פסוק ב:שלשת ימים. וכמו שנאמר (לעיל א יא) בעוד שלשת ימים כו׳:
פסוק ג:ארון ברית ה׳. הארון שבו הלוחות שכרת ה׳ ברית עם ישראל בעת אשר נתנם:
פסוק ג:ואתם. ואז אתם תסעו:
פסוק ד:וביניו. ובין הארון:
פסוק ד:כאלפים. אלפים מצומצמים, שנאמר במדה, והכ״ף באה לאמיתת הדבר, וכן (בראשית כה לא) מכרה כיום:
פסוק ד:למען וכו׳. מוסב למקרא שלפניו, לומר לכו אחר הארון למען תדעון הדרך כי לא עברתם בה מעולם:
פסוק ה:כי מחר וכו׳ נפלאות. ולזה מהראוי להיות אז קדושים וטהורים מטומאה:
פסוק ז:אשר ידעון. על ידי הנפלאות אשר אעשה על ידך:
פסוק ח:עד קצה. בקצהו המערבי:
פסוק ח:בירדן תעמודו. ולא תצאו מיד אל החרבה:
פסוק י:בזאת. בהפלא שהולך ומפרש:
פסוק יא:אדון וכו׳. רצה לומר, של אדון וכו׳:
פסוק יב:קחו לכם. להיות הם במקום כולכם לעמוד קרוב לארון, ויראו הם כי כאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים מיד יכרתו המים:
פסוק יג:והיה כנוח. מוסב למעלה, לומר שהמה יראו כאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים מיד יכרתון המים היורדים עתה מלמעלה וילכו להם:
פסוק יג:ויעמדו. המים אשר יבואו לאחר זה אל מקום הכריתה, יעמדו שם נד אחד:
פסוק טו:בקצה המים. בעבר המזרחי:
פסוק טו:והירדן מלא. בא להגדיל הנס ולומר אף שמי הירדן מרובים הם, שאפילו בכל ימי קציר שדרך מי הנהרות להתמעט היה הוא מלא על כל שפתיו:
פסוק טו:, (טז) ויעמדו. מוסב למעלה (פסוק טז), לומר, הנה עם כל רבוי המים, עמדו היורדים מלמעלה אחר הכריתה וקמו נד אחד:
פסוק טו:הרחק מאוד. הנד ההוא היה רחוק מאוד מהעיר ששמה אדם, העומדת בצד צרתן:
פסוק טו:והיורדים. המים שירדו קודם הכריתה לצד ים הערבה, והוא ים המלח:
פסוק טו:תמו נכרתו. המים ההם תמו ממקומם ונכרתו והלכו להם, ונשאר המקום חורב ויובש:
פסוק יז:ויעמדו. לא יצאו מיד מן הירדן, רק עמדו בעבר המערבי עד עברו כולם, וכאשר צוה:
פסוק יז:הכן. רצה לומר, עמדו מוכן ומתוקן דרך קבע, עד עברו כולם: