פסוק א:פרשה רביעית בענין העברת הירדן איך עברו, ומה שאמר האל ית' אל יהושע עליו וענין האבנים. תחלתה וישכם יהושע, עד בעת ההיא אמר ה' אל יהושע. והנה בפרשה הזאת בענין העברת הירדן שאלתי שש שאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה הנה יראה מדברי יהושע (במה שצוה את העם שיסעו וילכו אחרי ארון ברית ה' כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום, ובמה שאמר לעם התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות) שהוא היה יודע שמי הירדן יכרתון. ויקשה מאד זה, לפי שלא מצינו דבור האל ית' אליו שיודיעהו זה? והמפרשים אמרו שהאל הודיעו זה ואם לא נכתב, והוא דוחק גדול לומר שבאה לו נבואה ולא נכתבה? השאלה השנית מה הוא הצורך שיהיה בנס הגדול הזה מכריתת מי הירדן? האם היה כדי שישראל יעברו בו? הנה אין ספק שהירדן אינו נהר כל כך גדול שלא יוכלו אנשים לעברו, והנה דוד ואנשיו בברחו מפני אבשלום בנו עברו אותו, ויעקב אמר (בראשית ל"ב י') כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והמרגלים ששלח יהושע עברו אותו ג"כ, ובאותו מקום שהם עברו יוכלו לעבור בני ישראל כולם? השאלה השלישית אם האל ית' לא אמר ליהושע בכאן כי אם היום הזה אחל גדלך בעיני ישראל, ושיצוה לכהנים שבעברם בירדן יעמדו בקצי מי הירדן, איך יהושע דבר אל העם מה שלא נאמר לו? שהוא אמר מי הירדן יכרתון, וזה הנס לא הודיעו האל יתברך בדבריו, ואם כן איך יעד הוא במה שלא נאמר לו? השאלה הרביעית במה שהכניס יהושע בתוך ייעוד ענין ההעברה, ועתה קחו לכם שנים עשר איש משבטי ישראל וגו', וזה לא צוהו האל ית' עד הנה, כי אם אחרי שתמו כל הגוי לעבור אז צוהו עליו, אבל קודם לזה לא ידעתי מה הביאו אליו? כל שכן שהכניסו במקום בלתי נאות, כי תחלה אמר הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם וגו', והכניס שם קיחת האנשים, ואחריו אמר והיה כנוח כפות הכהנים? השאלה החמשית באמרו ושתים עשרה אבנים הקים יהושע וגו', ואלה אין ספק שהם אחרות מלבד השנים עשר שנשאו הי"ב שבטים, ויקשה אם כן למה עשה זה יהושע בהיות שלא צוה עליו? וגם כי אם האבנים ההם נשארו בתוך הירדן עד היום הזה, ומה היה האות והצורך בהקמתם שמה בהיות המים מכסים אותם? השאלה הששית אחרי שזכר ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה' וגו', וזכר אחריו העברת בני גד ובני ראובן, ואחריו ביום ההוא גדל ה', איך בא אחר כל זה ויאמר ה' אל יהושע לאמר צוה את הכהנים וגו', ויעלו מן הירדן, והלא כבר נזכר שעלו? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
פסוק א:וישכם יהושע וגו'. התבאר בתורה שבשנת הארבעים בחדש שבט הוכיח משה לישראל, ובשבעה באדר מת משה, והתאבלו עליו שלשים יום שנשלמו בשבעה בניסן, ושלשה ימים שהזהירום יהושע טרם עברם את הירדן, נמצא שעברו ישראל את הירדן בעשרה בניסן, ובו ביום עלו, כמו אמר (בספ' ד' י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, כך אמתת קבלת רבותינו ז"ל (קדושין פ"א ל"ח ע"א) בזה, ויהיה פירוש ויהי אחרי מות משה, אחרי תמו ימי בכיתו, ובו ביום ציוה להכין לצידה, וביום מחרתו השכים בבקר ונסע העם מהשטים ובאו עד עבר הירדן ולנו שם טרם יעבורו, וביום השלישי להזמנתם עברו את הירדן, וזהו (ב) ויהי מקץ שלשת ימים. והרלב"ג כתב שהאל ית' בחר שלא יעברו בלילה כי אם בבקר, לפי שיתפרסם הנס לעיני בני ישראל ולעיני האומות ותפול עליהם אימתה ופחד, וגם כדי שבאותו זמן שעברו מעת בואם לשפת הירדן עד הבקר שעברו יתקדשו מפני הנפלאות אשר יעשה הקדוש ברוך הוא בקרבם כמו שאמר יהושע, ויהיה אומרו ויאמר יהושע אל העם התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות, שאמר אליהם זה ביום שהסיעם מהשטים לעבר הירדן, ואז אמר שמחר (רוצה לומר ביום עשרה לניסן יום ההעברה) יעשה השם בקרבם נפלאות. וכזה ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר שאו את ארון ברית וגו', היה גם כן באותו יום השני קודם יום ההעברה, או יהיה מאמר יהושע אל הכהנים ביום השלישי בזמן ההעברה, ועם היות שעד עתה היו הלוים נושאים את הארון, הנה צוה עתה לכהנים שישאו אותו להקדישו יותר מפני הנס. ואמרו חז"ל (סוטה פ"ז ל"ג ע"ב) בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, בהעברת הירדן, וכשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו בימי דוד כשברח מאבשלום, שנאמר (שמואל ב' ט"ו כ"ט) וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלים, ועוד מצאנו במקום אחר בבנין הבית שהעלוהו הכהנים מעיר דוד לבית קדש הקדשים, ועם היות שזכרו הכתוב אחרי אמרו ויהי מקצה שלשת ימים:
פסוק ג:ויצוו את העם לאמר בראותכם את ארון ברית ה' וגו'. הנה המפרשים כתבו, שבהיות הענן הולך לפני העם הוא היה המנהיג והמורה דרך ישר לפניהם, אבל אחרי שנסתלקו ענני הכבוד בסבת מות משה הוצרך לתת לפניהם מנהיג מורה דרך והוא ארון הברית, ועם היות שבימי משה הארון היה נוסע אחרי שני הדגלים, הנה כאן צוה שיסע ראשונה:
פסוק ד:אך רחוק יהיה ביניכם וביניו וגו'. הנה צוה שיתרחקו מן הארון כאלפים אמה, וכ"ף כאלפים אינו לדיוק, כי אם לומר שיהיה זה תחומו בקרוב. וחז"ל אמרו (סוטה פ"ב י"ג ע"א) ששתי ארונות היו של שכינה ושל עצמות יוסף והיו מהלכין יחד, ולזה אמר בלשון רבים ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה אל תקרבון אליו. והסבה בזה כתב הרלב"ג שהיה כדי שכל העם יראו את הארון ויסעו נגדו, מה שלא יראו אותו כלם בהיותם סמוכים אליו מאד. ורבותינו אמרו (במ"ר פר' ב' דף רי"א) שהאזהרה הזאת היא על חנותם על יריחו שלא יתרחקו ממנו מאד, כדי שיהיו רשאים לבא להתפלל לפני הארון בשבת, ובספר (שמואל א' ד') בענין הארון שנלקח ביד פלשתים, אחקור הדעות האלה ואבאר אמתתם, ודי עתה כשאומר בהרחקת העם מהארון כאלפים אמה, שכוונתי היא שהיתה הסבה בזה, לפי שיראו גודל הנס, כי בהיותם סמוכים לארון והולכים בעקבותיו הנה לא יורגש המקום אשר ילכו בו אם הוא עמוק או גבוה, ולזה צוה שיתרחקו ממנו, כדי שבהיות בינו וביניהם כאלפים אמה יראו מקום נסיעתו וירגישו בנס. אבל צריכים אנחנו כפי הפשט לומר שעם היות אלפים אמה ביניהם ובין הארון בכניסתם לירדן, הנה בהיות הכהנים בקצה מי הירדן יחוייב שבעבור ישראל יתקרבו אליו, כי לא יוכלו להתרחק כל כך ממנו, וגם שהשנים עשר איש לקחו האבנים ממצב רגלי הכהנים, ולא היו אם כן אלפים אמה ממנו? ומפני זה אחשוב שאמרו אל תקרבון אליו הוא עד הכנסו בירדן, ולשון הכתוב יורה עליו והוא לסבת מה שזכרתי. וראוי שתדע שע"כ לא היה יהושע יודע הנס אשר היה הקב"ה עתיד לעשות, והיה דעתו שישראל יעבור בתוך מי הירדן, כי בתוך המים עברו המרגלים ששלח יהושע. ולפי שבנהר גדול כזה יהיה מקום נקל לעבור ומקום עמוק מסוכן, צוה שילך הארון תחלה, כי הוא יורה את הדרך אשר יעלו בה, ולזה אמר ואתם תסעו ממקומכם ותלכו אחריו. וזהו אמרו למען אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה, ר"ל והסבה שהארון עובר לפניכם בירדן הוא למען תדעו את הדרך אשר תלכו בה, כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום, ר"ל כי לא עברתם בדרך דומה לזה מתמול שלשום, ולסבה הזאת אמר יהושע (ה) מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות, כי חשב שהאל ית' יעשה נסים ונפלאות שמה, עם היות שלא נתגלה אליו מהו הנס אשר יהיה, ועם זה הותרה השאלה הראשונה:
פסוק ז:ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך וגו'. הנה יהושע להיותו איש אשר רוח אלהין קדישין ביה, הבין מהמאמר הזה ענין כריתת מי הירדן משלשה מקומות מהדבור הזה. האחד לפי שהאל ית' אמר אליו היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל, ואין ענין להגדלה הזאת כי אם בקריעת מי הירדן, כי בהיותם עוברים בתוך המים מה הגדולה אשר בזה. וראה עוד שנית ממה שאמר לו אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ומזה הוליד, כי כמו שמשה נקרע לו ים סוף ועל זה נאמר (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כך יקרע ליהושע מי הירדן, כיון שהשווה אופן היותו עמו בענין ההגדלה באופן שהיה עם משה, וידע שאין זה במעלת הנבואה וגם שאין זה בנצחון האויבים, כי באותו היום לא ילחמו עם האומות שעליו יאמר היום הזה, גם שכבר אמר לו זה בתחלת נבואתו כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא עזבך, ומפני זה גזר יהושע שההגדלה שיעשה היום הזה ושידעון ישראל שהיה האל ית' עמו באופן שהיה עם משה אינו כי אם בקריעת הירדן. וראה עוד שלישית שאמר לו ואתה תצוה את הכהנים וגו' בבואכם עד קצה מי הירדן בירדן תעמודו, ומזה הוליד, שאם היה הכוונה האלהית שיעברו ישראל בתוך מי הירדן מבלי נס אחר, למה יצוה לכהנים (ח) שבבואם עד קצה מי הירדן (והוא קצה האחרון מהירדן הסמוך לצאת לחרבה) יעמדו בירדן? אבל זה יוכיח שיקרע מי הירדן בעוד הכהנים עם הארון בתוכו, ולזה יצוה שיעמדו בו עד עבור העם, ומכח השלשה דבורים האלה ידע יהושע אמתת הנס, ולזה אמרו לעם (כדי להגדיל הנס בעיניהם) שבנח כפות רגלי הכהנים בירדן מי הירדן יכרתון ויעמדו נד אחד, שזה נעשה גם כן בים סוף, כמו שנאמר (שמות ט"ו ה') נצבו כמו נד נוזלים. ועם זה מה שזכרתי ידענו שהיה תכלית זה הנס להגדיל יהושע בעיני העם ויראו ממנו ולהפחיד לבב העמים, וגם לתועלת ישראל נשיהם וטפם צאנם ובקרם שלא יעברו בתוך מי הירדן ולהיות זה אות עצמי לירושתם הארץ כמו שאזכור. והותרה השאלה השנית מאשר יהושע מדברי האל השיג הנס שיעשה:
פסוק ט:ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו'. אמרו חז"ל (ויקרא רבה פר' י' קע"ו) שפי' גשו הנה, שהכניס כלם בין בדי הארון, ושזה אחד מהמקומות שהחזיק מעט את המרובה, והוא דרך דרש. וכפי הפשט אומר שתמצא ב' פעמים ויאמר יהושע בדבור אחד מדובק, וגם תראה שהאל ית' אמר שיעשה זה לגדלו כמשה בעיני העם, ויהושע אמר שיעשהו להודיעם כי אל חי בקרבם והוריש יוריש וגו'. והסבה בכל זה אצלי שיהושע קרא אל בני ישראל שישמעו אל דבר ה' אלהיהם, וכאשר נתקבצו לשמעו, לא רצה לומר הדברים שאמר האל ית' היום הזה אחל גדלך, לפי שהיה דופי להגיד שבחו בפיו ובשפתיו, ולכן תלה הנס באמונתם, שאל חי בקרבם והוריש יוריש את האומות. ולפי שהיו אלה דברי יהושע ולא דברי הקב"ה, לזה הוצרך לומר פעם שנית (י) ויאמר יהושע בזאת תדעון וגו', כי היה האמירה הראשונה אליהם בשם האל ית', והשנית מה שאמר להם מעצמו, ואמר אל חי בקרבכם, להעיד שעם היות שמת משה, הנה אל חי בקרבם לא מת ולא ימות והוא הנצחי ית':
פסוק יא:(יא-יב) הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, ועתה קחו וגו', רוצה לומר המופת (לשתדעו ותאמינו שאל חי בקרבכם והוריש יוריש) הוא שארון הברית, רוצה לומר ארון ברית ה' שהוא אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, ויראוהו מים יחילו אף ירגזון תהומות, וזה יורה שכן יעשו האומות שיפחדו ממנו ולא יעמדו לפניו, והוא מופת עצמי ומיוחד לענין, שלהיותו אדון כל הארץ הוא יכבוש הערים והורש יוריש את האויבים, ומאחר שהוא עובר לפניכם אל תיראו ולא תערצו, כי הוא ילחם לכם ואתם תחרישון. ולפי שמנהג שר הצבא ללכת לפני העם ללחום עם האויבים בתחלה, ועמו ילכו איש אחד מכל השרים אשר במחנה, כדי שבמקום תחנותו כל אחד יקח מקום סביבו מיוחד לאדונו, לכן אמר יהושע שבימי משה כאשר שלחו המרגלים איש אחד לשבט לפניהם לרגל את הארץ היה פועל מגונה, לפי שאינו מהראוי שילכו הם לפני ארון האלהים, אבל עתה שהארון הולך לפניהם, ראוי עתה שיבחרו שנים עשר אנשים איש אחד לשבט ללכת סמוך לארון, והיה זה כדי שכל אחד מהם יקח מקום לחנות שבטו, כמו שהוא עוד היום המנהג במלחמות שעם המארשאל"ק ההולך עם שר הצבא לפני העם ילכו איש אחד מכל שרי המחנה לתור להם מקום לתחנותם. וזכר עם זה אופן הנס (יג) שבנוח כפות רגלי הכהנים נושאי הארון במי הירדן שמיד מי הירדן יכרתון, והפליג בזכרון הנס, באמרו המים היורדים מלמעלה וגו', לומר שאם היה הנהר ישר ושוה לא היה הנס כל כך גדול, אבל בהיותו משופע והיו אותם המים יורדים מלמעלה יהיה הנס יותר מופלג מהיותם עומדים ולא יורדים למטה עם כבדותם ויעמדו נד אחד. והותרה עם זה השאלה הרביעית, למה צוה לקחת איש אחד לשבט ולמה צוהו בתוך זה הדבור:
פסוק יד:ויהי בנסוע העם מאהליהם וגו'. כתב רש"י ז"ל כל ימי קציר ימי ניסן שעברו בו, ולפי הפשט זכר המעשה שנעשה ושבנח כפות רגלי הכהנים בירדן, עם היות הירדן נהר גדול כל כך שהיה ממנהגו להיותו מלא על כל גדותיו (טו) כל ימי קציר (והוא ממה שיורה על גדלו כיון שבזמן הקיץ כל הנהרות יחרבו והוא היה מלא) הנה עם כל גדלו (טז) עמדו המים היורדים מלמעלה וקמו נד אחד הרחק מאד, ר"ל הרחק ממקום ישראל, ורמז אל המקום אשר קמו באותו נכחיות, שהוא באדם העיר אשר מצד צרתן, והוא שם מקום נקרא אדם, ופי' הפסוק שהמים היורדים מלמעלה קמו נד אחד, והמים אשר היו כבר בנהר להיותו משופע ירדו עד ים הערבה ים המלח ועם זה תמו נכרתו המים, כי אשר כבר היו שם הלכו לים ולא ירדו מלמעלה עוד מים אחרים, ובזה האופן נשאר הנהר נחרב ויבש והעם עברו ביבשה נגד יריחו שהוא במקום היותר עמוק ורחב, וזכר (יז) שעמדו הכהנים בחרבה בתוך הירדן הכן, ר"ל מתוקנים עד אשר תמו כל הגוי לעבור, והנה הם היו בקצה האחרון מהנהר והיה כלו יבש, וכל העם עובר ביבשה כמו שזכר: