ההדרגתיות בהתמעטות הניסים
עם כניסת ישראל לארץ מתברר יסוד מהותי בהנהגת ה' את העם. בעוד שעד הכניסה לארץ, בלכת ישראל במדבר, זכו ישראל לנסים רבים ובלתי פוסקים במשך ארבעים שנה, הרי שבכניסתם לארץ החל שלב של הנהגה טבעית. מכאן ואילך צריכים ישראל להתמודד באופן טבעי עם החיים בארץ.
מעבר זה, בין חיי הנס לחיי הטבע, מוסבר במדרש: "תרנגולת זו כשאפרוחיה דקים, היא מכנסתם ונותנתם תחת כנפיה ומחממת אותם ועודרת לפניהם. וכשהם גדלים – אם אחד מהם מבקש לבוא אצלה, היא מנקרת לו בראשו ואומרת לו: לך עדור באשפתך. כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה, היה המן יורד והבאר עולה להם והשלו מצוי להם, וענני כבוד מקיפים אותם ועמוד ענן מסייע לפניהם. כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטען מכושו ויטע לו נטיעות".
על מנת שהמעבר מהתמיכה הניסית לשלב העצמאי של ההתמודדות בדרכי הטבע לא יהיה חד, ליווה הקב"ה ברחמיו את כניסת ישראל לארץ בניסים שהולכים ופוחתים בהדרגה. זהו המהלך המתברר בלימוד ספר יהושע.
ההדרגתיות בהתמעטות הניסים מלמדת שכיבוש הארץ על ידי ישראל איננו עוד כיבוש של עם מעמי תבל הבא לכבוש לו את ארצו. הפעם זהו עם ה', העם המופלא שבא אל ארצו הקדושה ונחלתו הייעודה. לכן, הנסים המלווים אותו בשלבי הכיבוש הראשונים, מלמדים את כל העמים שמסביב שעם זה, הכובש את ארצו, הוא עם שכל מהלך חייו הוא פלאי.