פסוק א:וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, תישבר, תפחד. הפעם קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, כל הצבא, וְקוּם עֲלֵה אל הָעָי. שלא כמו בהתקפה הקודמת על העי, הפעם אתה תצא עם הלוחמים ובראשם, כראוי למנהיגם של ישראל. רְאֵה, נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ.
פסוק ב:וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ. עליכם להרוס את העיר עד היסוד, אבל רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם. אתם רשאים לנהוג בעיר כדרך העולם ולקחת לעצמכם את השלל. ראשית כול, שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ במקום נסתר מעיני אנשי העיר.
פסוק ג:וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת אל הָעָי. וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל למארב, למרות שהמרגלים שיערו שדי ב-3,000 חיילים לכיבוש העיר הקטנה הזאת, וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה.
פסוק ד:וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר: רְאוּ, אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר, אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד. התרחקו מעט, כדי שלא יבחינו בכם, אבל הישארו במקום המצוי בטווח ראיית המתרחש, שממנו תוכלו להגיע במהירות אל העיר. וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים, מוכנים.
פסוק ה:וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, שאר הצבא נִקְרַב אֶל הָעִיר לצור עליה פעם נוספת. וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ אנשי העי לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה – וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם. בפעם הקודמת פשטו אנשי העי החוצה, הכו את בני ישראל והבריחו אותם. כעת מתכנן יהושע מנוסה למראית העין.
פסוק ו:וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ, שננתק אוֹתָם מִן הָעִיר, כִּי יֹאמְרוּ: "נָסִים הם לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר, כמו בָּרִאשֹׁנָה". הם יחשבו שהם שוב מנצחים. וְנַסְנוּ עוד מלִפְנֵיהֶם, להרחיקם מן העיר.
פסוק ז:וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב, ממקום המארב, וְהוֹרַשְׁתֶּם, תדלדלו, תרוצצו אֶת הָעִיר מיושביה. כשאנשי העיר יצאו לרדוף אחרינו, העיר תישאר לא מוגנת, ואתם תוכלו לתקוף אותה. וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.
פסוק ח:וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם, כשתכבשו אֶת הָעִיר, תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ, גם כסימן בעבורנו. כִּדְבַר ה' תַּעֲשׂוּ – רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם.
פסוק ט:וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ, וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם, ממערב לָעָי, קרוב אליה מאשר לבית-אל. וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם, בין הלוחמים, שכן רצה להיות עמם בעת ההכנות הנרגשות לקראת המערכה.
פסוק י:וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד, השגיח, ציווה, או: ספר אֶת הָעָם, וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם אל הָעָי.
פסוק יא:וְכָל הָעָם, עַם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ, וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי. הם לא הגיעו עד העיר – וְהַגַּי, והגיא מפריד בֵּינָיו, בינו וּבֵין הָעָי.
פסוק יב:וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב נוסף, אולי קרוב יותר לעיר בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם, ממערב לָעִיר.
פסוק יג:וַיָּשִׂימוּ, ערכו, הכינו הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, וְאֶת עֲקֵבוֹ, את חלקו האחרון, האורבים, מִיָּם לָעִיר. וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק, לפקח מקרוב על הנעשה.
פסוק יד:וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי את מחנה הצבא שמצפון, וַיְמַהֲרוּ, מתוך ביטחון עצמי ושאננות וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמּוֹעֵד, בזמן שנקבע מראש, לִפְנֵי הָעֲרָבָה, הדרך המובילה לערבות יריחו. וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר.
פסוק טו:וַיִּנָּגְעוּ, העמידו פנים כאילו נפגעו במלחמה יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, מפני אנשי העי, וַיָּנֻסוּ מזרחה דֶּרֶךְ, לכיוון הַמִּדְבָּר.
פסוק טז:וַיִּזָּעֲקוּ, נקהלו לקול הקורא כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר. כיוון ששמעו שישראל ניגפים ובורחים שנית, יצאו כל תושבי העיר למרדף כדי לזנב בהם ולשלול את שללם.
פסוק יז:וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל. גם אנשי בית-אל שלצדם הצטרפו למרדף. וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: נְטֵה, הושט בַּכִּידוֹן, רומח ארוך אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל כיוון הָעַי כסימן מעשי שנקבע מראש וגם כסמל, כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה. וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר.
פסוק יט:כשהפנה יהושע את כלי הנשק הארוך לכיוון העי, ניתן האות וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ, וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ. הטיית היד הייתה מעין פקודה שסומנה ממרחק רב, שהגיעה העת שיֵּצאו ממקומם. וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ, וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ.
פסוק כ:וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם, כי הבחינו במהומה המתנהלת מאחוריהם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה. וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם, כוח לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה, לכאן ולכאן, מפני שהיו מוקפים במספר עצום של לוחמים מכל צד, וְהָעָם הַנָּס לכאורה אל הַמִּדְבָּר, נֶהְפַּךְ אֶל עבר הָרוֹדֵף אותם.
פסוק כא:וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר, וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר, וַיָּשֻׁבוּ, חזרו למקומם הראשון, או: הפכו פניהם, שינו כיוון וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי.
פסוק כב:וְאֵלֶּה – אנשי העי יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם, וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה. הם היו מוקפים משני הצדדים באנשי צבא ישראל, ולא יכלו למצוא מפלט. וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט.
פסוק כג:וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי, בין אם נשאר בעיר ונתפס שם, ובין אם יצא לקרב עם אנשיו, וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ.
פסוק כד:וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם, וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל אל הָעַי וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב.
פסוק כה:וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף, כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי.
פסוק כו:וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן, אלא השאיר אותה נטויה עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים, הרג אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי. כיוון שהרמת הכידון סימנה אות להתקפה, כל זמן שהאות היה מונף, פירושו היה: הַמשיכו בקרב, התקדמו הלאה והוסיפו לתקוף.
פסוק כז:רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל, רכוש הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ להרוג את בני האדם ולקחת את כל השאר. ה אֶת יְהוֹשֻׁעַ
פסוק כח:וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי, וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ייתכן שהעיר נקראת 'עי' מלשון עִי חורבות, שריד שנשאר מעיר.
פסוק כט:וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב, וּכְבוֹא, וכששקעה הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ. וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
פסוק ל:אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל שבמרכז הארץ. כדי להגיע אליו הצטרך יהושע להילחם תחילה בתושבי העי ובית-אל, שעמדו בדרכו.
פסוק לא:כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לבנות בהר עיבל מזבח, ופירט כיצד לבנותו ומה ייעשה בו, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, וכך עשה יהושע: מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל. וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.
פסוק לב:וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה, העתק תּוֹרַת מֹשֶׁה, תמצית דברי התורה, כל התורה או ספר דברים אֲשֶׁר כָּתַב משה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כדי שהעמים האחרים ידעו מה כתוב בה.
פסוק לג:וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ של העם עמד אֶל מוּל, לעומת הַר גְּרִזִים, בשיפוע ההר או בתחתיתו, וְהַחֶצְיוֹ, חציו השני אֶל מוּל הַר עֵיבָל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. טקס הברכה, על פרטיו, כתוב בתורה, ויהושע ציית לכתוב בתורת משה.
פסוק לד:וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. שם מופיעה רשימת מצוות שיש להקריא באוזני כל ישראל.
פסוק לה:לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד, לנוכח כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, והילדים וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.
