האם כשלון ישראל במלחמה הראשונה בעי היה בגלל יהושע?!
הקדמה
בעקבות הנפילה בעי נאמר:
ו. ויקרע יהושע שמלתיו, ויפל על פניו ארצה לפני ארון ד' עד הערב, הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם.
ז. ויאמר יהושע: אהה ד' אלקים, למה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר את העם הזה את הירדן, לתת אֹתנו ביד האמֹרי להאבידנו, ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן.
ח. בי ד', מה אֹמר אחרי אשר הפך ישראל עֹרף לפני אֹיביו.
ט. וְישמעו הכנעני וכל יֹשבי הארץ, ונסבו עלינו, והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול.
בעקבות מעשי יהושע ודבריו אל ד' נאמר:
י. ויאמר ד' אל יהושע: קֻם לָךְ, למה זה אתה נֹפֵל על פניך?.
א. הסבר רש"י בעקבות חז"ל
כתב על כך רש"י מספר פירושים, ומאמר קצר זה יעסוק רק בפירוש אחד.
קום לך - ...עמדת לך במחנה, ולא יצאת עמהם, ואני אמרתי: 'אשר יוציאם ואשר יביאם' (במדבר כז, יז), 'כי אתה תביא את בני ישראל, ואנכי אהיה עמך' (דברים לא, כג), 'כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם' (שם ג, כח) - אם תלך אתה לפניהם יצליחו, ואם לאו לא יצליחו.
עולה לכאורה מדברי רש"י אלה כאילו מפלת ישראל בעי היתה בגלל יהושע, שלא יצא עמהם למלחמה!
רש"י כתב דברים דומים גם בפירושו לתורה.
על הפסוק בתחילת פרשת ואתחנן (ג, כח) "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבֹר לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה", כתב רש"י:
כי הוא יעבור - אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו. וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב, 'ויכו מהם אנשי העי' וגו' (יהושע ז, ה), וכיון שנפל על פניו אמר לו: 'קום לך' (שם, י). 'קם לך' כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, 'למה זה אתה נופל על פניך'? לא כך אמרתי למשה רבך: אם הוא עובר עוברין, ואם לאו אין עוברין?!
מקורו של רש"י הוא בדברי חז"ל בספרי שם (ל).
עולה מדברי רש"י אלה כאילו מפלת ישראל בעי היתה בגלל יהושע, שלא יצא עמהם למלחמה! והדבר קשה מאד משתי סיבות:
- מפורש בפסוקים נימוק אחר: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם, ויחר אף ד' בבני ישראל" (ז, א).
- כיצד יתכן שיהושע לא עשה את מה שנאמר לו מפי משה, ולא יצא למלחמה?
ב. שאלת הרד"ק
אכן שאל הרד"ק (ז, ה) את השאלה הראשונה:
ויש דרש כי הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע: 'אתה תנחיל' - כשתהיה עמהם, אבל כאן, שלא היה עמהם, נכשלו. ואחר שהכתוב אומר הטעם כי בעבור העון של החרם נכשלו, אין לנו לבקש טעם אחר.
כלומר: מפורש בפסוקים שהטעם של מפלת ישראל היה המעילה של עכן בחרם, ומדוע לנו לבקש טעם אחר.
ג. הסבר ה"כלי יקר" וה"ספרי דבי רב"
ה"כלי יקר" (ז, ב) הביא את דברי הרד"ק, וענה על קושיתו:
ואני אומר כי הדרש הזה נכון מאד, ואילו הלך יהושע לפני העם, כמו שאמר משה, זכותו היה עומד לבטל עוון החרם, אלא שעוון החרם הכשיל להשיב חכמים אחור, ולא זכר דברי משה: 'כי הוא יעבור'.
כעין זה כתב גם ה"ספרי דבי רב" על הספרי שם:
ויש לומר כי פגם החרם גרם שיכשל יהושע ולא יעבור לפניהם, דהא ודאי לא נחשד יהושע לעבור על מימרא דרחמנא ח"ו, ולא במרד ולא במעל עבר על ציוויו של משה מפי הקב"ה, אלא שהחרם גרם לו שלא זכר באותה שעה את הציווי, כדי שיפלו במלחמה. שאילו היה עובר לפניהם בודאי לא היה כח ביד האויבים להכותם.
כלומר: חז"ל לא התכוונו לומר שמפלת ישראל בעי היתה בגלל יהושע שלא יצא עמהם למלחמה ולא בגלל המעילה של עכן בחרם, אלא להיפך: עד כמה השפיעה המעילה של עכן בחרם על כל ישראל, שאפילו יהושע שכח את הציווי, ולא יצא עמהם למלחמה. כיון שאילו היה יהושע עובר לפני ישראל הם לא היו נופלים בעי, כיון שד' הבטיח שאם יהושע יעבור לפני ישראל הם ינצחו. אבל כיון שעכן מעל בחרם, הדבר גרם לחרון אף ד' בישראל, וזה גרם ליהושע לשכוח את הציווי.
לפי זה מיושבות שתי השאלות.
יהי רצון שנזכה תמיד להבין את עומק דברי חז"ל, וללמד זכות על גדולי ישראל.