פסוק א:מאחרי כן. אחר שמחל לו אביו על עונו:
פסוק ב:והשכים. כן היה דרכו בכל בוקר:
פסוק ב:על יד. על מקום שהיה בדרך השער:
פסוק ב:לבוא. והלך לבוא אל המלך:
פסוק ב:אי מזה. הוא מדרך חיבה, לשאול את האדם מקומו וענינו:
פסוק ב:מאחד שבטי. כל אחד היה משיב כפי השבט שהיה ממנו, אבל לא העיר, כי לא היו כל ערי ישראל נכרים לאבשלום, ואם ששאל גם על העיר, זה היה להראות חיבה יתירה:
פסוק ג:ראה וגו׳. כאשר ספר לו דבר המשפט, אמר לו: ראה בראיית הלב שטובים דבריך, והדין עמך, אבל לא הועמד מהמלך איש חכם לשמוע לך, רוצה לומר: להבין הדבר:
פסוק ד:והצדקתיו. רצה לומר: הייתי מצדיק את הדין לדונו בצדק, כי מאד הייתי נותן לב להבין דבר המשפט:
פסוק ה:בקרב. כאשר קרב מי להשתחות לו, אחז בו ונשקו:
פסוק ו:ויגנב. רוצה לומר: בחלקלקות אמריו המשיך אליו לב ישראל:
פסוק ז:ארבעים שנה. אמרו רבותינו ז״ל (תמורה יד ב) שהוא מזמן אשר שאלו להם מלך, ותלה בה, כי תחת השאלה באה מרד במלכות, ונהרגו מהם ובהם:
פסוק ז:בחברון. להקריב על הבמה העומדת בחברון:
פסוק ח:ועבדתי. עם הבאת קרבנות:
פסוק י:וישלח. טרם הלכו לחברון, שלח מרגלים לחקור דעת העם, ואמר להם כאשר תשמעו קול השופר שיתקעו בהמלכתי, תאמרו שמלך אבשלום, ותשמעו מה בפיהם:
פסוק יא:קרואים. היו קרואים מאבשלום על הזבח, והלכו בתום לבבם, ולא ידעו מכל זה:
פסוק יב:את אחיתופל. רוצה לומר: להביא את אחיתופל מעירו:
פסוק יב:בזבחו. בעת זבחו וגו׳:
פסוק יב:הולך ורב. בכל עת היו נוספים ומתרבים:
פסוק יד:כי לא תהיה וגו׳. כי רב העם אשר אתו, ואי אפשר להנצל מפניו במעוז העיר:
פסוק יד:והשגנו. עודנו בתוך העיר, ובעבורינו ידיח הרעה על כל בני העיר, ואת כולם יכה:
פסוק טו:הנה עבדיך. הנה אנחנו עבדיך, ואליך נשמע:
פסוק יז:בית המרחק. בהבית שהיה יותר רחוק מהבתים העומדים מחוץ להחומה:
פסוק יח:על ידו. סמוך למקום מעמדו:
פסוק יח:אשר באו ברגלו. אשר באו עמו מגת, שישבו עמו שמה עוד היה נרדף משאול:
פסוק יט:עם המלך. על אבשלום יאמר, שמלך עתה:
פסוק יט:כי נכרי אתה. הלא אתה מארץ נכריה, ואינך מעבדי לשתתירא מפני אבשלום:
פסוק יט:וגם גולה. ואפילו תרצה להיות גולה מעל פני אבשלום מבלי לשבת אתו, אזי חזור למקומך לגת, ותהיה גולה שמה לשבת בה כמאז:
פסוק כ:תמול בואך. זה מקרוב באת אלי מגת, ומיד אניע אותך ללכת נד ונד:
פסוק כ:ואני הולך. רצה לומר: וכי הולך אני למקום ידוע שתלך גם אתה עמדי, הלא אני הולך על אשר וגו׳, רצה לומר: אינני הולך אל המקום אשר אחשוב ללכת שמה, כי אין מחשבותי ללכת למקום ידוע, כי אם כאשר יזדמן:
פסוק כ:חסד ואמת. רצה לומר: והנה כוונתך הטובה חשובה בעיני לחסד ואמת:
פסוק כא:אם למות. ואם המקום תהיה סיבה למות וגו׳:
פסוק כב:לך ועבור. עם עבדי ויתר העם:
פסוק כג:וכל הארץ. אנשי הארץ אשר עבר בה דוד:
פסוק כג:וכל העם. אשר עם דוד:
פסוק כג:על פני דרך. לרוחב הדרך, לשום פניהם אל המדבר:
פסוק כד:ויציקו. העמידו את הארון, ואביתר עלה עמו לצד מיוחד, עד שעברו כולם מן העיר ורבותינו ז״ל אמרו (יומא עג ב): שאז נסתלק אביתר מכהונה גדולה, כי שאל באורים ולא עלתה, ולצדוק עלתה, ומנהו תחתיו, ולא להיות מיד כהן גדול, כי הלא שלמה גרשו לאביתר מכהונה גדולה, כמו שכתוב במלכים א (ב כז), אלא שעתה סלקו מלשמשו, ובימי שלמה מנהו לצדוק לשמש אז:
פסוק כה:והשיבני. אז ישיב אותי לירושלים ואראה אותו ואת מקדשו:
פסוק כו:לא חפצתי בך. עוד מעתה:
פסוק כו:הנני. רצה לומר: הנה מוכן אני לקבל באהבה:
פסוק כז:הרואה אתה. אם עצתי נראה בעינך אשר תשוב אל העיר (ועם שגם את אביתר צוה לשוב העירה, היה דבריו לצדוק, על כי מינהו לכהן גדול, מן הראוי היה ליחד אליו הדבור, ולזה הקדימו מעתה לאביתר בכל דבריו):
פסוק כז:אתכם. יהיו מוכנים עמכם, ועל ידם תודיעוני דבר:
פסוק כח:עד בוא. על ידי בניכם:
פסוק כח:דבר. רצה לומר: ידיעה ברורה:
פסוק ל:במעלה הזיתים. במעלה הר הזיתים:
פסוק ל:חפוי. מכוסה בבגד, והוא דרך צער:
פסוק ל:יחף. מבלי מנעלים, וגם הוא דרך צער:
פסוק לא:ודוד הגיד. המגיד הגיד לדוד לאמר וגו׳:
פסוק לא:סכל נא וגו׳. רצה לומר:
פסוק לא:אתה ה׳, סכל עצתו לבל ייעץ בחכמה. או רצה לומר: שיתן בלב אבשלום, לחשוב אשר עצת אחיתופל היא עצה סכלה:
פסוק לב:עד הראש. בגבהי הר הזיתים, אשר משם היה נראה מקום הארון, והיה מדרך הבא שם להשתחוות מול הארון:
פסוק לב:קרוע כתנתו. בעבור כי היה מיצר בצרת דוד:
פסוק לג:למשא. על היותו זקן וכחו תש, ולמשא יחשב להולך עמו:
פסוק לד:עבדך אני המלך אהיה. רצה לומר: מהיום אהיה עבדך, כמו שמאז היית עבד אביך, וכן עתה אהיה אני עבדך:
פסוק לד:והפרתה לי. רצה לומר: כשתשוב העיר ותאמר לאבשלום כדברים האלה, יבוא לי תועלת רב, כי אז תוכל להפר לטובתי את עצת אחיתופל, כי על פי הדברים האלה יבטח בך, ותהיה גם אתה מאנשי עצתו:
פסוק לז:יבוא ירושלים. באותה שעה שבא חושי, בא גם הוא: