פסוק א:הלא. באמת הדבר אשר משחך ה׳ על ידי:
פסוק ב:בלכתך. לאמת בלבבו דבר המלוכה, אמר לו אותות, האחת היא, שאמר לו בלכתך וכו׳:
פסוק ב:עם קבורת רחל. רצה לומר: אשר הם עתה סמוך לקבורת רחל, ואתה הולך והם באים, ותמצאם בגבול בנימין בצלצח:
פסוק ב:והנה נטש. כאומר הנה בהמצאם עזב דאגה קטנה, ובא לו על ידם דאגה גדולה, ואומר מה אעשה למצוא את בני:
פסוק ג:וחלפת. והאות השני הוא, כאשר תעבור משם והלאה וכו׳:
פסוק ג:בית אל. זה שילה שעמד בה בית אלהים:
פסוק ה:אחר כן. והאות השלישי, כאשר תבוא אל גבעת האלהים והיא קרית יערים, שעמד הארון שם בגבעה כמו שכתוב למעלה (ז א):
פסוק ה:נבל וכו׳. בכדי לשמחם להשרות הנבואה עליהם, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, (שבת ל ב) וכן נאמר באלישע (מלכים ב טו ג): והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳:
פסוק ו:וצלחה. תעבור עליך רוח ה׳ ותנבא עמם, ותהיה נהפך לאיש אחר, כי עתה אינך נביא:
פסוק ז:עשה לך. התקן לך כלי מלכות כפי יכולתך, כי האלהים עמך ומלוך תמלוך:
פסוק ח:וירדת לפני הגלגל. הזהירו ואמר לו, לאחר שתמלוך כאשר תרד הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים, והנה תרד שם קודם שארד אני, ותמתין אז שבעת ימים עד בואי, כי אני אעלה העולות לה׳, ושם אודיע לך את אשר תעשה בדבר המלוכה [ ולפי שלא המתין, כעס עליו ולא אמר לו גם אז ]:
פסוק ט:לב אחר. רצה לומר: גודל לבב כאשר ראוי למלך:
פסוק יא:מה זה היה. רצה לומר: מה זה הסיבה לבן קיש להתנבאות, וכי אביו נביא, להתנבאות גם הוא, וכי גם שאול יהיה בין הנביאים ודומה להם, וכי מאין באה לו הנבואה:
פסוק יב:ומי אביהם. רצה לומר: מה תתמהו, וכי מי אביהם של כל חבל הנביאים, הלא גם אביהם של אלו לא נביאים היו:
פסוק יב:היתה למשל. בבוא אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו במשל, הגם שאול בנביאים:
פסוק יד:ויאמר דוד שאול. בבואו אל הבמה, מצאו דודו ושאל להם, אן הלכתם:
פסוק יד:כי אין. לא מצאנו אותם, ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם:
פסוק יז:ויצעק. אסף את העם:
פסוק יז:אל ה׳. במקום שנאספים רוב צבור, שם השכינה שורה:
פסוק יט:לשבטיכם. כל שבט לבד, להטיל הגורל מי ימלוך:
פסוק יט:ולאלפיכם. הם המשפחות החלוקות לאלפים:
פסוק כ:ויקרב. רצה לומר: הקריב שמות כל השבטים לפני האורים ותומים, להטיל הגורל:
פסוק כ:וילכד. רצה לומר: עלה הגורל לבני בנימן, ונלכד פתקו ביד המעלה מן הקלפי:
פסוק כא:וילכד שאול. אחר שהטילו הגורל על הגברים, נלכד פתקו של שאול ביד המעלה:
פסוק כב:וישאלו עוד בה׳. אחר שבקשוהו, הוסיפו לשאול עוד באורים ותומים, האם בא לפה עוד איש מלבד הנמצאים שם והידועים:
פסוק כב:נחבא. הסתיר עצמו בין כלי העם, והיה להם מקום מיוחד להעמיד שם כלי תשמישם, והיה שאול מטמין עצמו שם, כי היה בורח מן השררה:
פסוק כד:הראיתם. אם נותנים אתם לב לראות ולהתבונן בהמלך אשר בחר ה׳, כי אין כמוהו וכו׳, והגון הוא למלוכה:
פסוק כד:ויריעו. תרועת מלוכה:
פסוק כה:את משפט המלוכה. חק המלוכה הראוי על פי התורה והמצוה, שיהא מוראו על העם ולא ימרו פיו:
פסוק כה:לפני ה׳. לפני הארון:
פסוק כו:אשר נגע אלהים. אשר נגע יראת אלהים בלבם, לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדבור:
פסוק כז:מה יושיענו זה. על כי היות משפחתו הצעירה, ומי אם כן יחזיק בידו:
פסוק כז:ולא הביאו לו מנחה. כאשר הדרך להביא למלך ביום המלכו:
פסוק כז:ויהי כמחריש. עשה עצמו כחרש לא ישמע או כאלם לא יפתח פיו: