פסוק א:וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – יבואו עליך כל הטובות: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. מעמדך באומות יהיה גבוה.
פסוק ב:וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ, הן ירדפו אחריך, גם כאשר לא תשקוד להשיגן כִּי, אם תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.
פסוק ג:בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, במקום היישוב, וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, במקום העבודה.
פסוק ד:בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ, ילדיך וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ, שְׁגַר, ולדות אֲלָפֶיךָ, בקרך וְעַשְׁתְּרוֹת, בני צֹאנֶךָ.
פסוק ה:בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, הסל שבו אתה נושא את התוצרת החקלאית שמניב שדך, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ, כלי לישת הבצק שלך. תמצא ברכה בתכולתם של כליך.
פסוק ו:בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.
פסוק ז:יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים, מוכים לְפָנֶיךָ, כך שבְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ כפי שנוהגים לצאת למלחמה, ואולם בְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. כאשר צבא מפסיד במערכה, כל חייל בורח בכיוון אחר.
פסוק ח:יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, בכל שאר הדברים שאתם עוסקים בהם, וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
פסוק ט:מעבר לכך, יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ, כִּי, כאשר תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.
פסוק י:וְרָאוּ אז כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, שכן תזכיר את שמו ותכבד אותו, וְיָרְאוּ העמים מִמֶּךָּ, ולא יתגרו בך כלל.
פסוק יא:וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה, הוא ייתן לך טובה מרובה, יותר מהצפוי והמבוקש – בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.
פסוק יב:יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב, אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת לך משם מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ. ובשל השפע הזה – וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים, הם יזדקקו לך, וְאולם אַתָּה לֹא תִלְוֶה. לא תזדקק לאחרים.
פסוק יג:וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב. בכל עניין תהיה אתה המנהיג, ולא תובל אחרי אחרים. וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה, וכל זאת – כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אותן.
פסוק יד:וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול, ועיקרו של הציווי הוא שלא לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם. עד כאן דברי הברכה.
פסוק טו:וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:
פסוק טז:אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה.
פסוק יז:אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.
פסוק יח:אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.
פסוק יט:אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.
פסוק כ:יְשַׁלַּח ה' בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה, הקללה, אֶת הַמְּהוּמָה, בלבול, בהלה ואי–סדר וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת, תהליך של היחסרות והתמעטות; הכול יגערו בך; או: תחושה של גערה, רגשות אשמה בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ שעשית כאֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי.
פסוק כא:יַדְבֵּק ה' בְּךָ אֶת הַדָּבֶר, מגפה מדבקת, עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
פסוק כב:יַכְּכָה ה' בַּשַּׁחֶפֶת, וּבַקַּדַּחַת, מחלת חום וּבַדַּלֶּקֶת, מחלת חום מקומית וּבַחַרְחֻר, מחלה הקשורה ביובש וּבנפילה בַחֶרֶב. או: חורב, יובש וּבַשִּׁדָּפוֹן, אבדן נפח ומשקל של תבואה או גוף חי, וּבַיֵּרָקוֹן, מחלה הקשורה לקלקול התבואה, ואולי היא מחלה באדם. וּרְדָפוּךָ כל אלה עַד אָבְדֶךָ.
פסוק כג:וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ אטומים כמו נְחֹשֶׁת, ולא ימטירו גשם, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ תהיה יבשה ולא פורייה כבַּרְזֶל.
פסוק כד:יִתֵּן ה' אֶת מְטַר אַרְצְךָ, במקום שירד גשם מפרה בארץ, תנשוב רוח ועמה אָבָק וְעָפָר, מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ.
פסוק כה:יִתֶּנְךָ ה' נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ. בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו – ההיפך הגמור ממה שנאמר קודם לכן. וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה, לזוועה, לדגם מאיים ולסיוט לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.
פסוק כו:וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, וְאֵין מַחֲרִיד. איש לא יפריע לבעלי החיים ולעופות לאכול את גוויותיכם.
פסוק כז:יַכְּכָה, יכך ה' בִּשְׁחִין – מחלת עור הכוללת תפרחות וגירוד בעור שבה הוכתה מִצְרַיִם, וּבַטְּחוֹרִים, פצעים ומחלות סביב פי הטבעת וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס, מחלות עור הגורמות פצעים ובושה, אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא.
פסוק כח:יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב, בטשטוש המחשבה והרצון.
פסוק כט:ובעקבות זאת – וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, לא תדעו את הדרך ותאבדו את הכיוון, וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ. וְהָיִיתָ אַךְ, רק עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים. מכיוון שלא תוכל להתנגד, תפסיד בכול ותאבד הכול, וְאֵין מוֹשִׁיעַ.
פסוק ל:אִשָּׁה תְאָרֵשׂ – וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה; בַּיִת תִּבְנֶה – וְאולם לֹא תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע – וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
פסוק לא:שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ, לאחר שהתכוננת לאכלו – וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ, גוזל החמור לא יניח אותו לאחר זמן, וְעל כן לֹא יָשׁוּב מאליו לָךְ, אליך. צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ, וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ.
פסוק לב:בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר בשבי, בשעבוד או אפילו שכירים במקומות רחוקים וזרים, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת בהתרחקותם וְכָלוֹת, מצפות אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם, וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ לעשות דבר.
פסוק לג:פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ. עם זר יערוך פשיטות שוד וייקח את כל פֵּרות הארץ, ואתה תישאר בלא כלום. וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים מאויבים שיבואו מן החוץ וייהנו מכל אשר לך, ומצרות פנימיות.
פסוק לד:כשתראה שהכול פועל נגדך בכל כיוון, בכל דרך ובכל אופן – וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
פסוק לה:יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא, מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ, ראשך.
פסוק לו:יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ, וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים – עֵץ וָאָבֶן. בגלות תהיו כפופים מכל הבחינות למשעבדיכם, והתפיסה האלילית תשלוט בחייכם.
פסוק לז:וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה, להשתוממות, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה. שמך יהפוך לכינוי גנאי. כל הרוצה לדבר על התרחשויות כושלות ומצבים קטנים ועלובים – ישווה אותם למוצאות אותך.
פסוק לח:זֶרַע רַב תּוֹצִיא אל הַשָּׂדֶה בשעת הזריעה, אבל מְעַט תֶּאֱסֹף מן השדה, כִּי יַחְסְלֶנּוּ, יְכלה אותו הָאַרְבֶּה.
פסוק לט:כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ בהם, ולבסוף יַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר, כִּי תֹאכְלֶנּוּ – את ענביו תאכל הַתֹּלָעַת.
פסוק מ:עצי זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ, וְשֶׁמֶן מן הזיתים לֹא תָסוּךְ, כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ. הזיתים יפלו לארץ לפני שיבשילו, ולא תוכל להפיק מהם דבר.
פסוק מא:בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד, וְהם לֹא יִהְיוּ לָךְ, כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי.
פסוק מב:כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ, ישמיד, ייקח או ירוקן הַצְּלָצַל, זחלים מזיקים, או: מחנה האויב המצלצל ומרעיש בהגיעו.
פסוק מג:הַגֵּר, הזר אֲשֶׁר גָּר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה, וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה.
פסוק מד:הוּא – הגר, יַלְוְךָ, וְאילו אַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ. הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב.
פסוק מה:וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ, כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ.
פסוק מו:וְהָיוּ בְךָ כל המכות הללו לְאוֹת וּלְמוֹפֵת, לציון ולדגם קללה. או: לסימן המלמד על מעשיך הרעים, וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.
פסוק מז:תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, כשיכולת לעשות זאת, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל–
פסוק מח:וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ באופן הפוך – בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל. וְנָתַן האויב עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ, ישעבד אותך עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ.
פסוק מט:יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ בהפתעה – כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר. הנשר מגיע מגובה רב וממרחקים עצומים, כך שאין רואים את התקרבותו. גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע, תבין את לְשֹׁנוֹ. מכיוון שהגיע מרחוק, לא תהיה לך כל תקשורת אתו.
פסוק נ:גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן, ירחם. הוא לא יחוס על איש.
פסוק נא:וְאָכַל את פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן, תִּירוֹשׁ, יין וְיִצְהָר, שמן, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ. גם אם לא יעשה זאת לשם ההרס והפגיעה דווקא, כיוון שלא יתכוון להתיישב בארץ שכבש, הוא ינצל אותה בלא כל מחשבה על טובתה ולא יותיר בה דבר על מקומו.
פסוק נב:וְהֵצַר, יציק, או: יבנה מצור לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת, שייבקעו ויישברו חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ במלחמה. כך תיווכח שהערים החזקות שעליהן סמכת אינן מבטיחות את שלומך. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ.
פסוק נג:וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ – בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, ובמצוקה אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ. הרעב בעיר הנצורה יהיה כה חמור, שתאכל את בשר ילדיך. וכדוגמה לזוועה – בשעת הרעב הכבד:
פסוק נד:הָאִישׁ הָרַךְ, רך הלב והמפונק בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד, תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו ואפילו בְאֵשֶׁת חֵיקוֹ, באשתו וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר,
פסוק נה:מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל. הוא ירצה לאכול את בשר ילדיו שלו, ולא זו בלבד אלא גם יסרב לתת ממנו לקרובים אליו ביותר ואפילו לבניו הנותרים, מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, משום שלא יישאר לו דבר. הרעב יהיה כה קשה, שהוא יגבר על האהבה ועל היחסים הקרובים ביותר. כל דמותך תימחק לחלוטין בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
פסוק נו:וכיוצא בזה, הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג, שמעולם לא הלכה יחפה עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ, מרוב פינוק ועידון, תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ
פסוק נז:וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת, היוצאת מִבֵּין רַגְלֶיהָ, בוולדותיה – בְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד, כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר. היא תחטוף לעצמה בהיחבא את בניה כדי לאכלם בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. המצור יהיה כה מחריד, שאנשים יגיעו לידי אכילת בני אדם, בניהם שלהם – מעשה השובר את כל גבולותיה של חברה אנושית.
פסוק נח:וכל זאת, אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה – אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ.
פסוק נט:וְהִפְלָא, יגדיל וירבה ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ, מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת, ונמרצות, או: ארוכות ויציבות וָחֳלָיִם, מחלות רָעִים וְנֶאֱמָנִים.
פסוק ס:וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה, המחלות והפגעים של מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ, פחדת מִפְּנֵיהֶם, כאשר ראיתם אותם מקרוב. והנה הם יבואו וְדָבְקוּ בָּךְ.
פסוק סא:יתרה מזו, גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת – יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ. רשימת הצרות והמחלות המובאת כאן תתרחב למחלות נוספות וכן למכות הקשורות בביזיון והשפלה, שאינן מפורשות כאן.
פסוק סב:וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט, מספר מועט של אנשים יחסית להיסטוריה הארוכה של העם, תַּחַת אֲשֶׁר, במקום שהֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. הייתם עם גדול, והריבוי הטבעי היה אמור להפוך אתכם לעם עצום. כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.
פסוק סג:וְהָיָה כַּאֲשֶׁר, כמו ששָׂשׂ, שמח ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כשהלכתם בדרכיו ועשיתם את רצונו, כֵּן, כך יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם, וְנִסַּחְתֶּם, תיהדפו ותסולקו מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
פסוק סד:ובהמשך – וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. לא תִּגלו יחדיו למקום אחד, אלא תתפזרו בגלויות בכל העולם. וְעָבַדְתָּ שָּׁם לעובדי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ, שאפילו לא תוכל לחקותם – עֵץ וָאָבֶן.
פסוק סה:וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ. כיוון שתהיו מפוזרים בגלויות לא תוכלו לשבת בנחת, וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ, מנוחה לְכַף רַגְלֶךָ. וְנָתַן ה' לְךָ גם שָׁם לֵב רַגָּז, רוגז ודואג וְכִלְיוֹן עֵינַיִם, תשוקה וגעגוע למצב שונה וְדַאֲבוֹן, צער נָפֶשׁ.
פסוק סו:וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים, תלויים לְךָ מִנֶּגֶד. תרגיש ערעור עמוק, כאילו חייך תלויים בדבר העלול להתמוטט בכל רגע. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ.
פסוק סז:בַּבֹּקֶר תֹּאמַר: "מִי יִתֵּן, הלוואי שיגיע כבר עֶרֶב", כי היום קשה מדי. וּבָעֶרֶב תֹּאמַר: "מִי יִתֵּן בֹּקֶר", מִפני פַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
פסוק סח:וֶהֱשִׁיבְךָ ה' למִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ: "לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ". וְהִתְמַכַּרְתֶּם, אפילו כשתנסו למכור את עצמכם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת כדי לשמור על חייכם – וְאֵין קֹנֶה, איש לא ירצה לקנותכם. כל ערככם יאבד. ייתכן שזוהי הקללה החריפה ביותר.
פסוק סט:אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב.
