הניצחון בעי והמזבח בהר עיבל
את הפצע של העי יש לרפא ובמהירות, אסור להשאיר מובלעות עוינות במרכז א"י, ומיד לאחר כיבוש העי מתפנה הדרך אל הר גריזים והר עיבל. האם יש קשר כרונולוגי בין שני האירועים? ומה מטרת הכינוס בשכם? על כך בפרק שלפנינו.
נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר-בְּיָדְךָ אֶל-הָעַי
ה' מצווה את יהושע לנטות את כידונו על העי כסימן ליציאה מהמארב ולשריפת העיר הפתוחה. יהושע לא השיב את ידו עד שהחרמת העי הושלמה. הכידון ביד יהושע מזכיר את ידי משה המונפות אל על במלחמת עמלק. יהושע הוא תלמיד משה וממשיך דרכו, משה רבו נתקל בתחילת הנהגתו במלחמה שאינה מתנהלת כצפי המודיעיני הראשוני.
מלחמת עמלק היא מלחמה שנפתחת בניצחונות לעמלקים והתשובה האמונית של משה רבינו היא הרמת הידיים כלפי מעלה והפניית שיעבוד הלב לכיוון הנכון.
גם יהושע תלמידו נתקל במלחמה על בסיס נתוני מודיעין אופטימיים מדי. גם יהושע נשמע לקול ה' להרים את ידו ומתמיד בכך עד סיום החרמת העיר.