פסוק א:וישכם יהושע כו' יאמר כי הנה ישראל שמו מגמת פניהם אל יהושע בשומע' כי הוא יעבור והוא ינחיל ע"כ לא נסעו עד נסע הוא ואחריו יצאו כנגררים ונמשכים אחריו באומרם כי יברך ה' אותם לרגלו וזהו וישכם יהושע בבקר ואחריו ויסעו מהשטים ויבאו עד הירדן כו' וזהו שלא נאמר וישכימו בבקר כי אם וישכם יהושע ואחר כך אומר ויסעו כו' וילינו שם לינה א' אז בראות יהושע כן חלק כבוד לה' ולא רצה ישימו מגמת פניהם אחריו כי אם אחרי ארון ה' אשר שם האלקים ואחרי ה' ילכו ואחריו ימשכו וזהו ויהי מקצה שלשת ימים ששלמו ביום ההוא כנודע מרז"ל העביר שוטרים במחנה לאמר כראותכם את ארון ברית ה' אלקיכם כו'. אז ואתם תסעו ממקומכם והלכתם אחריו באופן תהיה מגמתכם אל ארון ה' ואחריו תמשכו ולא אחרי כי אני ואתם נגררים אחריו אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה ולא אלפים שלמים ארז"ל שלא יהיה תחום שבת שלם אם ילך איש להתפלל בשבת אך לא סמוך בעצם כי אל תקרבו אליו פן יקרם כעוזא כי נורא הוא והטעם שאמרתי שתסעו אחריו שיהיה לכם כמורה מקום הוא למען אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה כי בבואכ' הלא תראו דרכי' רבים יש דרך אל עיר א' ויש אל זולתה ומי יגיד לכם באיזה דרך תלכו שייטב לכם לכבוש אותה תחלה שתהיה נוחה ליכבש לכתכם אחר ארון הברית אשר שם האלקי' כי הוא יורה אתכם הדרך אשר תלכו בה ומה שאתם צריכי' עתה מור' הדרך הוא כי הנה זה ימים שאין אתכם עמוד הענן המנח' אתכם הדרך לפניכם מיישיר ומנהיג אותה לכם כד"א בעמוד ענן לנחותם הדרך כאשר כתבנו במקומו כי לנחותם בדרך לא נאמר כי אם הדרך כי הדרך עצמה היה מנחה ועושה ומיכיר להם והולכים בדרך העשוי' ע"י עמוד הענן וזה יאמר צריכים אתם לימשך אחר הארון כי לא עברתם בדרך הידועה שהיה לכם על ידי עמוד הענן כי איננו מתמול שלשום:
פסוק ה:ויאמר יהושע אל העם כו' הנה פסוק זה יראה נכנס בין הדבקים כי הראוי היה לסמוך אל הפסוק הקודם מקרא שאחר זה ויאמר יהושע אל הכהנים שאו את ארון הברית שהוא ענין הכתובים הקודמים. ועוד אומרו היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל מה הוא הגדולה הזאת אם היא שיכרתו מי הירדן מלפניו הלא עיקר הדבר היה הארון כי מלפניו נקרע הירדן כמקרא שכתוב לפניו ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה'. ועוד שהנה יהושע אמר לישראל בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם והורש יוריש מפניכם את הכנעני וכו' הנה ארון הברית כו' יראה כי קריעת הירדן היתה לחזק לב ישראל בבטחון הנצוח ואיך יאמר הוא ית' שהוא להגדיל את יהושע בעיניהם וע"פ דרכנו נשית לב איך מתקשר אל הקודם ענין אומרו אחל גדלך ועוד אומרו ועתה תצוה ולא אמר צו את הכהנים כו'. ועוד אומר גשו הנה מה ענין הגשה זו. ועוד אומרו ויאמר יהושע בזאת כו' כי אחר שהגיש' לדבר להם יאמר. מה שדבר שהוא בזאת תדעון כו' ולמה נאמר ויאמר יהושע בזאת כו' כאלו היא אמירה אחרת. ועוד אומרו ועתה קחו לכם שנים עשר איש כו' מה ענין י"ב איש הללו פה שאם לקחת הי"ב אבנים א"א כי מלבד שאינו מזכירם כלל גם לא יתכן כי עדיין לא נצטווה בדבר ולא ידעו ולא עוד אלא שמפסיק בין ענין כריתת מי הירדן בצווי זה שאין לו בו שייכות כלל:
פסוק ה:אמנם הנה אחרי אומרו כי רצה הקדוש ברוך הוא יהיה ארון הברית אדון כל הארץ מורה להם את הדרך ילכו בה הלא יהיה כמו זר נחשב לישראל באומר' הלא עדיין כמעט לא הטהרנו מעון השטים ואיזה הדר' יחשיבנו יתברך לשלח ארון בריתו לנחותנו הדרך על כן סמך ואמר אל יקל ערככם בעיניכם כי הלא הכינו מעט עצמכם והתקדשו כי הנה מחר יעשה ה' בהיותו בקרבכם נפלאות ואין ספק דלא עביד הקב"ה ניסי לשקרי.
פסוק ו:ועל ידי הכנות ישראל צוה את הכהנים יעשו שני דברים א' ישאו הם את הארון ולא לוים כי ע"י חסד יכרת הירדן. שנית שלא יהיה כאשר בתחילה שהיה הארון יוצא אחר ב' הדגלים כי אם לפני כל העם ועל הא' אמר שאו אח הארון כו' ועל השנית אמר ועברו לפני העם:
פסוק ו:או שיעור הענין כי בראות יהושע שהיו העם מרבי' בכבודו כי בלכתם מן השטים אל הירדן השכים יהושע בבקר ואחריו נסעו העם כענין עמוד הענן ההולך לפני מחנה ישראל והמה נמשכים אחריו אז הוא חלק כבוד לה' ויאמר אליהם כי אחרי ארון הברית ה' ילכו ושיהיה דרך כבוד כי אך רחוק יהיה כו' וגם חלק כבוד לישראל בל יעלה על רוחם כי כל מה שארון ה' עושה הוא בזכות יהושע. ע"כ אמר לישראל התקדשו כי מחר יעשה ה' למה שהוא שרוי בקרבכם נפלאות.
פסוק ז:אז אמר לו הוא יתברך אתה עשית לי ולישראל חטיבה א' שלא רצית לקחת גדולה לעצמך כי אם נתת הגדולה לארון אשר שם האלקים ולבני חייך שהיו' אחל גדלך בעיני כל ישראל כו' והוא כי הנה בפסוק השלישי לזה האו' ויאמ' יהושע אל בני ישראל גושו הנה ארז"ל שהקהיל את ישראל כלם בין בדי הארון על דרך שהקהילו משה ואהרן את כל ישראל אל פני הסלע תוך ד' אמות בזכות' ויתכן לפי זה היות גשו הנה חסר וי"ו שעולי' שתי התיבו' במספר קטן כ"ז ועם כללות התיב' כ"ח כמספר בין בדי הארון גם הם במספר קטן ובזה יתכן כי זה מאמרו יתב' אתה הקטנת עצמך על כבודי לכן היום אחל גדלך ותהיה ההגדלה נראית בעיני כל ישראל כאחד ואין זה קריעת הירדן כי הלא לא יראוהו כל ישראל כאחת כי אם בתחלה הקרובי' אל הירדן ואחרי כן הבאי' אחריה' קו לקו עד התקרב כל מחנה ישראל שהם י"ב מיל אך אין זה כי אם שיחזיק אותם שיעור קטן באופן שיחד עיני ישראל יראו כי בשיעור קטן המה ויראו כאח' שכאשר היה עם משה שהקהילם אל פני הסלע תוך ד אמות והחזיק קומצו ח' קומצים כך אתה בין בדי הארון תוך אמה וחצי רוחב באופן יראו עיניהם כאחד כי כאשר היה עם משה כו' וזהו אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהי' עמך וזהו לשון רז"ל גשו הנה צמצמן בין בדי הארון יורה כי זכותו עשה הדבר.
פסוק ח:וש"ת הלא כריתת הירדן שהוא מעין אשר עשה משה בים סוף אינה נעשית ע"י אל תחוש כי הלא גם זה יראו שהוא על ידך כאשר במשה והוא כי כאשר במשה נאמר לו דבר אל בני ישראל ויסעו שהוא כמבואר אצלנו שהוא דבר אל בני ישראל ויסעו תוך הים לקדש שמי לבטוח בי שאקרע להם הים ובזכות זה אתה הרם את מטך ובקעהו כך ואתה כמשה הנזכר תצוה לעיני כל ישראל שבין בדי הארון תצוה את הכהנים שלא ימתינו מליכנס בירדן עד יבקע כ"א בבאכם כו' בירדן תעמודו תוך הים בהאמנ' שיבקע אחר כך ובראותם אחר כך כן יכירו כי זכותך סייע אחר כך כאשר במשה בים סוף וכן עשה יהושע שצמצמן בין בדי הארון וזהו גשו הנה ושמעו כלומר באופן תשמעו כולכם יחד ואין זה כ"א שהיו בשעור שכלם ישמעו לקוטן שעור המקום וזהו גשו הנה כו' כמדובר ומענותנות יהושע ייחס הדבר אל ישראל ואמר בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם כי ע"כ פחות מד' אמות החזיק את כולכם ובכן דעו כי והורש יוריש כלומר הורש את שרי האומות האלה ויוריש אומותם וזהו והורש יוריש ועל הטילו את בכל א' ואמר את הכנעני ואת החתי כו' שכל את שבכל אחד מרבה את שרו שבמרום וגם בזה מענותנותו לא רצה לייחס הדבר אליו כ"א לישראל כלומר היתכן כי גופי' גשמיי' יחזיק ס' רבוא מהם אמה וחצי אך אין זה כ"א שאל שהוא חי שענינו משולל גשמות בקרב גויותכם ועל ידי כן מקנ' בכם איכות רוחני שיהיה המקום משועבד לכם ולא אתם אליו ומזה תדעו כי הורש כו' כמדובר.
פסוק יא:ומה שהית' הורא' זו בין בדי הארון הוא על כי הנה ארון הברית אדון כל הארץ כלומר דעו כי לא בלבד הארון הוא העובר כ"א אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן.
פסוק יא:או יאמר אל יעלה על רוחכם שלהיותו בקרבכם אינו לפניכם בארון כי אין מעצר לפניו יתברך מלהיות בכל מקים כי הנה ארון ה' כו' עובר לפניכם גם יכוין אל תתמהו מהיותו יתברך עובר לפניכם על הארץ כי הלא הוא אדון כל הארץ כי אינו כמלאך שאין הארץ משועבדת אליו שעל כן מתלבש בבואו אל העולם מלבוש גשם דק ונראה כאחד האדם אך הוא יתברך הארץ משועבדת אליו ולא ישתנ' חלילה וזהו אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן הזה והוא ענין הנה מקום אתי כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ודעתו הוא לומר והיה כנוח כפות רגלי כו' והקדי' ואמר ועתה קחו לכם שנים עשר איש כו' והוא כי כריתת מי הירדן כנוח כפות רגלי הכהנים לא יראוהו עיני כל שבטי ישראל כי הלא מחנה ישראל שנים עשר על שנים עשר מיל והנמצאים לפני הארון המה יראו והשאר יהיו מתקרבים ורואים באופן שאשר הם אחרונים יעבור זמן עד. ראותם הדבר ולא ידעו שנמשך מנוח כפות רגלי הכהנים במי' מיד על כן צוה קחת שנים עשר איש אחד לכל שבט שיראו ויגידו כל איש לשבטו וז"א לשבט ולא משבט כאשר בהקמת האבנים שנאמר איש א' משבט אך למה שהאנשים האלה נקחו להגיד איש לשבטו נאמר לשבט ויתכן שעל כן חסרה אות מ"ם משנים עשר ונכתב שני עשר להיות ששני עשר עולה במספר קטן עשרים ואחד כמו להגידם עם התיבה כי זאת היתה הכוונה כמדובר:
פסוק יד:ויהי בנסוע העם כו' הראוי יאמר ויסעו העם כו' ולא יאמר מאהליהם כי ידוע הוא אך הורה גודל חשק העם בהאמנת' כי לא הסתפקו חלילה אם יעברו הירדן ברגליהם כי אם שמאז נסעו מאהליה' הי' לעבור את הירדן וגם לא המתינו שיקדים הארון תחלה כאלפים אמה במדה כ"א וארון האלקים לפני העם שהוא ע"ד פירש"י ז"ל סמוך למיתתו לפני מותו.
פסוק טו:וכן מיהר האלקים לעשותו כי לא הוצרכו הכהנים ליכנס תוך הירדן כ"א מגדותיו וחוצה וזהו וכבוא נושאי הארון עד הירדן ולא בו ממש מיד נטבלו רגליהם בקצה המים המתפשטי' על כל גדותיו חוץ משפתו הטבעית ומפרש איך נטבלו אם לא באו אל הירדן הלא הוא כי הירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר.
פסוק טז:ומיד ויעמדו המים היורדין במקומם ואחרי כל הימים הבאי' עד מקום שעמדו מה שהיה להם להיות זוחלין היו עולים למעלה ונעשים נד וזהו קמו נד אח' ואמר כי המקום שעמדו לא הי' סמוך לארון כ"א הרחק ממנו מאד יותר משיעו' שמאד' העיר אשר מצד צרתן ונרא' מרז"ל שהיו י"ב מיל ואפשר שהוא כדי שיחזיק המקום למחנה ישראל אם יעברו משם ואם דרך שם הוא נגד יריחו יהיה ביאו' הכתוב שמה שהיה הריחוק הנז' כדי שיעברו משם ישראל נגד יריחו שהוא המקו' שהיה חפץ ה' לכבוש תחלה ואם נגד יריחו הוא מן הארון ולמטה יהיה שיעור הכתוב לומר הנה היה הרחק כו' באופן שמה שלא עברו משם בני ישראל לא היה אלא שהעם עברו נגד יריחו כלומר אך אם לא על בחינ' זו שרצו לכבוש יריחו תחלה יכולי' היו לעבור מן הארץ ולמעל' ולענין ייתור אומר נכרתו אחר אומרו תמו וגם שהיה לו להפך ולומר נכרתו תמו יהי' כי יש מים זוחלין ויורדין ואותם תמו ועדיין בקרקע הירדן יש בקעים ומקומו נמוכי' שישאר בהם עכבת מי' כי אין הקרק' שוה אמר כי גם נכרתו לגמרי עד בלתי השאר לחות וזהו נכרתו נמצאו כי ויעמדו הכהנים וכו' בחרב' ממש בתוך הירדן כי לא נשאר לחלוחית והיו בישיבת' בעמידתם שם הכנה לשלא ייראו ישראל פן ישוב נד המים עליה' וישטפום על כן עמדו שם שכל עוד שהיה הארון שם היו בטוחי' וזהו ויעמדו כו' הכן כלומר עמדו שתהיה הכנה לישראל שע"י כך וכל ישראל עוברים לאטם בחרב' בטוחי' ולא עוד כי אם שעשו ע"ד האמור בגמרא של ר' פנחס בן יאיר שקרע הנהר בשבילו ובשביל ההולך לעשות מצוה ובשביל הנכרי שנלוה אליו שלא יאמרו כך עושי' לבני לויה ע"ד זה אמר כי עמדו בירדן נושאי הארון עד יעברו ישראל וזהו וכל ישראל עוברי' כו' וגם נתעכבו הכהנים עד אשר תמו כל הגוי אשר לא מישראל המה כערב רב או חוטבי עיציהם ושואבי מימיהם שלא יאמרו כך עושי' לבני לויה וזהו החילו בישראל וצאתו בגוי:
