תנ"ך על הפרק - יהושע ז - מדוע אמר ד' ליהושע שישראל חטאו בששה חטאים בחטא עכן? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע ז

194 / 929
היום

הפרק

מעילת עכן בחרם, כשלון ישראל במלחמת העי הראשונה

וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּן־כַּרְמִי֩ בֶן־זַבְדִּ֨י בֶן־זֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִֽירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם־בֵּ֥ית אָ֙וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽית־אֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר עֲל֖וּ וְרַגְּל֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּעֲלוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַֽיְרַגְּל֖וּ אֶת־הָעָֽי׃וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַל־יַ֣עַל כָּל־הָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶת־הָעָ֑י אַל־תְּיַגַּע־שָׁ֙מָּה֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה׃וַיַּעֲל֤וּ מִן־הָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַד־הַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַב־הָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם׃וַיִּקְרַ֨ע יְהוֹשֻׁ֜עַ שִׂמְלֹתָ֗יו וַיִּפֹּל֩ עַל־פָּנָ֨יו אַ֜רְצָה לִפְנֵ֨י אֲר֤וֹן יְהוָה֙ עַד־הָעֶ֔רֶב ה֖וּא וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲל֥וּ עָפָ֖ר עַל־רֹאשָֽׁם׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה לָ֠מָה הֵעֲבַ֨רְתָּ הַעֲבִ֜יר אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיו׃וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת־שְׁמֵ֖נוּ מִן־הָאָ֑רֶץ וּמַֽה־תַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַל־פָּנֶֽיךָ׃חָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם׃וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִם־לֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃קֻ֚ם קַדֵּ֣שׁ אֶת־הָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַד־הֲסִירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃וְנִקְרַבְתֶּ֥ם בַּבֹּ֖קֶר לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וְהָיָ֡ה הַשֵּׁבֶט֩ אֲשֶׁר־יִלְכְּדֶ֨נּוּ יְהוָ֜ה יִקְרַ֣ב לַמִּשְׁפָּח֗וֹת וְהַמִּשְׁפָּחָ֞ה אֲשֶֽׁר־יִלְכְּדֶ֤נָּה יְהוָה֙ תִּקְרַ֣ב לַבָּתִּ֔ים וְהַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר יִלְכְּדֶ֣נּוּ יְהוָ֔ה יִקְרַ֖ב לַגְּבָרִֽים׃וְהָיָה֙ הַנִּלְכָּ֣ד בַּחֵ֔רֶם יִשָּׂרֵ֣ף בָּאֵ֔שׁ אֹת֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ כִּ֤י עָבַר֙ אֶת־בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְכִֽי־עָשָׂ֥ה נְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּקְרֵ֥ב אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לִשְׁבָטָ֑יו וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט יְהוּדָֽה׃וַיַּקְרֵב֙ אֶת־מִשְׁפַּ֣חַת יְהוּדָ֔ה וַיִּלְכֹּ֕ד אֵ֖ת מִשְׁפַּ֣חַת הַזַּרְחִ֑י וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־מִשְׁפַּ֤חַת הַזַּרְחִי֙ לַגְּבָרִ֔ים וַיִּלָּכֵ֖ד זַבְדִּֽי׃וַיַּקְרֵ֥ב אֶת־בֵּית֖וֹ לַגְּבָרִ֑ים וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן־כַּרְמִ֧י בֶן־זַבְדִּ֛י בֶּן־זֶ֖רַח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־עָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂים־נָ֣א כָב֗וֹד לַֽיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶן־ל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּד־נָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַל־תְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי׃ואראהוָאֵ֣רֶאבַשָּׁלָ֡ל אַדֶּ֣רֶת שִׁנְעָר֩ אַחַ֨ת טוֹבָ֜ה וּמָאתַ֧יִם שְׁקָלִ֣ים כֶּ֗סֶף וּלְשׁ֨וֹן זָהָ֤ב אֶחָד֙ חֲמִשִּׁ֤ים שְׁקָלִים֙ מִשְׁקָל֔וֹ וָֽאֶחְמְדֵ֖ם וָֽאֶקָּחֵ֑ם וְהִנָּ֨ם טְמוּנִ֥ים בָּאָ֛רֶץ בְּת֥וֹךְ הָאָֽהֳלִ֖י וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיָּרֻ֖צוּ הָאֹ֑הֱלָה וְהִנֵּ֧ה טְמוּנָ֛ה בְּאָהֳל֖וֹ וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃וַיִּקָּחוּם֙ מִתּ֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל וַיְבִאוּם֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ וְאֶ֖ל כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּצִּקֻ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־עָכָ֣ן בֶּן־זֶ֡רַח וְאֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶת־לְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶת־בָּנָ֡יו וְֽאֶת־בְּנֹתָ֡יו וְאֶת־שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת־חֲמֹר֨וֹ וְאֶת־צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת־אָהֳלוֹ֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹר׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכֳּרְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים׃וַיָּקִ֨ימוּ עָלָ֜יו גַּל־אֲבָנִ֣ים גָּד֗וֹל עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּ֥שָׁב יְהוָ֖ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ עַל־כֵּ֠ן קָרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ עֵ֣מֶק עָכ֔וֹר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

מדוע אמר ד' ליהושע שישראל חטאו בששה חטאים בחטא עכן?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם, ויחר אף ד' בבני ישראל.
ב. וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל, ויאמר אליהם לאמר: עלו ורגלו את הארץ. ויעלו האנשים וירגלו את העי.
ג. ויָשֻבו אל יהושע ויאמרו אליו: אל יעל כל העם, כאלפַּיִם איש או כשלֹשת אלפים איש יעלו, ויכו את העי. אל תְיַגַע שמה את כל העם, כי מעט המה.
ד. ויעלו מן העם שמה כשלשת אלפים איש, ויָנֻסו לפני אנשי העי.
ה. ויכו מהם אנשי העי כשלֹשים וששה איש, וירדפום לפני השער עד השברים ויכום במורד, וימס לבב העם ויהי למים.
ו. ויקרע יהושע שִמלֹתיו ויפֹּל על פניו ארצה לפני ארון ד' עד הערב, הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם.
ז. ויאמר יהושע: אהה ד' אלקים, למה הַעֲבַרת הַעֲביר את העם הזה את הירדן לתת אֹתנו ביד האמֹרי להאבידנו, ולוּ הואלנו ונשב בעבר הירדן.
ח. בי ד', מה אֹמר אחרי אשר הפך ישראל עֹרף לפני אֹיביו.
ט. וְישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול.
י. ויאמר ד' אל יהושע: קֻם לָך, למה זה אתה נֹפֵל על פניך.
יא. חטא ישראל, וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כחשו, וגם שמו בכליהם.
יב. ולא יֻכלו בני ישראל לקום לפני אֹיביהם, עֹרף יפנו לפני אֹיביהם, כי היו לחרם. לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם.

יש לשאול: בפסוק א', בתיאור החטא, נאמר רק חטא אחד: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם, ויחר אף ד' בבני ישראל". ואילו בפסוק י"א, בדברי ד' אל יהושע נאמרו ששה חטאים: "חטא ישראל, וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כחשו, וגם שמו בכליהם".

נשאלת השאלה: מדוע אמר ד' ליהושע ששה חטאים?

המפרשים ענו על כך במספר דרכים, והמשותף לדבריהם הוא שהיה במעשה החטא ששה ענינים.

א. הסברי הרד"ק

1. מהי הברית שעליה עברו?

כתב הרד"ק:

חטא ישראל - ולא תאמר חטא בשגגה, אלא: וגם עברו את בריתי - כי ברית נכרתה ביני ובינם בהר סיני לעשותם כל אשר ציויתים ואצום, וכן הוא אומר: 'ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם' (שמות כד, ז), והם אמרו: 'כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע' (שם). וציוה משה רבנו מפי הגבורה: 'נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ד' אלקיך, אליו תשמעון' (דברים יח, טו). והנה יהושע ציוה אותם ואמר להם שלא יקחו משלל העיר דבר, והנה עברו הברית שלקחו משלל העיר.

כלומר: הברית היא הברית שנכרתה על כל התורה כולה, ובה יש גם את המצוה לשמוע לכל דברי הנביאים.

2. מה ההדגשה: "וגם לקחו מן החרם"?

המשיך הרד"ק וכתב:

וגם לקחו מן החרם - כל 'גם' בא לרבות, ופירושו הנה בעבור החרם, כי אילו ציום הנביא, והוא יהושע, מצוה בלא חרם - אם עברו המצוה עברו הברית, כל שכן כי בידם החרם.

כלומר: המעילה בחרם היא עבירה חמורה במיוחד, יותר מעבירה רגילה. אבל הרד"ק לא הסביר מדוע המעילה בחרם היא עבירה חמורה במיוחד.

3. מה ההדגשה: "וגם גנבו"?

המשיך הרד"ק וכתב:

וגם גנבו - כי לו לקחו בפרהסיא לא היה כל כך רע, אבל כשגנבו - כאילו חשבו להסתיר מהבורא.

כלומר: עצם המעילה בחרם היא עבירה חמורה, אבל מצד הגנבה יש ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'!

מעין זה אמרו חז"ל במסכת בבא קמא (עט ע"ב):

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?
[פירש רש"י: "החמירה תורה - לשלם כפל, ארבעה וחמשה".]
אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול, עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת.
[פירש רש"י: "השוה כבוד עבד - לא ירא מבני אדם, כדרך שלא ירא מהקב"ה. אבל גנב לא השוה עבד לקונו, אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר".]

4. מה ההדגשה: "וגם כחשו"?

המשיך הרד"ק וכתב:

וגם כחשו - אולי הרגיש אדם בדבר, וכיחש עכן, או בעבור שסופו לכחש, שהרי כחש עד שבקש ממנו יהושע ואמר לו: 'בני, שים נא כבוד לד''.

כלומר: מלבד המעילה בחרם, שהיא עבירה חמורה במיוחד, ומלבד הגנבה, שהיא עבירה חמורה במיוחד, עוד היה כאן ענין חמור, של הכחשת החטא.

היכן מצאנו את הכחשת החטא?

כתב הרד"ק על כך שני הסברים:

בהסברו הראשון כתב הרד"ק שאפשר שמישהו מבני ישראל חשד בעכן שהוא לקח מן החרם ושאל אותו על כך, ועכן הכחיש. אמנם כיון שדבר זה אינו מפורש בפסוקים הקודמים, לכן כתב הרד"ק: "אולי הרגיש".

בהסברו השני כתב הרד"ק שהפסוק כתוב על שם העתיד, שאחרי שהתגלה בגורל שעכן הוא זה שלקח מן החרם, יהושע שאל אותו האם הוא לקח מן החרם, ועכן הכחיש! עד שיהושע ביקש ממנו שיודה, כפי שיתבאר במאמר אחר, ובסוף עכן הודה.

5. מה ההדגשה: "וגם שמו בכליהם"?

המשיך הרד"ק וכתב:

וגם שמו בכליהם - וכל זה להכחיש יותר, כמו שאמר: 'והנה טמונים'.

כלומר: הכחשת החטא היתה מתוכננת מראש, על ידי הטמנת החפצים במקום נסתר שלא יגלו אותם, ומתוך כך ניתן יהיה להמשיך להכחיש את החטא.

ב. הסברי ה"מצודת דוד"

1. מהי הברית שעליה עברו?

כתב ה"מצודת דוד":

וגם עברו את בריתי - בא להגדיל מעשה הנבלה ההיא, לומר: הלא אף אם יחטא איש לאיש לא ינקה, והמה אף כי לא חששו ועברו בריתי, שעברו על החרם, שהיא כשבועה.

כלומר: ה"מצודת דוד" חולק על דברי הרד"ק שהסביר שהברית היא על כל התורה כולה, והוא הסביר שהברית שעליה עברו היא החרם עצמו, שהחרם הוא כשבועה [עיין על כך בהרחבה ברמב"ן בויקרא כז, כט, ובמאמרי "מה דינו של אדם שהחרימו אותו?" בספרי "הדר התורה" ויקרא בסופו], והשבועה היא ברית [עיין על כך בהרחבה במאמרי "מהי הברית ומהו החסד אשר נשבע ד' לאבותינו?" פ"ג בספרי "הדר התורה" דברים בראש פרשת עקב].

2. מה ההדגשה: "וגם לקחו מן החרם"?

המשיך ה"מצודת דוד" וכתב:

וגם לקחו - רוצה לומר: אף העובר אחת משאר מצות ד' ענש יענש, והמה גם לקחו מחרמי גבוה, חלק ד'.

כלומר: המעילה בחרם היא עבירה חמורה במיוחד, יותר מעבירה רגילה, מפני שזו לקיחה ממה ששייך כביכול לד'.

דבריו דומים לדברי הרד"ק, אלא שהרד"ק לא הסביר מדוע החרם חמור יותר, וה"מצודת דוד" הסביר.

יש לשאול: דווקא לפי ה"מצודת דוד", שהסביר שפירוש המלים "וגם עברו בריתי" הכוונה שעברו על החרם, שהיא כשבועה, לכאורה כבר נאמר שהחרם הוא חטא חמור במיוחד, ומה התחדש כאן?

יש לומר שהפסוק דייק ואמר: "וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם", כלומר: העבירה על החרם שהוא כשבועה היא חטא חמור מאד, מצד העבירה על השבועה, והלקיחה מן החרם היא חטא חמור, ש"לקחו מחרמי גבוה, חלק ד'", כמו שכתב ה"מצודת דוד".

3. מה ההדגשה: "וגם גנבו"?

המשיך ה"מצודת דוד" וכתב:

וגם גנבו - אילו לקחו לעין כל, היו על כל פנים משוים כבוד המקום לכבוד בשר ודם, אבל המה גנבו להישמר מבני אדם, ומד' לא ייראו.

כלומר: עצם המעילה בחרם היא עבירה חמורה, אבל הגנבה היא ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'! וכמו שביאר הרד"ק.

4. מה ההדגשה: "וגם כחשו"?

המשיך ה"מצודת דוד" וכתב:

וגם כחשו - הן לא יבוזו לגנב אם ישוב וניחם ומודה בה ומחזירה, אבל המה גם כחשו.

כלומר: מלבד המעילה בחרם, שהיא עבירה חמורה במיוחד, ומלבד הגנבה, שהיא עבירה חמורה במיוחד, עוד היה כאן ענין חמור, של הכחשת החטא, כמו שכתב הרד"ק.

ה"מצודת דוד" לא התיחס לשאלה היכן מצאנו את הכחשת החטא.

5. מה ההדגשה: "וגם שמו בכליהם"?

המשיך ה"מצודת דוד" וכתב:

וגם שמו בכליהם - רוצה לומר: לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל המה גם שמו בכליהם, להיות שמור לאוצר, לא להוציא לשבור רעבון נפש, ואם כן מעשה הנבלה ההיא כפולה ומוכפלת.

כלומר: הטמנת החפצים מבטאת את העובדה שהגנבה לא היתה מתוך רעב שגרם לעכן לגנוב כדי שיהיה לו מה לאכול, אלא הגנבה היתה רק כדי שיהיה לו בכליו ממון רב.

גם בהסבר המלים הללו חלק ה"מצודת דוד" על דברי הרד"ק.

ג. הסברי המלבי"ם

1. מהי הברית שעליה עברו?

כתב המלבי"ם:

עברו את בריתי - שהוא חילול שבת, כי הוציאו והביאו מרשות הרבים לרשות היחיד, ויום כיבוש יריחו היה בשבת, ועל השבת נכרת ברית, כמו שנאמר: 'לעשות את השבת לדורותם ברית עולם' (שמות לא, טז) [עיין על כך בהרחבה במאמרי "מהי הברית שבשבת?" בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת כי תשא].

כלומר: הברית היא הברית שנכרתה על השבת, ויום כיבוש יריחו היה בשבת, ובלקיחת החפצים והטמנתם באהל היתה עברה של איסור הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.

המלבי"ם חולק על דברי הרד"ק שהסביר שהברית היא על כל התורה כולה, ועל ה"מצודת דוד" שהסביר שהברית שעליה עברו היא החרם עצמו, שהחרם הוא כשבועה, והשבועה היא ברית.

יש לשאול על דברי המלבי"ם שכל ענין חילול השבת אינו מופיע כלל בפסוקים, אלא רק בדברי חז"ל, וכיצד יתכן שהוא יופיע ראשון ברשימת החטאים?

יש לענות על כך שחטא חילול שבת הוא חמור מאד, שחייבים עליו סקילה, כמו שמפורש בסוף פרשת שלח לך (טו, לב-לו) שהמקושש שחילל שבת נסקל, וכמו שגם אמרו חז"ל על עכן שהוא נסקל על שחילל שבת (ז, כה ורש"י על פי תנחומא מסעי אות ה).

2. מה ההדגשה: "וגם לקחו מן החרם"?

המשיך המלבי"ם וכתב:

וגם לקחו מן החרם - עברו על שבת ועל חרמי שמים.

כלומר: מלבד חילול שבת היה גם חטא של מעילה בחרם.

3. מה ההדגשה: "וגם גנבו"?

המשיך המלבי"ם וכתב:

ב] ענין החטא: וגם גנבו - שלא לקחו בפרהסיא, רק בגניבה והסתר.

כלומר: הגנבה היא ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'! וכמו שביארו הרד"ק וה"מצודת דוד".

4. מה ההדגשה: "וגם כחשו"?

המשיך המלבי"ם וכתב:

ענין החטא: וגם גנבו - שלא לקחו בפרהסיא, רק בגניבה והסתר, ובזה: וגם כחשו - מכחישים בהשגחה, ועשו עין שלמעלה כאילו אינה רואה.

המלבי"ם הסביר שהגנבה היא עצמה הכחשה בהשגחת ד'.

5. מה ההדגשה: "וגם שמו בכליהם"?

המשיך המלבי"ם וכתב:

לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל הוא [מי שלקח מהחרם] לא נצרך לגניבה, כי: גם שמו בכליהם - שהטמינו בארץ, כי אין לו צורך בה.

כלומר: הטמנת החפצים מבטאת את העובדה שהגנבה לא היתה מתוך רעב שגרם לעכן לגנוב כדי שיהיה לו מה לאכול, אלא הגנבה היתה רק כדי שיהיה לו בכליו ממון רב.

בהסבר המלים הללו הסביר המלבי"ם כמו ה"מצודת דוד", ושלא כדברי הרד"ק.

סיכום

א. על השאלה מהי הברית שעליה עברו ישראל נאמרו שלושה הסברים:

  1. לפי הרד"ק הברית היא הברית שנכרתה על כל התורה כולה, ובה יש גם את המצוה לשמוע לדברי הנביאים, והעבירה על דברי יהושע היא עבירה על ברית התורה.
  2. לפי ה"מצודת דוד" החרם הוא שבועה, והוא ברית.
  3. לפי המלבי"ם: הברית היא השבת, ויום כיבוש יריחו היה בשבת, ובלקיחת החפצים והטמנתם באהל היתה עברה של איסור הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.

ב. על השאלה מה ההדגשה "וגם לקחו מן החרם" נאמרו שני הסברים:

  1. לפי הרד"ק וה"מצודת דוד" יש חומרה מיוחדת בעבירה על החרם.
  2. לפי המלבי"ם: הברית היא השבת, ונוסף על כך עברו על החרם.

ג. על השאלה מה ההדגשה "וגם גנבו" נאמר הסבר אחד:

הגנבה, שנעשית בסתר, היא ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'!

ד. על השאלה מה ההדגשה "וגם כחשו" נאמרו שני הסברים:

  1. לפי הרד"ק וה"מצודת דוד" היתה הכחשה במעשה הגנבה, או כבר כאשר עכן לקח מהחרם וחשדו בו, ושאלו אותו על כך והוא הכחיש, או בעתיד, אחרי שהגורל גילה שעכן מעל בחרם.
  2. לפי המלבי"ם: עצם הגנבה בסתר יש בה הכחשה בהשגחת ד', כאילו ח"ו הוא אינו רואה.

ה. על השאלה מה ההדגשה "וגם שמו בכליהם" נאמרו שני הסברים:

  1. לפי הרד"ק הטמנת החפצים במקום נסתר שלא יגלו אותם, מבטאת את הרצון להמשיך להכחיש את מעשה החטא.
  2. לפי ה"מצודת דוד" והמלבי"ם: הטמנת החפצים מבטאת את העובדה שהגנבה לא היתה מתוך רעב שגרם לעכן לגנוב כדי שיהיה לו מה לאכול, אלא הגנבה היתה רק כדי שיהיה לו בכליו ממון רב.

יהי רצון שאף פעם לא נחטא בשום חטא.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך