פסוק א:למרות הנסים הקיצוניים, לא עמד כל העם בציוויו של יהושע, שדבר מרכושם של בני יריחו לא יילקח על ידי ישראל. וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם. וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, מהחפצים המוחרמים. וַיִּחַר אַף, כעס ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. פרט זה הוא הרקע לסיפור הבא.
פסוק ב:וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מרגלים מִירִיחוֹ אל הָעַי, שם עיר אֲשֶׁר עִם, סמוכה לבֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם, מזרחה לְבֵית אֵל. המרגלים יצאו לכיוון גב ההר, שהוא עיקר יישובה של ארץ כנען, ופנו לאזור שמאוחר יותר הפך לגבול שבין נחלות יהודה ובנימין. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ. ריגול טקטי פשוט זה נועד לבדיקת גודלו של המקום, דרכי הגישה אליו וכיוצא באלה. למרות שהעי לא הייתה עיר מרכזית, רצה יהושע לוודא שלא תישאר מאחוריו עיר אויב במסעות המלחמה הבאים. וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי.
פסוק ג:וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אַל יַעַל כָּל הָעָם על העי למלחמה. כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי. אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה אנשי העי.
פסוק ד:וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, אך כאשר החלה המלחמה – וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי. למרות העדיפות המספרית הברורה של ישראל הם הובסו בקרב.
פסוק ה:וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ. וַיִּרְדְּפוּם אנשי העי לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים, כנראה שם מקום וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד. בני ישראל עלו מתחילה אל העי, עתה כשנסו, רדפו אנשי העי אחריהם והכו אותם במורד. כתוצאה מכך – וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם.
פסוק ו:וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ את שִׂמְלֹתָיו, בגדיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם לאות אבל, לא בשל עצם המפלה אלא בגלל משמעותה.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים! לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ? וְלוּ, הלוואי הוֹאַלְנוּ, התרצינו וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. כולנו יכולנו להתיישב בעבר הירדן במקום לכבוש את הארץ הזו, אבל אתה הורית לנו להיכנס לארץ.
פסוק ח:בִּי, בבקשה, אֲדֹנָי, מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו וברח מפניהם?!
פסוק ט:וְכאשר יִשְׁמְעוּ זאת הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, ויגלו שאפשר לנצח אותנו בקלות – וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, יקיפו אותנו, הם יאספו חיל גדול וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וישמידו אותנו. וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל?! אין זו מצוקתנו שלנו בלבד, אלא אף של שמך הגדול שנקשר בנו.
פסוק י:וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: קֻם לָךְ מן הארץ, לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ?!
פסוק יא:חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם. המפלה הזו נבעה ממעשי ישראל.
פסוק יב:וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם, לעמוד במלחמה לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, אלא עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ ישראל לְחֵרֶם, לקללה. לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם לֹא תַשְׁמִידוּ את הַחֵרֶם, החפצים המוחרמים ומי שהחרם נדבק בו מִקִּרְבְּכֶם.
פסוק יג:קֻם, קַדֵּשׁ, הכן אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ: הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר, כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל, והוא מרעיל את הווייתך. לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם.
פסוק יד:וְנִקְרַבְתֶּם, גשו לגורל בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם כדי למצוא את האשמים, וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' – יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת המורחבות, קבוצות תת-שבטיות. וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה ה' – תִּקְרַב לַבָּתִּים, בתי אב. וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' – יִקְרַב לַגְּבָרִים. אחד הגברים שבבית האב הוא החוטא.
פסוק טו:וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם – יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כִּי עָבַר אֶת בְּרִית ה' בעשותו את המעשה האסור, וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לפשוע בגלל חמדה קטנה".
פסוק טז:וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב לגורל אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו, וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה.
פסוק יז:וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת, כְּלל משפחות יְהוּדָה, וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי. וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים, המייצגים את בתי האב של המשפחה, וַיִּלָּכֵד בית זַבְדִּי.
פסוק יח:וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד בגורל האחרון עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה.
פסוק יט:וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן: בְּנִי, אף על פי שלא ידוע על היכרות קודמת ביניהם, פנה אליו יהושע בחיבה. שִׂים נָא, חלוֹק כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לוֹ תוֹדָה, הודה על חטאך, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ. אַל תְּכַחֵד, תסתיר מִמֶּנִּי. מסתבר שגם לוּ עכן הכחיש את האשמה, דינו לא היה משתנה, אבל יהיה בהודאתו כדי להצדיק את תוצאות הגורל.
פסוק כ:וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה, אמת, אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי. אכן עשיתי זאת. או: אין זו הפעם הראשונה שנהגתי כך.
פסוק כא:וָאֵרֶא, ראיתי בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה, מעיל שיובא מבבל, שבעיני הנמצאים בארץ נחשב כיקר ערך. וּמָאתַיִם שְׁקָלִים, יחידות משקל מכֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב, גוש זהב בתבנית לשון, אֶחָד, חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ, וָאֶחְמְדֵם את הפריטים הללו, וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי, האוהל שלי, וְהַכֶּסֶף נמצא תַּחְתֶּיהָ – מתחת לאדרת.
פסוק כב:וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מיד מַלְאָכִים, שליחים, וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה, וְהִנֵּה טְמוּנָה האדרת בְּאָהֳלוֹ, וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ, כפי שאמר עכן.
פסוק כג:וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּצִּקֻם, זרקו אותם, או: הניחו אותם לִפְנֵי ה'.
פסוק כד:וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן למשפחת זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. וַיַּעֲלוּ אֹתָם מן המחנה שביריחו אל כיוון עֵמֶק עָכוֹר, אין זה שמו המקורי של המקום אלא כינוי שייוולד בעקבות סיפור עכן.
פסוק כה:וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: מֶה, כל כך עֲכַרְתָּנוּ. כשם שזיהמת אותנו וגרמת לנו אסון, כך יַעְכֳּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה. וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, את רכושו ואת פריטי החרם, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם – את בהמותיו בָּאֲבָנִים.
פסוק כו:וַיָּקִימוּ עָלָיו – על מקומו של עכן גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, מכעסו. עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. העמק והגל שבו נשארו לזיכרון, ונקראו על שם דברי יהושע, שיש בהם מעין אליטרציה של המלים 'עכן' ו'עכר'.
