לעברך בברית ד' אלקיך ובאלתו
א. הפסוקים בתחילת פרשת נצבים
בתחילת פרשת נצבים (פרק כט) נאמר:
ט. אתם נצבים היום כֻּלְכֶם לפני ד' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושֹטריכם, כל איש ישראל.
י. טפכם נשיכם, וגרך אשר בקרב מחניך, מֵחֹטֵב עציך עד שֹאֵב מימיך.
יא. לעברך בברית ד' אלקיך ובאלתו, אשר ד' אלקיך כֹּרֵת עמך היום.
יב. למען הקים אֹתך היום לו לעם, והוא יהיה לך לאלקים, כאשר דבר לך, וכאשר נשבע לאבתיך, לאברהם ליצחק וליעקב.
ב. מה משמעות המעבר בין המחיצות?
כתב רש"י בפסוק י"א:
לעברך - להיותך עובר בברית. ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך, אלא כמו: 'לעשותכם אותם' (לעיל ד, יד):
לעברך בברית - דרך העברה, כך היו כורתים ברית: עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, ועוברים בינתים, כמו שנאמר: 'העגל אשר כרתו לשנים, ויעברו בין בתריו' (ירמיה לד, יח).
יש לשים לב שרש"י הביא ראיה מפסוק המדבר על ביתור בעל חיים ומעבר בין בתריו, והרחיב אותו למעבר בין שתי מחיצות באופן כללי.
יש לשאול: מה משמעות המעבר בין שתי מחיצות?
נראה לבאר שהמעבר בין שתי מחיצות בא לבטא שכשם שהאדם העובר בין המחיצות מוגבל על ידן, ואינו יכול לנטות ימין ושמאל, כך האדם הנכנס לברית מקבל על עצמו להגביל את עצמו בחיובים חדשים, וכורת את עצמו משאר בני אדם שאינם חייבים בדברים אלו.
ג. האם משה פייס את ישראל שאין להם מה לדאוג?!
עוד כתב רש"י:
למען הקים אותך היום לו לעם - כל כך הוא נכנס לטרוח, למען קיים אותך לפניו לעם.
והוא יהיה לך לאלקים - לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם.
עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פרשה.
ומדרש אגדה: למה נסמכה פרשת 'אתם נצבים' לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו: 'מי יוכל לעמוד באלו'?
התחיל משה לפייסם: 'אתם נצבים היום', הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו.
יש לשאול: האם כוונת רש"י באומרו: "התחיל משה לפייסם: 'אתם נצבים היום', הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו", שמשה רבנו אמר לישראל שאין להם מה לדאוג, כיון שהאיומים אינם רציניים?!
כמובן שלא יעלה על הדעת לומר כך. הן מצד פשט הפסוקים, הן מצד הסברה, והן מצד ההסטוריה רבת השנים של גזרות קשות ורעות שעברו על עמנו בכל השנים, ובמיוחד בשואה האיומה והנוראה, שהשמידה כשליש מעמנו.
אם כן מה כוונת רש"י?
כוונתו היא: נכון, היחיד שיעבור עבירות עלול להיענש קשות, ואם רבים בעם ישראל יעברו עברות - אזי גם היחידים הצדיקים יסבלו יחד אתם. אבל! עם ישראל, כעם, ישאר קיים לעד ולנצח נצחים כעם ישראל, אהובו של ד'! וזו היא הנחמה: היחיד אמנם אינו יכול להיות בטוח בעצמו, אבל הוא ימצא את בטחונו הנצחי בהיותו חלק מעם ישראל!
יש לציין שלפי זה הסבר רש"י על פי הפשט והסברו על פי הדרש מתאחדים!
סיום
רש"י כתב: "לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם". ד' הוא כל יכול, אבל יש דבר אחד שהוא אינו יכול: הוא אינו יכול להיבדל מעם ישראל!
כמובן שאי יכולת זו נובעת מרצונו של ד', שהוא בלתי סופי, ובכל אופן הוא בחר להגביל את יכולתו, שהוא לא יוכל להיבדל מעם ישראל!