פסוק א:וַיְהִי מֵאַחֲרֵי, אחרי כֵן, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. הוא בנה לעצמו מעמד של יורש העצר המיועד.
פסוק ב:וְהִשְׁכִּים, היה רגיל להשכים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר, שער העיר, מקום המשפט, וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו, כמי שמתעניין בשלום רעו וַיֹּאמֶר: אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה? וַיֹּאמֶר האיש: מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ. מאזור פלוני אני.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם: רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים, וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. המלך עסוק וכיוצא בזה, והוא לא ישים לב לדבריך.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם לאנשים: מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ, וְעָלַי, ואלי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט – וְהִצְדַּקְתִּיו, ואדון אותו בצדק. לצערי אין בידי הכוח לעשות דבר, אבל אני בעדך.
פסוק ה:וְהָיָה בִּקְרָב, כאשר התקרב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ, וְשָׁלַח אבשלום אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ. הוא הפגין ידידות וקרבה עם כל הבאים לפני המלך.
פסוק ו:וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ, וכך וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. אנשים התחילו לחבב את בן המלך הנוהג בחביבות.
פסוק ז:וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה מאז ביקשו להם ישראל מלך, או: ממשיחת דוד, או: מאז נפרד דוד משאול, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ: אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי, אולי נדר הנזירות, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה', בְּחֶבְרוֹן,
פסוק ח:כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם, לֵאמֹר: אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי ה' לירוּשָׁלִַם – וְעָבַדְתִּי אֶת ה'. אעשה מעשה לכבודו – אקריב קרבנות וכיוצא בזה.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לֵךְ בְּשָׁלוֹם. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה. הוא בחר לעצמו את חברון, בירת ארץ יהודה, שבה מלך דוד בראשונה.
פסוק י:וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים, שליחי חרש שתולים מטעמו בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר, תדעו שזה האות לראשית מלוכתי, וַאֲמַרְתֶּם: "מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן".
פסוק יא:וְאֶת, ועם אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ, אולי להקריב קרבנות בחברון מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם, קְרֻאִים, מוזמנים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם, וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר. לא עלה על דעתם שבפועל הם נעשו תומכיו של המורד במלך. כך הגיע אבשלום לעיר מוקף בפמליה גדולה מאוד.
פסוק יב:וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם להביא אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד, מֵעִירוֹ, מִגִּלֹה, בְּזָבְחוֹ אֶת הַזְּבָחִים. יועץ המלך, אישיות חשובה לעצמה, עשה יד אחת עם אבשלום. אחיתופל נחשב לחכם ביותר בישראל, והכול שמעו בעצתו. וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ, המרד התחזק, וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם. בכל הארץ דיברו על המלך החדש אבשלום, ואנשים הצטרפו לשורותיו.
פסוק יג:וַיָּבֹא הַמַּגִּיד, המביא את הידיעות מהשטח אֶל דָּוִד לֵאמֹר: הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. אבשלום הכריז שהוא המלך, וישראל נוהים אחריו.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם: קוּמוּ וְנִבְרָחָה, כִּי אם אבשלום יגיע, לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה, לא יהיה לנו שריד מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם. מַהֲרוּ לָלֶכֶת, פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ, ויפיל עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה, וְהִכָּה את הָעִיר לְפִי חָרֶב. יש בידו הכוח להכות את העיר, ואני לא אוכל לגונן עליה מפניו.
פסוק טו:וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֶּלֶךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ – הִנֵּה עֲבָדֶיךָ. הננו אתך, מוכנים לפקודתך.
פסוק טז:וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו. וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת. דוד השאירן בבית, שכן הניח שאיש לא ייגע לרעה בנשותיו הרשמיות-למחצה.
פסוק יז:וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם בְּרַגְלָיו, שהלכו אתווַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק, במקום או בבית שהיה מרוחק למדי מהעיר,
פסוק יח:וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ, וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי, גדודי המשמר של המלך, וְכָל הַגִּתִּים, הפלשתים מגת שנספחו לצבא דוד, שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ, בגללו מִגַּת עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ – מעין מסדר, שבו צעדו לפני המלך כל אלה שנשארו נאמנים לו.
פסוק יט:וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי, שאולי הכיר את דוד כשנדד בגת, ואולי היה מפקדם של הגתים: לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ? שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ החדש. הוא ישמח להשתמש בשירותיך. כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה, אינך קשור למשפחתנו ולעמנו; חבל שתיכנס לריב שאין לך עניין בו. לכן כדאי שתשוב לִמְקוֹמֶךָ.
פסוק כ:תְּמוֹל, לא מזמן בּוֹאֶךָ, הגעת, וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ, אטלטל אותך עִמָּנוּ לָלֶכֶת, וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל, אל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ. אינני יודע לאן, ומה יהיה בסופנו. שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ, לאחיך הגתים שעִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת.
פסוק כא:וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: חַי ה' וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ – אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים – כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ. הוא נשבע לו שיהיה אתו כל הימים, וביטא בכך נאמנות אישית עמוקה.
פסוק כב:וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי: לֵךְ וַעֲבֹר עם כולם. וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ, הגדוד הפלשתי על משפחותיו הצטרף לדוד.
פסוק כג:וְכָל הָאָרֶץ, יושבי המקום בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל, וְכָל אנשי המלך מן הָעָם עֹבְרִים. וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר מדרום לירושלים בְּנַחַל קִדְרוֹן, וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת, אל הדרך שליד הַמִּדְבָּר.
פסוק כד:וְהִנֵּה הגיעו גַם צָדוֹק הכהן וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּקוּ, העמידו אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּעַל אֶבְיָתָר, שהיה אף הוא כהן, עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר. עם דוד יצאו נאמניו האישיים, עבדיו הקרובים וכן גדודי הזרים שהיו קשורים אל דוד בלבד, והכהנים הביאו אתם את ארון ה'.
פסוק כה:וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק: הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אל הָעִיר. אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' – וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ – את הארון וְאֶת נָוֵהוּ, מעונו.
פסוק כו:וְאִם כֹּה יֹאמַר ה' על ידי הדרך שבה יגלגל את המאורעות: לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ – הִנְנִי, אני מוכן שיַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו. מכל מקום חבל לקחת את ארון האלוקים עמנו בנדודינו. אולי אחזור הביתה באופן כלשהו, ואם לא – הרי זה סימן שאינני רצוי לפני ה', ואני מקבל את הדין.
פסוק כז:וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן: הֲרוֹאֶה אַתָּה, הלוא תבין את דברי, שֻׁבָה אל הָעִיר בְּשָׁלוֹם. אני מעריך את נאמנותכם, אך ראוי שתהיו עם הארון, וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם יהיו אִתְּכֶם.
פסוק כח:רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ, אשהה בְּעַרְבוֹת, במישור הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי. הבנים הצעירים, הזריזים יותר, יעדכנו אותי על המתרחש בעיר.
פסוק כט:וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
פסוק ל:וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים. הוא פונה מזרחה בערוץ נחל קדרון ועובר ברכס הר הזיתים עֹלֶה וּבוֹכֶה, וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי, מכוסה, וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף לאות אבל, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה על המצב העגום.
פסוק לא:וְלדָוִד הִגִּיד, הוגד לֵאמֹר: אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם אַבְשָׁלוֹם. אבשלום היה טיפוס נמהר וכריזמטי, אך לא היה חכם ביותר. על כן שיתופו של אחיתופל – שהיה איש מיושב ופיקח ואולי פחות יומרני – עורר בלב דוד דאגה רבה יותר. לפיכך – וַיֹּאמֶר דָּוִד בתפילה: סַכֶּל, הפר נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל, ה'.
פסוק לב:וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ, פסגת הר הזיתים, אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים, שם היה לו מקום תפילה, ואולי גם מזבח, וְהִנֵּה יוצא לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי, רֵעַ המלך ואיש סודו הקרוב, קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, אבל ומשתתף בצערו של דוד.
פסוק לג:וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד: אִם עָבַרְתָּ אִתִּי – וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא. אינך צעיר, ולא תוכל לעזור לי במלחמה.
פסוק לד:ולעומת זאת, אִם אל הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם: "עַבְדְּךָ אֲנִי, הַמֶּלֶךְ, אֶהְיֶה, עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי, אני הייתי מֵאָז, וְעַתָּה וַאֲנִי, אני עַבְדֶּךָ". מכיוון שאתה נאמן לי, אם תלך לאבשלום ותאמר לו שאתה מקבל את מלכותו – וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל. הרי גם אתה איש חכם, ויש להניח שאבשלום יאסוף גם אותך לחוג מקורביו, שכן מן הסתם הוא ירצה להישען על כמה שיותר מאנשי ממשלתי כדי לבסס את מלכותו החדשה.
פסוק לה:וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים. דע לך שהם נאמנים לי, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ – תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים.
פסוק לו:הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם – אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר – וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ. כך אשמע על ההתפתחויות.
פסוק לז:ואכן, וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה, רֵעַ דָוִד חזרה אל הָעִיר, וְאף אַבְשָׁלֹם יָבֹא אל יְרוּשָׁלִָם, בירת הממלכה. דוד עדיין לא הרחיק ללכת, ואבשלום כבר הספיק לעבור למעלה משלושים קילומטרים מחברון עד ירושלים. בדרכו הוא אסף צבא והתארגן.
