תנ"ך על הפרק - שמואל א י - האם נהג שאול כראוי בשתיקתו למבזיו? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א י

242 / 929
היום

הפרק

וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל־נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד׃בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם־קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי׃וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה וּבָ֙אתָ֙ עַד־אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל־יָֽיִן׃וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי־לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם׃אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים׃וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר׃וְהָיָ֗ה כִּ֥יתבאינהתָבֹ֛אנָההָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד־בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְ־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל־הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל־נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם׃וַיְהִ֗י כָּל־יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם־נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ מַה־זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן־קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים׃וַיַּ֨עַן אִ֥ישׁ מִשָּׁ֛ם וַיֹּ֖אמֶר וּמִ֣י אֲבִיהֶ֑ם עַל־כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים׃וַיְכַל֙ מֵֽהִתְנַבּ֔וֹת וַיָּבֹ֖א הַבָּמָֽה׃וַיֹּאמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל־נַעֲר֖וֹ אָ֣ן הֲלַכְתֶּ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה כִי־אַ֔יִן וַנָּב֖וֹא אֶל־שְׁמוּאֵֽל׃וַיֹּ֖אמֶר דּ֣וֹד שָׁא֑וּל הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י מָֽה־אָמַ֥ר לָכֶ֖ם שְׁמוּאֵֽל׃וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דּוֹד֔וֹ הַגֵּ֤ד הִגִּיד֙ לָ֔נוּ כִּ֥י נִמְצְא֖וּ הָאֲתֹנ֑וֹת וְאֶת־דְּבַ֤ר הַמְּלוּכָה֙ לֹֽא־הִגִּ֣יד ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר שְׁמוּאֵֽל׃וַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶת־הָעָ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה׃וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כָּל־הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽם׃וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת־אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר־ה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּל־רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי־מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם׃וַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן׃וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙למשפחתולְמִשְׁפְּחֹתָ֔יווַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן־קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא׃וַיִּשְׁאֲלוּ־עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה־ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל־הַכֵּלִֽים׃וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל־הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה׃וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל־הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־כָּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃וְגַ֨ם־שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר־נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם׃וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה־יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹֽא־הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

האם נהג שאול כראוי בשתיקתו למבזיו?

האם נהג שאול כראוי בשתיקתו למבזיו?

הקדמה

נאמר בפרקנו בפסוק כ"ז:

ובני בליעל אמרו: מה יֹשִׁעֵנו זה, ויִבְזֻהו, ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש.

יש לשאול: האם נהג שאול כראוי בשתיקתו למבזיו?

א. הגמרא במסכת יומא

בגמרא במסכת יומא (דף כב סוף ע"ב) נאמר:

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול - מפני שמחל על כבודו, שנאמר: 'ובני בליעל אמרו: מה יֹשִׁעֵנו זה, ויִבְזֻהו, ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש' (שמ"א י, כז), וכתיב: 'ויעל נחש העמוני, ויחן על יבש גלעד' וגו' (שם יא, א).

ופירש רש"י שם:

נענש שאול - לבוא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות.
מפני - שמתחילת מלכותו מחל על כבודו, וגילה על עצמו שאינו כדאי למלוך.
וכתיב ויעל נחש העמוני - ומסקנא דמילתא שאמרו ישראל: 'מי האומר שאול ימלוך עלינו' (שם,יב), בתמיהה, 'תנו האנשים ונמיתם', והוא אמר: 'לא יומת איש היום הזה' (שם, יג).

לפי זה שאול נהג שלא כראוי!

ב. מפרשי הנביא

המפרשים בספר שמואל לא הביאו את דברי הגמרא הללו.

עוד יש להוסיף שרש"י ורד"ק כן הביאו את דרשת הגמרא באותו עמוד, מספר שורות קודם לכן:

בן שנה שאול במלכו (שמ"א יג, א) - כבן שנה שלא טעם טעם חטא.

נמצאנו למדים שהמפרשים בחרו שלא לפרש את החרשתו של שאול כגנאי לו.

לא רק זאת, אלא שיש מהראשונים שעוד שיבחו את שאול על מעשהו, וכתבו שראוי ללמוד ממנו!

ג. דברי הרלב"ג

כך כתב הרלב"ג בשמואל א' סוף פרק י"ב:

התועלת השבעה עשר הוא להודיע שאין ראוי לשלם שיתפעל ממה שיאמרו האנשים כנגדו. כל שכן שיתפעל אם לא יכבדוהו. אבל ראוי שיסבול זה. ולזה ספר ששאול היה כמחריש על הבזיונות שבזוהו הרשעים ההם, ועל מה שלא הביאו לו מנחה.

הרלב"ג כתב שעלינו ללמוד משאול שהחריש על הבזיונות שביזוהו!

עוד כתב הרלב"ג שם:

עם שזה גם כן היה ראוי לו, מפני היותו עתה בהתחלת המלוכה, ואולי במעט סבה יסירוה ממנו.

כלומר: אם שאול היה מנסה להעניש אותם - היה העם עלול להסירו ממלכותו!

יש לצרף לדברי הרלב"ג האחרונים את מה שכתב הרד"ק בפסוק הקודם (כו):

וגם שאול הלך לביתו - להודיע שהלך לו לביתו כבתחילה, כיון שראה שלא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל, הלך לביתו ולא התנהג עדיין כמשפט מלך.

עוד כתב המלבי"ם שם:

וכתב מהר"י אברבנאל כי היה מהראוי שחוץ מבחירת ד', יבחרו אותו העם גם כן, ויסכימו כולם עליו. ואחר שראה שמקצתם בזוהו - לא תפס עדיין מלוכה, וילך לביתו, וגם העם הלכו לביתם, עד שסבב ד' התשועה לאנשי יביש גלעד, שאז חדשו המלוכה ברצון כל העם, וזהו שאמר (להלן יא, יד): 'לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה', פירוש: שימליכוהו שנית כרצונם.

כלומר: כיון ששאול ראה שהוא לא התקבל על העם - הוא לא ניסה לקחת את המלוכה בכח, אלא חיכה לקבלת העם את מלכותו. ועיין בסמוך.

ד. דברי הרשב"א

כעין דברי הרד"ק והרלב"ג כתב גם הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רלח):

וזה מה שהשבתי לחכם ר' יעקב... בעל ישיבה בטוליטולה, על הנהגת המדינה... ויסור העוברים.
דע כי לשון רכה תשבור גרם (משלי כה, טו)... להסיר המכשלה את העם צריך לעלות מן הקלה אל החמורה... וכבר הראו לנו מועצות ודעת במה שהזכירו בפ"ק דע"ז (דף טז ע"א) גבי של בית רבי, שהיה מקריב לבית קיסר שור פטם ביום אידם. חיסר ד' רבוון שלא יהיו מקריבין אותו יום, אלא למחר [פירש רש"י: חיסר ד' ריבבן - הוציא ד' ריבואות ממון לבטל שלא יקריבוהו ביום אידם]. חיסר ד' רבוון שלא מקריבין אותו כל עיקר. ואמרו: 'ר' למעקר מילתא בעי, ועקרי אותה פורתא פורתא' [ר' רצה לעקור את הדבר, ועקר אותו מעט מעט]. הנה זאת שמענוה.
ואתה דע לך עוד כי אי אפשר לנהוג בכל האנשים במדה אחת.
וזכור נא ענין דוד אדוננו מלכנו, אשר נהג להעלים עיניו מיואב ושמעי, ואף על פי שהיו בני מות. והטענה שאמר: 'כי היום ידעתי שאני מלך על ישראל' [צ"ל: 'כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל' (שמואל ב יט, כג)] - כי לכל זמן מזומן.
והעלמת עין מן העובר לעתים - מצוה, והכל לפי צורך השעה. והחכם מעלים עין לעתים בקלות.
ואני רואה שצריך שיתחזק ענין התקנות בתחילה, ולא יכנס במחלוקת.
וכבר ידעת ענין מלכנו הראשון שאול, כי היה כמחריש.
והעלמת עין בדבר זה, עד אשר יחזקו זרועות העומדים על הפקודים - מצוה רבה. והמקיים את המצוה עשה סמוכות לתקנה... ואחר תחזקנה ידיך, ומלכת בכל אשר תאוה נפשך.

גם הרשב"א כתב שעלינו ללמוד משאול שהחריש על הבזיונות שביזוהו!

ה. דברי המשנת רבי אליעזר

במדרש "משנת רבי אליעזר" (פרשה י עמוד 186) נאמר:

ר' ינאי אומר: שתים עשרה מדות טובות הכתוב מפרש בשאול: ראשונה: היה עניו, שנאמר: 'הלא בן ימיני אנכי' (שמואל א ט, כא).
שנייה: שהיה שומע חרפתו ושותק, שנאמר: 'ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה... ויהי כמחריש' (שם י, כז). מהו 'כמחריש'? כמי שלא ידע.
שלישית: שהיה מוחל על עלבונו, שנאמר: 'מי האומר שאול [ימלך] עלינו... ויאמר שאול: לא יומת איש היום (שם יא, יב-יג).

לפי זה אנו רואים שלא רק הראשונים שיבחו את שאול על מעשהו זה, אלא גם חז"ל!

סיכום

הראשונים שיבחו את שאול על שתיקתו למבזיו, וחז"ל נחלקו בכך.

נראה לפי זה שכאשר מלמדים ילדים קטנים ודאי ראוי ללמדם את שבחו של שאול, וכאשר מלמדים גדולים כדאי ללמד את הגמרא ואת המורכבות שיש בענין.

[להרחבת הדברים בשביל המבוגרים הרוצים לעיין יותר: כדאי לעיין בהגהות "רחמים לחיים" לרבי חיים פאלאג'י על שו"ת הרשב"א שם, וב"משבצות זהב" בשמואל א ספ"י, וב"פרשיות בספרי הנביאים" בשמואל א ספ"י, שם ציין גם ל"שיחות מוסר" לרבי חיים שמואלביץ מאמר כד].

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך