פסוק א:וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (שה״ש א, ג). אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָרִאשׁוֹנִים, רֵיחַ מִצְוֹת נָתַתָּ לָהֶם. לִבְנֵי נֹחַ, שֶׁבַע. עָמַד אַבְרָהָם, נָתַתָּ לוֹ מִילָה. לְיַעֲקֹב, אֵבֶר מִן הַחַי. כְּשֶׁעָמַדְנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, נָתַתָּ לָנוּ מִצְוֹת כְּאָדָם שֶׁמְּעָרֶה מִפִּי חָבִית. שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, מַהוּ תּוּרַק. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא, מְזָרְזִין עַל מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ. וְאֵין לְשׁוֹן תּוּרַק אֶלָּא לְשׁוֹן זַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו (בראשית יד, יד). דָּבָר אַחֵר, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, וְנִמְשְׁלָה לְמַיִם. לְמַיִם, דִּכְתִיב: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א). מָה הַמַּיִם אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא הֵם וְאָדָם מְטַהֵר עַצְמוֹ בָּהֶם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה וְהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם הֵיאַךְ יִטָּהֵר. וּמָה הַמַּיִם אֵין אָדָם נוֹטֵעַ אִילָן וְלֹא בּוֹנֶה בַּיִת אִם אֵין לוֹ מַיִם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה. וּמַה הַמַּיִם חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם. מָה הַמַּיִם כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם אוֹבֵד עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם, כָּךְ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִמְצֹא דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹבֵד מִן הָעוֹלָם. מָה הַמַּיִם נִמְשָׁכִין לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ הַתּוֹרָה מְשׁוּכָה בְּכָל הָעוֹלָם. וּמָה הַמַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִים לֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל זָהָב אֶלָּא בְּשֶׁל חֶרֶס, כָּךְ אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת בְּגַסֵּי הָרוּחַ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוּכָה עָלָיו. וְאָמַר רַבִּי אֶחָא, וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח, יב). מַהוּ מֵאַיִן. מֵאוֹתָן שֶׁעוֹשִׂין עַצְמָן כְּאַיִן. וּמָה הַמַּיִם הַלָּלוּ אֵין אָדָם מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, כָּךְ הִיא הַתּוֹרָה. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁנִּמְשְׁלָה כִּדְבַשׁ, דִּכְתִיב: וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים (תהלים יט, יא), מָה הַדְּבַשׁ אֵינוֹ מְזֹהָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְזֹהֶמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ (משלי ח, ח). וְנִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, מָה הַשֶּׁמֶן מֵבִיא אוֹרָה לְכָל הָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אוֹרָה לָעוֹלָם. וּמָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִכְתָּשׁ וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתַּשׁ הוּא מְשֻׁבָּח, כָּךְ הַתּוֹרָה כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהּ, הוּא מְשֻׁבָּח לִבְעָלֶיהָ. אַתָּה מוֹצֵא כָּל הַמַּשְׁקִין אַתָּה יָכֹל לַזַּיְפָן וְלִתֵּן לְתוֹכָן מַשְׁקִין אֲחֵרִים, אֲבָל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אַתָּה נוֹתְנוֹ בְּכָל מַשְׁקֶה שֶׁיִּרְצֶה וְהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן נְתוּנִים בַּתַּחְתּוֹנָה, הֲרֵי הֵם כְּשֶׁמֶן הַזֶּה שֶׁהִיא נְתוּנָה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
פסוק א:וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. אִם שָׁמַעְתָּ קִמְעָא, סוֹפְךָ לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה. דָּבָר אַחֵר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, תַּשְׁמִיעַ תַּלְמוּדְךָ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵימָתַי הוּא מַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בָּא לִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע (קהלת יב, יג). וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁהוּא מַשְׁלִים נִשְׁמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים (איוב י, כב), שֶׁהוּא סוֹדֵר תַּלְמוּדוֹ. דָּבָר אַחֵר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, תִּשָּׁמַע תְּפִלָּתְךָ, כְּגוֹן חֹנִי הַמְעַגֵּל. בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטָרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִגְשָׁמִים, נִתְכַּנְּסוּ אֶצְלוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְמָטָר. מִיָּד עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה (חבקוק ב, א). הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. הִתְחִילוּ הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים כְּתִקְנָן. מִי גָּרַם לוֹ לִהְיוֹת מִתְפַּלֵּל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ. עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, אִם שָׁמַעְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, תִּשְׁמַע לָעוֹלָם הַבָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יוֹנָה אָבִיו שֶׁל רַבִּי מָנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שֶׁאָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא, לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה צְרִיכָה לִינָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה. לָמָּה, שֶׁהַכֹּל עֲתִידִין לִהְיוֹת לְמֵדִין תּוֹרָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. לָמָּה נִתְּנָה לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלַמְּדָם בָּעוֹלָם הַבָּא, יִהְיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה פָּרָשָׁה הוּא עָסוּק. לְפִיכָךְ, אִם שָׁמוֹעַ בָּעוֹלָם הַזֶּה, תִּשְׁמַע לָעוֹלָם הַבָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר, אִם זָכִיתָ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּתְנָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, תִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁכָּתוּב בּוֹ, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה (ירמיה ז, לד). דָּבָר אַחֵר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. אִם שָׁמַעְתָּ לְקוֹל רַבְּךָ, סוֹפְךָ שֶׁאֲחֵרִים שׁוֹמְעִים לְךָ. לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, לֹא תְּהֵא לָמֵד אֶלָּא עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁהוּא לוֹמֵד וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו. וְאִם זָכִיתָ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי לֵוִי מַהוּ עֶלְיוֹן כָּאַלְיוֹן הַזֶּה. אִם זָכִיתָ הֲרֵי אַתָּה לְמַעְלָה מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת וְאִם לָאו לְמַטָּה מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל תְּנַאי. וְאִם לָאו, הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מַעְלָה. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, עַל תְּנַאי, בְּבֹאֶךָ לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה וּבָרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, שְׁמָמָה שֶׁהוּא מַכְנִיס מִן הַשָּׂדֶה, הוּא מִתְבָּרֵךְ בָּעִיר. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. אִם בָּאת לְיָדְךָ מִצְוָה בָּעִיר, לֹא תֹּאמַר, לֹא נִצְטַוֵּיתִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, לְהוֹצִיא תְּרוּמוֹת וּמַעַשְּׂרוֹת בַּחוּץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף בָּעִיר פְּתַח יָדְךָ. דָּבָר אַחֵר, בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, בְּמִצְוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ בָּעִיר, כְּגוֹן סֻכָּה וּמְזוּזָה וּמַעֲקֶה. בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. דָּבָר אַחֵר, לֹא יֹאמַר אָדָם, אִלּוּ נָתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂדֶה, הָיִיתִי מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹת מִתּוֹכָהּ. עַכְשָׁו שֶׁאֵין לִי שָׂדֶה, אֵינִי נוֹתֵן כְּלוּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה מַה כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, לְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּעִיר. וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, לְאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שָׂדוֹת. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים שֶׁאַתֶּם מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדְךָ. מִשְׁאַרְתְּךָ, זוֹ חַלָּה. שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, שֶׁיְּהוּ שְׁגוּרִין וְיוֹצְאִין כְּמוֹ פִּי הַקֻּפָּה. וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ, שֶׁיְּהוּ קָשִׁין כְּעַשְׁתְּרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנִּקְרֵאת עִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי (איכה ב, טו). וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ (ירמיה כו, יח). וְאֵימָתַי מַרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל הַבְּרָכָה הַזֹּאת. כְּשֶׁיִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם וְיַחְזִיר הַגָּלֻיּוֹת לְתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם (תהלים קלג, ג). בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.