פסוק ה:טנאך - שיהא מלא פירות.
פסוק ה:ומשארתך - הוא כלי שנותנין בו את הבצק.
פסוק ח:באסמיך - באוצרותיך. שיהיו מלאים דגן תירוש ויצהר כדכתיב: וימלאו אסמיך שבע.
פסוק י:נקרא עליך - שימלא משאלותיך. בהראותו כי אַתֶּם עִמּוֹ.
פסוק כ:המהומה - ע"י קולות וברד. כמו: וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים ויהמם.
פסוק כ:המגערת - הנני גוער לכם את הזרע וארותי את ברכותיכם.
פסוק כב:בשחפת וגו' - מיני חלאים הם.
פסוק כב:קדחת ודלקת וחרחר - מיני חמימות הם.
פסוק כג:והיו שמיך אשר על ראשך נחשת - שלא ירד מטר מן השמים. אלא -
פסוק כג:יתן מטר ארצך אבק ועפר - הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר ימטיר לך מן השמים אבק ועפר, כלומר: מגבהי ההרים שהן יבשים מאין מטר, ירד אבק ועפר שינקרו עיניכם. ומתוך כך - יתנך ה' נגף - שלא תוכל לראות ותברוח מפני אויביך.
פסוק כד:מטר ארצך - לשון ירידה כמו: המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש. ימטר על רשעים פחים אש וגפרית.
פסוק כו:ואין מחריד - אין מבריח העופות מעל הנבלות, כי אין קוברין.
פסוק לז:ולשנינה - לדבור כמו: ושננתם.
פסוק מ:ישל - כמו: ונשל גוים. וכן: ימל קצירו מן ונמלתם. וכן אחריתו כנחש ישך, מן נשך הנחש. ל' יפעל.
פסוק מו:לאות - שהמקלל יקלל לשונאו להיות כמוהו, (גם י"ל שלא עבדתם להקדוש ברוך הוא).
פסוק נו:תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה - הגדולים מתת להם מכל מה שתאכל.
פסוק נו:וגם בשליתה [משליתה] ובבניה אשר תלד - בסתר, שלא יוודע לפי שתאכלם בחסר כל. גם מאלה - תרע עינה כאיש חיקה ובבנה ובבתה - מתת להם.
פסוק נז:ובשליתה - שליא ממש כמו שמצינו בתלמוד, לפי הפשט.
פסוק נט:ונאמנים - ארוכים ומקוימים, כמו: לדור ודור אמונתך, ותקעתיו יתד במקום נאמן.
פסוק סז:מי יתן ערב - לפי הפשט: ערב העתיד לבא, שכן דרך החולים.
פסוק סט:בחורב - תוכחות שבפרשת אם בחקותי שכתוב בסופן: ביד משה בהר סיני, הוא הר חורב.