מדוע דווקא בפרקנו נאמר הכינוי "אדון כל הארץ"?
הקדמה
לפני מעבר הירדן אמר יהושע לבני ישראל: "בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם, והורש יוריש מפניכם את הכנעני ואת החתי ואת החוי ואת הפרִזי ואת הגרגשי והאמֹרי והיבוסי. הנה ארון הברית אדון כל הארץ עֹבֵר לפניכם בירדן" (ג, י-יא). המפרשים דנו במשמעות הביטוי "ארון הברית אדון כל הארץ", ובמאמר קצר זה נעסוק רק בשאלה מדוע נאמר בפרקנו הכינוי המיוחד "אדון כל הארץ".
א. הסבר הרד"ק לכינוי "אדון כל הארץ"
הסביר הרד"ק: "ואמר: 'אדון כל הארץ' כי על ידי הארון הראה הא-ל יתברך שהוא אדון כל הארץ, והפך הטבעים כרצונו, כי המים טבעם להיות נגרים, ועמדו נד אחד".
אם כן לפי הרד"ק נאמר כאן הכינוי המיוחד "אדון כל הארץ" כיון שבמעבר הירדן גילה ד' את אדנותו על כל הארץ, בהופכו את המים הנוזלים למוצקים, על ידי ארון הברית שנעמד בירדן.
יש להביא ראיה לדברי הרד"ק, מכך שהכינוי המיוחד "אדון כל הארץ" מופיע פעם נוספת בסמוך (פסוק יג), ושם מדובר במפורש על הפיכת המים למוצקים: "והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ד' אדון כל הארץ במי הירדן, מי הירדן יכרתון, המים היֹרדים מלמעלה, ויעמדו נד אחד".
עוד יש להביא ראיה לדברי הרד"ק מהנאמר בספר תהלים (צז, ה): "הרים כדונג נמסו מלפני ד', מלפני אדון כל הארץ". רואים שכאשר ד' משנה את טבע המציאות, הוא נקרא "אדון כל הארץ".
ב. הסבר הילקוט שמעוני לכינוי "אדון כל הארץ"
הסבר אחר מדוע נאמר כאן דווקא הכינוי "אדון כל הארץ" נאמר בילקוט שמעוני (יהושע פ"ג רמז יד):
הנה ארון הברית אדון כל הארץ. אמר רבי שמואל בר נחמני: כל מקום שנאמר 'אדון' - עוקר דיורין ומכניס דיורין, וזה בנין אב לכולם: עוקר כנענים ומכניס ישראל. וכן הוא אומר: 'לכן נאֻם האדון ד' צ-באות אביר ישראל' וגו', 'ואשיבה שֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹנה' (ישעיהו א, כד-כו).
לפי הילקוט שמעוני נאמר כאן הכינוי המיוחד "אדון כל הארץ" לא ביחס למה שקרה בשעת מעבר הירדן, אלא לתכלית מעבר הירדן: כניסת ישראל לארץ ישראל, ועקירת הכנענים מתוכה.
יש להביא ראיה לדברי הילקוט שמעוני, מהפסוק הקודם, שם נאמר: "ויאמר יהושע: בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם, והורֵש יורִיש מפניכם את הכנעני ואת החתי ואת החוי ואת הפרִזי ואת הגרגשי והאמֹרי והיבוסי. הנה ארון הברית אדון כל הארץ עֹבֵר לפניכם בירדן" (ג, י-יא). אם כן על ידי נס מעבר הירדן ידעו ישראל שד' יוריש מהארץ את כל שבעת העמים.
לפי הרד"ק גילה ד' את אדנותו על כל הארץ בהופכו את המים הנוזלים למוצקים. כלומר: אדנות ד' מתגלה על ידי שלטונו של ד' בטבע.
לפי הילקוט שמעוני גילה ד' את אדנותו על כל הארץ בהכנסת ישראל לארץ ישראל ועקירת הכנענים מתוכה. כלומר: אדנות ד' מתגלה על ידי שלטונו של ד' באומות היושבות בארץ.
אמנם הרד"ק התיחס לכל הכינוי "אדון כל הארץ", ואילו הילקוט שמעוני התיחס רק לכינוי "אדון", אבל גם לפי דבריו מדויק מאד הביטוי "אדון כל הארץ", כיון שמתוך שלטונו של ד' בארץ, הוא עוקר דיורים מהארץ, ומושיב בה דיורים אחרים.
כאמור, ראינו בספר תהלים (צז, ה) ראיה לדברי הרד"ק שהכינוי המיוחד "אדון כל הארץ" מתיחס לשינוי הטבע. אבל גם הילקוט שמעוני הביא ראיה לדבריו:
וכן הוא אומר: 'לכן נאֻם האדון ד' צבאות אביר ישראל, הוי אֶנָחֵם מצרי ואִנָקְמָה מאויבי. ואשיבה ידי עליך, ואצרֹף כבֹּר סיגָיִך, ואסירה כל בדילָיִך. ואשיבה שֹפטיך כבראשֹנה, ויֹעציך כבתחִלה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה' (ישעיהו א, כד-כו).
מה הראיה מהפסוק בישעיהו?
הסביר רש"י שם: "נאם האדון - שהכל שלו, ובידו לעקור אתכם מארצכם, ולנטוע בה אחרים".
כעין דברי הילקוט שמעוני ורש"י בישעיהו, כתב גם הרשב"ם על הפסוק "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ד'" (שמות כג, יז):
האדֹן ד' - והארץ שלו, שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות, כמו שמפורש בפרשת כי תשא: 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדֹן ד' אלקי ישראל' (לד, כג), וסמיך ליה: 'כי אוריש גוים מפניך, והרחבתי את גבֻלֶך, ולא יחמוד איש את ארצך בעלֹתך לֵרָאות את פני ד' אלקיך שלש פעמים בשנה' (שם, כד). וכן בכל מקום לפי ענין המעשה שבפרשה קורא את הקב"ה. וגם רבותינו דרשו: 'הנה האדון ד' צבאות מְסָעֵף פֻּארָה' (ישעיהו י, לג): בכל מקום שאתה מוצא את הלשון הזה - מוציא דיורין ומכניס דיורין.
ג. הסבר הילקוט שמעוני מתקיים גם בימינו
בספר "התקופה הגדולה" (עמ' לח-לט) כתב הרב כשר:
בדורנו, בזמן קיבוץ גלויות לארץ ישראל, נעשה נס גדול, שבעת מלחמת העצמאות נפל פחד היהודים על הערבים, ויותר ממליון ערבים ברחו מעצמם מן הארץ, ופינו מקום בשביל קרוב לשני מליון יהודים שנכנסו לארץ משנת תש"ח ועד שנת תשכ"ח. ויש על זה מאמר נפלא בזהר (ח"ב קכד ע"א): 'רבי חייא אמר: בזכות שישראל נימולים - נכנעים שונאיהם תחתיהם, וישראל יורשים את נחלתם. בוא וראה: מה כתוב: 'יראה כל זכוּרך' (לד, כג) [פירוש: הזכרים הנימולים], וכתוב אחר כך: 'כי אוריש גויִם מפניך והרחבתי את גבֻלֶך' (שם, כד), שהקדוש ברוך הוא עקר דיורים ממקומם [שבע אומות שהיו דרות בארץ ישראל], והשיב דיורים למקומם [ישראל], ומשום כך: 'יראה כל זכוּרך את פני האדון ד''. רבי יהודה אמר: 'האדון' הוא כמו שכתוב: 'הנה האדון ד' צבאות מְסָעֵף פֻּארָה' וגו' (ישעיהו י, לג) 'ויצא חוטר' וגו' (שם יא, א), וכלא חד, מעקר דיורין ואתיב דיורין". 'ויצא חוטר' מדבר ממלך המשיח, ומסעף פֻּארה פירושו עוקר ענפי אילן, כלומר: עוקר דיורים. ויצא חוטר - מושיב דיורים. היינו בעקבתא דמשיחא, סמוך לנס של קיבוץ גלויות מושיב דיורים ישראלים, יתקיים הנס של עוקר דיורים הערבים.
המשיך הרב כשר וסיכם את הדברים:
מבואר לפנינו בזהר... שנתקיים בנו הנס הגדול הזה שנפל פחד היהודים על הערבים וברחו, ולולא זאת בדרך הטבע לא היה מקום לכניסת ישראל לארץ. והיות שחלק גדול מן העם הנכנס לארץ אינם שומרי תורה, אם כן נשאלת השאלה: איזו זכות יש להם שתגרום לערבים לברוח ולעזוב את הארץ, ולמסור אותה ממש בידיים לישראל? אולם לדברי הזהר מובהרת לנו הזכות שבידם, והיא בזכות שישראל נימולים.
יהי רצון שנזכה בקרוב לעקירת הגויים מהארץ, לישיבת כל עם ישראל בארץ ישראל, למלכות בית דוד ולעבודת הכהנים בבית המקדש.
[ועיין בהרחבה במאמרי "מה משמעות הביטוי המיוחד 'ארון הברית אדון כל הארץ'?" בספרי "הדר הנביאים"].