תנ"ך על הפרק - יהושע ג - מדוע לא בקע יהושע את הירדן במטהו, כמו שבקע משה את ים סוף? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע ג

190 / 929
היום

הפרק

הכנה למעבר הירדן, הכהנים נֹשאים את ארון הברית ומי הירדן נכרתים מפניו

וַיַּשְׁכֵּם֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ בַּבֹּ֜קֶר וַיִּסְע֣וּ מֵֽהַשִּׁטִּ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֖וּא וְכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּלִ֥נוּ שָׁ֖ם טֶ֥רֶם יַעֲבֹֽרוּ׃וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיַּעַבְר֥וּ הַשֹּׁטְרִ֖ים בְּקֶ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה׃וַיְצַוּוּ֮ אֶת־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ כִּרְאֽוֹתְכֶ֗ם אֵ֣ת אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְהַכֹּֽהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם נֹשְׂאִ֖ים אֹת֑וֹ וְאַתֶּ֗ם תִּסְעוּ֙ מִמְּק֣וֹמְכֶ֔ם וַהֲלַכְתֶּ֖ם אַחֲרָֽיו׃אַ֣ךְ ׀ רָח֣וֹק יִהְיֶ֗ה בֵּֽינֵיכֶם֙ובינווּבֵינָ֔יוכְּאַלְפַּ֥יִם אַמָּ֖ה בַּמִּדָּ֑ה אַֽל־תִּקְרְב֣וּ אֵלָ֗יו לְמַ֤עַן אֲשֶׁר־תֵּֽדְעוּ֙ אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ כִּ֣י לֹ֧א עֲבַרְתֶּ֛ם בַּדֶּ֖רֶךְ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הָעָ֖ם הִתְקַדָּ֑שׁוּ כִּ֣י מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה בְּקִרְבְּכֶ֖ם נִפְלָאֽוֹת׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים לֵאמֹ֔ר שְׂאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית וְעִבְר֖וּ לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית וַיֵּלְכ֖וּ לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ גַּדֶּלְךָ֔ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ יֵֽדְע֔וּן כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֥ר הָיִ֛יתִי עִם־מֹשֶׁ֖ה אֶהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ׃וְאַתָּ֗ה תְּצַוֶּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֥י אֲרֽוֹן־הַבְּרִ֖ית לֵאמֹ֑ר כְּבֹאֲכֶ֗ם עַד־קְצֵה֙ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן בַּיַּרְדֵּ֖ן תַּעֲמֹֽדוּ׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גֹּ֣שׁוּ הֵ֔נָּה וְשִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהוֹרֵ֣שׁ יוֹרִ֣ישׁ מִ֠פְּנֵיכֶם אֶת־הַכְּנַעֲנִ֨י וְאֶת־הַחִתִּ֜י וְאֶת־הַחִוִּ֗י וְאֶת־הַפְּרִזִּי֙ וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֔י וְהָאֱמֹרִ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃הִנֵּה֙ אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית אֲד֖וֹן כָּל־הָאָ֑רֶץ עֹבֵ֥ר לִפְנֵיכֶ֖ם בַּיַּרְדֵּֽן׃וְעַתָּ֗ה קְח֤וּ לָכֶם֙ שְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר אִ֔ישׁ מִשִּׁבְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃וְהָיָ֡ה כְּנ֣וֹחַ כַּפּ֣וֹת רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאֵי֩ אֲר֨וֹן יְהוָ֜ה אֲד֤וֹן כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ בְּמֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן מֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ יִכָּ֣רֵת֔וּן הַמַּ֥יִם הַיֹּרְדִ֖ים מִלְמָ֑עְלָה וְיַעַמְד֖וּ נֵ֥ד אֶחָֽד׃וַיְהִ֗י בִּנְסֹ֤עַ הָעָם֙ מֵאָ֣הֳלֵיהֶ֔ם לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְהַכֹּהֲנִ֗ים נֹֽשְׂאֵ֛י הָאָר֥וֹן הַבְּרִ֖ית לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃וּכְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָֽאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כָּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃וַיַּעַמְד֡וּ הַמַּיִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜דבאדםמֵֽאָדָ֤םהָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ׃וַיַּעַמְד֣וּ הַכֹּהֲנִ֡ים נֹ֠שְׂאֵי הָאָר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה בֶּחָֽרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֙מּוּ֙ כָּל־הַגּ֔וֹי לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע לא בקע יהושע את הירדן במטהו, כמו שבקע משה את ים סוף?

הקדמה: כיצד התגדל יהושע בעיני העם?

בדבריו הראשונים של ד' אל יהושע אחרי מות משה, אמר לו ד':

לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך.
(א, ה)

לפני מעבר הירדן הוסיף ד' ואמר ליהושע:

היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל, אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך.
(ג, ז)

כלומר: ד' אמר ליהושע לפני מעבר הירדן, שלא רק שיהושע ידע שד' יהיה אתו כשם שהיה עם משה, אלא שגם כל עם ישראל ידע זאת היום, על ידי מעבר הירדן.

מיד לאחר מעבר הירדן נאמר שאכן הדבר קרה:

ביום ההוא גדל ד' את יהושע בעיני כל ישראל, וַיִראו אֹתו כאשר יָראו את משה כל ימי חייו.
(ד, יד)

נשאלת השאלה: כיצד התגדל יהושע בעיני העם? והרי יהושע לא בקע את הירדן, אלא ארון הברית הוא שבקע את הירדן, כמו שאמר יהושע לעם ישראל, וכפי שאכן קרה!

כך אמר יהושע לעם ישראל:

והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ד' אדון כל הארץ במי הירדן, מי הירדן יכרתון, המים היֹרדים מלמעלה וְיעמדו נד אחד.
(ג, יג)

וכך קרה, כאמור שם בהמשך:

יד. ויהי בִּנְסֹעַ העם מאהליהם לעבֹר את הירדן, והכהנים נֹשְׂאי הארון הברית לפני העם.
טו. וכבוא נֹשְׂאי הארון עד הירדן, ורגלי הכהנים נֹשְׂאי הארון נטבלו בקצה המים, והירדן מָלֵא על כל גדותיו כל ימי קציר.
טז. וַיעמדו המים היֹרדים מלמעלה, קמו נד אחד הרחק מאד מאדם העיר אשר מצד צרתן, והיֹרדים על ים הערבה ים המלח, תמו נכרתו, והעם עברו נגד יריחו.
יז. ויעמדו הכהנים נֹשְׂאי הארון ברית ד' בחרבה, בתוך הירדן הכן, וכל ישראל עֹברים בחרבה, עד אשר תמו כל הגוי לעבֹר את הירדן.

א. הסבר הרד"ק

כתב הרד"ק:

כי כאשר הייתי עם משה - כי כמו שבקעתי הים לפני משה, כן אבקע הירדן לפניך, ובזה ידעו כי כאשר הייתי עם משה כן אהיה עמך.

כלומר: בקיעת הירדן לפני יהושע מלמדת על גודלו של יהושע.

אבל הדברים אינם מרווחים דיים, שהרי משה בקע את הים במטהו, שכך נאמר בספר שמות (יד, טו-כא): "ויאמר ד' אל משה: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם את מטך, ונטה את ידך על הים ובקעהו, וְיָבֹאו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ויט משה את ידו על הים, ויולך ד' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה, ויבקעו המים". ואילו יהושע לא בקע את הירדן במטהו, אלא הירדן נבקע כאשר רגלי הכהנים נושאי הארון נגעו במימי הירדן. ומנין שהנס נעשה בזכות יהושע? אולי הוא נעשה בזכות העם!

הרי כך אמר יהושע עצמו לעם בפרקנו:

י. ויאמר יהושע: בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם, והורש יוריש מפניכם את הכנעני ואת החתי ואת החוי ואת הפרזי ואת הגרגשי והאמרי והיבוסי.
יא. הנה ארון הברית אדון כל הארץ עֹבֵר לפניכם בירדן.

וכן אמר יהושע גם בפרק ד':

כא. ויאמר אל בני ישראל לאמר: אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר: מה האבנים האלה?
כב. והודעתם את בניכם לאמר: ביבשה עָבַר ישראל את הירדן הזה.
כג. אשר הוביש ד' אלקיכם את מי הירדן מפניכם עד עברכם, כאשר עשה ד' אלקיכם לים סוף אשר הוביש מפנינו עד עברנו.

ב. הסבר הרלב"ג

הסבר אחר כתב הרלב"ג:

וזכר שכבר אמר ד' יתברך ליהושע כי יחל לגדל אותו בעיני כל ישראל, עד שהתבאר להם כי כאשר היה עם משה כן יהיה עמו, וזה אמנם יהיה בזה האופן שהישירו ד' יתברך איך יעשה זה המופת.

כלומר: העובדה שיהושע הוא זה שאמר לבני ישראל שהירדן יבקע בדיוק כאשר רגלי הכהנים נושאי הארון יגעו במימי הירדן - היא שגידלה את יהושע בעיני העם, שידעו שהוא נביא גדול, שד' מודיע לו כיצד יעשו הנסים.

ג. מדוע לא אמר ד' ליהושע לבקוע את הירדן במטהו, בדומה למשה בבקיעת ים סוף?

עדיין יש לשאול: כיון שד' רצה לגדל את יהושע בעיני העם, שידעו שד' יהיה אתו כשם שהיה עם משה, מדוע לא אמר ד' ליהושע לבקוע את הירדן במטהו, כשם שאמר למשה לבקוע את ים סוף?

נראה לענות על כך על פי מה שכתב הרלב"ג בפירושו להקפת יריחו (ו, ג):

והנה הסכים ד' יתברך לעשות כל אלו המופתים עם ארון ד', להיישיר ישראל לשמור ולעשות ככל הכתוב בו.

כלומר: ד' רצה לחנך את בני ישראל שיכירו בחשיבות התורה, ושיקיימו את כל מצוותיה, ולכן הפיל את חומות יריחו בעזרת הארון, שבו היו שני לוחות הברית, שורש התורה, כדי שבני ישראל ידעו שכיבושם את הארץ הוא בזכות התורה.

על פי זה ניתן לומר גם בעניננו: ד' רצה לחנך את בני ישראל שיכירו בחשיבות התורה ושיקיימו את כל מצוותיה, ולכן בקע את הירדן בעזרת הארון, שבו היו שני לוחות הברית, שורש התורה, כדי שבני ישראל ידעו שכל כניסתם לארץ היא בזכות התורה. וכיון שהתכלית של גידול יהושע כבר הושגה על ידי זה שיהושע אמר לבני ישראל שהירדן יבקע בדיוק כאשר רגלי הכהנים נושאי הארון יגעו במימי הירדן, ובני ישראל ידעו שהוא נביא גדול, שד' מודיע לו כיצד יעשו הנסים, רצה ד' להשיג תכלית נוספת, שבני ישראל ידעו שכל קיומם בארץ הוא בזכות התורה!

ואכן יהושע אמר לבני ישראל שעליהם לספר לבניהם לא רק שהירדן נבקע, אלא שהוא נבקע מפני ארון הברית! כך נאמר בפרק ד':

ה. ויאמר להם יהושע: עברו לפני ארון ד' אלקיכם אל תוך הירדן, והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו, למספר שבטי בני ישראל.
ו. למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם מחר לאמר: מה האבנים האלה לכם?
ז. ואמרתם להם: אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ד', בעברו בירדן נכרתו מי הירדן. והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם.

יש להוסיף שיסוד זה, שכל הצלחת ישראל תלויה בקיום התורה, כבר אמר ד' ליהושע בפרק א':

ז. רק חזק ואמץ מאד, לשמֹר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאול, למען תשכיל בכל אשר תלך.
ח. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמֹר לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל.

ומה שאמר ד' ליהושע בפירוש, הראה ד' לכל בני ישראל בבקיעת הירדן ובהפלת חומות יריחו.

יהי רצון שנדע כל הזמן שכל קיומנו בארץ הוא בזכות התורה, ומתוך כך נהיה זהירים לשומרה ולקיימה, ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך