פסוק א:ויקח שמואל את פך השמן כו'. ראוי לשים לב למה נשקו מה שלא עשה כן לדוד במשחו אותו, ועוד אומרו הלוא הוא משולל הבנה בענין זה. ועוד אומרו על נחלתו לנגיד ולא אמר על עמו למלך:
פסוק א:אך הנה ידוע מספר הזוהר כי הנשיקה היא לאדבקא רוחא ברוחא. עוד ידוע מרבותינו ז"ל כי אינו דומה הנמשח בקרן לנמשך בפך כי הנמשך בקרן מלכותו נמשך שנאמר רמה קרני שהוא רמה קרני ולא רמה פכי וכן ידוע מרבותינו זכרונם לברכה כי שאול נמשך בשמן אפרסמון ודוד שנמשך בקרן היה בשמן המשחה.
פסוק א:ונבא אל הענין והוא כי הנה דבר ידוע כי עיקר מלכות ישראל הוא מיהודה כמקרא שכתוב היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו שבזכות מה שקדשו יהודה שמו יתברך על הים שנכנסו ונחשון בראשם עד באו המים עד חוטמם על כן זכה שיהיו ישראל ממשלותיו והוא יהיה מלכם אלא שלעשות נקמה בעמלק הומלך שאול שהוא ימיני כי אין עיקר נפילת עמלק אלא בבני רחל ואחשבה נבחר בנימין מיוסף להיות שלא השתחוה לעשיו אביו וגם שהוא נכנס תחלה לקדש שמו יתברך בים אלא שבני יהודה רגמו אותם והוציאו ויצאו בנימין ונכנסו בני יהודה ועל כן אחשבה שקדם שאול ויצא הוא מהמלכות ונכנס יהודה. עוד אחשבה כי למען המשיל הוא יתבר' אדון הכל איש על העדה למלך צריך יהיה במלך יתרון על כל אישי ההמון באיכות שאם לא כן מאי רבותיה מנייהו למשול עליהם והנה ע"י שמן המשחה הוא שמן משחת קדש אשר צוה אלהים לעשות יושפע שפע יתרון איכות קדושה על הנמשך כי קדוש הוא ולא על חנם אחר שנמשח משכן וכל כליו והכהנים והמלכים כלם עדיין כל השיעור שעשה משה קיים לא חסר ממנו מאומה וגם לא על חנם נקרא משחא דרבותא אלא שהוא נותן ומשפיע רבותא לנמשח ממנו ומקרא מלא דבר הכתוב ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו כו' ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה כו'. אך אמנה אין זה רק אל הנמשח בשמן המשחה כי קדוש הוא אך לא לנמשך בשמן אפרסמון והנה שאול שנמשך בפך בשמן אפרסמון על כן כאשר לקח את פך השמן שהוא אפרסמון ויצוק על ראשו והנה כתבנו כי השמן הזה אינו משפיע שפע קדושה כשמן המשחה על כן מיד וישקהו לאדבקא רוחא ברוחא להשפיע ברוחו הכנת שפע להשלי' אשר יחסר לו על בלתי היות בשמן הקדוש' באפרסמון כאשר בשמן משחת קדש על כן אמר הלוא כי כו' כלומר הלא תקפיד בזה דע כי מן השמים הוא כי משחך ה' נחלתו לנגיד כלומ' מלכותך לך קיימא לעולם אב לבנים כנחלה כי אינ' רק נחלה לה' וזהו כי משחך ה' על נחלתו כלומר ולא נחלה לך ולא תאר אותך תואר מלך כי אם לנגיד והוא כי המלוכה הית' ערוכה בכל שמורה לדוד ועל זה אחשוב היתה אות יתירה בהלוא שהוא וא"ו ואל"ף כלומ' שמלכותו מסופק ההתמדה אם תהיה המשיחה או הנגידות לו אם לא ולזה כתיב לו בו"יו ולא באל"ף:
פסוק ב:בלכתך היום כו'. הנה הרי"א כתב בשם מדרש תנחומא וז"ל. שלשה אנשים הם שלשת בניו יונתן ואבינדב ומלכי שוע אחד נושא נבל יין זו מיכל בתו ששתקה ונתנה נאד של יין תחת דוד במטה עכ"ל.
פסוק ב:והנה דבריהם סתומים כי למה אחד מהבנים נושא ג' גדיים ואחד שלשה ככרות לחם ואת הג' משנה אותו בעד מיכל וגם אין ברמז זה שום ענין מתקשר ומתקבל. ועוד שאם יש בפגיעותיו רמז אל הראשונים שבשרוהו כי נמצאו האתונו' מה רמז יש בו ואם אין בראשון רמז כי אם סיפור מעשה שהיה גם בשני וכן באות השלישי מה הוא הרמז שיש בו.
פסוק ב:ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל שהקשו ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בצלצח כי הלא צלצח הוא בגבול בנימין וקבורת רחל בבית לחם יהודה אלא כשהיה שמואל אומר הדבר היו עם קבורת רחל וכשנאמרה הבשורה לשאול היה בגבול בנימין וראוי לדעת למה מזכיר שתי המקומות והיה די מקום שמצאם שם אמנם אומר כי נרמזו לו דברים שאם היה שם אות' בלבו כאשר יארע לו הדבר המתייחס לכל אחד מהדברים היה נזהר לבלתי יכשל באשר נכשל והיתה מלכותו נמשכת לו והוא כי הנה הדבר אשר נאמר לו שמאס בו ה' ויקרע מלכותו היה על דבר עמלק שחמל על הצאן ואז נאמר לו כי מאסת את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל ויחזק בכנף מעילו ויקרע ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום כי גם שחטא תחלה על שלא המתין מלהקריב העולה עד בא שמואל לא היה הקצף עד גדר זה.
פסוק ב:ונבא אל הענין והוא כי רמזו לו מן השמים יזכור קבורת רחל זקנתו שמתה דרך עונש בל יקרנו כמוה והיתה בשורת השני אנשים לומר כי נטש את דברי האתונות ודאג להם לאמר מה אעשה לבני לרמוז לו כי גם הוא יטוש הצאן והבקר של עמלק בל יחמדם וידאג על עצמו מה יעש' לו הוא ית' על עוברו מצותו.
פסוק ג:עוד שנית רמז לו יזכור איש נושא עמו שלשה גדיים אל האלהים בית אל לזבוח לה' שהוא כי יהיה נושא שלשת בניו לזבוח עמו במלחמה של האלהים בית אל להיות עם שמואל בית אל עליון במחיצתו ולרמוז לו על מה זה בא האיש השני בשלשה ככרות לחם ולקח ממנו השנים למען יתן אל לבו כי יאמרו לו שאחימלך נתן לחם לדוד כי לא יאשם כי דרך גומלי חסדים לתת לחם להולכי דרכים כאשר הוא עצמו לקח משלשת ככרות לחם השנים מהם ובעון השלישי שהוא היותו רודף. את דוד וצוה לפניו במטה להורגו וראה שמיכל שם כביר העזים שהוא נבל של עור עזים יזכור האיש שהיה מביא נבל יין ויתן אל לבו כי נרמז לו כי מאת ה' נהיה הדבר ולא ממיכל ולא ירדפנו עוד ולא עשה כן כי אם אז הלך הוא בעצמו עד בית שמואל להרוג את דוד אשר נמלט שם לולא מצא להקת נביאי' ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפול ערום כל היום ההוא וכל הלילה וע"י כן ברח דוד.
פסוק ה:וגם זה רמז לו פה שמואל באות השלישי שפגע חבל נביאים ויתנבא גם הוא עמהם עד יאמרו הגם שאול בנביאים למען יזכור האות הזה ברודפו אחר דוד אשר היה עם שמואל ואז על ידי להקת נביאים נבא ויפשט מכל ענייני העולם ויסכים ויאמר כי מן השמים נהיה הדבר ולא ירדפנו עוד ולא כן עשה.
פסוק ז:והורהו שמואל שעל ידי רמז האותות האלה אם ישים אליהם לבו יצלח במלוכה ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל או' בענין התנבאו שאול ושלוחיו בלכתו ביתה שמואל לקחת את דוד להמיתו כי שם נאמר כי על כן יאמרו הגם שאול בנביאים כי הלא יקשה כי לא על הפעם ההיא נאמר כי אם על היום אשר אמר שמואל שיפגע חבל נביאי' יורדים מהבמה ויתנבא אתם ושם נאמר כי על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים ואם כן איך יאמר אחרי זמן רב בשובו להתנבא עם נביאים ברדפו אחרי דוד ויתנבא בית שמואל כי על הפעם ההיא היה למשל הגם שאול בנביאים אך במאמרינו יתיישב כי מה שאירע לו פה בלכתו מעם שמואל במשחו אותו שהתנבא עד אומרם הגם שאול כו' היה סימן על מה שהיה עתיד לעשות ברודפו אחרי דוד ומספר הכתוב שנרמז ולא חש וזהו אומרו בפעם השנית על כן היה למשל הגם שאול כו' כלומר על המעשה הזה שהיה עתיד למשל מאז נמשח הגם שאול כו' ולא חש כי הנה ויברח דוד מניות ברמה כו' ולא שב מלרודפו פעמים רבות כמפורש בכתובים שאחרי כן הנה זה הוא ענין כללית הכתובים ברמז דרך כלל. ונבא אל התכתם בלכתך כו' ואומרו נטש אביך כו' יקשה כי אחר שמצאן איך נטש אותן ודאג לבנו גם אומרו דברי האתונות כי מלת דברי יתירה ומשוללת הבנה אך אומרו דברי אינו לשון דבור כי אם לשון דבר וענין והוא כי דברי ועניני האתונות הם הדברים שאדם משתמש מהן הם המלאכות המיוחדות לעשות בהן ואמר כי מרוב דאגת אביו על שע"י בקש האתונות אבד את בנו מאס תועלת שמוש מלאכתו מדאגת בנו וז"א נטש אביך דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני ואומרו בשני האנשים ומצאת ובשלשה ומצאוך וגם בשלשה אומר ושאלו לך לשלום אפשר כי בשנים היה הוא כמוצא מציאה על בשורת האתונות אך בשלשה אדרבה כל ענינם לפי הרמז אינו כי אם רק רע להפחידו ישים לבו וגם זה רמוז באמור ושאלו לך לשלום כאלו שואלים לך אם תחפוץ שלום בשית לב אל הרמז אם אין אמנם בחבל הנביאים נאמר ופגעת כי להיות' מתבודדי' לא ירגישו באיש הבא לפניהם כאשר ירגיש האיש בהם וזהו ופגעו כי אתה פוגע בהם ולא הם בך ואמר והיה כי תבאנה כו' עשה לך אשר תמצא ידך אחרי או' כך פי' מה שאמרתי עשה לך כו' הלא הוא כי וירדת כו' והודעתי לך את אשר תעשה:
פסוק ט:והיה כהפנותו כו'. הלא כמו זר נחשב מה זה מיהר כי שמואל לא אמר שיהיה ה' עמו עד עבור שלשת האותית ולא בתחלה. ועוד למה לא הסיג הלב אחר עודנו לפני שמואל כי אם כהפנותו את שכמו ממנו ונהפוך הו הוא אך עודנו לפני שמואל היה נראה שנאצל מן הרוח שלו לשאול ולא מה' היה לו אך בהיות בפרוש ממנו יראה כי האלהים עשה כי משיחו הוא ואשר ייעד לו שמואל לא היה כ"א יותר מזה שהוא היות האלהים עמו שיצלח למלוכה ולנבואה כאומרו וצלחה עליך רוח ה' והתנבית כו' וזה לא היה עד האות השלישי אך כהפנותו את שכמו מעם שמואל הכין ה' את לבו לקבל אח"כ עם הנביאים להתנבא וזהו ויהפוך לו אלהים לב אחר. אמנם כאשר ויבאו כל האותות כו' והנה חבל נביאים כו' אז ותצלח עליו רוח אלהים ותחלה חשב איש מההמון שהאב מסייע אל ההשגה ויאמר מה זה היה לבן קיש ויען איש חשוב כמשמעו ויאמר ומי אביהם של נביאים האחרים כי לא שלמים הם על כן לא הזכירו אביו כי אם הגם שאול בלבד ולמען שלם תודות לה' על השפע הנבואיי אשר השפיע בו כאשר כלה מלהנבא ויבא הבמה כי שם מקום קדוש וגם שם נתבשר מכל זה:
פסוק טז:ויאמר שאול כו'. אומרו כפל ההגדה ואומרו אשר אמר שמואל יראה מיותר. אך ימשך אחר אומרו ויבא הבמה כי על ידי כן שאל דוד שאול מה אמר לכם שמואל כלומר שאם הוא דבר אחד למה חזרתם אל המקום פעם שנית על כן אמר הגד הגיד לנו לומר כי אחר ההגדה הראשונה שבאנו לשמוע ממנו פעם שנית אולי בראשונה עשה להסיר דאגה מלבו ולא כן היה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו ועל היות קשה להסתיר מדורו אשר הוא כאביו לזה אמר אשר אמר שמואל כי שמואל אמר לו אשר לא יגיד עד יתפרסם על ידו:
פסוק יז:ויצעק כו'. רצה שמואל להורות את בני ישראל כי לא מלבו ממליך את שאול כי אם שמה' יצא הדבר על כן קבץ את כל העם בפרסום בהעברת כרוז כמשמעות לשון ויצעק ולא אמר ויאסוף או ויקהל.
פסוק יח:ויאמר הביטו וראו מה גדלה רחמנותו ואהבתו ית' אתכם כי הנה כה אמר ה' במה שהוא אלהי ישראל הנה שלש עולמות הם עולים הם עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל והנה מכל כחות שלשתן הצלתי אתכם על ידי ממשלת שמעולם הגלגלים כי הלא אנכי העליתי את ישראל ממצרים מקום אשר המזל מחייב בל יצא עבד משם לחירות ושדדו המזל וגם מכח אשר הוא מכללות עולם המלאכים כי שדדו שרו של מצרים כי ואציל אתכם מיד מצרים הוא שרו של מצרים שמצרים שמו שעליו נאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים עד שוירא ישראל את מצרים מת כו' וארז"ל מחיה לא נאמר אלא מת הוא שרו של מצרים שמצרים שמו וגם מיד כל הממלכות הלוחצים אתכם שלא בלבד הכנעתי את השר בעולם העליון ונלחמתם עם העם כי אם שעשיתי אני גם המלחמה עם התחתוני' ואציל אתכם מידם ממש הנה כי אין מעצר לה' להושיע מיד גשמיים גם הם ולא יעצרנו הגשם באופן כי הייתם צריכים לא גבור ולא אמצעי ביני לעמים.
פסוק יט:ועם כל זה הייתם כפוי טובה כי ואתם מאסתם את אלהיכם כו' ותאמרו לא כי מלך תשים עלינו ועם כ"ז לא פירש מכם כי ועתה התיצבו לפני ה' כלומר כי ה' נמצא אצליכם באופן שלפניו תתיצבו וזהו התיצבו לפני ה' כי לא ימיש מכם ומעשות רצונכם ולא עוד כי אם שאתם אמרת' לי כי מלך תשים עלינו ועתה הוא ית' בעצמו ישימנו כי יוטל את הגורל ומה' יצא כל משפטו.
פסוק כ:ואמר שהקריב את כל שבטי ישראל להטיל גורלות ויצא הגורל על שבט בנימין ויקרב את שבט בנימין למשפחותיו שהטילו פתקים במספרם כמשפט הגורלות ותלכד משפחת המטרי. והנה היה ראוי יאמר ויקרב את משפחת המטרי לגברים וילכד שאול על דרך האמור בעכן ויקרב את משפחת הזרחי לגברים וילכד זבדי ויקרב את ביתו לגברים וילכד עכן כך היה ראוי יאמר פה ולא יאמר סתם ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול. ועוד ראוי לשים לב אל אומרו וישאלו עוד בה' כי אחר שעד כה לא שאלו בה' איך יאמר וישאלו עוד בה'. ועוד מה זו שאלה הבא עוד הלום איש והראוי יאמר איה הוא שאול. ועוד כי אין דרך לשאל בה' שהוא באורים ותומים רק לדעת דבר נעלם כהצלחת מלחמה וכיוצא מהעתידות. אך לבקש איש א' לדעת אנה פנה ואנה הלך אינו מספיק לשאל מאת ה' כי אם לחקור ולדרוש מאת העם או מאת הקרובים אליו. ועוד באומרו הראיתם אשר בחר בו ה' כי הלא גבהות הקומה ראיה אל היותו ראוי למלוכה וכן אומרו כי אין כמוהו כו' האם בלתי היות כמוהו באומה מעלה או מוריד.
פסוק כ:אמנם אחר שיצא הגורל על משפחת המטרי לא הטילו עוד גורלות כי שאלו באורים ותומים מי מהמשפחה הוא אשר בחר בו ה' ויהיה הטעם כי העם אשר ראוי שבט הצעיר ומשפחה הצעירה מכל משפחות בנימין אין ספק כי יתחמץ לבבם על הגורל על כן שאלו את פי ה' כי אשר יענה ה' מאמת גם השבט והמשפחה כי בכלל מאתים מנה ועל פי ה' יצא שאול בן קיש וכאשר בקשוהו ולא נמצא חששו פן מה שלא נזדמן כי לא נמצא היה כי למעלה בשמים היה עליו איזה קטרוג ומינו בשמי' אחר במקומו כי בלתי המצאו הוא סימן ואינו מן התימא ישתנה הדבר בשעה אחת כי הלא היה מצוה דוד להרכיב את שלמה על הפרדה שלו ולהוליך אותו עד גיחון שהוא קרוב ולהמליכו שם ואמר בניהו בן יהוידע אמן כן יאמר ה' וארז"ל אם המלך היה ממליך את בנו והיה מאת ה' שאמר לו ע"י נתן הנביא בן נולד לך ושלמה יהיה שמו כי שלום והשקט יהיה בימיו כו'. ומה צריך לומר אמן כן יאמ' ה' אלא שאמר מי יודע כמה מקטרגי' יהיו למעלה בשמי' בלכת מכאן עד גיחון ע"ד זה אמר שמואל כי מה שאינו נמצא סימנא, מילתא היא שמא קדמו אחר ברחמי' והיה איזה קטרוג על זה. והנה אין יודע זה אלא הקב"ה על כן וישאלו עוד שנית בה' הבא עוד הלום איש כלומר הבא עוד הלום בב"ד של מעלה איש ליכנס במקומו ומה גם לרז"ל שדרכם לומר שאין הלום אלא מלכות ומפני כבודו לא שאלו אם נדחה שאול אלא אם בא אמר במקומו עם שהכל הולך אל מקום אחד והשיב הוא יתברך הנה הוא כו' והוא כי הנה מנת הוא מיותרת אך הוא לומר אשר חשבתם אולי נכנס אחר אינו אלא הוא וזהו הנה הוא ומה שלא נמצא הוא כי נחבא אל הכלים מענותנותו ויקחהו משם ויתיצב בתוך העם ויגבה מכל העם משכמו ומעלה ויאמר שמואל הראיתם כלומר הראיתם גבוה קומתו נאה למלכות אל יעלה על רוחכם שעל כן בחר בו ה' כי דעו כי אשר בחר בו ה' הוא כי על כי אין כמוהו בכל העם ראוי והוא כנודע מרז"ל בן שנה שאול במלכי מה בן שנה בלא חטא אף שאול בלא חטא וזהו שטע' הראית' הוא קד"מא שמפסיק קצת:
פסוק כה:וידבר שמואל אל העם כו'. הנה משפט המלוכה כבר אמרה למעלה וגם למה וינח לפני ה'. ועוד למה שלח את כל העם אחר שהראוי היה ישארו רבים עמו כי על כן נאמ' אחרי כן וילכו עמו החיל אשר נגע אלהים בלבם יראה כי מהראוי היה יהיו רבים עמו אם כן למה שלח את העם שמואל. ועוד אומרו וגם שאול הלך כו' מה היה לו לעשות. ועוד אומרו ובני בליעל כו' ולא הביאו לו מנחה יורה כי כל השאר הביאו ולמה לא נזכר. ועוד אם בזוהו פשיטא שלא העלו לו מנח'. אך הנה למען יראוהו ותהי אימתו עליהם וינהגו בו טכסיסי מלכות מה עשה שמואל דבר אליהם משפט המלוכה ולבל יראה שהוא רשות או מצוה כתב בספר וינח לזכרון לפני ה', והנה הראוי הוא ק"ו מכ"ג שהיו מגדלים אותו משל אחיו כך במלוך עליהם מלך יאות יביאו מכל מקומות לו הכל מנחה להעשירו על כן אחשוב ששלח שמואל את כל העם איש לביתו למען יביא כל איש מביתו מנחה ראויה לפי כבודו מה שאין נכון ומזומן להם שם על כן שילח את הכל וכונתו היתה שישאנה שאול שם כדי לקבל את אשר יביאו ויתעכב שם ימים או עשור במקו' שהומלך כי שם יותר בעין החשיבו' ומה גם בפני שמואל מאשר יהיה אם ישוב מיד הגבעתה אל ביתו כאשר היה בהיותו הדיוט אך הוא מעצמו הלך הגבעתה אל ביתו כי לא התחזק במלכות כי לא ראה שהיו מביאים לו מנח' על כן הרך לבבו וילך אל ביתו וילכו אתו בלבד העם אשר נגע אלהים בלב' ובני בליעל אמרו ודברו בפיה' מה יושיענו זה ויבזוהו זולת אמירה זו ושמא תאמר למה לא עשה בהם שפטים וגם למה הלך מיד הגבעה אל ביתו כאשר בהיותו הדיוט לז"א ולא הביאו לו מנחה שהוא כל העם אשר שלח שמואל שהוא להביא מנחה כמדובר על כן ויהי כמחריש על בני הבליעל כי לא ראה בשער עזרתו כי גם הכלל לא הורו לו חשיבות על כן לא גבה לבו לעשות בהם משפט ויהיה כמחריש עם שהרגיש ונכוה בלבו כי על כן גם באמור לו תנו האנשים ונמיתם לא מיאן כי אם על כי היה יום שעשה ה' תשועה בישראל:
