פסוק א:והיה אם שמוע תשמעו, אם אתה תשמע גם אתה יהיה דבריך נשמעים, קרי ביה תישמעו, וחז"ל אמרו אם תשמע בישן תשמע בחדש, פירוש שלא יאמר אדם דבר זה כבר שמעתיו ויתיאש מלשמעו פעם אחרת, אלא טעמהו כאילו מעולם לא שמעת ותמצא בו חדוש, כמו שאז"ל על פסוק דדיה ירווך בכל עת, למה נמשלו ד"ת לדד לומר לך מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם חוזר עליהם הוא מוצא בהם חדוש:
פסוק א:ואמר בקול ה' אלהיך, כבר כתבנו במקום אחר בשם הזוהר שבכל משנה תורה הוא אומר אלהיך לפי שהן נכנסים לארץ וכל הדר בחוצה לארץ דומה כאילו אין לו אלוה, לזה הוא אומר לישראל שנכנסים לארץ, אלהיך:
פסוק א:ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, שיעלה אותך על העכו"ם ועל שריהם כמו שאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' ויראו ממך:
פסוק ב:ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כלו' שלא תצטרך לרדוף ולטרוח אחריהן אלא הם ישיגוך. כי תשמע בקול ה', נראה שהוא מיותר, כי כבר אמר והיה אם שמוע תשמע בקול ה', למה חזר כאן ואמר כי תשמע בקול, על תנאי זה היה מקודם. אלא לפי שהברכות שהוא מיעד עליהן הן ברכות גופניות ברוך אתה בעיר וגו' ברוך פרי בטנך וגו' ברוך טנאך וגו' וכן כולם, לזה אמר אלו הברכות הן על השמיעה לבד לא. על העשיה, כי על המעשה אין לו ערך בעולם, כמו שאז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ברוך אתה בעיר, כלומר כמו שאתה בעיר אתה יושב בטוח אם הוא בעיר מוקפת חומה, כן כשאתה בשדה, למה שאתה עליון על כל גויי הארץ כולם הם בשמירתך. ורז"ל אמרו ברוך אתה בעיר, במה שיש לך בעיר, וברוך אתה בשדה במה שיש לך בשדה, וברכה זו היא כללית, אח"כ פרט, ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ברוך טנאך וגו'. ברוך אתה בעיר, בזכות מצות שאתה עושה בעיר, סוכה לולב ציצית הדלקת נר שבת, וברוך אתה בשדה, בזכות מצות שאתה עושה בשדה, לקט שכחה פאה, ויהיה פירוש בעיר בשביל עיר, וכן בשדה בשביל שדה, ד"א שתהא ברוך בעיר על ידי שנתברכת בשדה שתתן הארץ פירותיה. דבר אחר ברוך אתה בעיר, פירוש בעודך בחיים, וברוך אתה בשדה, כשאתה בקבר, שיניחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ:
פסוק ד:ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך. שיהא פרי בטנך מלובן ומזורז מחמת בריאות המאכלים, זהו פרי אדמתך שהוא הלחם והזרעים והיין, ופרי בהמתך הוא הבשר, כי כמו שכשהמאכלים חלשים מולידים חולשה בזרע, וכן פרי הבהמה מחמת בריאות המרעה שהיא רועה, כשהיא יולדת יולדת בלא צער, לא כן כשהיא בחלישות יולדת בצער שאין לה כח לשגר הולד, זהו שגר אלפיך, זהו על בהמה גסה, ועל בהמה דקה אמר ועשתרות צאנך, עשתרות לשון חוזק כמו עשתרות קרנים שיהיו חזקות כנגד החיות, כמו העזים של רבי חנינא בן דוסא שכל אחת הביאה דוב בין קרניה:
פסוק ה:ברוך טנאך ומשארתך. שיהיה עומד להם זכות הבכורים שנאמר בהם ושמת בטנא כדי שיתברכו הפירות, ומשארתך שתעמוד להם זכות החררה שהוציאו ממצרים שנאמר משארותם צרורות בשמלותם, שלא עשו להם צידה אלא הלכו אחר דבורו של מקום, וכמו שנתברכה אותה חררה שאכלו ממנה ששים סעודות כן יתברך מה שבמשארותיך:
פסוק ה:ולפי הפשט ברוך טנאך ומשארתך, טנאך הוא על הפת שבסל שאפי' יהיה שם ימים רבים לא יתעפש ולא יהיו קצים באכילתו, אלא יהיה ערב כמו יום ראשון, ואין זה מן התימה שהרי לחם הפנים היה עומד בחמימות ח' ימים, וזה אפי' לא יהא חם יהיה ערב באכילתו, ומשארתך, שהעיסה אפי' תנוח בלא אפיה מחמת שיש לו לחם לא תפסד, כל זה מחמת הבריאות שקבלו מהארץ כמו שאמרנו:
פסוק ו:ברוך אתה בבואך. בביאתך מן הדרך לעשות פרקמטיא שתמצא הבית בברכתו וכל בני הבית, ומזה אז"ל שתבא ולא תמצא אשתך בספק נדה, לפי שהוא הניחה טהורה כמו שאז"ל על ופקדת נוך ולא תחטא, שצריך לפקוד אשתו קודם יציאתו לדרך, זהו ולא תחטא שלא יחסר ממה שהיתה, וברוך אתה בצאתך לדרך בפרקמטיא, כמו זבולן. שבירכו משה ואמר שמח זבולן בצאתך, ורז"ל דרשו ברוך. אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם כביאתך, מה ביאתך בלא חטא כן תהא יציאתך בלא חטא, דרשו כן לפי שאין ביאה אלא שקדמה יציאה, א"כ היה לו להקדים היציאה ויאמר ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך. ותמצא ששה פעמים ברוך באלו הפסוקים, כנגד ששת ימי המעשה, ויום שבת אין בו מעשה, ועוד שהוא מבורך מששת ימי בראשית שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי וגו':
פסוק ז:יתן ה את אויבך הקמים עליך נגפים לפניך, אם הם נגפים איך אמר בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו, מי שהוא נגוף אינו יכול לנוס, אלא מאומרו אויביך הקמים עליך, צריך לומר שהן שנים, אויביך והקמים עליך, שאם לא כן אויביך הקמים יהיו נגפים ושאינן קמים לא יהיו נגפים, אלא פיר' הפסוק יתן ה' את אויביך נגפים, והקמים עליך שאינן אויביך אלא שרוצים לבא עליך במלחמה כדי לשלול שלל ולבוז בז, אותם בדרך אחד יצאו אליך, ובשבעה דרכים ינוסו לפניך, לא מפניכם לפי שאתה מתגרה בהם, אלא לפניך שאתה רואה בהם ואתם נדמים בעיניהם כרבוי עצום, כמו שאמר איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. עוד אמר לפניך, כי יותר טוב היה שלא יראום כלל וישים בלבן שלא יקומו עליהם אלא כדי שתדע הנסים והנפלאות שעושה עמהם הקב"ה וישבחוהו עליהן, ולספר נפלאותיו שנאמר ספרו בגוים את כבודו הודיעו בעמים עלילותיו שיחו בכל נפלאותיו, לז"א לפניך שתראה תדיר ותגיד ותספר:
פסוק ח:יצו ה' אתך את הברכה. יש לשאול למה אמר יצו ותרגם אונקלוס יפקד, למה בפקדון, יאמר יתן ה' את הברכה בלשון מתנה, או ישלח ה' את. הברכה, ועוד אחר שאמר אתך את הברכה למה פרט ואמר באסמיך. מחמת קושיא זו אז"ל באסמיך בדבר הסמוי מן העין שהברכה היא אתך בכל דבר הסמוי מן העין. ועוד אחר שאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך בכל דבר הסמוי אמר וברכך, מה צריך לברכה אחרת, ועוד אחר שאמר וברכך, בארץ למה, והרי קודם שאמר אתך את הברכה משמע בכל מקום שאתה אפילו בחוצה לארץ. ויראה לי שאמר יצו לשון פקדון לפי שהן עדין בחוצה לארץ תחת יד השרים, ועד עכשיו היו ענני כבוד מקיפין עליהם כי אף על פי שמת אהרן ופסקו ענני כבוד שהיו בזכותו חזרו בזכות משה, עתה שמשה מסתלק וענני כבוד מסתלקים מי יגין עליהם, לזה הוצרכו לברכה זו שתהיה הברכה שהיא השכינה מצויה ביניהם לסמות עיני הכנענים ושריהם שלא יראום, כי כשמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד נאמר ויראו כל העדה, אז"ל אל תקרי ויראו אלא ויראו (בקמ"ץ תחת הרי"ש) לזה ברכן שנת הארבעים שהברכה תעוור עיניהם, זהו אמרם ז"ל באסמיך בדבר הסמוי מן העין. ובכל משלח ידיך, שתצטרך לעשות שיפסק המן, אבל כשתכנסו לארץ שם הברכה שורה ואין אתה צריך למעשה ידיך, זהו וברכך בארץ וגו', שם עיקר הברכה בטבע ותהיה נתונה לך במתנה לא בפקדון, זהו אשר נתן לך:
פסוק ט:יקימך ה' לו לעם לא אמר יקחך ה' לו לעם כמו שאמר ולקחתי אתכם לי לעם אלא יקימך, כמ"ש פרשת בחקותי ואולך אתכם קוממיות, אז"ל בקומה זקופה, רבי יהודה אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון, רבי שמעון אומר מאה אמה, בערך זה אמר יקימך ה' לו לעם כאשר נשבע לך, היכן נשבע והקימותי את בריתי אתכם, אז"ל כריתת ברית חדשה:
פסוק ט:עוד נוכל לומר כאשר נשבע לך, שאמר בפרשת וארא לכן אמור לבני ישראל אני ה' ולקחתי אתכם לי לעם, ואין לכן אלא לשון שבועה, ואמר ולקחתי אתכם לי לעם כמו שהקב"ה גדול ה' ומהולל מאד כן יהיו גדולים וגבוהים בקומה, ובזה וראו כל עמי הארץ, יאמרו שזה הקומה אינה בדרך טבע, כמו שאומר כשרואים בריה נעימה או גבוה בקומה אומר שם ה' עליו, כלו' אינו מטבע:
פסוק ט:ועל פי דרכנו נבין מה שאמר דוד המע"ה שמחנו כימות עניתנו, שהעולם הוא שיתא אלפי שני עבר ממנו ה' שנ"ט נשאר תשמ"א ואנו ישבנו בענוי של בית שני אלף ות"ק ול' שנה ושבעים דחרבן ראשון, ואפי' בזמן בית שני היו תחת יד הרומים. בספר התמונה כתב על זה שיארכו הימים ויארכו השמיטות, שמיטה ראשונה יהיה כל יום כמו שבוע, ושניה כמו חודש וכו', ועם מה שאמר שעתידין שיתארכו הקומות כפי אותו ערך יתארכו הארצות כמ"ש על פסוק ונסבה ורחבה, שעתידה דמשק שתהיה מטרפולין, פירוש טבור ירושלים, על אותו ערך יהיה גלגלה ויומיה, כדאיתא פרק המוכר את הספינה בההוא טייעא דאמר ליה לרבה בר בר חנה תא ואחוי לך היכא דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי וכו', ואם הארץ תתארך הרקיע שהוא הגלגל שהוא על הארץ צריך להתארך, ובהתארכו יהיה מהלכו ארוך יתארך היום בהכרח, ובזה יתקיים שמחנו כימות עניתנו, ואמר כימות ולא אמר כימי רמז על ימי חרבן ראשון וחרבן שני, שנות ראינו רעה רמז על זמן בית שני שבאו היונים וצרי על ירושלים ופרצו פרצות, אפילו שאחר כך נושעו מכל מקום ראו בהם רעה ונהרגו בהם, ועל זה שאל המשורר שישמחם כנגדם:
פסוק ט:וראה והבן באלו ג' פסוקים, יתן ה', יצו ה', יקימך ה', מתחילים ביו"ד ומלה שנייה ה', כמו ברכת כהנים, יברכך ה', יאר ה', ישא ה', כי רצה משה לברכם ברכה משולשת כמו ברכת כהנים, ותמצא בכל פסוק ופסוק מאלו הג' פסוקים י"ו מלות, ועם י' של התחלת הפסוק הוא כ"ו, ג' הויות מלבד הויו"ת הכתובות, אם כן הם שש, סודם קנ"ו, כנשר יעיר קנ"ו, וכבר ידעת שכ"י נקראת נשר, קנו בגימ' יוסף, אם כן רמז להם שהששה ישפיעו ברכתם לישראל על ידי כ"י, כי כשתמנה האותיות והמלות של ג' פסוקים אלו יעלו בגימ' זכר, וזכר בגימ' ברכה, א"כ זכר וברכה הם יסוד וכ"י והבן, ושלשה פעמים י"ו עולה מ"ח שהם אותיות י"ב צרופי ההוי"ה, ורצה משה רבינו לברכם בנעלם כמו ברכת כהנים שהיא נעלמת כמו שביארנו במקומו, וכשתסיר השמות של ג' פסוקים שאינן נכנסין במנין נשאר מ"ה, ומ"ה הוא שם הוי"ה במלוי, זהו שסמך ואמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. ופסוק זה תחילתו ו' וסופו ך' לרמוז על הנעלמת והבן כל זה. שם ה' נקרא ר"ת שי"ן, לזה אמר רבי אליעזר הגדול אלו תפלין שבראש לא אמר של ראש אלא שבראש, רמז על השי"ן, שיש בבית של ראש שני שיני"ן אחת של ג' ראשים ואחת של ר' ראשים כנגד שלש אבות וד' אמהות, זהו שבע ביום הללתיך, ג' תפלות, ושני פעמים ק"ש, ותפלה של יד ותפלה של ראש הרי ז'. וכתב ר' בחיי ז"ל, ויש לך להתעורר כי נרשם כאן אות שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני ע"ש:
פסוק יא:והותירך ה' לטובה וגו', נראה שפסוק זה מיותר שכבר אמר ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך אלא עם מה שאמר על פסוק יצו ה' את הברכה, שבירכם שתהיה הברכה עמהם בפקדון לפי שהן עמהם בחוצה לארץ ביני ביני עד שיכנסו לארץ הנבחרת שהיא ירושלים כל אותו זמן שהן בגלגל בנוב בגבעון ובשילה נתן להם הברכה הצריכה להם, ולפי שאלו המקומות אין להם קבע לומר שאינה דירה עולמית נתן להם ברכה הראויה שהיא כמו פקדון שעתיד לחזור לבעליו, ונתן להם ברכה אחרת שהיא עולמית אם כן לעיל אמר ברוך פרי בטנך בכל מקום, לזה אמר בטנך אדמתך ובהמתך, אבל כאן שהיא על ברכת הארץ, כלו' שיתברכו בארץ אמר בטנך ובהמתך, וחתם באדמתך על האדמה, ויהיה פירוש והותירך יתן לך יתרון טובה על האדמה וגו':
פסוק יב:יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, בפרקי ר"א אומר עוביה של ארץ מהלך ס פרסה, עוד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אמר בזוהר אילין אוצרין דלעילא ותתא, לפי שכלל כאן שלש מדות, אוצרו היינו כנסת ישראל שהיא נקראת יראה שנאמר יראת ה' היא אוצרו, טוב זה צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב, השמים זה תפארת שנאמר ואתה תשמע השמים, לזה אמר שלש ברכות, לתת מטר הוא מן האוצר, ולברך את כל מעשה ידיך דא צדיק שאמר ולברך את כל, שמשם באה הברכה לכל, והלוית גוים רבים זה מדתו של יעקב שהוא עולה עד למעלה שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך, והלוית, גוים רבים כדי שיהיו כולם עבדים לך שנאמר ועבד לוה לאיש מלוה, ואמר ואתה לא תלוה, שמא תאמר מאחר שירבו עליו הלוים יצטרך ללוות מאחרים כדי להלוותם, לזה אמר ואתה לא תלוה, שמא תאמר מאחר שיש לו לוין הרבה יהיה שנאוי בעיני הכל כי הלוין ירצו שימות כדי שלא לפרעו, כמו שאמר החכם, יש קונה שונאים בממונו, זה המלוה הונו, לזה אמר ונתנך ה' לראש כשהוא לראש לא יצטרך שהוא ילך וישאל מהם מה שהלוום אלא הם מפחדם יבאו להשתחוות לו אפים ארצה ולהחזיר לו הלואתו, ולא לזנב שתצטרך להתחנן להם כדי שיחזירו לך מעותיך. והיית רק למעלה אם אני אעלה אותך בפני האומות ואעשך לראש, עם כל זה לא תחזיק עצמך בעלוי כי תבא לידי גאוה, לזה אמר והיית רק למעלה, אכין ורקין מועטים, תמעיט עצמך כדי שלא יתגרה בך היצר, ולא לגמרי, כדי שתדע המעלה והכבוד שנתן לך השם ית ותודה לו בכל עת, זהו ולא תהיה למטה אלא תנהוג נשיאותך ברמים, ותעלה עצמך ולא כל כך אלא במיעוט, וזה יהיה אם תשמע אל מצות ה' ולשמור ולעשות, כי בזה לא יוכל עליך היצר, אדרבא הוא יהיה מסייעך, בא לטהר לא אמר ליטהר אלא לטהר לאחרים, מסייעין אותו, לזה צריך שינהוג נשיאות כדי שישמעו ממנו ויהיו דבריו נשמעים בראותם שהוא אדם חשוב, ואם לא כן שרואה שהיצר מתגבר עליו ידע כי אינו רצוי אצל הקב"ה, שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ואז צריך להכניע יצרו כדי שלא יתגבר עליו, זהו אומרו ולא תסור מכל הדברים וגו':
פסוק טו:והיה אם לא תשמע בקול ה' וגו', לא אמר כאן כמו שאמר בקללות שבפרשת אם בחקותי שאמר ואם לא תשמעו לי, וכאן אמר והיה, הקדים מלת והיה שהיא שם הוי"ה, הקדים להם שם הרחמים, לומר אע"פ שתמצא כאן מאה קללות חסר שתים, לא תתמה איך בתורת כהנים שהן דבורו של מקום אמר ארבעים ותשע קללות ומשה יכפול אותם ויאמר מאה חסר שתים, לזה התחיל והיה, לומר שמאהבתו להם מייסרם, בנגלה היא תוכחת ובנסתר הוא אהבת ה' דברי אהבה, זהו שאמר שלמה טיבה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, וסמיך ליה נאמנים פצעי אוהב, זה משה, ונעתרות נשיקות שונא זה בלעם שהסתיר הקללות וגלה הברכות, לזה היו קללות של משנה תורה ק' חסר שתים, סימן דודי צ"ח ואדום, אע"פ שתראה שהן אדומות כשתסתכל בהם תמצאם שהם לבנים מחלב, א"כ והיה שיהיה לכם הויה עולמית, כמו שאז"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית בייסורין מה המלח ממתיק את הבשר ומקיימו כך היסורין מקיימין את ישראל, והכונה היא לומר שמפחדם מהייסורין יבאו לקיים את התורה כמו שאז"ל הספר והסייף ירדו כרוכין מן השמים. ולכן אמר להם אחר פרשה זו אתם נצבים היום כולכם, לומר שיש לכם העמדה וקיום, ולזה לא הגזים כמו שהגזים בפרשת בחקותי שאמר ואם לא תשמעו וגו' ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי, ולזה ג"כ אמרם בלשון יחיד שהוקשה בעיניו לקללם וקלל ליחיד, כל זה מאהבתו אותם, ולזה ארז"ל קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן ושבמשנה תורה מפסיקין בהן, לפי שאע"פ שנראה שהן קללות בנראה, אם תדקדק בהן תמצאם שהן ברכות, ואינן אלא לאיים עליהן, כמו שאז"ל בזוהר ז"ל, רבי שמעון אזל ואיטמר במערתא, והדברים ארוכים ע"ש:
פסוק טו:ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך, אמר והשיגוך, כי מאחר שבאו וחלו עליו מהו והשיגוך אלא הכל ברחמים, לומר שלא יחולו כולם עליו ממש אלא רחוקים ממנו מעט כמו שרודף אחר חבירו והשיגו אבל עדיין הוא רחוק ממנו קצת, וכאן בקללות אמר והשיגוך מלא, ובברכות אמר והשיגך חסר, אלא בברכה אם יחולו כולם כאחת, מרוב הטובה והשמחה אפשר שימות לזה אחת אחת באה, ועוד כדי שיטעום מכל אחת בפני עצמה ויהנה ממנה, כי כשבאים כולם כאחת אינו מרגיש וטועם באותה טובה ונראים כולם כאחת, אבל בקללה כדי שלא ירגיש ויטעום מרירות כל אחת לבדה באים כולם כאחת, וכל אחת משכחת חברתה. ורבינו בחיי ז"ל כתב, אמר והשיגוך בקללות מלא, ובברכות חסר, בקללות מלא וא"ו לרמוז על עמו אנכי בצרה, וכן הוא רשום בפסוק זה שמתחיל בוא"ו ומסיים בך' והשיגוך כ"ו ע"כ:
פסוק יז:ארור טנאך ומשארתך ארור פרי בטנך, ובברכות אמר ברוך פרי בטנך, ואח"כ ברוך טנאך. רבינו בחיי ז"ל כתב לומר שאין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה. עוד נוכל לומר שאמר ארור טנאך תחילה ואח"כ ארור פרי בטנך, לומד שארירה של פרי בטנך אינה ארירה ממש אלא על ידי ארירת המאכלים שהן טנאך ומשארתך יהיה פרי הבטן ארור, וכן פרי אדמתך, ועל ידי זה יהיה ארור שגר אלפיך ועשתרות צאנך:
פסוק כ:ישלח ה' בך את המארה, וכדי שלא ירגיש בה אמר את המארה שהוא דבר המבהיל, ואת המגערת דבר המגעיר בו ומתמיהו. ובכל משלח ידך, אחר שאמר ישלח ה' בך אמר בכל משלח ידך, כמו שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, ולזה אמר ישלח ה' שהוא שם הרחמים, כי לא אמר ישלח אלהים. עד השמדך, כלו' עד אחר שתשמד יהיה דבר זה, וההשמדה אי אפשר כמו שאמר הזוהר אני ה' לא שנית ואתם בני ישראל לא כליתם. ואמר מפני רוע מעלליך, כלומר הרעות אינו ממך אלא ממעלליך שפנית אליהם אתה מעצמך ואינו מחמת היצר הרע ששמתי בך אלא מחמת רוע מעלליך, ומרעה אל רעה עד אשר עזבתני, שאילו היית משים מגמתך מוראי לא היית בא לזה, א"כ מרוב חבה אומר לו כן, כדי שידע מאין בא לו כל זה ותרופתו בנקל:
פסוק כא:ידבק ה' בך את הדבר, לא אמר יכך ה' בדבר, כי כשבאה על ידי מכה אי אפשר להרפאת, אבל על ידי דבוק אפשר שיתרפא. עד כלותו, וכתיב כלתו אתך שהיא השכינה, א"כ אי אפשר שהדבר יריע לך:
פסוק כב:יככה ה' בשחפת ובקדחת וגו', הזכיר כאן שבעה מיני פורעניות וכל אחת מהם כדאית לכלות האדם וכ"ש כל הז' ואי אפשר לקבל כולם, אלא מכאן נראה שאינו אלא איום כדי לייסרם. ורבינו בחיי ז"ל כתב, יככה ה' בשחפת, הזכיר השם המיוחד ולא אמר אלהים וכו':
פסוק כג:והיו שמיך אשר על ראשך, לא אמר והיו השמים כמו שאמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר, אלא אמר שמיך, ובן אדם יש לו שמים עד שאמר שמיך, השמים שמים לה', לזה אמר אשר על ראשך כדי להפחידך, לומר כמו שלא ירד כאן מטר כן בכל העולם, אבל אינו כן כי אפילו על ראשך יורד, אלא שעל ראשך משפע והולך למקום אחר כדי לאיים עליו. ורש"י ז"ל פירש היקל כאן מן הראשונות ע"ש:
פסוק כה:יתנך ה' נגף לפני אויביך, יתנך בעיניהם כמו שאתה נגף. בדרך אחד תצא אליו כדי שלא תטרח, ובשבעה דרכים תנוס לפניו כדי להטריחם. והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ, ולא לך אלא להם כדי שלא יבאו עליך:
פסוק כו:והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים, לא אמר כמו שאמר פרשת בחקותי ונתתי אח פגריכם, אלא אמר נבלתך, שמשמע גם על הנבלה ממש שנאמר בה לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה,, ועתה לא תמצא מי שיקחנה, וכדי שלא תבאש תהיה לעוף השמים ולבהמת הארץ:
פסוק כז:יככה ה' בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא. שהיה לח ויבש, כן אמרו בבכורות שחין מצרים לח מבפנים ויבש מבחוץ, ואפשר שמה שאמר בגרב ובחרס שחין יבש, כפירש"י ז"ל, א"כ כשעושין רפואה ללח אינו מועיל ליבש וכן ליבש אינו מועיל ללח, וכדי שלא יטרד וירגיש בחוליו וידאג על שלא ימצא רפואה, לזה אמר יככה ה' בשגעון וגו':
פסוק כז:עוד אשר לא תוכל להרפא. אתה בעצמך אלא היא תתרפא מאליה, כמו, של מצרים שהיתה משמשת כ"א יום והולכת מאליה מהיסח דעת בלא מתכוין:
פסוק כז:ומה שאמר ובעורון, אינו עורון ממש, הוא שאמר אחר כך והיית ממשש בצהרים, שמרוב בהירות השמש לא יהא ראותו צח, ובראיתו כן ישב ובטל ממלאכה, ולא תצליח את דרכיך, לא אמר ולא תצליח דרכיך אלא את דרכיך במותרות ובמה שאינו לצרכך לא יהיה לך בו הצלחה:
פסוק כט:והיית אך עשוק, אכים ורקין מעוטים, לומר שלא יהא העושק כל כך, כל זה כדי שתפנה אליו ולא תעזבנו, כמו שאמר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני:
פסוק ל:אשה תארס. ולפי שאינה בת זוגך איש אחר שהיא זוגתו ישגלנה, יעשנה גברת, כמו סגלתיה ולחינתיה האמור בדניאל, וכדי שלא יקשה כל כך עליך, לא אמר אשה תקח אלא תארס אירוסין בלבד, ולא יקשה בעיניך כל כך:
פסוק ל:בית תבנה. ולפי שאין לך בו מזל טוב כמו שאז"ל בית תינוק ואשה אע"ג דניחוש לא הוי סימנא הוי, או שמא באותו בית ימצא מזיקים, או נבנה על ידי רוח הטומאה, כמ"ש פרשת מצורע לזה לא תשב בו, וכן בכרם שכל אלו הדברים יראו לך שהן רעה ואינן אלא אהבה מסותרת:
פסוק לא:שורך טבוח לעיניך. שיהא סבה להפחידך, ששורך יגח איש או אשה שנאמר עליו השור יסקל ולא יאכל את בשרו, זהו ולא תאכל ממנו, ובפרק הרואה אביי ורבא חלמו חלמא ע"ש:
פסוק לא:חמורך גזול מלפניך. שהיה עסקיו רעים וכדי להרחיקך מנזקיו נגזל מלפניך:
פסוק לא:צאנך נתונות לאויביך. שהיית מכלה ימיך בהם, לא כבני יעקב שהיו רועים וכן משה רבינו ע"ה וכן דוד היו רועים, ולא בטלו מדברי תורה:
פסוק לג:פרי אדמתך יאכל עם אשר לא ידעת, לא אמר יאכלנו אויבך אלא עם אשר לא ידעת, אלו הן חתניך וכלותיך:
פסוק לג:והיית רק עשוק. מעט, אכין ורקין מעטים, כל הימים מרבוי בנים ובנות. והיית משוגע, מרבוי השמחות תהיה כמו משוגע:
פסוק לה:יככה ה' בשחין רע, כבר אמר יככה ה' בשחין מצרים ובגרב ובחרס שהן גם כן מיני שחין, אלא לפי שאמר והיית משוגע ממראה עיניך כמ"ש מרבוי השמחה, וכדי שלא ישתטה לגמרי יתן לו עסק במה להתעסק בו שהוא השחין, בזה ישכח השמחה ולא יבא לידי שגעון:
פסוק לה:על הברכים ועל השוקים, לזה לא תוכל להרפא, לפי שכל מקום שאין שקט ונוח למכה רפואתו קשה, והברכים והשוקים הם מתנועעים אין להם שקט, בערך זה אמר אשר לא תוכל להרפא, ראיה לזה שלא אמר על הברכים ועל השוקים מכף רגלך ועד קדקדך אשר לא תוכל להרפא, שחוזר על הכל, אלא אמר על הברכים ועל השוקים אשר לא תוכל להרפא, לא שאין להם רפואה, אלא שמקומות אלו רפואתם קשה כמ"ש, משא"כ בשאר הגוף:
פסוק לו:יוליך ה' אותך ואת מלכך וגו', כדי שתתנחם בו, ואמר אשר תקים, לפי שאינו על יד הקב"ה, שמה שהוא על ידו של מקום ומברכין עליו שחלק מכבודו ליראיו אינו גולה, וכן אמר דוד המע"ה אל תתנני בנפש צרי, פירוש ברצון כמו אם יש את נפשיכם, כי קמו בי עדי שקר, יאמר אם תתנני בנפש צרי יאמרו שהמלכות שהמלכתני אינה מאתך אלא אני מלכתי מעצמי וזה יהיה ראיה להם, ואינו כן אלא שהן עדי שקר, ויפת חמס, שיאמרו שהברכה שהיו מברכין היתה לבטלה:
פסוק לו:אל גוי אשר לא ידעת, זו נחמה כי כשהוא אצל אומה שהיו מכירין אותו והוא מכירם יתבזה מהם, אבל כשאינם מכירים זה את זה אין לו כל כך בזוי:
פסוק לו:ועבדת שם אלהים אחרים, כתרגומו שאין הכונה שיעבוד שם ע"ז ח"ו, אלא כדי לעורר לבבו ויאמר אם לעוברי רצונו כך נתן להם עבדים בני חורין כ"ש לעושי רצונו, ומתוך כך ישוב לעבודתו ית':
פסוק לח:זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף, לאסיפה להניח לשנים אחרות תאסוף מעט, כדי שיהיו עיניך תלויות לשי"ת ולא תבטח על המכונס לך:
פסוק לח:כי יחסלנו. פירוש יגמור אותו כמו שאומרים אחר תשלום הפרשה או המסכתא חסלת סדר פלונית או מסכת פלונית, לזה אמר יחסלנו ולא אמר יאכלנו כמו שאמר בתולעת:
פסוק לט:כרמים תטע וגו' ויין לא תשתה, אינו נקרא שתיה אלא מה שהוא לשכרות, כי מה ששותה בתוך הסעודה הוא מכלל אכילה ונקרא אכילה, וכן הוא אומר במעשר שני ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר וביין ובשכר ואכלת שם וגו', לא אמר ואכלת ושתית, אם כן שתיה של שכרות לא יהיה לך אבל די ספוקך, וכן בזיתים אמר ושמן. לא תסוך, בשביל סיכה ותענוג לא יהיה לך, כמו אותו מעשה דמנחות הביאה לו שפחתו ספל של זהב מלא שמן וטבל בו ידיו ורגליו לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו. כל עצך ופרי אדמתך יירש. לא לגמרי אלא יעשנו רש, כמו העני שיש לו אבל לא כל כך, כדי שלא תזוח דעתו ברבוי הפירות, ופירוש צלצל פירש"י ז"ל מין ארבה, צלצל על שם שמשמיע קולו בהליכתו כמו צלצלי תרועה, וכן אמר הנביא כסוסים ירוצון, ולפי זה יהיה הארבה אותם שהן זוחלים שאינם פורחים. ויש מי שפירש שעל הפורחים הוא מדבר, שזוחלים אינם מניחין שום דבר, וכאן אמר יירש מלשון רש שיש לו שום דבר, לכן הוא הפורח, ונקרא צלצל על שם הצל שנאמר וכסה את עין הארץ שהוא השמש. והרמב"ן ז"ל אמר שאם הוא מין ארבה היה לו למנותו עם הארבה והתולעת שאמר, והוא ז"ל פירש שהן החיילות שבאין בתרועת מלחמה:
פסוק מג:הגר אשר בקרבך יעלה עליך, ובמה תהיה עלייתו שהוא ילוך, לא שח"ו שיעלה עליו ואתה תרד:
פסוק מה:ובאו עליך כל הקללות האלה כבר אמר לעיל בתחילת התוכחות פסוק זה, ואפשר לומר שמסתורו של פסוק זה הוא בתמיה. וכאילו אמר אני אמרתי והיה אם לא תשמע בקול ה' ובאו עליך. אומר עתה על לא פשע ולא מרד על, כי לא שמעת בקול לבד יבאו עליך כל הקללות, אם כן מכאן מאמת אם לא שמעת בקול ה', ולא אמר אם סרתם ועבדתם ע"ז להכעיסו במעשה ידיכם, כי לזה היה ראוי לכל הקללות אבל על לא שמעת ובאו עליך ורדפוך והשיגוך, וגם כן עד השמדך, ואי אפשר לעולם ולכוכבים ולמזלות בלא ישראל כמו שנאמר אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם, אם כן אינן אלא לאיים לבד, אבל יהיו לאות ולמופת, לאות ולמופת בעלמא כדי לאיים, לזרעך עד עולם, וא"ת בשביל איום זרעו ילקו הם אפילו שלא יהיה אלא לאות בעלמא, לזה אמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה מרוב כל, כי מי שעובדו מחוסר כל, נראה על מנת לקבל פרס שעובדו כדי ליתן לו די מחסורו, אבל כשיש רבוי כל אם אינו עובדו בשמחה נראה כמצות אנשים מלומדה, אבל כשעובדו בשמחה נראה שמאמין במציאותו ית' והוא עובדו ושמח בעבודתו, א"כ על זה לבד יבאו המכות, וכדי שתכיר שעל זה באו, ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ובחוסר כל וגו', אתה היה לך רבוי כל ולא עבדת ה, כי אפי' שהיית עובדו כשהיא בלא שמחה אינה עבודה, א"כ ועבדת את אויביך, ובשביל מרוב כל יהיה בחוסר כל, ובשביל שלא עבדתו בשמחה ונתן עול ברזל. על כתיב לומר שאינו עול ממש. ואמר עד השמידו אותך, אחר שישמד פעם אחת מה נשאר להשמידו פעם אחרת, בתחילה אמר ישלח ה' בך את המהומה וגו' עד השמדך, אחר כך אמר יתן ה' את מטר ארצך עד השמדך, אח"כ אמר ובאו עליך כל הקללות עד השמדך, עתה אמר ונתן עול ברזל עד השמידו אותך, אם נשמד פעם אחת מנין יבאו השאר, אלא מכאן שאינו אלא לייסר אתכם לבלתי תחטאו:
פסוק מז:עוד תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה, היא עסק התורה שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, ובשמחה, בחמשה חומשי תורה, ישא ה' עליך גוי מרחוק, לא מקרוב אליך שאתה היית נשמר ממנו אלא מרחוק שבא פתאום עליך, ולא תשמע לשונו כדי שלא תדע למה בא, וכדי שלא תתחנן לו, ועם כל זה לא יעשה לך בגופך שום דבר, אלא ואכל פרי בהמתך. עד השמדך, אי אפשר כמ"ש, אשר לא ישאיר לך עד האבידו אותך, אי אפשר אלא אכילה שיש בו איום לבד:
פסוק נב:והצר לך. לא ח"ו להרגך אלא עד רדת חומותיך, לפי שאתה היית בוטח בהם והסירות בטחונך מהשי"ת. והצר לך, לא כדי שיקח ארצך אלא והצר לך אע"פ שהצר לך, בכל שעריך, בכל ארצך, שעריך הם, ארצך הם, כי מאחר שנתנם לך אינו חוזר בהם. לא איש אל ויכזב, זהו אשר, נתן ה' אלהיך לך, לך ולא להם:
פסוק נג:ואכלת פרי בטנך. האיש אין לו פרי בטן שהרי בטן הוא לאשה שהן הבנים, וכבר הוא אומר בשר בניך ובנותיך, אלא אז"ל שאין האשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש, והכונה על המאכל שאוכל האיש שממנו מתרבה הזרע והולך לבטנה של אשה. והנראה שהוא על בניו, והנסתר הוא על המאכל, וכן אמר בשר בניך ובנותיך, שהנגלה הוא שיאכל הבנים. והנסתר שיאכל הבשר שהביא להאכיל לבניו ולבנותיו, שאם הוא בניו ממש היל"ל ואכלת בניך ובנותיך אלא אמר בשר וגו'. האיש הרך בך, תאמר אם אכל הבשר שהביא לבניו מה קללה היא, אם לא יאכלו בשר יאכלו דבר אחר, לזה אמר זה האיש הוא רך הלבב כשישאלו לו בניו בשר אם אפשר לתת להם מבשרו היה נותן מרוב רכותו על בניו, וגם כן הוא מעונג מאד שאי אפשר לגלגל עצמו באיזה דבר, עד שאותו בשר אילו היה שואל אחיו או אשת חיקו או יתר בניו הגדולים תרע עינו מתת לאחד מהם מאותו בשר אשר יותיר הבן, למה לפי שמניחו לעצמו, זהו אשר יאכל, ודאי שהיא צרה וצוקה, זהו אשר יציק לך אויבך בשעריך, וכן הרכה בך וגו' ובשליתה היוצאת וגו', אמר דבר שאי אפשר לאכלו שהיא השליא, לזה תרגום אונקלוס ובזעיר בנהא וכו', וכן אמר ובבניה אשר תלד לעתיד, אם עדין לא ילדה מה תאכל, א"כ אינה אלא לאיום, כאב רחמן שמאיים ומגזם על בנו והכל לאהבתו:
פסוק נח:אם לא תשמור לעשות וגו', כל מה שאמר הוא והיה אם לא תשמע בקול ה', על השמיעה לבד שלא שמעת, ובאו עליך כל הקללות וגו', אבל אם לא תשמור לעשות, אז והפלא ה' את מכותיך, אמר והפלא שיש לו ב' הבנות, והפלא שיתן לו מכות מופלאים שהן פלא בעיני הכל, כמו מכות מצרים שהיו מופלאים, זהו הנגלה, והנסתר הוא מלשון כי יפלא ממך דבר, שיכסה ה' על המכות אחר שיראם לך כדי לאיים עליך, ואחר כך יכסם כדי שלא תבהל מהם, ואפשר שאמר בערכו והפלא לשון פלא, ובערך זרעו לשון כסוי, וכן להגזים אמר מכות גדלת חסר כתיב, שאין הענין אלא לאיים, וחלאים רעים ונאמנים שלא יעשו יותר משליחותם, ולזה קורין פסוקים אלו ללוקה כדי לאיים עליו:
פסוק ס:והשיב בך את כל מדוי מצרים, אפשר דברים ככתבן והן קיימין, לזה אמר ודבקו בך דבוק לבד לא שיכנסו בעצמם ובבשרם:
פסוק סא:גם כל חלי וכל מכה יעלם עליך, פירוש יעלימם ה' ממך, כמ"ש בזוהר שהוא לשון העלמה. עד השמדך חסר כתיב השמידך לאחרים, וכן כל השמדך הכתוב בפרשה בקריאה והנעלם בכתיבה להשמיד לאחרים:
פסוק סב:ונשארתם במתי מעט. הנראה שישארו מעט מהרבה, אבל כשתדקדק תראה שלא אמר ונשארתם מתי מעט אלא במתי מעט, שיתפזרו ולא ישארו כולם בקבוץ אחד כמו שהיה בבית ראשון, כי בית שני לא עלו כי אם ד' רבוא וכמה מאות ככתוב בעזרא, זהו תחת אשר הייתם ככוכבי השמים, שהכוכבים הם כולם מקובצים בשמים. כי לא שמעת בקול ה פסוק זה של ונשארתם הוא בשביל שלא שמעת, אבל מה שאמר והפלא ה' את מכותך וגו' גם כל חלי וגו' זה על אם לא תשמור כמ"ש, אבל ונשארתם במתי מעט זה על לא ש עת בקול ה', שהוא על בית שני שלא היו כולם כי גרם החטא. כמו שארז"ל עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, ב' העברות למה אחת על עלייתם ממצרים ואחת על עלייתם מבבל, מכאן שעתידין היו לעשות להם נס כדרך שנעשה להם בצאתם ממצרים אלא שגרם החטא, ולזה בהעברה ראשונה אמר עד יעבור עמך ה', ובשניה אמר עם זו קנית, כביכול כאומר לחבירו כשקנה דבר ונמצא בו מום המבטל את המקח והכיר בו אומרים לו סברת וקבלת, זהו קנית, כבר קנית. עם זו קנית, ס"ת מות שירדו למות שנשאו נשים נכריות זהו המום שבהם:
פסוק סג:והיה כאשר שש ה' עליכם וכו' כן ישיש רז"ל אמרו ישוש אין כתיב כאן אלא ישיש לאחרים וכו', שישישו וישמחו שירצו להאביד ולהשמיד ויעלה חרם בידה, אבל ונסחת וגו' והפיצך ה' וגו'., כההוא מעשה דקטיעא בר שלום דפ"ק דע"ז ע"ש לזה אמר והפיצך בכל העמים, כשירצה אחד לעשות בהם גזירה כשיראה שאינם כולם ברשותו ואינו יכול לכלותם תבטל הגזירה כמו זה המעשה, לזה אמר בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ:
פסוק סד:ועבדתם שם אלהים אחרים, כתרגומו ולא שעובדים אותם בלא ידיעה, זהו אשר לא ידעת, זה אי אפשר שהרי רואה שהן עץ ואבן ואין בהם ממש אלא כתרגומו:
פסוק סה:ובגוים ההם לא תרגיע, שמא תאמר הואיל וגלינו מארצנו נקנה שם בתים שדות וכרמים ונשב ביניהם בשוקים ופונדקאות, לזה אמר לא יעלה זה על דעתך, כי בגוים ההם לא תרגיע וסוף שיעשו גירוש אחר גירוש ותניחם ויקחום, כמו שאירע בגירוש איטליא וקשטיליא וקלבריא וסציליא, וכמה גירושים, ואפילו שהם לא יגרשוך, ולא יהיה מנוח לכף רגליך ותצטרך אתה להתגרש משם, ואם תשב יתן ה' לך לב רגז וגו' עד שתלך. ובסוף יקבץ נדחך. והיו חייך לך מנגד, אח"כ כשיחדש לך חייך ותראה עולם חדש מרוב הצרות שעברו עליך, יהיו תלוים לך מנגד, ממה שעבר יהיה זכרונו לנגדך, ופחדת לילה ויומם שלא ישוב לבא עליך מה שעבר, ולא תאמין בחייך באלו הימים אשר נתחדשו לך. בבוקר תאמר מי יתן ערב, שיהיה כן שתתמיד לפחות עד הערב, ובערב תאמר מי יתן שתתמיד עד בוקר. מפחד לבבך, ממה שעבר עליך שלא ישוב לבא עליך) וממראה עיניך, מהחיים הנעימים שבאו לך ואתה תפחד שלא יתמידו, ובכל יום ויום מוצא עצמך בריה חדשה:
פסוק סח:והשיבך ה' מצרים. שכמו שביציאת מצרים אמרתם שירות ותשבחות וכן תשובו עתה להלל ולשבח זהו באניות לשון רינה, כמו וענתה שם כימי נעוריה וכיום עלותה וגו':
פסוק סח:והתמכרתם לא אמר ונמכרתם אלא והתמכרתם, אתם תחשבו בעיניכם כאלו אתם נמכרים אבל לא יש קונה, כמו שאמר בזוהר. הרי שכל זאת התוכחה בנגלה נראה תוכחה ובנסתר כולה נחמה:
פסוק סט:אלה דברי הברית אשר כרת משה, רועה נאמן את בני ישראל, לא את ישראל אלא בני ישראל, שהן חביבין עליו כבנים, אמר בני השררה והמעלה ולפי שהיה בארץ מואב לזה הסתר והפר, אותיות ספר התורה, וא"ת מעצמו עשה כן לזה אמר אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל. ומה שאמרו ז"ל קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרם, הכוונה באומרו מפי עצמו ולא אמרו מעצמו, שהוא רמז על כנסת ישראל שנקראת פה שנאמר פה אל פה אדבר בו. והענין לפי שאותם קללות שבתורת כהנים נתקיימו בבית ראשון שהיה שם ע"ז, וכן הזכיר בהם והשמדתי את במותיכם וגו' שהרי בבית ראשון שרתה שכינה, ולזה אמר בהם ואם לא תשמעו לי וגו', אבל שבמשנה תורה נתקיימו בבית שני. ובבית שני נסתלקה שכינה, ולכך בא הלשון כאן שאמר בלשון משה, והיה אם לא תשמע בקול ה' והבן, שהקול יוצא מהפה:
פסוק סט:וכתב ר' בחיי ז"ל צריך אתה לדעת כי מפני ששרתה שכינה בבית ראשון, לכך הזכיר דוד ע"ה על בית ראשון שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד, כלומר מלך של כבוד, אבל בבית שני לא שרתה שכינה כ"כ תדיר אלא חופף, שכן התנבא חגי הנביא על בית שני, וארצה בו ואכבדה, אכבד כתיב, שחסר ה' דברים ואחת מהם הוא השכינה, לזה ואכבד לעתיד בבית שלישי, ואמר ומלאתי את הבית הזה כבוד, ומלאתי לעתיד שנאמר וכבוד ה' עליך זרח ע"כ. ולפי שהשכינה היתה נסתרת בבית שני לזה תוכחת מגולה מאהבה, שהיא נקראת אהבה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז וגו', זהו מאהבה כלומר זו התוכחת היא מאהבה, שהיא מפי עצמו מפי דייקא, ולזה מסותרת היא הנסתרת עם ישראל בגלות: