פסוק א:ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו וגו'. זה היה בשנת הארבעים וכבר תמו כל הדור שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי אתה עובר היום את גבול מואב וגו', כי מתו כולם, וכן הוא אומר במדבר הזה יתמו ושם ימותו וגו', וטפכם אשר אמרתם לבז וגו', א"כ אותם שראו מתו, אם כן איך אמר אתם ראיתם את אשר עשה ה' לעיניכם. נוכל לומר שמשה מדבר עם הזקנים שהם למעלה מבן ס' ועם פחותים מבן עשר שנים ומעלה שלא נגזרה עליהם גזירה, שנאמר לכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה, במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ואומר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה שהן מבן עשרים, שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ולזה אמר אשר ראיתם, ואמר לעיניכם כנגד הזקנים והטף, וכפי מה שכתבנו שהביא הקב"ה כל הדורות למצרים והארכנו בזה, יהיה פירוש אשר ראיתם ולעיניכם, ידבר עם כל דור ודור:
פסוק ב:המסות הגדולות אשר ראו עיניך. אמר אם אני קורא אותם גדולות הוא בערכך, כי בערך הקב"ה הם קטנות, זהו אשר ראו עיניך כמו שאמר בפסוק נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, כלו' אם הם נפלאות הם אצלנו, ולזה הגדלת חסר, וכן האותות האחת חסר כתיב, ולפי שבערך הקב"ה אינם מסות ארז"ל במדרש המסות שהיו ממסות גופיהם של מצריים וגו':
פסוק ג:ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' ועד היום הזה, ארז"ל אין אדם עומד על דעת רבו עד מ' שנה, וכן ארז"ל בן ארבעים לבינה, לזה ואולך אתכם מ' שנה, כמו שתרגם יונתן על פסוק אם תעירו ואם תעוררו, שהוליכם ארבעים שנה כדי שתערב ותתקיים התורה בגופן, שאם היו נכנסים מיד היו מתעסקים איש בכרמו ואיש בשדהו ואיש בתאנתו, והיתה התורה משתכחת מהם, לזה ישבו במדבר מ' שנה כדי שיתעסקו בה כדי שתהיה תקועה בהם, ולזה אמר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה, כדי שיהיו פנויים ויהיה לבם פנוי לתורה, והיו פנויים ממלבוש ומאכילה ומשתיה, זהו לחם לא אכלתם וגו' למען תדעו כי אני ה', שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, זהו למען תדעו כי אני ה', כלו' כדי שיהיה לכם ידיעה בשמו הגדול ויהיו כמלאכי השרת, שאומרים איה מקום כבודו, ואומר אשגבהו כי ידע שמי:
פסוק ו:ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחון וגו' ועוג מלך הבשן וגו' למלחמה ונכם, בא לומר שכל המקבל עליו עול תורה פורקין מעליו עול מלכות, כי לפי שהיינו עוסקין בתורה הם באו למלחמה, ואנו לא נלחמנו עמם ולא עשינו עמם רק הכאה לבד והוא מת מאליו, כי גברא קטילא קטלנא, זהו ונכם:
פסוק ז:ונקח את כל ארצם ונתנה לראובני. יש לשאול משה רבינו אדון הנביאים ידע שיגלו בראש גולים, כמו שארז"ל שארבעים שנה קודם גלות ירושלים גלו בני ראובן, איך לא מנען והתשובה היא לומר להם לישראל שלעתיד לבא ינחלו כל העולם ויחשבו כבן יורש אביו, שעתה הם חשובים כבת שיורשת עשור נכסים שהיא ארץ ז' עממין, וכדי לאמת להם דבר זה נתן להם מעבר לירדן שהיא חוצה לארץ, לראובני ולגדי וחצי שבט מנשה שנתחברו עמהם, וכבר אמרתי שהיתה כוונה אלהית שהוליכם במדבר ארבעים שנה וסבבו אדום עמון ומואב כדי שכל מקום שיגלו שימצאו מנוח הואיל ודשו רגלם באותם מקומות עם השכינה ועם המשכן ועם משה והזקנים, וגם כדי להודיעם שיש להם חזקה בכל העולם:
פסוק ז:גימטריאות
וישבת בה, ב"ה שנים כבשו, וב"ה שנים חלקו, וב"ה ארצות לקחו, וב"ה עמים הרגו:
פסוק ז:לגוי גדול ועצום. ג', כנגד כהנים לוים וישראלים:
פסוק ז:השקיפה ממעון. השקיפ"ה שנים משמים לארץ:
פסוק ז:אבנים שלמות של מות, מי שממית ומצער עצמו עליה. את מזבח, כאלו זובח עצמו על התורה. עליו עולות, האיש שעושה כן כאלו הקריב קרבן עולות, וזהו ושמחת, שמחו"ת, שובע שמחות:
פסוק ז:קול רם. הקב"ה שהוא רם ונשא קולו מסכים עמהם:
פסוק ז:גבול רעהו. ר"ת ג"ר אפילו גבולו של גר:
פסוק ז:ארור שוכב עם (כל) בהמה, ר"ת בגי' ר"ת בלעם שכב עם אתונו, והוא בארור, כל לרבות עופות:
פסוק ז:י"ב ארור כנגד י"ב שבטים שלא יעברו את התורה, וכן היו אומרים י"ב ברוך כנגדם:
פסוק ז:לו לעם. לעול"ם ולעולמי עולמים:
פסוק ז:למעלה. בגימ' ג"ן עדן עם המלות, ומכלל הן אתה שומע לאו:
פסוק ז:שורך טבוח. זה משיח בן יוסף יהרג, וכן שורך טבוח לעיניך, בגימ' משיח אפרים חמורך גזול מלפניך, משיח בן דוד נגלה ונסתר כאילו הוא גזול:
פסוק ז:על הברכים ועל השוקים, על הגדולים ועל הקטנים:
פסוק ז:מכף רגלך ועד קדקדך, מהקטנים ועד הגדולים:
פסוק ז:הגר אשר בקרבך. זה עובדיה גר אדומי והיה בבית אחאב והיה צדיק והוא עלה לעוה"ב, ואתה תרד מטה. מטה זה אחאב שאין לו חלק לעוה"ב. מט"ה מט"ה בגימ' גהינ"ם:
פסוק ז:לא נסתה כף רגלה הצג, זו מרתה בת ביתוס. לא נסתה כף בגימ' מרת"ה:
פסוק ז:כל חלי וכל מכה, ס"ת ליל"ה, החלאים כבדים בלילה:
פסוק ז:להאביד אתכם נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה כמנין להאבי"ד:
פסוק ז:לא בלו שלמותיכם. אפי' שלמות של מתיכם:
פסוק ט:אתם נצבים היום כלכם וגו'. במעמד הר סיני נאמר ויתיצבו בתחתית ההר, והיה שם עמכם ערב רב, לזה בתחתית ההר, אבל עתה שמתו מהם במגפה ומהם בתבערה ובמסה ובקברות התאוה עתה יש לכם הצבה וקיום. כולכם, שאין בכם שום ערבוב. ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש, כלומר הכל הם מישראל. טפכם נשיכם, במדבר היו הטף מחוברים עם טף של ערב רב, וכן הנשים וכן הגרים, אבל עתה טפכם נשיכם, הטף והנשים הם אצליכם אין להם ממי ללמוד, וגרך הגרים הם בקרב מחניך, אינם במחניך, אלא בקרב כלומר קרוב למחניך, ואפי' אלו לא הייתי מניחם אלא בשביל שיש להם צורך כדי להיותם חוטבי עצים לכם כדי שלא תטרדו מהלימוד, א"כ אתם נצבים היום, אם כן מהיום והלאה יש לכם הצבה וקיום שנכנסתם בברית, וארז"ל העכו"ם כשבאין היסורין מבעטין בהם ואינם מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר שפוך חמתך וגו' אשר לא ידעוך, פי' כשאתה שופך חמתך שהן היסורין לא ידעוך ולא קורין בשמך, אבל ישראל כשיסורין באין עליהם נכנעים שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, אמר הקב"ה הקללות מעמידין אתכם, למען נסותך להטיבך באחריתך, לכך נאמר אתם נצבים ע"כ. לזה נסמכה פרשה זו לקללות לומר שבייסורין אתם קיימין, כמו שארז"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית בייסורין כמו שהמלח מקיים את הבשר כן הייסורין מקיימין אתכם. נצבים היום כדי שתהיו לפני ה' אלהיכם, זהו להטיבך באחריתך שהוא עוה"ב, שתהיו באותו עולם כתות כתות, זהו ראשיכם שבטיכם וגו', מחוטב. עציך, שגם חסידי אומות העולם יש חלק לעוה"ב כשעושין חסד עם ישראל. ורש"י ז"ל כתב מחוטב עציך, מלמד שבאו גבעונים להתגייר כו' ע"ש. וע"ז י"ל מפני שהקב"ה אינה למשה לפי שקבל ערב רב ואמר לו לך רד כי שחת עמך, איך יקבל עוד, ובפרט מהגבעונים שנאמר עליהם לא תחיה כל נשמה והיתה סיבה מאתו ית' כמו שאמר, וצריך עיון. כן מצאתי כתוב, וממנו למד יהושע ודוד:
פסוק ט:ובמדרש אתם נצבים היום, מה היום מאפיל ומאיר כן אפילה שלכם עתידה להאיר ע"כ. הכונה לומר שזה העולם דומה ללילה., ואע"פ שיבאו עליהם צרות רבות ורעות הכל הוא לטובתם, כי ששת ימי בראשית לא היה בהן לילה והיו שני מאורות גדולים, וכה"א והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, הם שבעה ימי בראשית, ועון אדם גרם והיה לילה, שכן ארז"ל כשבא מוצאי שבת והחשיך העולם אמר אוי לי שהחשיך עולם בעדי, א"כ זה גרם להיות הלילה קודם ליום, ועיקר היום הוא היום לא הלילה, שהוא עוה"ב, לזה אמר אפילה שלכם עתידה להאיר, ואמר שלכם שהעולם נברא בשביל ישראל, שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, א"כ העיקר הוא היום, לא יעשו חשבון מהלילה, וא"ל כן לפי שראה שעתיד לבא עליהם כמה גליות וכמה שמדות, ואמר ברמז מחוטב עציך כמו שאמר המקונן מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו, אמר במדרש פעם אחת עלו המציקים ונטלו אכלם ויינם ומימיהם וחזרו ומכרום להם, אמרו אוי לנו שנתקיים בנו מימינו בכסף שתינו, זהו שאמר מחוטב עציך, יבא זמן שיקחו העצים שלך וימכרו אותם לך, וכן המים של בורותיכם ישאבו אותם ויחזרו וימכרום לך, עכ"ז יחזק לבבכם, כי כל זה הוא לנסות אתכם כמו שאמר להם בברית הר סיני לנסות אתכם בא האלהים וגו', ולזה מחטב כתיב חטבו לעצמן, וכן במים שאב כתיב ששאבו לעצמן כאילו הן שלו וחוזר ומוכרו לך, זהו חטב עציך ולא כתיב מחטב עצים כמו שאמר יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, והכונה כמו שאמרתי כדי לחזק לבן של ישראל שיראו הגליות והגזרות הבאות עליהן שימתינו לאור הבוקר, כמו שאמר דהמע"ה נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר, לפי שאמר קודם קויתי ה' קותה נפשי, אמר ב"פ קויתי קותה אמר דוד אע"פ שאמר לי נתן גם ה' העביר חטאתך עם כל זה איני מקוה אלא לסליחתך שתהא סליחה גמורה, לפי שאמר העביר חטאתך ולא תמות ולא אמר כפר חטאתך, ועם כל זה אני מקוה וחוזר ומקוה שהוא יכפר ומיחל לדברו שיאמר לי בפירוש מחול לך, ואע"פ שאמר מחול לך כמו שאמרו בפרק במה מדליקין א"ר יהודה אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ע"ש, ולזה היה כל ימיו בתענית ובבכי ואמר לולא האמנתי לראות כמו שאמר בברכות פרק קמא תאנא משמיה דרב יוסף למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם. ולדברו הוחלתי, לדבור שאמר בחייך איני עושה בחיי בנך אני עושה, זהו לדברו שהוא לשון קושי עם כל זה הוחלתי שיעשה בחיי בני, אמר דוד ממי למדתי זה לקוות קווי אחר קווי כמו שאמר גם כן קוה קויתי ה', משומרים לבקר, אותם שהם שומרים ומצפים לבקרו של משיח, ואע"פ שרואים כמה אותות וחוזרים וגולים ומצפים, זהו שומרים לבקר. א"כ זה רמז להם משה באומרו אתם נצבים היום, כמו היום שמאפיל וחוזר ומאיר. ולמה היה זה בערבות מואב לפי כשנתן הקב"ה התורה לישראל אמר להם הביאו לכם ערבים אמרו הרי בנינו ערבים בנו, כמו שדרשו על פסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך וגו' ורעי את גדיותך על משכנות הרועים, והאבות שקבלו את התורה מתו, לזה הערבים שהן הבנים צריך לכרות עמהם ברית, זהו ערבות מואב, שיצאו ערבים על אביהם, ועוד בערבות מואב כמו שבדברות נתנו במדבר, כמו שארז"ל למה נתנה תורה במדבר לומר שיעשה אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשים בו, לזה היו דברות שניות בערבות מואב. עוד היה בערבות מואב כדי להודיעם שבזכות התורה הם נכנסים לארץ, כמו שאמר ושמרת את מצית ה' וסמיך ליה כי ה' מביאך אל ארץ טובה, והכל היה על פי הדבור שרצה הקב"ה שתנתן התורה בחוצה לארץ, שאילו נתנה בארץ לא היה לישראל הצלה לצאת או לברוח ולמצוא מנוח ובית מבטח כשחטאו או לצאת מירושלים, לזה היו דברות ראשונות ושניות בחוצה לארץ כדי שימצאו להם בית מנוח וכדי שתגלה עמהם השכינה לומר שאע"פ שיצאו מן הארץ הם חייבין בתלמוד תורה ובזה ימצאו להם בית מנוח:
פסוק יא:לעברך בברית. יאמר תדע למה אני כורת ברית חדשה לפי שעברת על הברית, לזה ה' אלהיך כורת עמך היום, ולמה כל זה למען הקים אותך היום לעם, וכשיראו שה' בחר בכם לא יתגרו ויקטרגו עליכם ולא יאמרו החליפם באומה אחרת כדי שיכנסו אחד מהאומות תחתיכם. וזהו והוא יהיה לך לאלהים, ולא אלהים אלא לאלהים, ליסרה אתכם כאשר ייסר איש את בנו, כי הוא ב"ה אינו כמו שאר השרים כי אין בידם למחול ולסלוח, כמ"ש השמר מפניו כי לא ישא לפשעכם, אבל בה' יתברך נאמר לה' אלהינו הרחמים והסליחות. כאשר דבר לך, בערכך הוא דבור לבד, כי יכול לקיים שבועתו בבני בניכם, אבל בערך האבות היא שבועה. ואמר לאברהם ליצחק וליעקב, כי די שאמר לאבותיך למה חזר ופירשם, לפי שלכל אחד ואחד נשבע בפני עצמו, לאברהם אמר והקימותי את בריתי ביני וביניך להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, ליצחק אמר והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וגו' וליעקב אמר אני אל שדי וגו':
פסוק יא:וכתב בחיי ז"ל ובאלתו יתכן לפרש שבאלתו חוזר להקב"ה כלו' ובאלה שעשה לכם, לומר אתם נצבים ליכנס בברית ה' ית ובאלה שנשבע לכם שתהיו לו לעם והוא יהיה לכם לאלהים, ופסוק שלאחריו יורה כן שאמר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך, ומה שיחזק העניו הזה הוא שמצינו פסוק מלא כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם, ואע"פ שכל המפרשים ז"ל פירשו הואיל מלשון חפץ ורצון, זה אפשר שיהיה בכללו גם לשון אלה, ומה שיחזק לך עוד מה שאמר במדרש על פסוק מלך אסור ברהטים, ע"ש:
פסוק יג:ולא אתכם לבדכם. לא תחשבו למה אמרתי לכם לעברך בברית, לפי שעברתם על ברית הראשון ואני כורת הברית הזה, והברית הזה מוכרח כמ"ש. למה חזר משה ושנה להם עשר הדברות, כדי שאם חס ושלום יעברו עליהן לא יהא ענשם כל כך כי יש הפרש בין העובר על דברי אדון לדברי העבד, וכדי להקל ענשן חזר ושנאן כאן, וכן היה הטעם בכריתת הברית הזה, א"כ לזה הטעם צריך להכניס כל הדורות הבאים כדי להקל מעליהן העונש, שכל הנשמות של כל הדורות היו שם במעמד הר סיני כשיתנו דברות ראשונות, לזה כנסם וקבצם משה והכניסם בברית כדי להקל מעליהן וכמ"ש. ולפי שבמעמד הר סיני נאמר ויחן שם ישראל שנתאחדו כלם כאחד, כמו שמוצאם ממקום אחד כן נעשו כולם כאחד ונתבלעו באחד, לפי שקבלו התורה שיש בה ששים רבוא אותיות כמנין נשמותיהן של ישראל והתורה היא תורה אחת וישראל גוי אחד וה' אחד, ג' אחד בגימ' הוי"ה אחד, לזה כשחטא עכן אמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל, כשאחד חוטא עושה פגם ח"ו בכל ישראל שכלם נשמה אחת, וזהו שאז"ל יכשלו איש' באחיו איש בעון אחיו לזה אמר משה את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה, לא ערבן ואמר את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עומד היום לפני ה', אלא הפרישה להקל מעליהן הערבות זה לזה ויש תחת אלהינו אתנח. ואמר את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה', לומר כמו שבמעמד הר סיני נזדכך חומרם, כי לזה מתו וחזרו ונתחדשו, כן כאן, זהו עומד לפני ה' כמלאכים שנאמר בהם שרפים עומדים והן לפני ה'. ויש מי שפירש את אשר ישנו, אפילו אותו שהם ישנים שכבר מתו הכניסם בברית, ולזה עמד כתיב, ואת אשר איננו פה עמנו היום, הם הנשמות בלא גוף, איננו פה עמנו היום בגי' בנשמה לבד עה"מ. והוצרך משה להכניס כל הדורות בברית אפילו אותם שמתו לפי שמשה הוא כלל כל ישראל, וכבר כתבנו במקום אחר משה רבינו עם האותיות בגימ' כלל כל ישראל. ויונתן תרגם ארי כל דריא דקיימין מן יומא דאתברי עלמא קיימין הכא עמנא יומא דא קדם ה' אלהנא וית כל דריא דעתידין למיקם עד סוף כל עלמא כולא אינון קיימין הכא עמנו. הנה אמר בפירוש כל דריא דקיימין מן יומי עלמא:
פסוק טו:ואמר כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים. אותם שהיו בארץ מצרים כבר מתו כיצד אומר להם אשר ישבנו, ואע"פ שהיו בהן פחותין מבן עשרים שנה ואותם שהיו מס' ומעלה, כי על זה רמזו לפרעה כשאמר מי ומי ההולכים, כלו' שאין נכנס כי אם שנים רמז על יהושע וכלב, והם אמר בנערינו ובזקנינו, בנערינו שהן פחות מכ' ובזקנינו שהן יותר מבן ס', עם כל זה משה ידבר עם הרוב:
פסוק טו:ועוד אומר אתם ידעתם, מה ידיעה שייך בישיבת ארץ מצרים אלא כבר כתבנו שהביא הקב"ה כל הדורות לכור הברזל למצרים, וזהו סוד אומרם ז"ל שהיו יולדות ששה בכרס אחד, ויש אומרים ששים, והיו יולדות בכל יום, הכל להביא כל הדורות לצרפן וללבנן לקבלת התורה, וכן במעמד הר סיני לזה אמר משה לכל אשר היו שם שהן כל הנשמות שנבראו עד עתה וכל הנשמות שעתידין להבראות אתם ידעתם, כי כונת ישיבת מצרים היתה כדי ללבן חמרם להכניסם לברית הר סיני ואותו הברית עברו עליו כמו שאמר לעברך בברית, וכשעברו מקצתן כאילו עברו כולם לזה צריך לחדש הברית ולהכניסם כולם. וגם כדי להקל העונש, כמו שאמר ואת אשר עברנו בקרב הגוים כבר אמרנו שהוליכם הקב"ה והקיפן את כל הישוב כי צפה הקב"ה שעתידין ללכת בגלות כדי שימצאו מנוס, וכדי שתגלה שכינה עמהם, וכדי שיקלוט אותם כל מקום שיגלו ולא תקיא אותם, הוליכם בכל הישוב, וקדש כלם בדגלים שהיו עמהם ומשכן, והיו בני לוי מקריבין קרבנות בכל יום, בזה נתקדש כל הישוב כדי שתמצא שכינה מקום לחול כשיגלו שם ואתם ידעתם כל זה. ועברתם בקרב הגוים, שידעתם העצבים שלהם, ותראו את שקוציהם בגימ' קנאת ה' צבאות, שהקב"ה מקנא על ע"ז ולזה חלה נקמתי עליהם ואת גלוליהם, גלליהם כתיב, שהם תחת ממשלת הגלגלים, ולזה הם עובדים עץ ואבן כסף וזהב שהן גדלים כפי מערכת הכוכבים, ולזה צריכין לעשות צורתם כרי לחברם עמהם, זהו אשר עמהם, וארז"ל ותראו את שקוציהם שהם העץ והאבן שהם פוסלים במקצה ובגרזן וחציו ישרוף במו אש וחציו יפסול לאלוה, ואת גלוליהם שעושין מכסף וזהב ואינם מראים אותם כי מפחדים עליהם שלא יגנבו אותם אלא מניחים אותה בחדרי חדרים חדרי משכיתם, יש לך גלולים יותר מזה שהם עובדים אותם כדי שישמרו מהא יבום והן צריכין שמירה, זהו אשר עמהם, לא כן חלק יעקב. זהו פן יש בכם איש או אשה גו' פן יש בכם שרש פורה ראש וגו', כי כפי השרש כן הענף, והשורש שלכם לא יכזב, ואמר להם כן לפי שאמר שהן ערבים זה לזה והם כולם בנשמה אחת ואם ח"ו אחד יחטא נפסדו כולם, לזה הבטיחם שלא יפחדו מזה כי שרשם לא יכזב:
פסוק טו:וכתב הר' רקאנטי ז"ל, פירש הרב הגדול, כי משרש מתוק לא יצא מר וכל אשר לבבו שלם עם ה' הנכבד ולא הרהר בע"ז לא יוליד בן מודה בה. ואל תקשה עלי מזה הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר וסוד גדול ולא אוכל לפרש עכ"ד ז"ל. ואני שמעתי ולא אבין, ואולי כי כונת הרב ז"ל היא כי אין נקרא בניו אלא החדשים, והצדיק לא הוליד בן חדש רק אם יהיה צדיק כמוהו, ואם תמצא שהוא פריץ ושופך דם הוא בן הפריץ שזה הצדיק הולידו, ולא היה זה הצדיק אביו הראשון, והראיה שלא נקרא זרע רק הצדיק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, וארז"ל ביצחק ולא בישמעאל ביצחק ולא כל יצחק רק ביעקב ולא בעשו ע"כ, זה סיוע לדברינו. יש בכם שרש, ס"ת שמש, לומר אע"פ שתראה שעשה דבר והפכו כמו השמש שמיבש הלח ומלחלח היבש כמו הדונג, עכ"ז פורה ראש יחזור הפירות לראש והזכיר השרש והפרי שאמר פורה ראש, לפי שהכניס כאן בברית כל הדורות שעברו שהן שרש ודורות הבאים שהן פירות:
פסוק יח:והיה בשמעו את דברי האלה וגו'. יאמר אם יש בו שרש פורה ראש ולענה בשמעו את דברי לא אמר את האלה אלא את דברי האלה שהקב"ה לא יספיק בידו שיבין תוכיות האלה, שהיא האהבה שהיא מסותרת כמ"ש, כדי לשוב מרשעו. והתברך בלבבו, יברך עצמו לומר שלום יהיה לי, כי בשרירות, לשון שררה שהוא הולך בשררה, וזו התוכחה היא שפלות והכנעה והוא אינו רוצה ליכנע, ואומר אינו רצה הקב"ה להכניענו לא היה נותן לי כל זה העושר וכל זה הכבוד, א"כ אלי אתנהג בה עד שאוסיף וארוה עצמי מהנאות העולם ולא אצמא ואענה עצמי משום הנחה שבעולם כל עוד שאני צמא ומתאוה לה, ואחר שארוה צמאי שהן ימי הזקנה אשוב, ע"ד אחטא ואשוב, לז"א לא יאבה ה' סלוח לו, ולא יעלה על דעתו לומר שבמחשבה לבד אמר כן ואינו מצרף מחשבה למעשה, אלא כי אז יעשן אף ה' וגו':
פסוק יח:וכתב הרמב"ן והתברך בלבבו לאמר, כאשר יראה האחרים מתקללים באלות האלה הוא במחשבתו יתברך לומר ארוה את הצמאה, הרשע מתהלל במפעלים רעים ואומר ללכת בחוזק לבו כדי שיוסיף צמאון בנפשו שהיתה רוה, כלומר שבעה מתאוות פעולות העבירה ההיא, ויחזיר אותה צמאה בהלוכו חזק בתאוות ובמחשבות רעות תמיד כל היום, וכל שהוא רוצה לנהוג המנהג הזה ולרדוף אחר תאוותיו ומשביע נפשו מהם יותר ירעב להם, כי זה משפטן וזה דרכם, גם מן הידוע כי הלב באדם שורש הגוף והמחשבות ענפים והמעשים פירות וכל יצר מחשבות לבו של רשע רק רע כל היום לא ימיש מעשות פרי רע ומר, ואז אם אינו מוציא מחשבתו לפועל הנה הוא נענש על המחשבה בלב, ולזה כיון שלמה ע"ה במה שאמר לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב רוח נכאה, ביאר שלא יקל בעיני האדם ענין המחשבה שהרי שמחת הגוף ועצבונו תלויות במחשבה, וא"כ הרי המחשבה שהיא מן הלב יוצאה לפועל ומתגלית בגוף האדם. ומעתה יתבונן האדם בעצמו גודל שכרו אם ישמח במצוה וגודל עונשו אם ישמח בעבירה, וכן במדת העצבון גדול שכרו ועונשו, וזהו שאז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה, לפי שהרהור יצא לידי פעולה ומתגלה בגוף, ועל כן יהיה קשה מעבירה בלא הרהור, שהרי בזה הרהור ופעולה ובזה פעולה בלא הרהור, והמאמר הזה לרז"ל גדול הערך מאד ורבו בו הפירושים. ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשים מעבירה, קשה לפרוש, כי הגלות המחשבה מביא אדם לידי עבירה, ועוד פירשו הרהורי עבירה קשים על הנפש מעבירה עצמה, לפי שההרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב, ועל כן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה, כי העובר עבירה אין מחשבתו כל כך טרוד. ועוד פירשו הרהורי עבירה קשים מעבירה, כי המחשב לעשות עבירה אחת כגון לגזול או לגנוב או לבא על אחת מן העריות יחשוב בלבו אם יבא אדם כנגדי אכנו או אהרגנו שאשלים חפצי, ונמצא כשגנב או כשגזל או בא על הערוה ועשה עבירה אחת, ואצל ההרהור עשה כמה עבירות שהרהר להכות או להרוג, וכן אמר כאן אשר לבבו פונה מעם ה', הרי שעבר על אל תפנו אל האלילים, ואז"ל אל תפנו אל מדעתכם. ללכת לעבוד, ללכת עבר על והלכת בדרכיו. לעבוד עבר על ואותו תעבוד. את אלהי הגוים, בלשון רבים, לומר לא ע"ז אחת אלא רבים, כל זה היה במחשבה שכן אמר אשר לבבו פונה וגו' הרי העבירה אחת ובמחשבה כמה עבירות עוד נראה שהרהור משמש במלך שהוא הלב והעבירה היא באיברים שהם העבדים, ואינו דומה משמש במלך כמשמש בעבד, כי מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, א"כ כשהרהר בלב שהוא המלך טימא כל איברי הגוף שהן העבדים שהן כפויים לו, אמנם כשעושה עבירה באבר מהאיברים, הלב ושאר איברים אינן כפויים לאותו אבר שעשה העבירה, והוא לבדו ישא, ולזה הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם קודם, שאחר שחשב בלב והסכים לעשות מוכרח העבד לעשות. וכתב ר' בחיי ז"ל ואם ישאל השואל היאך יענש הכתוב על ההרהור בלא מעשה, ע"ש:
פסוק כ:והבדילו ה' לרעה, לפי שישראל כולם באים משורש אחד וזה כתב בשורש, שהענף הולך אחר השורש והשורש לא יכזב וזה כיזב, לזה יבדילו ה' לרעה כדי שידעו הכל ויאמרו בודאי לא מבני ישראל הוא, זהו מכל שבטי ישראל, וכיצד יבדילו בכל אלות הברית, אלו האלות יש בהם אהבה מסותרת כמ"ש, והוא לא הבין אלא כמות שהיא ככתבה, ודאי שלא נכתבה אלא עליו וראויה לו, בזה ידעו הכל שהוא מובדל מכל שבטי ישראל, שיראו שחלו עליו כל האלות הכתובה בספר, אז יאמרו כולם או אינו מזרע ישראל או עבר עליהן:
פסוק כא:ואמר הדור האחרון בניכם. ולא בניהם, שלא יהא להם זרע, אשר אין חליפות למו, ולזה דמה אותם לארץ זרועה מלח, וזהו שאמר לא תזרע ולא תצמיח, כי מאחר שלא תזרע ודאי שלא תצמיח אלא לרמוז למ"ש. ובזוהר גפרית ומלח, אשר הפך ה' באפו ובחמתו, אשר הפך ה' בעלמא דין, באפו. בעלמא דאתי, ובחמתו בזמנא דזמין הקב"ה לאחיא מתיא ע"כ:
פסוק כג:ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה וגו', יאמרו אם הוא על שעבדו ע"ז הרי כמה אומות עובדי ע"ז ומה שעובדת זו אין עובדת זו, ועכ"ז לא חרה אפו, מה חרי האף הגדול הזה, ואמרו על אשר עזבו, הם כפויי טובה, הוציאם מארץ מצרים ועשה עמהם כמה טובות וכרת עמהם ברית והלכו ועבדו אלהים אחרים, אשר לא ידעום, כי האומות עובדי ע"ז לפי שראו אבותיהם עבדוהו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, ולא עשה עמהם הטובות שעשה לישראל, ולא חלק להם, הכנענים עובדי ע"ז לפי שהולכים עמהם בחלקלקות שנאמר משגיא לגוים ויאבדם כדי לאבדם, אבל לישראל אין הע"ז הולכת כן עמהם כי אין לה עזות להטעותם, כמו שכתבנו על פסוק לא יהיה לך אלהים אחרים אפילו שאתם תקבלום באלהות הם לא יהיו לך, למה על פני אין להם כל כך עזות, לזה ויחר אה ה' בארץ ההיא, השליך חרון אפו בעצים ובאבנים, זהו בארץ ההיא וגו', וכדי שלא תחול עליהם האלה אמר ויתשם ה' מעל אדמתם, ה' ברחמים דין ברחמים, באף פירוש בשביל האף, ובחמה בשביל האף והחימה שלא יחול עליהם, כמו שאמר מה חרי האף הגדול הזה, ומה עשה השליכם לארץ אחרת. למ"ד של וישליכם רבתי לרמוז שהשלכתם היתה רבה ורחוקה, חוץ לנהרי גוזן ולחלח וחבור, ולכך קרא אותה אחרת, לומר שנהר סמבטיון מפסיק בינינו לבינם, שהדין הוא מי שקנה עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהם קנה כולם מאי טעמא סדנא דארעא חד הוי, אבל כאן שנהר סמבטיון מפסיק לא הוא חד, ולזה אמר ארץ אחרת, ויודע הנסתרות יודע מה היתה הכונה בהשלכה זו ונהר שהפסיק, אולי היתה הכונה כמו שהיו ישראל במדבר כדי שיהיו עסוקים בתורה ולא יהיה להם שום משא ומתן, זהו הנסתרות לה', א"כ היה זה לטובתן. אבל הנגלות לנו הוא, כדי לייסרנו ליסר בו אנשי הגולה כדי לעשות את כל דברי התורה הזאת, א"כ העשרה שבטים הגלם הקב"ה, הוא יודע למה היתה הכוונה, אבל אתה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' וגו', על דרך מה שאז"ל, אמר הנסתרות לה', יאמר מאחר שקבלנו עלינו ועל זרענו באלה הכתובה ואת אשר ישנו פה ואת אשר איננו, ונעשינו ערבים זה לזה, מי שחוטא בסתר אתה תנקם ממנו ואנו פוטרים, אבל הנגלות שאנו יודעים בה עלינו להלקותם אם נתחייב מלקות או נתחייב מיתה עלינו להמיתו, כן דעת רש"י ז"ל, וכן כתב ר' אברהם עזרא. ור' בחיי ז"ל האריך בזה ע"ש:
