דוד נסוג בצורה מסודרת
הגמרא(סוטה מד:) אומרת: בשעת מלחמה היו מעמידים זקיפים לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה. במלים אחרות כאשר הצבא נס על נפשו ומאבד את הפיקוד בוודאי מראה הדבר על נפילה. אולם כאשר הנסיגה מתנהלת בצורה מאורגנת קיימים סיכויים לפתוח בהתקפת נגד ולכבוש שוב את השטח שנעזב. הספרי(דברים א כב) אומר: "'ותקרבון אלי כולכם', בערבוביא. ולהלן הוא אומר: 'ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם', ילדים מכבדים את הזקנים, זקנים מכבדים את הראשים(כך היה בעת מתן תורה) וכאן הוא אומר(כאשר בקשו לשלוח מרגלים) 'ותקרבון אלי כולכם', 'ותאמרו', בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים, זקנים דוחפים את הראשים". המסקנה מדברי המדרש היא: אם העם מופיע בצורה מסודרת ישנה השראת שכינה כמו במתן תורה, ואם לאו הרי השטן מעורב והתוצאה חטא המרגלים. אם כן מסיק הרב מוסר הנביאים שכשראה דוד שהנסיגה שלו מירושלים הינה מסודרת הבין שהשכינה לא נסתלקה ממנו פתח ואמר שירה שנאמר: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו"(תהלים ב א).
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'