פסוק ד:לא בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך.
זה רק לשבט לוי, כי כל ישראל הלכו בלא מנעלים דהיו נזופין, עיין מו״ק דף ט״ו ע״ש, אבל לוי לא עבדו עבודה זרה.
פסוק ט:אתם נצבים היום וגו׳ ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו׳.
עיין בירושלמי פ״ג דהוריות דמשה הקדים ראשים לזקנים וכו׳.
פסוק י:וגרך וגו׳ מחטב עציך עד שאב מימיך.
עיין רש״י גיטין דף כ״ג גבי בני ברית, והנה עיקר הגדר אם גרים מיד הם נכללים בכלל ישראל, וכמו דישראל קבלו עליהם, ה״נ הם, או הוה מציאות בפ״ע, ועיין בנדרים דף ל״א, ונ״מ גבי המודר הנאה מישראל, אם אסור בגרים שנתגיירו אח״כ, אם נעשה מן המציאות של כלל ישראל, ע״ש ברא״ש ובר״ן שם ודף פ״ד ע״א ע״ש מ״ש בזה, וכן נ״מ בהך דגיטין דף פ״ה חוץ מעכו״ם שלא הוה שיור, איך הדין אם נתגייר אם מותרת לו אם אמר [חוץ] מפלוני והוא הוה עכו״ם ואח״כ נתגייר ע״ש… וכן נ״מ גבי עבדים אם הדיר עצמו מזרע אברהם ומישראל … דעבד גם אין נפשו קנויה לו, עיין נזיר דף ס״ב ע״ב. [ועיין גיטין דף י״א ע״ב], [ועיין עירובין דף ע״ג גבי עירוב, ופסחים דף פ״ח גבי פסח], ועמ״ש בזה אם יש לו מנוי בפני עצמו או לא, ועמ״ש בהל׳ קרבן פסח, ומ״ש בהך דחולין דף קל״א דצריך קרא בעבד לכפרת יה״כ ע״ש בזה, ועמ״ש בזה בהך דסוטה דף ל״ח בעבדים שאינם משוחררים אם לא הוה בכלל ברכת כהנים, והך דספרי פ׳ בהעלותך בזה ע״ש, ואם שייך בהם גדר … לומר הך דשבועות דף כ״ט לא על דעתך וכו׳, וגם דהא אין עבד בכלל שבועה כלל, כמבואר נזיר דף ס״ב, ולכן ידוע דברי הרמב״ן ז״ל מ״ש כאן… שזה נולד מעבד הבא על א״א והולד ממזר, עיין יבמות דף מ״ו [ע״א].
פסוק יד:כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום וגו׳.
עיין שבועות דף ל״ט ובירושלמי סוטה פ״ז.
פסוק יז:פן יש בכם וגו׳.
ר״ל אף דלא מיחו כלל.
פסוק כב:גפרית ומלח שרפה כל ארצה וגו׳ כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים וגו׳.
הנה במשנה דסנהדרין אמר מעלה אני עליכם וכו׳ עולה כליל, ור״ל דהשרפה הוי גדר תיקון לא בגדר העדרי, ובירושלמי כאן, ובתוספתא כאן מבואר דסדום הוי ג״כ גדר עיר הנדחת ע״ש, ולכך נאבד גם רכושו של לוט ע״ש, ובזה מדויק ג״כ לשון הכתוב דגבי שרפה מאש היוצא מלמעלה כתב רק סדום ועמורה, וההיפוך היה כל הד׳ כמבואר בפ׳ נצבים, והטעם דבעיר הנדחת בעי דוקא ב״ד הגדול, כמבואר בפ״א דסנהדרין ומבואר שם דאין עושין ג׳ עיירות, ולכך גדר עיר הנדחת לא עשו רק סדום ועמורה, ושאר הוי רק גדר הפיכה והנה מבואר במנחות דף כ״ו ע״ב דיליף שם דקומץ מתיר את השירים באכילה רק כשישלוט האור ברוב הקומץ, ומייתי לה מקרא דכקיטור הכבשן ע״ש, והוא עד רובו, חזינן דזה הוי בגדר הקטרה ותקון וריח ניחוח, וזה תליא בהך דסנהדרין דף מ״ז ע״ש דהוי פלוגתא אם מיתת ב״ד מכפרת או ע״י קבורה ג״כ וכו׳, וזה תליא ג״כ בגדר הך דיומא דף ס״ז ע״ב ודף ס״ד ע״א דאברי שעיר המשתלח מותרים בהנאה ואינם מטמאים דדחייתן הוי שחיטתן, וגדר תיקון, ולא כר״א דס״ל שם דף ס״ו ע״ב כן יאבדו, ור״ל דלא הוי תיקון.