פסוק א:עכשיו, כשהיו לבדם – וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ, כד הַשֶּׁמֶן שהיה בידו וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ של שאול וַיִּשָּׁקֵהוּ. וַיֹּאמֶר: הֲלוֹא, הרי זאת כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד. דבר לא הכין את שאול לכך. יש להניח שהיה איש צעיר, אם כי מן הסתם היה כבר נשוי ואולי אב לילדים, אך בוודאי לא חשב על מלוכה. שמואל משמיע באוזניו הוראות הנוגעות לצעדיו הבאים. הוראות אלה נועדו, בין השאר, להכין אותו לתפקידו –
פסוק ב:בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי, מאתי, וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שעכשיו הם נמצאים בבית-לחם שביהודה עִם, ליד קְבֻרַת רָחֵל. תפגוש אותם בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח, וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: "נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ, וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר: מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי? " תגלה שכפי שחששתם, אביך כבר התחיל לדאוג לך ולא לאתונות, שהרי כבר כמה ימים לא ראה את בנו ולא שמע ממנו דבר.
פסוק ג:וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר, וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים שעֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל. סימן הזיהוי שלהם הוא שאֶחָד מהם נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל, נאד מלא יָיִן.
פסוק ד:וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם, וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם – וְלָקַחְתָּ, קח אותם מִיָּדָם.
פסוק ה:אַחַר כֵּן תָּבוֹא אל גִּבְעַת הָאֱלֹהִים, שאולי נקראת כך משום שהיה בה נביא או ארון הברית, אֲשֶׁר שָׁם מתגוררים נְצִבֵי, מושלים ממונים מטעם פְלִשְׁתִּים. וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם, אל הָעִיר, וּפָגַעְתָּ, תפגוש חֶבֶל, קבוצת נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה. וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים. תראה אותם בעיצומה של חוויית נבואה אקסטטית.
פסוק ו:וְצָלְחָה, תשרה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם, וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר.
פסוק ז:וְהָיָה כִּי תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ, עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ. לא אוכל לומר לך הוראות מדויקות יותר, אבל כאשר תנוח עליך יד ה' – הרשה לעצמך לעשות מה שתראה לנכון, כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ.
פסוק ח:אחר כך – וְיָרַדְתָּ לְפָנַי אל הַגִּלְגָּל, וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ כאשר תהיה שם, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים בזבח פומבי גדול. שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל, תמתין עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ, וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. אז תקבל הוראות נוספות.
פסוק ט:וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ, כששאול הסב את שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל, וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר. הוא כבר חש חוויה חדשה. וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא. הַהוּא.
פסוק י:וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה, וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבֵּא גם הוא בְּתוֹכָם.
פסוק יא:וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ, מכיריו מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא, וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ? הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים? הלוא אנחנו מכירים אותו. כיצד נהיה נביא? נראה שהנביאים ותלמידיהם ניכרו כחריגים בשל פרישותם מן החברה וחיי הבדידות שחיו.
פסוק יב:וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם, וַיֹּאמֶר לשואלים: וּמִי אֲבִיהֶם של הנביאים?! הרי הנבואה איננה תכונה תורשתית, ואין היא מתקיימת במשפחה מסוימת דווקא. נביאים הם אנשים שבחרו בדרך הזו. מדוע אתם תמהים אפוא שגם הוא מתנבא?! עַל כֵּן הָיְתָה האמרה הזאת לְמָשָׁל, מעין פתגם לדורות, הנאמר על אדם שעלה לגדולה במפתיע: הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים?! – אכן, גם שאול בנביאים.
פסוק יג:וַיְכַל, סיים מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה שממנה ירדו הנביאים.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל, אולי הוא הדוד ששמו נר, אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ: לאָן הֲלַכְתֶּם? וַיֹּאמֶר שאול: לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת, וַנִּרְאֶה כִי אַיִן, האתונות נעדרות, וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל לשאול עליהן.
פסוק טו:וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל: אם פגשתם את הנביא, הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל.
פסוק טז:וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ: הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת, כפי ששמואל אכן אמר. וְאולם, אֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ, את הדבר אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל. שאול לא סיפר ששמואל משח אותו למלך, שכן עדיין היה נבוך מן העניין, וטרם נתבררה לו משמעותו. למרות המינוי הוא עדיין חש אדם פרטי החוזר לשגרת בית אביו.
פסוק יז:כעת, משמצא שמואל את המלך, היה עליו להודיע על כך לעם הממתין להתפתחויות. וַיַּצְעֵק, הזעיק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם להתכנס אֶל ה' הַמִּצְפָּה, מקום מפגש מקודש וידוע.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם במשך הזמן מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם.
פסוק יט:וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לוֹ: "כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ". משמעות דרישתכם למנות עליכם מלך בשר ודם היא שאינכם מקבלים עליכם את ה' כמלך בלעדי, כפי שהיה עד כה. ה' קיבל את דרישתכם, וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לקבל צו ולהפיל גורל לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם, משפחותיכם המורחבות.
פסוק כ:וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד בגורל שֵׁבֶט בִּנְיָמִן.
פסוק כא:וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָיו, לפי חלוקת המשפחות שבו, וַתִּלָּכֵד בגורל הנוסף מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי, וַיִּלָּכֵד מתוך המשפחה שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, וַיְבַקְשֻׁהוּ, חיפשו אותו וְלֹא נִמְצָא.
פסוק כב:וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה': הֲבָא עוֹד הֲלֹם, לכאן אִישׁ? וַיֹּאמֶר ה': הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל, אצל הַכֵּלִים, בין הכלים או הבגדים במלתחה.
פסוק כג:וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם, וַיִּתְיַצֵּב בלית ברירה בְּתוֹךְ הָעָם, ומתוך כך וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם, בלטה קומתו מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה.
פסוק כד:וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם: הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה'? כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם. מראהו מעיד על היותו האיש הנבחר. וַיָּרִעוּ כָל הָעָם תרועת שמחה וַיֹּאמְרוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!
פסוק כה:וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה, חוקי המלך וההתייחסות אליו וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה'. וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. בחירתו הפורמלית של המלך הסתיימה. הכול ראו ששאול הוא שעלה בגורל, ושהנביא בחר בו. כך הפך מינויו עובדה קיימת בעיניהם.
פסוק כו:וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה, לעיר גבעה, שלאחר מכן נקראה גבעת שאול, וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם.
פסוק כז:אולם היו גם תגובות אחרות: וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ: מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה?! מיהו המלך הזה?! כיצד יועיל לנו הבחור הזר, הגבוה והביישן הזה?! הם אמנם רצו מלך, אבל ציפו לאישיות שונה, שעליה יוכלו להצביע בגאווה. וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה. וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ. שאול עבר על כך בשתיקה, שלא כפי שמתבקש ממלך.
