מרד אבשלום
רצף הפרעונות נמשך
וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃
(שמואל ב טו א)
אפשר להסמיך לפרק הקודם ולומר שלאחר שדוד מחל לאבשלום, אבשלום החל לארגן מרד.
ואולי הוא כמו לעיל(שמואל ב יג א), לאחר חטא בת שבע ממשיך רצף הפרעונות: מות בנה של בת שבע-אונס תמר-רצח אמנון, וכעת: מרד אבשלום. כדי לקיים את מאמר הנביא: "אתה עשית בסתר ואני אעשה נגד כל ישראל ונגד השמש"(שמואל ב יב יב)
מי ישמני שפט בארץ(א)
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִי־ יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּל־ אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר־ יִהְיֶה־ לּוֹ־ רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו׃
(שמואל ב יד ד)
ראינו לעיל(כבשת הרש, האשה מתקוע) שדוד משתמש בסמכות המשפטית שלו כמלך להעניש אחרת מחוקי התורה הרגילים, למשל: מלך אינו צריך שני עדים, ומעניש על פי אמדן דעת. ונראה שהעם ראה בכך שינוי מההלכות הקדומות הכתובות בתורה, ואבשלום, כאשר בא לחתור תחת דוד, פרסם שהוא יחזיר עטרה ליושנה ויחזור לפסוק לפי דיני תורה.
מי ישמני שפט בארץ(ב)
וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָל־ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־ יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל־ הַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת־ לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כתוב במשנה:
...שגנב שלוש גניבות: (א)לב אביו, (ב)ולב בית דין, (ג)ולב אנשי ישראל...
(משנה סוטה א ח)
וכתב רש"י:
ולב ב"ד - ...דכתיב: ..."מי ישימני שופט בארץ".
(סוטה ט:)
והסביר קרבן העדה שלא נאה למלך, הטרוד בעסקיו, שיהיה הוא שופט בארץ, אלא ימנו בית דין שיהיה אמון על כך.
והביאור הוא, שמינוי המלך בתקופות שאול ודוד נעשה משתי סיבות: (א) למלחמות (ב) לשפוט. בימי שאול עמי הארץ ביקשו שימלוך כדי שיעשה מלחמות, ולעומתו, דוד, רצה גם לשפוט. ועל זה המריד אבשלום וטען שהמלך אין תפקידו להיות שופט, ובזה רצה לבטל את השינוי שעשה דוד.
מקץ ארבעים שנה – לבקשת העם למלך
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה...
(שמואל ב טו ז)
ופירש רש"י:
מקץ ארבעים שנה - ששאלו ישראל מלך משמואל...
ומה הקשר לעכשיו?
ונראה שהתשובה היא כפי מה שהסברנו למעלה, שעמי הארץ ביקשו מלך שיעסוק רק בהנהגה מדינית ולא ישפוט, ודוד המלך אינו לרוחם, וכעת מבקשם שאחר ימלוך תחתיו.
אבשלום מבקש למלוך בחברון
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן:
(שמואל ב טו י)
יש לשאול: מדוע אבשלום בוחר למלוך דווקא בחברון?
ראינו לעיל בפרק ב'(פסוק ג) שדוד העלה את אנשיו לערי חברון. והבאנו בשם רלב"ג שדוד עשה זאת מפני שראוי למלך שלא ימשיך למלכות עם חבריו הישנים, ולכן דוד נפרד מאנשי הגדוד שלו כאשר התחיל למלוך בחברון.
ויש לשער שהם היו פגועים מכך שדוד נפרד מהם, וכעת כאשר אבשלום מארגן את המרד, הוא פונה לערי חברון, שם יושבים אנשי הגדוד הממורמרים של דוד, ומצפה שיצטרפו אליו במרד נגד דוד.
ועוד יש להוסיף, שבתחילת מלכותו, דוד העביר את עיר המלכות שלו מחברון לירושלים, וחברון הרי הייתה עיר הבירה של שבט יהודה. ודוד עזב אותה לירושלים, נחלה המשותפת ליהודה ובנימין, השוממה מיהודים באותה תקופה כדי להיות מלך כללי.
ויש לשער שמעבר לזה גם פגע באנשי חברון שבוטל מעמדם כיושבי הבירה. אם כן, אבשלום מנסה להחזיר את המלוכה לחברון, שהיא העיר החשובה לשבט יהודה בטרם עבר דוד לירושלים.
אם כן, אבשלום פונה לכל הגורמים הישנים כדי לעורר את נס המרד כנגד דוד:
(א) את שבט יהודה שנפגע מזה שדוד הפך לממלכתי-כללי
(ב) את אנשי חברון שנפגעו מביטול מעמדם כתושבי הבירה
(ג) את אנשי ערי חברון שהם חיילי הגדוד של דוד
אבשלום מקריב בחברון
...וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וַֽאֲשַׁלֵּ֛ם אֶת־נִדְרִ֛י אֲשֶׁר־נָדַ֥רְתִּי לַֽיהוָ֖ה בְּחֶבְרֽוֹן׃
(שמואל ב טו ז)
יש לשאול: מדוע אבשלום בוחר להקריב דווקא בחברון? הרי יש במות גם בירושלים ובגבעון.
ויש לומר שאבשלום בחר להקריב בבמה בחברון עיר האבות, כדי להדגיש את שמרנותו, ולהעלות את נס המרד נגד מה שדוד מנסה לחדש להיות מלך-שופט.
העם ואיש ישראל
...וַיְהִ֤י הַקֶּ֨שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם׃ וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם׃
(שמואל ב טו יב-יג)
כמו שהסברנו במאמרים הקודמים, שבט יהודה נמשך אחרי אבשלום, וזה מה שכתוב: 'והעם', וכמו כן, גם שאר שבטי ישראל נגד דוד, וזה מה שכתוב: 'איש ישראל'.
אחיתופל מגלה לאבשלום שמרדו הוא רצון ה'
וַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁלוֹם אֶת־אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּֽילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזָבְח֖וֹ אֶת־הַזְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֨שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם:
וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּֽשְׁרִ֖ים עִם־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל־נָ֛א אֶת־עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהוָֽה׃
(שמואל ב טו יב,לא)
אחיתופל היה ידיד נפשו של דוד. לכן יש לשער שידע אחיתופל על נבואת הנביא: "הנני מקים עליך רעה מביתך". תחילת מרדו של אבשלום הייתה ככל מרד רגיל. אמנם, כאשר הצטרף אחיתופל לאבשלום, כנראה סיפר לאבשלום שמעשיו הם מימוש של רצון ה' להעניש את דוד(וכן כתב דברי אמת דרוש א). ולכן, כששמע דוד שגם אחיתופל הצטרף לאבשלום, הבין שאין סיכוי לפשרה עם אבשלום, שהרי אחיתופל אמר לאבשלום את דברי הנביא, ומסתבר שאבשלום יקיים את מה שהנביא אמר.
דוד מצטרע
וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל־בֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּֽעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת׃ וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַֽעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃
(שמואל ב טו טז,ל)
הגמרא(יומט כב:) אומרת שכעונש על מעשה בת שבע, דוד הצטרע ששה חדשים. וכבר כתבו המפרשים שהצרעת כאן איננה צרעת ממש עם דיני הסגר והחלט אלא היא רק מייצגת נידוי מהשמים. וזה מה שמתואר בפסוקים: דוד הבין שהקב"ה כועס עליו והוא מקבל על עצמו נידוי, ולכן הולך יחף. כמו כן, דוד הולך בראש חפוי שזה מנהג מנודים(העמק שאלה ל). וכן נהגו כל אנשיו, שהלכו יחפים ובראש חפוי – שזה דין אבלות על בני המשפחה. וכן כתב הרד"ק(שמואל ב טו יז).
ונראה שאין הכוונה לנידוי על ידי בית דין בכל גדרי נידוי הרגילים, שהרי אנו רואים שאנשיו לא פורשים ממנו. אלא דוד קיבל עליו נידוי בידי שמים, כמו שישראל שהו במדבר לאחר חטא העגל.
וכן רואים שלמרות שדוד יוצא מן העיר, הנביא קורא לו "המלך", לומר לנו שמבחינה 'משפטית', דוד עדיין מלך, ורק היה מנודה לשמים. הרי אם דוד היה מצורע ממש, כעוזיהו, הרי היה מסולק מהמלוכה ויושב בבית החופשית עד יום מותו. וראה רש"י(תהילים ג).
למה דוד לא רוצה את הארון?
וְהִנֵּ֨ה גַם־צָד֜וֹק וְכָֽל־הַלְוִיִּ֣ם אִתּ֗וֹ נֹֽשְׂאִים֙ אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֨קוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּ֖עַל אֶבְיָתָ֑ר עַד־תֹּ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לַֽעֲב֥וֹר מִן־הָעִֽיר׃ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וֶֽהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־נָוֵֽהוּ׃
(שמואל ב טו כד-כה)
צדוק וכל הלוים שאתו נשאו את ארון הברית כי חשבו שזו מלחמת אזרחים רגילה, ובכך מבטאים את השמירה של הקב"ה על דודו. לעומתם, דוד יודע שאדרבה, הקב"ה בכעס עליו והוא כעת מנודה לשמים. אם כן לא שייך שיבוא איתו ארון האלקים ולכן דוד שולח את הארון בחזרה לעיר.
ה' יסכל וחושי יפר
וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם־ אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל־ נָ֛א אֶת־ עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהוָֽה: וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י... וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דָּוִ֑ד וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל׃
(שמואל ב טו לא-לד)
דוד מדבר על שתי עצות שונות. על עצה צבאית שאחיתופל יתן, מבקש דוד שחושי יפר אותה ע"י שיתן עצה צבאית אחרת, גרועה יותר. דוד מעוניין שאבשלום יקבל את העצה הגרועה של חושי ולא את העצה הטובה של אחיתופל. מלבד זאת מבקש מה' שאחיתופל יתן עצה טפשית מצד עצמו. בהמשך נראה מהן אותן עצות.