פסוק ד:שגר אלפיך. ולדות בקרך שהבהמה משגרת ממעיה:
פסוק ד:ועשתרות צאנך. כתרגומו ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות, שמעשירות את בעליהן ומחזיקות אותם כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים:
פסוק ה:ברוך טנאך. פירותיך דבר אחר טנאך דבר לח שאתה מסנן בסלים:
פסוק ה:ומשארתך. דבר יבש שנשאר בכלי ואינו זב:
פסוק ו:ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך. שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם:
פסוק ז:ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. כן דרך הנבהלים לברוח, מתפזרין לכל צד:
פסוק כ:המארה. חסרון כמו (ויקרא יג, נב) צרעת ממארת:
פסוק כ:המהומה. שגוש קול בהלות:
פסוק כב:בשחפת. שבשרו נשחף ונפוח:
פסוק כב:ובקדחת. לשון (דברים לב, כב) כי אש קדחה באפי והיא אש של חולים מלויי"ד בלע"ז (פיעבערהימצע) שהיא חמה מאד:
פסוק כב:ובדלקת. חמה יותר מקדחת, ומיני חלאים הם:
פסוק כב:ובחרחר. חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ובלע"ז אישרדימינ"ט לשון (איוב ל, ל) ועצמי חרה מני חרב (ירמי' ו, כט) נחר מפוח מאש:
פסוק כב:ובחרב. יביא עליך גיסות:
פסוק כב:שדפון וירקון. מכות תבואה שבשדות:
פסוק כב:שדפון. רוח קדים אשלי"דה בלע"ז (זאננפערבראננט):
פסוק כב:ירקון. יובש ופני התבואה מכסיפין ונהפכין לירקון קמ"א בלע"ז:
פסוק כב:עד אבדך. תרגום עד דתיבד, כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך:
פסוק כג:והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני מפי הקדוש ברוך הוא אמרן כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, (ויקרא כו, כא) ואם תלכו עמי קרי, וכן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא) ידבק ה' בך, (פסוק כב) יככה ה' הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד. וגם כן בקללה זו הקל, שבראשונות הוא אומר (ויקרא כו, יט) את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה, שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר, מכל מקום לא יהיה חורב של אבדן בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפרות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פרות, וכן השמים לא יריקו מטר:
פסוק כד:מטר ארצך אבק ועפר. זיקא דבתר מטרא, מטר יורד ולא כל צרכו ואין בו כדי להרביץ את העפר, והרוח באה ומעלה את האבק ומכסה את עשב הזרעים שהן לחים מן המים, ונדבק בהם ונעשה טיט ומתיבש, ומרקיבין:
פסוק כה:לזעוה. לאימה ולזיע, שיזועו כל שומעי מכותיך ממך, ויאמרו אוי לנו, שלא יבוא עלינו כדרך שבא על אלו:
פסוק כז:בשחין מצרים. רע היה מאד, לח מבחוץ ויבש מבפנים, כדאיתא בבכורות (מא, א):
פסוק כז:חרס. שחין יבש כחרס:
פסוק כח:ובתמהון לבב. אוטם הלב אשטורדישו"ן בלע"ז [תדהמה]:
פסוק כט:עשוק. בכל מעשיך יהיה ערעור:
פסוק ל:ישגלנה. לשון שגל, פלגש, והכתוב כנהו לשבח, ישכבנה, ותקון סופרים הוא זה:
פסוק ל:תחללנו. בשנה הרביעית לאכול פריו:
פסוק לב:וכלות אליהם. מצפות אליהם שישובו ואינם שבים כל תוחלת שאינה באה, קרויה כליון עינים:
פסוק לז:לשמה. אשטורדישו"ן [תדהמה] כל הרואה אותך ישום עליך:
פסוק לז:למשל. כשתבא מכה רעה על אדם, יאמרו זו דומה למכת פלוני:
פסוק לז:ולשנינה. לשון (לעיל ו, ז) ושננתם, ידברו בך, וכן תרגומו ולשועי, לשון ספור, ואשתעי:
פסוק לח:יחסלנו. יכלנו, ועל שם כך נקרא חסיל, שמכלה את הכל:
פסוק מ:כי ישל. ישיר פירותיו, לשון (לעיל יט, ה) ונשל הברזל:
פסוק מב:יירש הצלצל. יעשנו הארבה רש מן הפרי:
פסוק מב:צלצל. מין ארבה ואי אפשר לפרש יירש לשון ירשה, שאם כן היה לו לכתוב יירש, ולא לשון הורשה וגירושין, שאם כן היה לכתוב יוריש:
פסוק מז:מרב כל. בעוד שהיה לך כל טוב:
פסוק מט:כאשר ידאה הנשר. פתאום, ודרך מצלחת, ויקלו סוסיו:
פסוק מט:לא תשמע לשונו. לא תכיר לשונו, וכן (ברא' מא) תשמע חלום לפתר אותו וכן (שם מב) כי שומע יוסף אינטינדר"י בלע"ז [להבין]:
פסוק נב:עד רדת חמתיך. לשון רדוי וכבוש:
פסוק נג:ואכלת פרי בטנך בשר בניך וגו' במצור. מחמת שיהיו צרין על העיר ויהיה שם מצוק, עקת רעבון:
פסוק נד:הרך בך והענג. הוא הרך הוא הענוג, לשון פנוק ומהתענג ומרך מוכיח עליהם ששניהם אחד, אף על פי שהוא מפנק ודעתו קצה בדבר מאוס, ימתק לו לרעבונו בשר בניו ובנותיו עד כי תרע עינו בבניו הנותרים מתת לאחד מהם מבשר בניו אחיהם אשר יאכל. דבר אחר הרך בך הרחמני ורך הלבב, מרב רעבנותם, יתאכזרו ולא יתנו מבשר בניהם השחוטים לבניהם הנותרים:
פסוק נו:תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה. הגדולים:
פסוק נז:ובשליתה. בניה הקטנים בכלן תהא עינה צרה כשתאכל את האחד מלתן לאשר אצלה מן הבשר:
פסוק נט:והפלא ה' את מכתך. מפלאות ומבדלות משאר מכות:
פסוק נט:ונאמנות. ליסרך לקים שליחותן:
פסוק ס:אשר יגרת מפניהם. מפני המכות, כשהיו ישראל רואים מכות משנות הבאות על מצרים, היו יראים מהם שלא יבואו גם עליהם, תדע, שכן כתיב (שמות טו, כו) אם שמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אין מיראין את האדם אלא בדבר שהוא יגור ממנו:
פסוק סב:ונשארתם במתי מעט תחת וגו'. מועטין חלף מרבין:
פסוק סג:כן ישיש ה'. את אויביכם עליכם להאביד וגו' [אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו אינו שש, מיכן שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, שלא נאמר יָשׂוּשׂ אלא יָשׂישׂ, אחרים משיש אבל הוא אינו שש. אבל בטובתן של צדיקים הוא בעצמו שש, שנאמר כאשר שש ה' עליכם]:
פסוק סג:ונסחתם. לשון עקירה וכן (משלי טו, כה) בית גאים יסח ה':
פסוק סד:ועבדת שם אלהים אחרים. כתרגומו, לא עבודת אלהות ממש, אלא מעלים מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה:
פסוק סה:לא תרגיע. לא תנוח, כמו (ישעיה כח, יב) וזאת המרגעה:
פסוק סה:לב רגז. לב חרד, כתרגומו דחל, כמו (שם יד, ט) שאול מתחת רגזה לך, (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון, (שמואל ב' כב, ח) מוסדות השמים ירגזו:
פסוק סה:וכליון עינים. מצפה לישועה ולא תבא:
פסוק סו:חייך תלאים לך. על הספק, כל ספק קרוי תלוי, שמא אמות היום בחרב הבאה עלינו ורבותינו דרשו זה הלוקח תבואה מן השוק:
פסוק סו:ולא תאמין בחייך. זה הסומך על הפלטר:
פסוק סז:בבקר תאמר מי יתן ערב. ויהיה הערב של אמש
פסוק סז:ובערב תאמר מי יתן בקר. של שחרית, שהצרות מתחזקות תמיד, וכל שעה מרבה קללתה משלפניה:
פסוק סח:באניות. בספינות, בשביה:
פסוק סח:והתמכרתם שם לאיביך. אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות:
פסוק סח:ואין קנה. כי יגזרו עליך הרג וכליון:
פסוק סח:והתמכרתם. בלע"ז איפורוונדרי"ץ וו"ש [ותמכרו עצמכם] ולא יתכן לפרש והתמכרתם לשון ונמכרתם על ידי מוכרים אחרים, מפני שנאמר אחריו ואין קונה:
פסוק סט:לכרת את בני ישראל. שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה:
פסוק סט:מלבד הברית. קללות שבתורת כהנים שנאמרו בסיני: