הראש
הגמרא(סנהדרין קז.) אומרת: "אמר רב: בקש דוד לעבוד עבודה זרה שנאמר: 'ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלוקים'(שמואל ב טו לב), ואין ראש אלא עבודה זרה שנאמר: 'והוא צלמא רישיה די דהב טב'(דניאל ב לב). 'והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כותנתו ואדמה על ראשו'(שמואל ב טו לב), אמר לו לדוד: מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה? אמר לו: מלך שכמותי יהרגנו בנו? מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. אמר לו מאי טעמא קנסיבת יפה תואר?(=מדוע נשאת אשת יפת תואר? הרי אמו של אבשלום היתה אשת יפת תואר). אמר לו(דוד לחושי): אשת יפת תואר רחמנא שרייה(התירה התורה), אמר לו: לא דרשת סמוכין דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה?(כל הנושא אשת יפת תואר יש לו ממנה בן סורר ומורה)". מסביר הרב עין אליהו כי הדברים תואמים את הגמרא האומרת: "מפרסמים את החנפים מפני חלול ה'"(יומא פו:). מסביר הרב: כאשר פורענות באה על מי שנראה כצדיק בעיני הבריות, אומרים בני אדם מה הועילה לו זכותו, ואם הצדיק הזה סובל אם כן שוא עבוד אלוקים. לפיכך, מפרסמים אותם שידעו כולם כי מה שרע להם הוא מפני שאין להם שום זכות וצדיקים. דוד המלך חשש שמא אבשלום יהרוג אותו ועם ישראל מכיר את דוד כצדיק ואם אמנם יהרג על ידי בנו יאמרו שוא עבוד אלוקים, לכן רצה דוד לעבוד עבודה זרה(למראית העין) כדי שהעם יחשוב כי לא היה חסיד מעולם ולא יהיה חלול ה'. אמר לו חושי הארכי שאיננו צריך לחשוש לחילול ה' כי כולם יודעים שהנושא אשת יפת תואר נולד לו ממנה בן סורר ומורה ואין זה גורם לחלול ה'. דוד קבל את דברי חושי ונמנע מתכניתו.