מדוע נכתב מעמד הר גרזים והר עיבל שלא במקומו?

הקדמה

בסוף פרק ח' נאמר:

ל. אז יבנה יהושע מזבח לד' אלקי ישראל בהר עיבל.
לא. כאשר צוה משה עבד ד' את בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה, מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל, ויעלו עליו עֹלות לד', ויזבחו שלמים.
לב. ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל.
לג. וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עֹמדים מזה ומזה לארון, נגד הכהנים הלוים נֹשְׂאי ארון ברית ד', כגר כאזרח, חציו אל מול הר גרזים, והחציו אל מול הר עיבל, כאשר צִוָה משה עבד ד' לברך את העם ישראל בראשֹנה.
לד. ואחרי כן קרא את כל דברי התורה, הברכה והקללה, ככל הכתוב בספר התורה.
לה. לא היה דבר מכל אשר צִוָה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההֹלֵך בקרבם.

כתב רש"י שם:

אז יבנה וגו' - פרשה זו כתובה מוקדם ומאוחר, שמיום שעברו את הירדן עשה כן.

וכן כתב הרד"ק:

אז יבנה - אז כשעברו ישראל את הירדן ואין מוקדם ומאוחר בתורה, כי כן כתיב בספר תורת משה: 'והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד ובנית שם מזבח' וגו' (דברים כז, א-ח).

יש לשאול: מדוע אם כן נכתבה פרשה זו כאן, ולא במקומה?

הרי לימדנו רש"י בפירושו לתורה שעל גבי הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" צריך עדיין לשאול: מדוע נכתבה הפרשה כאן ולא במקומה?

כך כתב רש"י בפרשת בהעלתך (במדבר ט, א):

בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.

כלומר: הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" אומר רק ששייך להגיד שהפרשה אירעה בזמן מוקדם יותר והיא אינה במקומה, אבל עדיין צריך לשאול מדוע היא אינה במקומה.

נאמרו על כך מספר הסברים.

א. הסבר ה"כלי יקר"

כתב ה"כלי יקר":

אפשר לומר שאף על פי שענין זה היה קודם לענין יריחו, אפשר שהנביא כתב כסדר המקומות, ולא כסדר הזמן. כי מתחילה סיפר ענין העברת הירדן ויחנו בגלגל, בקצה מזרח יריחו, ואחר כך סיפר הקמת האבנים בגלגל, עם היות ענין זה מאוחר, שקדם לו בנין המזבח בהר עיבל, להיות שאין זה מקומו, שהמקום שהם בו כעת הוא הגלגל, לכך סיפר... הקמת האבנים שהיתה באותו מקום. ואחר כך סיפר ענין יריחו, שהוא סמוך לגלגל, ואחר כך ענין העי. וכשנכנסו בארץ ישראל יותר, סמוך להר גרזים והר עיבל, אז סיפר הענין שהיה באותו מקום, והוא: 'אז יבנה יהושע מזבח', עם היות ענין זה מוקדם בזמן, לא חשש אלא לסדר המקומות, לכתוב כל ענין וענין במקומו.

לפי ה"כלי יקר" הנביא כתב את המאורעות לא לפי הזמן שבו הם קרו, אלא לפי סדר המקומות בארץ שבו הם קרו.

ב. הסבר "מוסר הנביאים"

בפירוש "מוסר הנביאים" (בפסוק ל"ג אות י') כתב הסבר אחר:

נראה לומר שזה מפני שכאן, בברכות ובקללות, הרי ראו ישראל מה גדול כח הציבור, עד שמי שהציבור מחרים אותו הוא חרם, ומי שהציבור מברך אותו הוא בכלל ברוך, והדבר הזה היה מגדיל מאד את החטא של עכן, שאחרי כל אלה לקח מהשלל של יריחו אף שכל הקהל החרימו אותו, והיה יוצא מזה קטרוג גדול עליו, לכן נמנע הכתוב מלספר שם בענין הזה, וכתב את הדבר כאן, אחרי שכבר נתפייס המקום מהחטא של עכן.

ראשית יש לציין שדבריו דומים לדברי רש"י בפרשת בהעלתך, שהתורה נקטה בדרך של "אין מוקדם ומאוחר בתורה" בשביל להסתיר את גנותם של ישראל.

אבל יש לעיין בדבריו: האם יש ענין לכסות על חטאו של עכן?

לעניות דעתי נראה לומר על פי דבריו בצורה קצת אחרת: חטאו של עכן מיוחס לכל ישראל, כמו שאמר ד' ליהושע: "חטא ישראל, וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כחשו, וגם שמו בכליהם" (ז, יא), ואם מעמד הברכה והקללה היה כתוב לפני החטא של עכן היה הדבר מגדיל את החטא של כל ישראל, והנביא רוצה להסתיר את גנותם של ישראל, כמו שכתב רש"י בפרשת בהעלתך!

ג. הסבר ה"דעת סופרים"

בפירוש "דעת סופרים" כתב הסבר אחר:

עם ישראל, שתורתו מתעבת שפיכות דמים, איבד עד תומם שתי ערים גדולות על כל תושביהן, ועוד זרועו נטויה לנתוץ ולאבד. כאן המקום לספר על הקמת המזבח בהר עיבל מאבנים שלא הונף עליהן ברזל, באשר על ידי הברזל שופכים דמים. דבר זה מלמדנו מה מתועבת היא שפיכות דמים בעיני ד' וישראל. אם הרימו ישראל את כידוניהם על עמי כנען, לא היה זה משום אהבת המלחמה והרצח, אלא מפני שכך נגזר עליהם על ידי ד', שהם יטהרו את הארץ הקדושה מאנשיה הרעים, ואת פקודתו חייבים היו למלא.

דבריו אלה מאד יפים, אבל יש לשאול שאם הפרשה היתה נכתבת במקומה, לפני שתי המלחמות, לכאורה היה הדבר מדגיש יותר ש"אם הרימו ישראל את כידוניהם על עמי כנען, לא היה זה משום אהבת המלחמה והרצח, אלא מפני שכך נגזר עליהם על ידי ד', שהם יטהרו את הארץ הקדושה מאנשיה הרעים, ואת פקודתו חייבים היו למלא".

נראה לומר שכוונתו היא שאם הפרשה היתה נכתבת במקומה, היא היתה נכתבת לא רק לפני שתי המלחמות, אלא גם לפני הנחת האבנים בגלגל, ולפני עשיית המילה והפסח, ולפני אכילת החדש, ולפני התגלות המלאך ליהושע, ולפני הקפת יריחו, כך שכבר לא היינו זוכרים מספיק את המעמד, ועוד יותר לא היינו זוכרים את ענין האבנים השלמות שלא הונף עליהן ברזל, שמדגישות את איסור שפיכת הדם. אבל כעת כתב הנביא שבני ישראל קיימו את מצות ד' והקריבו על אבנים שלא הונף עליהן ברזל, בצמוד למלחמת העי ופירוט מספר הנופלים בעי, וההדגשה שהרגו לא רק את האנשים אלא גם את הנשים, וששרפו את העיר ועשוה לתל עולם, ובכך הדגיש הנביא שכל מעשי בני ישראל היו לשם מצוה.

כך נאמר בפסוקים:

כד. ויהי ככלות ישראל להרֹג את כל יֹשְבי העי בשדה, במדבר אשר רדפום בו, ויפלו כלם לפי חרב עד תֻמם, וישֻבו כל ישראל העי, ויכו אֹתה לפי חרב.
כה. ויהי כל הנֹפלים ביום ההוא, מאיש ועד אשה, שנים עשר אלף, כל אנשי העי.
כו. ויהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר החרים את כל יֹשְבי העי,
כז. רק הבהמה ושלל העיר ההיא בזזו להם ישראל, כדבר ד' אשר צִוָה את יהושע.
כח. וישרֹף יהושע את העי, וישימה תל עולם שממה, עד היום הזה.
כט. ואת מלך העי תלה על העץ עד עת הערב, וכבוא השמש צִוָה יהושע ויֹרידו את נבלתו מן העץ, וישליכו אותה אל פתח שער העיר, ויקימו עליו גל אבנים גדול עד היום הזה.
ל. אז יבנה יהושע מזבח לד' אלקי ישראל בהר עיבל.
לא. כאשר צִוָה משה עבד ד' את בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה, מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל, ויעלו עליו עֹלות לד', ויזבחו שלמים.

ד. הסבר נוסף על פי "אור החיים" הקדוש

נראה לומר הסבר נוסף, שהנביא רצה לכתוב את המעמד דווקא אחרי שתי המלחמות, לא רק כדי ללמדנו שבני ישראל קיימו את מצות ד' והקריבו על אבנים שלא הונף עליהן ברזל, אלא כדי ללמדנו שבני ישראל לא נשחתו במידותיהם, אלא קיימו את כל מצוות ד': בנו מזבח, הקריבו עליו עולות ושלמים, כתבו את כל התורה, קראו את הברכה והקללה, ככל מה שנצטוו, והמלחמות לא פגעו בנפשותם, אלא הם נשארו תמימים ושלמים במצוות ד'.

בפרשת עיר הנדחת מצוה התורה:

הכה תכה את יֹשְבי העיר ההִוא לפי חרב, החרם אֹתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב. ואת כל שללה תִקְבֹּץ אל תוך רחֹבה, ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לד' אלקיך, והיתה תל עולם, לא תִבָּנֶה עוד.
(דברים יג, טז-יז)

ובסיום הפרשה נאמר:

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ד' מחרון אפו, ונתן לך רחמים, ורחמך והרבך, כאשר נשבע לאבתיך. כי תשמע בקול ד' אלקיך, לשמֹר את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, לעשות הישר בעיני ד' אלקיך.
(שם, יח-יט)

כתב על כך "אור החיים" הקדוש:

ונתן לך רחמים ורחמך - כוונת מאמר זה כאן, לפי שציוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב, ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שספרו לנו הישמעאלים, כת הרוצחים במאמר המלך, כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרת מהם שורש הרחמים, והיו לאכזר. והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת. לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ד' רחמים. הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש, לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה.

על פי זה נראה לומר שלכן נכתב המעמד דווקא כאן, אחרי שתי המלחמות, כדי ללמדנו שבני ישראל לא נשחתו במידותיהם, אלא הם קיימו את כל מצוות ד': בנו מזבח, הקריבו עליו עולות ושלמים, כתבו את כל התורה, וקראו את הברכה והקללה, ככל מה שנצטוו.

סיכום

נאמרו ארבעה הסברים מדוע נכתב מעמד הר כגרזים והר עיבל רק בסוף פ"ח, ולא בפ"ד:

1. ה"כלי יקר" כתב שהדברים נכתבו לפי סדר המקומות בארץ, ולא לפי סדר הזמנים.
2. "מוסר הנביאים" כתב שהמעמד נכתב רק כאן כדי שלא להגדיל את חטא עכן שלקח מהחרם למרות ששמע את הקללות שקללו את מי שיעבור על התורה.
   על פי דרכו הוספנו שהמעמד נכתב רק כאן כדי לא להגדיל את חטא בני ישראל.
3. "דעת סופרים" כתב שהמעמד נכתב רק כאן כדי ללמדנו עד כמה מתעבת התורה שפיכות דמים ושכל המלחמות נעשו כדי לטהר את הארץ הקדושה מאנשיה הרעים.
4. על פי "אור החיים" הקדוש הוספנו שהמעמד נכתב כאן כדי ללמדנו שבני ישראל לא נשחתו במידותיהם, אלא הם קיימו את כל מצוות ד': בנו מזבח, הקריבו עליו עולות ושלמים, כתבו את כל התורה, וקראו את הברכה והקללה, ככל מה שנצטוו.

יהי רצון שנזכה לקיים את כל התורה כולה.