א וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֤ה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃ ב הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃ ג וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ד וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃ ה לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ו וַתָּבֹ֖אוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיֵּצֵ֣א סִיחֹ֣ן מֶֽלֶךְ־חֶ֠שְׁבּוֹן וְע֨וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֧ן לִקְרָאתֵ֛נוּ לַמִּלְחָמָ֖ה וַנַּכֵּֽם׃ ז וַנִּקַּח֙ אֶת־אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַחֲלָ֔ה לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי׃ ח וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃ ט אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ י טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃ יא לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ יב לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ יג וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ יד כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃ טו כִּֽי־אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָשַׁ֖בְנוּ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־עָבַ֛רְנוּ בְּקֶ֥רֶב הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲבַרְתֶּֽם׃ טז וַתִּרְאוּ֙ אֶת־שִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת גִּלֻּלֵיהֶ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃ יז פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה׃ יח וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה׃ יט לֹא־יֹאבֶ֣ה יְהוָה֮ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְהוָ֤ה וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְהוָה֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ כ וְהִבְדִּיל֤וֹ יְהוָה֙ לְרָעָ֔ה מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹל֙ אָל֣וֹת הַבְּרִ֔ית הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה׃ כא וְאָמַ֞ר הַדּ֣וֹר הָֽאַחֲר֗וֹן בְּנֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֤ר יָק֙וּמוּ֙ מֵאַ֣חֲרֵיכֶ֔ם וְהַ֨נָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖א מֵאֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֑ה וְ֠רָאוּ אֶת־מַכּ֞וֹת הָאָ֤רֶץ הַהִוא֙ וְאֶת־תַּ֣חֲלֻאֶ֔יהָ אֲשֶׁר־חִלָּ֥ה יְהוָ֖ה בָּֽהּ׃ כב גָּפְרִ֣ית וָמֶלַח֮ שְׂרֵפָ֣ה כָל־אַרְצָהּ֒ לֹ֤א תִזָּרַע֙ וְלֹ֣א תַצְמִ֔חַ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֥ה בָ֖הּ כָּל־עֵ֑שֶׂב כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֤ם וַעֲמֹרָה֙ אַדְמָ֣ה וצביים (וּצְבוֹיִ֔ם) אֲשֶׁר֙ הָפַ֣ךְ יְהוָ֔ה בְּאַפּ֖וֹ וּבַחֲמָתֽוֹ׃ כג וְאָֽמְרוּ֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה יְהוָ֛ה כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃ כד וְאָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֲשֶׁר֙ כָּרַ֣ת עִמָּ֔ם בְּהוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כה וַיֵּלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם׃ כו וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃ כז וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כח הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

דברי דוד

דוד הלוי סגל

פסוק ו:
ותבא אל המקום הזה, עתה אתם רואים עצמכם בגדולה ובכבוד. צריך להמשך הפסוקים האלו ומה חיבורם ונראה דהוא ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והנה מעלה העליונה היא תורה וגדולה במקום א' כדאמרי' בגיטין (נ"ט) דברבי ורב אשי היה תורה וגדולה במקום אחד וגדולה דהיינו חשובים בעיני מלכיות, ע"כ אמר היום הזה הבנתי שאתם דבקים במקום ויש לכם תורה ועוד גדולה שבא סיחון ועוג למלחמה ונכם והיינו גדולה וכבוד היינו תורה שאין כבוד אלא תורה, וכיון שיש להם מעלות היותר גדולות יבא היצה"ר לגרות בכם לבעט במקום ח"ו וע"כ אני מזהיר אתכם ושמרתם דברי הברית הזאת. וסיים למען תשכילו כו' כי העוסק בתורה נכסיו מצליחין. וכיון שהפסוקים מתחברים בדרך שזכרתי סמכם רש"י להדדי ואח"כ פירש ד"א על ולא נתן ה' אע"פ שהוא מוקדם בסדר הפסוקים. ולפי הד"א והיו המשך הפסוקים בדרך הזה היום הזה לא היה לכם לב לדעת ההשגחה הגדולה שאני עשיתי עמכם במלחמות סיחון ועוג והכל בשביל התורה ע"כ ושמרתם את דברי הברית הזאת למען תשכילו עוד להבא. כנ"ל נכון מאוד בס"ד:
פסוק ט:
ראשיכם שבטיכם ראשיכם לשבטיכם. דא"ל ראשיכם לחוד ושבטיכם לחוד דא"כ ל"ל לשבטיכם הא כתיב אחר זה כל איש ישראל אלא דקשה היה לומר ראשי שבטיכם. וראיתי בשם מהרא"י דהו"ל כאילו אומר ראשיכם שהם שבטיכם שנשיא הדור הוא ככל הדור כמ"ש רש"י בפרשת חוקת בפסוק וישלח משה מלאכים שמשה הוא ישראל וישראל הוא משה ע"כ. ולי נראה שזה, ע"ד שפירשתי בפרשת דברים ואקח את ראשי שבטיכם אנשים כו' ואתן אותם ראשים עליכם דמשמע שישראל בחרו להם מביניהם אנשים כו' ואח"כ הסכים משה עמהם שיהיו ראשים עליהם, ע"כ אמר כאן ראשיכם, דפירושו שאתם ביררתם אותם לראשים וכאילו אמר הראשים אשר ביררתם לשבטיכם:
פסוק יב:
והוא יהיה וכו' חסר שתים. צריך טעם למה לא אמר צ"ח כמ"ש אח"כ מ"ט שבתורת כהנים, ויש לומר דמרמז שיש באמת מאה דהיינו גם כל חלי וכל מכה הרי שתים רק שלא נזכרו בפירוש מה הם ע"כ אמר חסר שתים פירוש שהמקלל חיסר בשתים ולא אמרם בפירוש מה הם וכיוצא בזה פירשתי על מה שאמרו בפיוט של שבת בראשית במ"ט מלאכות בלשון זה ארבעים חסר אחת חיסר, דהיינו מה שמצינו בפרק קמא דשבת דהוצאה היא מלאכה קלה ע"כ אמר ארבעים חסר דהיינו עם הוצאה אלא שחיסר, אחת ועשה ממנה מלאכה קלה:
פסוק יב:
מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו. אמר שני כפולים הקללות והיסורים ועוד כפל מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, נראהדתרתי קאמר דע"י מורא שיש לישראל ודואגים מפניהם שלא יבאו עליהם זה מהני שלא יבאו באמת לכלותם ע"ד שאמרו בחלום רע עצבותיה מסתייע שע"י, שדואג תמיד ומצער עליו מסתייע לו שלא יבוא עליו אותו חלום ה"נ כאן. וע"ז קאי מקיימין דהיינו שלא תבא באמת הקללה וע"י זה יהיה להם קיום שנית היסורין שהיסורין שבאים באמת עליהם הם גורמים שיראו מלפני הקב"ה כי נצרפו על ידיהם ככסף, שנצרף ע"י אש וניתך הפסולת ממנו כן הוא האדם ע"י יסורין וע"כ מסיים ע"ז ומציבין אתכם לפניו דהיינו שיהיו לפניו והאלהים עשה שייראו מלפניו, והשתא ניחא דבחלוקה הא' לא הזכיר לפניו אלא מקיימין אותו לחוד, וזה נכון בס"ד:
פסוק טו:
כי אתם ידעתם, רש"י מרשים זה ולא פירש בו כלום אלא ממשיכו לפסוק ותראו את שקוציהם מה כוונתו, ועוד יש לדקדק מה שמרשים רש"י בפ' פן יש בכם ומפסיק ביניהם בפירוש ותראו את שקוציהם כו' ואח"כ חוזר לפרש פן יש בכם, ותו יש לדקדק בראשונה אמר ושמא כו' בוי"ו ובפעם שנית אמר שמא יש כו' בלא וי"ו, והרא"ם האריך לומר דפעם השנית הוא לשונו של רש"י ע"ש אם תרצה ולי נראה דרש"י הוקשה לו הנהו תרי זימני פן יש בכם בפסוק אחד הלא היה די לומר הכל בבא אחת, לזה פירש"י דהנהו תרי זימני פן יש הם חלוקים דהראשון נמשך למעלה הכתוב המשיך להדדי לפרש מה שרוצה לתת טעם למה הוצרך לברית ושבועה כמו שזכרנו למעלה ואע"פ שכבר פירש הפסוק שהוא מטעם למען הקים אותך כמו שפירש"י לפי שדבר לך כו' שהוא אינו, יכול להבדל מכם כו' מ"מ עדיין קשה מהיכא תיתי שיבדל מהם לזה תירץ הכתוב כי אתם ידעתם כו' ממילא ותראו את שקוציהם ממילא יש חשש פן יש בכם איש או אשה כו' בזה מסיים כתירוץ שעל, הקושיא למה הוצרך ברית, ושבועה וזהו שאמר רש"י לפיכך אני צריך להשביעכם ואמר רש"י ושמא השיא כו' בוי"ו להורות שזה קאי לסיום ענין הראשון והכל דבור אחד אבל פן יש בכם השני מתחיל ענין חדש ואינו דבוק להא שלפניו לפיכך אמר רש"י שמא בלא וי"ו כי ענין אחר מתחיל, כאן ולא תטעה להקשות למה הביא רש"י אחר פן יש השני אשר לבבו פונה והוא נזכר אצל הראשון, אין זה קושיא דהך אשר לבבו הוא לשונו של רש"י והביא זה כאן אחר פעם השנית לתרץ אם תרצה להקשות כיון שהוא ענין חדש למה כתב פורה ראש ולענה ולא פירש מה הפורה הזה מה עשה שתאמר עליו פורה ראש ולענה ואתה אומר עליו והיה בשמעו כו' והתברך כו' מה פשעו ומה חטאתו שיצטרך לפי דעתו והתברך בלבבו, לזה אמר דקאי על מה שנזכר לפניו אשר לבבו פונה היום וע"י זה יפרה בו ראש ולענה והתברך כו'. כ"ז נראה ברור בס"ד:
פסוק כח:
הנסתרות וכו' נקוד על לנו ולבנינו לדרוש זה כרבי נחמיה בפרק נגמר הדין (מ"ג) דס"ל דעל הנסתרות לא נענשו לעולם אלא על הנגלות נענשו אחר העברת הירדן ועל הנקודות שעל לנו ולבנינו ועיי"ן שבעד פירש"י שהיה ראוי לנקד על ה' אלהינו ללמד שלא עד עולם הן לה' אלהינו אבל לאו אורח ארעא לנקד את השם, וכתבו התוס' לשיטת רש"י דהיה לנקוד על השם דהיינו י"א אותיות ונקוד על לנו ולבנינו וע' שבעד דהיינו י"א נקודות: