פסוק ב:עם בית און. אצל בית און:
פסוק ב:מקדם לבית אל. ממזרח לבית אל:
פסוק ה:עד השברים. עד דתברונון:
פסוק ז:ולו הואלנו. הלואי נמלכנו לשבת בעבר הירדן מזרחה, בארץ סיחון ועוג שנכבשה כבר:
פסוק ט:ומה תעשה לשמך. המשותף בשמנו, זהו מדרשו ופשוטו, ומה תעשה לשם גבורתך שיצא כבר, ועתה יאמרו תשש כחו:
פסוק י:קום לך. קם לך כתיב, עמד לך מה שהתפללת לפני והזכרת דבר אחר: עמדת לך במחנה ולא יצאת עמהם, ואני אמרתי (במדבר כז יז): אשר יוציאם ואשר יביאם, כי אתה תביא את בני ישראל, ואנכי אהיה עמך, (שם ג כח): כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם, אם תלך אתה לפניהם יצליחו, ואם לאו לא יצליחו. דבר אחר: קום לך, בשבילך זאת להם, לא אמרתי לך להקדיש שלל העיר:
פסוק יד:לבתים. יש במשפחה אחת הרבה בתי אבות:
פסוק יד:לגברים. לראשי גולגולת, כל אנשי הבית יבאו לגורל:
פסוק טו:(תוספת) ישרף באש. האהל והמטלטלין:
פסוק טו:אתו ואת כל אשר לו. כדין המפורש למטה (להלן פסוק כה) אותו והבהמה בסקילה, והזקף שהוא על 'באש' מוכיח, שהוא נפרד מ'אותו', שכן מצינו מקראות שהטעם מחלקן, כמו (דברים יא ל): אחרי דרך מבוא השמש, ש'אחרי' מופלג מ'דרך' על ידי הטעם, וכן פתרונו, הנלכד בחרם, ישרף באש הראוי לישרף, כמו שמפרש למטה:
פסוק טו:אותו ואת כל אשר לו. כדין האמור למטה, וזה מקרא קצר, ודומה לו (שמואל ב ה ח): כל מכה יבוסי ויגע בצנור, לא פירש מה יהיה לו, ובדברי הימים (א יא ו) פירש: יהיה לראש, אף כאן לא פירש מה יהיה באותו וכל אשר לו, ולמטה פירש:
פסוק טז:ויקרב את ישראל. לפני החשן, מקום שהשבטים כתובים, ומסר לו הקדוש ברוך הוא סימן שהשבט שחטא, אבנו כהה, וכהתה אבנו של יהודה:
פסוק יז:ויקרב את משפחת יהודה. לגורל אחד קרב ראשי המשפחות, אדם אחד מכל המשפחה והטילו גורל על מי יפול, ואחר כך על כל בתי אבות של אותה משפחה, ובא אדם אחד מכל בית אב לגורל, ואחר כן באו כל אנשי אותה הבית:
פסוק יט:שים נא כבוד. התחיל להוציא לעז על הגורל, אמר לו: בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן גדולי הדור אתם, הטל הגורל על שניכם, ויפול על האחד. אמר לו: שים נא כבוד, בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות שבו עתידה הארץ ליחלק:
פסוק כ:ויען עכן. ראה בני יהודה נאספים למלחמה, אמר מוטב שאמות אני לבדי ואל יהרגו כמה אלפים מישראל:
פסוק כ:וכזאת וכזאת עשיתי. גם בחרמים אחרים בימי משה, שנאמר (במדבר כא ב): והחרמתי את עריהם:
פסוק כא:וארא בשלל. התבוננתי במה שכתוב בתורה (דברים כ יד): ואכלת [ את שלל ] וגו':
פסוק כא:אדרת שנער. תרגומו: איצטלא (דמילתא) בבלי, שכל מלך שלא קנה לו פלטרין בארץ ישראל לא נתקררה דעתו במלכותו, שנאמר (ירמיהו ג יט): ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, והיה למלך בבל פלטרין ביריחו, וכשהיה בא לכאן לובש אותם:
פסוק כב:וירצו האהלה. שלא יקדימו שבט יהודה ויטלוה משם להכחיש את הגורל:
פסוק כג:ויצקם. ואתיכונון, ורבותינו אמרו (סנהדרין מד א): בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו רבונו של עולם על אלו יפלו רובן של סנהדרין:
פסוק כד:ואת בניו וגו' וכל ישראל. לראות ברדויו ויוסרו מלעשות כמוהו:
פסוק כד:ואת שורו ואת חמורו. לאבדם, כמה שנאמר (לעיל פסוק טו): והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו וכל אשר לו:
פסוק כה:וירגמו אותו אבן. שחלל את השבת
פסוק כה:וישרפו אותם. האהל והמטלטלין:
פסוק כה:ויסקלו אותם. השור והבהמה: