מה משמעות ההתקדשות לפני מעבר הירדן?

הקדמה

נאמר בפרקנו (ג, ה):

ויאמר יהושע אל העם: התקדשו, כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות.

יש לשאול: מה משמעות ההתקדשות לפני מעבר הירדן?

בדבר זה נחלקו המפרשים, ונאמרו בכך מספר שיטות:

א. הסבר התרגום יונתן, רש"י ורד"ק

כתב התרגום יונתן:

ואמר יהושע לעמא: אזדמנו, ארי מחר יעבד ד' ביניכון פרישן.

וכן פירש רש"י:

התקדשו - הזדמנו.

נראה מדבריהם שאין מדובר פה בהתקדשות במובן של קדושה, אלא בהתקדשות במובן של זימון והתכוננות.

וכן פירש הרד"ק בהרחבה:

התקדשו - תהיו מזומנים לעבור, והכינו כליכם וכל דבריכם.

לפי שלושת המפרשים הללו אין מדובר פה בהתקדשות, אלא בהזמנה, בהתכוננות, והרד"ק עוד הדגיש שהכוונה להתכוננות גשמית מעשית של הכנת הכלים.

יש לשאול: הרי הפסוק מנמק: "התקדשו, כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות", וכיצד נימוק זה מסביר מדוע עליהם להתכונן מבחינה גשמית ולהכין את הכלים?

אילו היה כתוב: "ויאמר יהושע אל העם: התקדשו, כי מחר אתם עֹברים את הירדן", בדומה לנאמר בפרק א' (פסוק י"א), היה מובן מדוע עליהם להתכונן מבחינה גשמית ולהכין את כליהם. אבל כאשר הפסוק מנמק בצורה אחרת: "התקדשו, כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות", לא מובן מדוע עליהם להתכונן מבחינה גשמית.

נראה שאכן הכוונה אינה רק להתכוננות גשמית, אלא להתכוננות שמשמעותה התבוננות. כלומר: יהושע אמר לבני ישראל: הזמינו עצמכם והתכוננו למה שיקרה, כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות, ועליכם להתבונן ולשים לב לדברים הללו, ואל תתעלמו מהם. ומה שפירש הרד"ק: "והכינו כליכם וכל דבריכם" זוהי רק תוספת, שהרי הרד"ק כתב: "התקדשו - תהיו מזומנים לעבור, והכינו כליכם וכל דבריכם".

ב. הסבר הרלב"ג והמלבי"ם

הסבר אחר כתב הרלב"ג:

והנה זכר אחר זה שכבר ציוה יהושע אל העם שיתקדשו, בעבור אלו הנפלאות שיעשה בקרבם אחר הלילה ההוא.

וכן כתב הרלב"ג בתחילת הפרק:

רצה ד' יתברך שיתקדשו העם, כדי שיהיו ראויים יותר אל שיעשה זה המופת בעבורם.

כעין זה כתב גם המלבי"ם:

ולכן ציוה להם להתקדש, למען יוכלו להיעשות הנפלאות בזכותם ובכוחם.

הרלב"ג והמלבי"ם כתבו שההתקדשות היא כפשוטה, במובן של קדושה, והצורך בהתקדשות היה כדי שהם יהיו ראויים שד' יעשה להם את נס בקיעת הירדן! והדבר מובן: כדי שיהיו ראויים שיעשה להם נס הם צריכים להיות קדושים!

אבל יש לעיין בדבריהם: האם כוונתם להתקדשות של חזרה בתשובה, או להתקדשות של טהרה מטומאה.

ג. הסבר ה"מצודת דוד"

הסבר מפורט כתב ה"מצודת דוד":

כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות - ולזה מהראוי להיות אז קדושים וטהורים מטומאה.

בדברי ה"מצודת דוד" מפורש שהכוונה להתקדשות של טהרה מטומאה.

אבל גם בדבריו יש לדון: האם כוונתו רק להתקדשות של טהרה מטומאה, והמלה "קדושים" משמעותה זהה למלה "טהורים", או שמא כוונתו גם להתקדשות של חזרה בתשובה, וזהו פירושה של המלה "קדושים".

ד. הסבר התנא דבי אליהו

בתנא דבי אליהו רבה (פרשה יח) נאמר:

כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם את התורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיקדשו את עצמם שני ימים, שנאמר: 'וקדשתם היום ומחר' (שמות יט, י). בא משה ואמר להם שיכינו את עצמם שלושה ימים, שנאמר: 'היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה' (שם, טו). ולא משה בלבד אמר להם לישראל: בדלו עצמכם מן עבירה, ומגזל, ומכל דבר מכוער, כדי שתהיו טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני, אלא גם יהושע אמר להם לישראל שיבדלו מן עבירה, ומגזל, ומכל דבר מכוער, ויהיו בקדושה וטהרה כשיעברו בירדן, שנאמר: 'ויאמר יהושע אל העם: התקדשו, כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות' (יהושע ג, ה).
ואומר: 'הכינו לכם צידה, כי בעוד שלשת ימים אתם עברים את הירדן הזה, לבוא לרשת את הארץ אשר ד' אלקיכם נֹתֵן לכם לרשתה' (שם א, יא), וכי צידה היו ישראל צריכין שם? והלא אינן היו אלא אוכלי המן, שהיו מלקטין אותו בבקר, ומניחין אותו עד הערב, ולערב היו אוכלין אותו מיד ["ואם כן אי אפשר לומר שהכינו המן עד שלושה ימים. וצידה אחרת לא הוצרכו!" ("מאורי אש")]!
אלא מה תלמוד לומר: 'הכינו לכם צידה'? אלא כך אמר להם: עשו תשובה [- "ודאי הכוונה צידה ומזון הנפש להשביע אותה בטוב. אך כל זה אי אפשר במעט זמן. רק הכוונה על התשובה, שנתהפך לבם בקרבם כרגע, ויכול אדם לטהר נפשו מחלאת טומאתו" ("מאורי אש"). "וזהו עיקר הצידה של האדם בעולם הזה ובעולם הבא" ("ישועות יעקב")], כדי שתיכנסו לארץ שנתן הקב"ה לאבותיכם.

בדברי התנא דבי אליהו מפורש שבני ישראל היו צריכים להתקדש במובן של חזרה בתשובה!

יש לעיין גם בדברי התנא דבי אליהו: האם בדבריו "ויהיו בקדושה וטהרה כשיעברו בירדן" הוא התכוון רק להיטהרות במובן של התקדשות וחזרה בתשובה, והמלה "טהרה" זהה למלה "קדושה", או שמא כוונתו גם להתקדשות של טהרה מטומאה, והמלה "טהרה" משמעותה טהרה מטומאה.

כתב הרד"ל בביאורו לפרקי דרבי אליעזר (פמ"א אות ט' בהוספות):

בתנא דבי אליהו רבה פי"ח: 'אמר להם לישראל: בדלו עצמכם מעבירה, וגזל, ודבר מכוער, כדי שתהיו טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני'. ומביא ראיה מ'ויאמר יהושע אל העם התקדשו' בשעת מעבר הירדן, ואפשר שרצונו לומר דשם לא כפרישה דסיני ומשום קרי, שאם כן לא הוה סגי בפרישה דחד יומא, אלא קדושה מעבירה היה.

כלומר: לפי הסבר הרד"ל התנא דבי אליהו דבר רק על התקדשות של חזרה בתשובה, ולא על היטהרות מטומאה, שאם היה מדובר על טהרה מטומאה לא היה מספיק יום אחד, ושלא כהסבר ה"מצודת דוד".

סיכום

נאמרו ארבעה פירושים בהסבר ההתקדשות שלפני מעבר הירדן:

1. התכוננות.
2. התקדשות באופן כללי.
3. היטהרות מטומאה.
4. חזרה בתשובה.

ה. מה משמעות ההתקדשות לפני מעמד הר סיני?

התנא דבי אליהו קישר בין ההכנות לכניסה לארץ לבין ההכנות למעמד הר סיני.

כך נאמר לפני מעמד הר סיני:

ויאמר ד' אל משה: לך אל העם וקדשתם היום ומחר, וכבסו שמלֹתם.
והיו נכֹנים ליום השלישי, כי ביום השלשי ירד ד' לעיני כל העם על הר סיני.
(שמות יט, י-יא)

גם שם נחלקו המפרשים במשמעות ההתקדשות.

1. הסבר התרגומים, רש"י, רשב"ם וריב"ש

אונקלוס תרגם:

ואמר ד' למשה: איזיל לְוַת עמא, ותזמיננון יומא דין ומחר, ויחורון לבושיהון.

כעין זה תרגם גם המיוחס ליונתן:

ואמר ד' למשה ביומא רביעאה: איזיל לות עמא, ותזמנינון יומא דין ויום מחרא, ויחוורון לבושיהון.

והסביר את דבריו ה"כתר יונתן":

ויאמר ד' למשה ביום רביעי: לך אל העם, ותכינם יום זה ויום מחר, וילבינו לבושיהם.

כן פירש רש"י:

וקדשתם - וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר.

כעין זה פירש הרשב"ם:

וקדשתם - לשון הזמנה. כמו: 'התקדשו למחר ואכלתם בשר' (במדבר יא, יח).

כעין זה פירש רבי יוסף בכור שור והסביר יותר:

לך וקדש אותם, הזמין שיהו מזומנים לשמוע דברי ולקבלם.

דברי התרגומים, רש"י, רשב"ם וריב"ש דומים לדברי התרגום, רש"י ורד"ק אצלנו.

2. הסבר הראב"ע וה"תולדות יצחק"

לעומתם פירש רבי אברהם אבן עזרא:

וטעם 'וקדשתם' - שירחצו במים, ויורו על זה: 'וכבסו שמלותם', כדרך: 'ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ' (ויקרא יז, טז), על כן אמר משה: 'אל תגשו אל אשה' (טו) מעתה, שיהיו קדושים ולא טמאים, ומי שנגש אל אשה יתקדש, כדרך: 'והיא מתקדשת מטומאתה' (ש"ב יא, ד).

וכן כתב ה"תולדות יצחק":

וקדשתם - היא טבילה, ובמכילתא (ג): 'אין כבוס בגדים שלא יהא צריך טבילה'.

עוד כתב רבי אברהם אבן עזרא:

וקדשתם היום ומחר - הנה הרחיב להם זמן להתקדש שאר זה היום ומחר.

כלומר: יש צורך בשני ימים כדי שיהיה לכולם זמן לטבול לפני מעמד הר סיני.

בפירושו הקצר כתב רבי אברהם אבן עזרא:

וקדשתם - שישמרו מכל טמא ומטמא.

דברי הראב"ע וה"תולדות יצחק" דומים לדברי ה"מצודת דוד" אצלנו.

3. הסבר הרמב"ן, רבנו בחיי והנצי"ב

הרמב"ן הביא את דברי רש"י והראב"ע בפירושו הארוך, וכתב:

והנכון שיהיו קדושים, שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה, כי הנשמר מן הטומאה יקרא 'מקודש', כמו שאמר בכהנים: 'לנפש לא יטמא' (ויקרא כא, א), 'קדושים יהיו לאלקיהם' (שם, ו), וכתיב: 'כי הכהנים לא התקדשו' (דהי"ב ל, ג), רוצה לומר: 'לא הטהרו', וכן: 'כי אם אשה עצורה לנו, ויהיו כלי הנערים קדש' (ש"א כא, ו). ובידוע כי ירחצו במים, והוא נלמד מכבוס הבגדים. וכך אמרו במכילתא (ג): 'אין כבוס בגדים בתורה שאין טעון טבילה'.

וכן פירש רבנו בחיי:

וקדשתם היום ומחר - קדושה זו היא שלא יגש אל אשה, גם להפריש עצמן מכל טומאה, כי הנשמר מן הטומאה נקרא קדוש.
וכבסו שמלותם - מכבוס הבגדים למדנו טבילת הגוף, וכן דרשו רז"ל במכילתא (ג): 'אין לך כבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה'.

וכן פירש הנצי"ב בפירושו "העמק דבר":

וקדשתם היום ומחר - לא פירש הקדוש ברוך הוא במה יתקדשו, אלא שהדבר ידוע דסתם קדושה הוא פרישות מן האשה, וכדאיתא במדרש רבה בראש פרשת קדושים (כד, ו): 'כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא 'קדוש'. רבי יהושע בן לוי מייתי לה מן שונמית שאמרה: 'כי איש אלקים קדוש הוא' (מלכים ב ד, ט). רבי איבון אמר: מלמד שלא הביט בה מימיו. ורבנן אמרי שלא ראתה טפת קרי על סדינו'. וזהו דעת רבי במכילתא, דתניא: 'לא שמענו שאמר המקום לפרוש מן האשה, אלא: 'היו נכונים' (יט, טו) 'והיו נכונים' (יט, יא) לגזירה שוה: מה 'היו נכונים' האמור כאן לפרוש מן האשה, אף 'והיו נכונים' לפרוש מן האשה. רבי אומר: ממקומו הוא מוכרע: 'וקדשתם היום ומחר' אם על ענין טבילה - יטבלו בחמישי ויהיו טהורים בהערב שמש! מה תלמוד לומר: 'וקדשתם היום ומחר'? אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה.

4. הסבר המלבי"ם

הסבר אחר כתב המלבי"ם:

ויאמר ד' אל משה לך אל העם וקדשתם - אז הסכים ד' לזה על פי שאלתם שינסה דבר זה בעשרת הדברות לדבר עמהם פנים אל פנים, שלא באמצעות משה, ויראה אם יהיו נכונים לזה, ואז יקבלו כל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, ועל זה צריך קדושה וטהרה והכנה יתירה. ואמר למשה שיקדש אותם בקדושה הצפונה בדעות ובמדות, ובטהרת הגוף, ובקדושה הגלויה שיכבסו שמלותם. גם יש לומר שרמז בכבוס השמלות גם על טהרת הגוף, שהוא שמלת הנפש, ובמה שאמר: 'וקדשתם' הוא קדושה הפנימית של הדעות והמדות.

לפי המלבי"ם בני ישראל היו צריכים להתקדש במובן של חזרה בתשובה וגם במובן של היטהרות מטומאה, ודבריו דומים לדברי ה"מצודת דוד" וכן לדברי התנא דבי אליהו אצלנו.

סיכום

נאמרו ארבעה פירושים בהסבר ההתקדשות שלפני מעמד הר סיני:

1. הזמנה לשמוע את דברי ד'.
2. היטהרות מטומאה.
3. פרישה מאשה ומטומאה.
4. חזרה בתשובה.

ו. מה משמעות התקדשות הכהנים לפני מעמד הר סיני?

בהמשך הפרק שם (בפסוק כ"ב) נאמר:

וגם הכהנים הנגשים אל ד' יתקדשו, פן יפרץ בהם ד'.

מה משמעות ההתקדשות שם? לא שייך לפרש שהכוונה היא להיטהרות מטומאה, או לפרישה מאשה ומטומאה, כיון שדבר זה כבר עשו כל ישראל, וכעת יש הוספה מיוחדת שנאמרה לכהנים. מהי אם כן ההתקדשות שנצטוו בה הכהנים?

גם בכך נחלקו המפרשים.

1. הסבר רש"י ורשב"ם

רש"י ורשב"ם פירשו גם כאן כמו שפירשו לעיל.

רש"י כתב:

וגם הכהנים - אף הבכורות שהעבודה בהם.
הנגשים אל ד' - להקריב קרבנות, אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות.
יתקדשו - יהיו מזומנים להתיצב על עמדם.
פן יפרץ - לשון פרצה, יהרוג בהם ויעשה בהם פרצה.

גם הרשב"ם כתב:

הכהנים - הבכורות. יתקדשו - בעמידתן.

כלומר: אף על פי שהבכורות הקריבו ביום הקודם את הקרבנות של בני ישראל, עליהם להיות מזומנים ולא לעלות מעבר למה שהותר להם לעלות להר סיני.

2. הסבר התרגומים

אונקלוס תרגם:

ואף כהניא דקריבין לשמשא קדם ד' יתקדשון, דלמא יקטול בהון ד'.

אונקלוס לא כתב כאן כשם שכתב לעיל: "ותזמיננון", אלא: "יתקדשון". נראה מדבריו שהכוונה היא להתקדשות מלשון קדושה, ולא רק להתכוננות.

כן תרגם גם המיוחס ליונתן:

ואוף כהניא דקריבין לשמשא קדם ד' יתקדשון, דלמא יקטול בהון ד'.

והסביר את דבריו ה"כתר יונתן":

וגם הכהנים שניגשים לשמש לפני ד' יתקדשו, שמא יהרוג בהם ד'.

יש לעיין מה בדיוק כוונת התרגומים: האם הכוונה לחזרה בתשובה, או למשהו אחר. ועיין בסמוך.

3. הסבר הראב"ע והריב"ש

רבי אברהם אבן עזרא כתב:

וגם הם הבכורים, אף על פי שהם קדושים, ככתוב: 'קדש לי כל בכור' (שמות יג, ב), יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם.

כן פירש גם הנצי"ב ב"העמק דבר":

וגם הכהנים הנגשים אל ד' - שהמה סמוכים ביותר, אותם תזהיר שיתקדשו, יוסיפו להתקדש במחשבה.

יש לעיין מה בדיוק כוונת הראב"ע והנצי"ב: האם הכוונה לחזרה בתשובה, או למשהו אחר. ועיין בסמוך.

רבי יוסף בכור שור הסביר יותר:

יתקדשו - יהיו מזומנים וזהירים לעמוד במורא ובאימה, שלא יאמרו אנו כהנים וקרובים אצל הקדוש ברוך הוא.

סיכום

נאמרו שני פירושים בהסבר התקדשות הכהנים לפני מעמד הר סיני:

1. להיות מזומנים ולא לעלות להר סיני מעבר למה שהותר להם.
2. עמידה באימה וביראה.

סיום

בספר "הכתב והקבלה" (שמות יט, י) כתב:

מלת 'וקדשתם' פירש רש"י: 'וזמנתם', והרמב"ם רפי"ג מהלכות איסורי ביאה כתב: 'טבילה היתה במדבר קודם מתן תורה, שנאמר: 'וקדשתם''. והראב"ע פירש שירחצו במים..., והרמב"ן פירש שיהיו קדושים, שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה, יעויין שם.
ולי נראה שבמלת 'וקדשתם' נכלל ענין גדול, כי מלת 'קדושה' בכל מקום ענינו הפרשה והבדלה, התעלות והתרוממות מכל עניני פחותי הערך.
הנזור מתאוות הזימה וממאכלות אסורות נקרא 'קדוש', לכן בסוף פרשת עריות ומאכלות אסורות נאמר: 'והייתם לי קדושים' (ויקרא כ, כו). וכן יש מעלות רבות בקדושה: המקדש ופורש עצמו מדבר המותר לו, שאינו שטוף בביאת נשיו המותרות, ומתרחק מלהיות מסובאי יין ומזוללי בשר, ומלדבר דברי נבלה.
ויש מתקדש עוד יותר, שלא יוציא זמנו בדברי חול באסיפת ממון, והוגה בתורה ומחשבות אמת תמיד, ולא יחוש לכל מקרי העולם, כי לבו קדוש ומתרומם על הכל, ודבוק באלקיו, וכמו שאמרה התורה אצל השבת: 'אני ד' מקדישכם' - אני מבדיל ומפריש ומרומם אתכם מכל זולתכם. (ובריש פרשת קדושים הועתקו דברים גדולי הערך הנכנסים תחת סוג הקדושה).
הנה אמר ד' אל משה מאמר כולל: 'וקדשתם היום ומחר'. רצונו לומר שבאותם שני הימים ישתדל עמהם עד שכל אחד כפי כח נפשו יהיה פרוש ונבדל מפחיתיות יצרו הרע בטבעו, ויתגדל ויתרומם עליו. והוא יסוד כל התורה כולה, והעד על פירוש זה היא דעת רז"ל במכילתא שהודיעונו שבאותם שני ימים קרא משה לעיני כל ישראל מתחילת 'בראשית', עד כאן, שממנו יראו דורות הראשונים כשעברו על מצות ד' שנענשו, וכן השכר שנתן ד' לעושי רצונו, והציל חסידיו מכמה מאורעות, שעל ידי כך יתנו לב ללכת בדרכי ד' ולשמור מצוותיו, והודיעם מצוות שנצטוו בני נח, ומצוות שנצטוו במרה, ובמצרים, ושאר כל המצוות כולן, ועל זה אמרה התורה: 'אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ד' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה' (ויקרא כו, מו).
כל זה הודיע משה לישראל באותם שני ימים קודם מתן תורה, כדמפורש בקרא: 'ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים' (שמות כד, ג), ונאמר עוד שם: 'ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם' (ז). ואף שפרשה זו כתובה לפנינו, במשפטים, מקומה כאן קודם מתן תורה, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, כדאיתא (בואתחנן רבה) ודבריהם אמת. ושם במקומו יבואר לשון המקרא שיורה בביאור דעתם האמיתית בזה. כל אלה הדברים כלל הוא יתברך למשה ואמרו אליו: 'וקדשתם היום ומחר', רצונו לומר שישתדל לסדר לפניהם ענינים אלה אשר על ידם יחנך אדם את נפשו להתעלות אל מדרגות הקדושה, ולהיות מופרש ומובדל מהבלי העולם ופחיתויותיו.

יהי רצון שנזכה להתעלות במדרגות הקדושה ולהיות ראויים לקבל את כל התורה ואת כל ארץ ישראל.