פסוק ב:תבוזו לכם. ואל תחרימו השלל עוד:
פסוק ו:התיקנו אותם. לשון תיק, שנוציאם מתיק העיר, דישפורי"ר בלעז ויש לפותרו לשון נתיקה, כמו (ירמיהו יב ג): התיקם כצאן לטבחה:
פסוק ט:מים לעי. שהעי מקדם לבית אל, ובית אל מים לעי:
פסוק ט:וילן יהושע בתוך העם. להיות נכון בהשכמת הבקר:
פסוק י:ויעל הוא. כמו שאמר לו המקום, אם הוא עובר לפניהם עוברין, ואם לאו אין עוברין:
פסוק יב:ויקח כחמשת אלפים איש. אורב אחר אורב, אחד קרוב לעיר מחבירו:
פסוק יג:וישימו העם. שימה זו לשון הזמנה סמוך לחומה להלחם, כמו שנאמר בבן הדד (מלכים א כ ל): שימו על העיר, וישימו:
פסוק יג:ואת עקבו. ואת ארבו, כמו (בראשית כז לו) ויעקבני:
פסוק יג:וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. אמרו רבותינו (סנהדרין מד ב): שלן בעומקה של הלכה:
פסוק יד:למועד. לזמן היום שנועצו יחד מאתמול, באותה שעה נצא, שהיו מנחשים ומעוננים:
פסוק טו:וינגעו. לשון נגע (כתרגומו:) ואתברו, הראו עצמן כאלו הם נגפים לפניהם:
פסוק יח:נטה בכידון. הוא היה סימן לאורב לצאת מן המארב, בראותו הכידון נטוי על העיר כידון. שפיד"ו בלע"ז:
פסוק כ:והעם הנס המדבר. ישראל שנסו אל המדבר כמו שאמר למעלה, נהפך להלחם אל הרודף:
פסוק כב:ואלה יצאו מן העיר. האורב שהצית את העיר:
פסוק ל:אז יבנה וגו'. פרשה זו כתובה מוקדם ומאוחר, שמיום שעברו את הירדן עשה כן:
פסוק לב:ויכתב שם על האבנים. הן הנה האבנים האמורים למעלה, לאחר מעשה זה קפלו הסיד מעליהם והביאום הגלגל:
פסוק לג:לברך את העם ישראל בראשונה. להקדים ברכות לקללות, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה: