פסוק ב:עם קבורת רחל בגבול בנימן. והלא קבורת רחל בגבול יהודה בבית לחם, אלא עכשיו הם בקבורת רחל, וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח, כך שנויה בתוספתא דסוטה (פרק יא):
פסוק ב:צלצח. צל לצח של הקב"ה, שהוא צח ואדום, והיא ירושלים:
פסוק ב:ודאג לכם. יירא עליכם, כל לשון 'דאגה', לשון 'יראה', דושטי"ר בלע"ז:
פסוק ג:אילון תבור. מישר תבור:
פסוק ה:גבעת האלהים. גבעת קרית יערים, אשר עכשיו ארון האלהים שם:
פסוק ה:נציבי פלשתים. סרדיוטות שמינו על ישראל, שהיו רודין בה, ומושיבים נציבים בערי ישראל:
פסוק ה:חבל נביאים. תרגם יונתן: סיעת ספריא: חבל. סיעה, וכן (שמואל-ב כב ו): חבלי שאול סבוני, משרית רשיעיא אקפוני:
פסוק ה:מהבמה. תרגם יונתן: מבית אסחרותא:
פסוק ז:כי תבאנה האותות האלה לך. ותדע כי דברי אמת, וכשם שבאו לך אותות הללו, כך יתקיים דבר המלוכה:
פסוק ז:עשה לך אשר תמצא ידך. אתקין לך מאני מלכותא, והכן לך טכסיסי המלוכה כמו שתוכל:
פסוק ח:וירדת לפני הגלגל. ולאחר שתמלוך, תרד הגלגל לפני, קודם שארד אני:
פסוק ח:והנה אנכי ירד אליך. לסוף שבעת ימים שתרד אתה:
פסוק ט:לב אחר. רוח גבורת מלכות:
פסוק יב:ומי אביהם. מה תימה לך בדבר מי אביהם של נביאים, וכי נבואה ירושה היא:
פסוק טז:ואת דבר המלוכה לא הגיד. דרך צניעות היתה בו:
פסוק כא:וילכד שאול. אף על פי שלא היה שם, נפל הגורל עליו, שהיו כתובין שמם באיגרות ונתונין בקופסא, והנביא מכניס ידו ונוטל איגרת אחת:
פסוק כב:נחבא אל הכלים. בבית שנתנו שם הבאין כליהן, שהיה בורח מן הגדולה ומדרש אגדה רבי תנחומא: ואל הכלים, באורים ותומים, אמר: שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים, ושאלו ועלה בידו:
פסוק כו:אשר נגע אלהים. גברין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם ה' בלבהון: