פסוק ב:וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ. בְּעִנְיַן הֱיוֹתָם עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, נֶאֱמַר ״וּנְתָנְךָ ה׳״, תָּלָה הַדָּבָר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבִמְצִיאַת שְׁאָר הַבְּרָכוֹת נֶאֱמַר: ״וּבָאוּ״, מֵעַצְמָם מַשְׁמָע, וּמִי יִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם שֶׁאָמַר ״וְהִשִּׂיגֻךָ״? הַבֵּאוּר הוּא, שֶׁכָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַשְּׂרָרָה, הִיא בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְהַבּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה, הַשְּׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו (תנחומא ויקרא ג). וְהַשְּׂרָרָה מָקוֹר לְכָל הַבְּרָכוֹת, כִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר: ״וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן״ וְגוֹ׳, כִּי זֶהוּ הַשְּׂרָרָה אֲשֶׁר לֹא יֵאוֹת לְךָ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ וּלְהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֶיהָ, וּמִכָּל מָקוֹם יִתֵּן ה׳ אוֹתָהּ לְךָ. וּמֵאָז וָהָלְאָה תִּהְיֶה הַשְּׂרָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ וְתַשִּׂיגֶךָ, וְאַגַּב הַשְּׂרָרָה יָבוֹאוּ מֵעַצְמָם כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, כִּי הוֹלְכִים לְרֶגֶל הַשְּׂרָרָה הָרוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ, כָּךְ כָּל הַבְּרָכוֹת יִרְדְּפוּ אַחֲרֶיךָ מִבְּלִי שֶׁתַּחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם, וְהִשִּׂיגֻךָ אַגַּב הַשְּׂרָרָה, כִּי תִּקְנֶה עַל יָדָהּ כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, כִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ.
פסוק ד:בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וְגוֹ׳. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ״, וּבַקְּלָלוֹת שִׁנָּה הַסֵּדֶר, שֶׁהִזְכִּיר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ קֹדֶם פְּרִי בִטְנְךָ. לְפִי שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁלְּעוֹלָם יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס נִסְתָּר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיַּעֲשֶׂה נֵס נִגְלֶה. וּבִרְכַּת פְּרִי הַבֶּטֶן וּפְרִי הָאֲדָמָה הַכֹּל נֵס נִסְתָּר, אַף אִם יִרְבּוּ יוֹתֵר מִן הַנָּהוּג אֵין זֶה חוּץ לַטֶּבַע. אֲבָל טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ שֶׁהֵם פֵּרוֹת תְּלוּשִׁים אֲשֶׁר הוּנְחוּ כְּבָר בַּכְּלִי, אִם יִרְבּוּ, זֶה נֵס נִגְלֶה, בֵּין אִם יָנִיחַ שְׁנַיִם וְיִמְצָא שְׁלֹשָׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א׳ יז יד): ״כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה״ וְגוֹ׳, בֵּין אִם יֹאכַל קִמְעָא וְיִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, הַכֹּל נֵס נִגְלֶה. עַל כֵּן אָמַר בַּבְּרָכוֹת: לֹא זוֹ נֵס נִסְתָּר שֶׁיַּעֲשֶׂה לְךָ, אֶלָּא אֲפִלּוּ נֵס נִגְלֶה יַעֲשֶׂה לְךָ. וּבַקְּלָלוֹת הוּא לְהֵפֶךְ: לֹא זוֹ אַף זוֹ.
פסוק ד:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר מִיָּד אַחַר ״בָּרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתְךָ״, ״יִתֵּן ה׳ אֶת אֹיְבֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ״, וּבַקְּלָלוֹת לֹא הִזְכִּיר מִיָּד שֶׁיִּהְיוּ מְנֻצָּחִים, כִּי אִם אַחַר כַּמָּה פְּסוּקִים, לְפִי שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁמִּיָּד כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ הָאוֹיְבִים שֶׁכָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַהִיא מֻצְלָחִים וּבְרוּכִים הֵם בְּבוֹאָם וּבְצֵאתָם, אָז יִתְקַנְּאוּ הָאֻמּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְיֵצְאוּ מִבֵּיתָם לִלְחֹם עִם יִשְׂרָאֵל לְגָרְשָׁם מִן הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַהִיא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ״ וְגוֹ׳, מַשְׁמָע שֶׁהָאֻמּוֹת יָבֹאוּ עַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בַּקְּלָלוֹת נֶאֱמַר: ״בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו״, מַשְׁמָע אַדְּרַבָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵצְאוּ מֵאַרְצָם לִלְחֹם עִם הָאֻמּוֹת. וְזֶה לְפִי שֶׁבַּקְּלָלוֹת הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר רָאוּ מַכּוֹת הָאָרֶץ וְאֶת תַּחֲלוּאֶיהָ, מִסְּתָמָא לֹא יְבַקְשׁוּ הָאֶרֶץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא יִרְאוּ בָּהּ שׁוּם הַצְלָחָה. לָכֵן לֹא נֶאֱמַר אַחַר ״אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתְךָ״, ״יִתֶּנְךָ ה׳ נִגָּף לִפְנֵי אוֹיְבֶיךָ״, בְּאוֹיְבִים שֶׁיָּבֹאוּ עָלֶיךָ, כִּי וַדַּאי לֹא יָבֹאוּ, אֶלָּא אַתָּה תֵּצֵא מֵאַרְצְךָ אֲלֵיהֶם, כִּי תִּרְאֶה שֶׁאַרְצָם טוֹבָה מֵאַרְצְךָ. אֲבָל לֹא לְאַלְתַּר, כִּי אִם אַחַר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ כָּל הַיִּעוּדִים הָרָעִים שֶׁהִזְכִּיר, מִן ״יְשַׁלַּח ה׳ בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה״ עַד ״יִתֵּן ה׳ מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר וְגוֹ׳, וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל״. עַל רֹאשְׁךָ וְתַחְתֶּיךָ לָמָּה לִי? וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם עַל רֹאשְׁךָ וְהָאָרֶץ תַּחְתֶּיךָ? אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר: אוֹתוֹ חֵלֶק דַּוְקָא שֶׁעַל רֹאשְׁךָ וְתַחְתֶּיךָ יִהְיוּ מְקֻלְקָלִים, אֲבָל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁמִּמַּעַל וּמִתַּחַת שֶׁל אַרְצוֹת שְׁאָר הָעַמִּים, לֹא יִהְיוּ מְקֻלְקָלִין. וְדַוְקָא מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר, לֹא מְטַר אַרְצוֹת שְׁאָר הָאֻמּוֹת. וְעַל כֵּן יַשִּׁיאֲךָ לִבְּךָ לָצֵאת מִבֵּיתְךָ אֶל אַרְצוֹת שְׁאָר הָאֻמּוֹת הַטּוֹבִים מֵאַרְצְךָ, אוּלַי תּוּכַל לְגָרְשָׁם לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָם. עַל כֵּן אָמַר: ״יִתֶּנְךָ ה׳ נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו״. וְזֶה טַעַם יָקָר.
פסוק ח:יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב כח): ״וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ״, כְּשֶׁהַצַּדִּיק גּוֹזֵר גְּזֵרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְכִּים עַל יָדוֹ, כְּמוֹ ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״ (יהושע י יב), וּכְמוֹ אֵלִיָּהוּ שֶׁאָמַר: ״כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה״ (מלכים א׳ יז יד), וּבַגְּמָרָא (תענית כה.) בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אִיכוּ נִימְטוּ כְּשׁוּרַיִךְ, וְכָאֵלֶּה רַבִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה״, כְּשֶׁאַתָּה מְצַוֶּה עַל הַבְּרָכָה אָז יְצַוֶּה ה׳ אִתְּךָ וְיַסְכִּים עַל הַבְּרָכָה וְעַל הַצִּוּוּי שֶׁלְּךָ.
פסוק ח:וּמִדְּקָאָמַר ״בַּאֲסָמֶיךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמִּלֵּי מִלֵּי קָתָנֵי, וְכָל אַחַת בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְאוּלַי הֵמָּה כְּנֶגֶד מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי ו כב): ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ״, בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ״, בַּקֶּבֶר, ״וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ״, לָעוֹלָם הַבָּא (אבות ו ט). וּכְשֶׁאָמַר ״הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ״, רָמַז לְעוֹלָם הַבָּא הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, כִּי אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד וְהַמָּנוּי כִּי אִם בַּסָּמוּי מִן הָעַיִן (ב״מ מב.), רָמְזוּ בָּזֶה שֶׁאֵין הַצְלָחַת עוֹלָם הַזֶּה תַּכְלִית הַבְּרָכָה, לְפִי שֶׁכֻּלָּם דָּבָר מָדוּד וּמָנוּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָּה וּגְבוּל וָסוֹף וְאֵינָן נִצְחִיּוֹת, חוּץ מִן שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה, הוּא נִצְחִי וְהוּא עִקָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלג ג): ״כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן״ וְגוֹ׳, הוּא הַטַּל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ הַמֵּתִים, וְהוּא הַיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם שַׁעַר הַשָּׁמַיִם וּמָקוֹם לַעֲלִיַּת הַנְּשָׁמוֹת לְגַן עֵדֶן. וְאָמַר ״כִּי שָׁם צִוָּה ה׳ אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם״, לְפִי שֶׁהַחַיִּים הָהֵם נִצְחִיִּים וְעַד הָעוֹלָם, עַל כֵּן שָׁם עִקַּר הַבְּרָכָה, אֲבָל לֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד וְהַמָּנוּי אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ תִּכְלָה וָקֵץ. וְעַל בְּרָכָה זוֹ אָמַר: ״יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ״ – בָּעוֹלָם הַבָּא הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. וְעַל כֵּן אָמַר: ״אִתְּךָ״, כִּי קִנְיָן זֶה הוּא אִתְּךָ וְדָבוּק בְּךָ, שֶׁהֲרֵי הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ אֵינוֹ חוּץ מִמֶּנּוּ אֶלָּא תָּמִיד הַדָּבָר אִתּוֹ עִמּוֹ, לֹא כֵן שְׂכַר עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִמֶּנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם (בשמונה פרקים) שֶׁקִּנְיַן הַמָּמוֹן חוּץ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ דָּבוּק בּוֹ אֶלָּא הוּא מְשֻׁלָּח מִיָּד לְיָד, כִּי גַּלְגַּל הוּא הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם. וְעָלָיו אָמַר: ״וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ״, שֶׁהוּא שְׂכַר ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
פסוק ח:וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר הַגְּבוּל הָאֶמְצָעִי, אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ, וְהוּא ״בְּשָׁכְבְּךָ״ בַּקֶּבֶר בָּאָרֶץ, שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם צַעַר חִבּוּט הַקֶּבֶר וְגִלְגּוּל מְחִילוֹת, וְחָיִין תְּחִלָּה, וְעַל זֶה אָמַר: ״וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ״, בִּזְמַן שְׁכִיבָתְךָ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ, כִּי דַּוְקָא מֵתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגָּלִים בָּזֶה. וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר זְמַן הַשְּׁכִיבָה בָּאָרֶץ הִזְכִּיר זְמַן הַקִּימָה, וְאָמַר: ״יְקִימְךָ ה׳ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ״, וְקִימָה זוֹ הִיא כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא טז): ״הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם״, הַיְנוּ הַקִּימָה שֶׁלֶּעָתִיד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כו יט): ״יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר״ וְגוֹ׳.
פסוק ח:וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, שֶׁרָאוּי לְסַדֵּר שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים אֵלּוּ כְּסֵדֶר הֲוָיָתָן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּפָּסוּק ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ״, אֲזַי נוּכַל לוֹמַר שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר ״יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ״ מְדַבֵּר בִּשְׂכַר עוֹלָם הַזֶּה כִּפְשׁוּטוֹ, ״וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ״ הַיְנוּ בְּשָׁכְבְּךָ בַּקֶּבֶר, ״יְקִימְךָ ה׳ לוֹ״ הַיְנוּ בִּזְמַן הַקִּימָה לָעוֹלָם הַבָּא.
פסוק ח:דָּבָר אַחֵר, ״בַּאֲסָמֶיךָ״ הַיְנוּ אוֹצְרוֹת תְּבוּאָה, וּלְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הָאוֹצָרוֹת לְהִתְקַיֵּם עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן מִן הַקַּרְקַע שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ״ (בראשית מא מח), עַל כֵּן אָמַר כָּאן: ״וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ״, עַל יְדֵי שֶׁתִּתֵּן מִן הָאָרֶץ לְתוֹךְ הָאוֹצָר יִתְקַיֵּם.
פסוק ח:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר, ״יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב״, הַיְינוּ אוֹתוֹ אוֹצָר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בַּשָּׁמַיִם מִיִּרְאַת ה׳ אֲשֶׁר בְּךָ, כִּי הִיא אוֹצָרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה לג ו): ״יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי (שמות יט ה), שֶׁכָּל מֶלֶךְ עוֹשֶׂה אוֹצָר וּסְגֻלָּה מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בְּיָדוֹ בְּכָל עֵת, כְּמוֹ אַבְנֵי יְקָר, וְכֵן הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם (ברכות לג:). עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹצָר מִיִּרְאַת ה׳ אֲשֶׁר בְּךָ. וְשֶׁמָּא תִּטְעֶה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה צֹרֶךְ בְּאוֹצָר זֶה, עַל כֵּן אָמַר: ״יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב״, אֵין לוֹ יִתְבָּרַךְ שׁוּם צֹרֶךְ בְּאוֹתוֹ אוֹצָר כִּי אִם לְךָ הוּא שָׁמוּר, לָתֵת לְךָ מִשָּׁם כָּל צָרְכְּךָ וּלְפַרְנֶסְךָ מִשָּׁם. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסֵר מַפְתֵּחַ שֶׁל אוֹצָר זֶה אֶל הַשָּׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ מַחֲזִיקוֹ בְּיָדוֹ, כִּי הָאוֹצָר הַלָּזֶה חָבִיב עָלָיו מְאֹד. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (ב.): שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת לֹא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ, שֶׁל חַיָּה, וְשֶׁל גְּשָׁמִים, וְשֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. בִּשְׁלָמָא חַיָּה וּתְחִיָּה שַׁפִּיר, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְקוֹר חַיִּים לְכָל הַנּוֹלָדִים וְלִזְמַן הַתְּחִיָּה, אֲבָל גְּשָׁמִים מַה נִּשְׁתַּנּוּ מִשְּׁאָר דְּבָרִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁמְּקוֹרָהּ מִן אוֹתוֹ אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת ה׳, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: ״יִפְתַּח לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ״, כִּי הַמָּטָר מֻנָּח בְּאוֹתוֹ חֶדֶר אֲשֶׁר שָׁם אוֹצָרוֹ שֶׁל ה׳.
פסוק טו:וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע וְגוֹ׳. כָּל הַקְּלָלוֹת הַלָּלוּ נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְאוֹתָן שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי נֶאֶמְרוּ כֻּלָּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים: ״וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ וְגוֹ׳, כִּי גַּם בְּאֵלּוּ יֵשׁ הַרְבֵּה מַכּוֹת אֶל הַכְּלָל, כְּמוֹ: ״וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת״, וְכֵן: ״יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ״ וְגוֹ׳, וְהַרְבֵּה זוּלָתָם, וּמַאי טַעְמָא הָיוּ אוֹתָן שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע וְאֵלּוּ כְּפוּלוֹת בְּמִסְפַּר תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה, הֲלֹא דָבָר הוּא.
פסוק טו:וְהַטַּעַם אֶל זֶה הוּא, לְפִי שֶׁאוֹתָן שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים נֶאֶמְרוּ קֹדֶם הָעַרְבוּת אֲשֶׁר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבוּעַת הַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל, וְעַל כֵּן בָּאוּ בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, לְפִי שֶׁחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם וְכֻלָּם נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אֶחָד (נדרים לח), מִזֶּה אַתָּה לָמֵד שֶׁהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי לַמִּין הָאֱנוֹשִׁי לְהִכָּנֵס תּוֹךְ חֶדֶר הֵיכַל הַחָכְמָה וְהַבִּינָה עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים הַפְּתוּחִים לְפָנָיו, וְהֵם שַׁעֲרֵי צֶדֶק אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ לְהָבִין מִתּוֹכָם בִּינָה וָדַעַת אֶת ה׳. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וְלִבּוֹ טָח מֵהָבִין, וְרָאָה אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה פְּתוּחִים לְפָנָיו, וְהוּא לֹא נִכְנַס בְּשׁוּם אַחַת מֵהֶם, עַל כֵּן יִלְקֶה בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה. וְקֹדֶם הָעַרְבוּת נֶאֱמַר: ״וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, לוֹמַר דַּוְקָא שֶׁאִם כֻּלָּם סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ, אָז הֵם רְאוּיִין לְאוֹתָן מַכּוֹת כּוֹלְלוֹת, אֲבָל הַצַּדִּיק אֲשֶׁר בְּתוֹכָם הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְמַלֵּט. אֲבָל כָּאן אַחַר הָעַרְבוּת, כָּל אֶחָד יִסְבֹּל עֲוֹנוֹ וַעֲוֹן חֲבֵרוֹ. עַל כֵּן בָּאוּ בְּמִסְפַּר תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה כָּפוּל כְּנֶגֶד עֲוֹנוֹ וַעֲוֹן חֲבֵרוֹ. וְנֶאֱמַר: ״וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע״ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְהַמַּכּוֹת כְּלָלִיּוֹת, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד הַחוֹטֵא מְסַבֵּב קְלָלָה אֶל הַכְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כט יז–כא): ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״ וְכוּ׳, וּכְתִיב: ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁרַבִּים יִשְׂאוּ עֲוֹן הַיָּחִיד, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל עָכָן (יהושע ז). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״אִם לֹא תִשְׁמַע״, שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע גּוֹרֵם מַכּוֹת לָרַבִּים, וְהֵם הַמַּכּוֹת הַכְּלָלִיּוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה.
פסוק טו:דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא נָתַן ה׳ לָכֶם לֵב לָדַעַת וְגוֹ׳ עַד הַיּוֹם הַזֶּה״, וּכְתִיב (משלי ב ג–ד): ״כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ, אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה״, וְדָרְשׁוּ בָזֶה מ״ט מוֹנִים שְׁנֵי פְּעָמִים, דְּהַיְינוּ אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע פָּנִים טָמֵא (כמנין ודגלו – ירושלמי סנהדרין פרק ד׳ הל׳ ב), וְלֹא יָכוֹל הָאָדָם לָבֹא לִידֵי חֲקִירָה זוֹ כִּי אִם מִתּוֹךְ בִּינַת הַלֵּב הַמַּשְׂכִּיל בְּאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה, שֶׁהֲרֵי הִקְדִּים לוֹמַר ״כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא״, כִּי הַבִּינָה כֶּפֶל מִן הַחָכְמָה, כִּי הַנָּבוֹן מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לֵב לָדַעַת, דְּהַיְינוּ הַבִּינָה, עַד הַיּוֹם, לְפִיכָךְ דַּוְקָא בַּיּוֹם הַזֶּה נִתְיַעֲדוּ תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה קְלָלוֹת עַל שֶׁלֹּא דָּרְשׁוּ הַתּוֹרָה בִּשְׁנֵי פְעָמִים אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, אֲבָל אוֹתָן שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים נֶאֶמְרוּ קֹדֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי בִּינָה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, דְּהַיְינוּ אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע מִתּוֹךְ אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, עַל כֵּן לֹא בָאוּ כִּי אִם בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע, כִּי הָיָה לָהֶם לְהָבִין לְפָחוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת הַבָּאִים בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע לְכָל הַפָּחוֹת.
פסוק נד:הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד וְגוֹ׳. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״הָאִישׁ הָרַךְ וְהֶעָנֹג בְּךָ״, וְלָמָּה אָמַר ״בְּךָ״ אַחַר ״הָרַךְ״ וּ״מְאֹד״ אַחַר ״וְהֶעָנֹג״, וְגַבֵּי הָאִשָּׁה אָמַר ״וְהָעֲנֻגָּה״ וְלֹא אָמַר ״מְאֹד״. וְעוֹד, שֶׁלֹּא אָמַר ״הָאִשָּׁה הָרַכָּה בְּךָ״ וְאָמַר סְתָם ״הָרַכָּה בְּךָ״, וְאֵצֶל הָאִישׁ אָמַר ״תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ״, אֲבָל גַּבֵּי הָאִשָּׁה אָמַר ״תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ״ וְלֹא הִזְכִּיר אָחִיהָ. וְגַבֵּי הָאִשָּׁה אָמַר: ״כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר״, וְאֵצֶל הָאִישׁ לֹא הִזְכִּיר זֶה. וְעוֹד קָשֶׁה, מַה עִנְיַן ״תֵּרַע עֵינוֹ״ אוֹ ״עֵינָהּ״ אֶל הָרַכּוּת וְהָעֹנֶג, וְכִי מִלְּתָא דִּפְסִיקָא שֶׁכָּל מְפֻנָּק הוּא טוֹב עַיִן?
פסוק נד:וְהַבֵּאוּר הוּא, הָרַכּוּת שֶׁהִזְכִּיר אֵינוֹ רַכּוּת שֶׁל עֹנֶג אֶלָּא רַכּוּת הַלֵּב, כִּי מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן בְּטֶבַע יֵשׁ לוֹ לֵב רַךְ וְלֹא יְאַמֵּץ לְבָבוֹ. עַל כֵּן אָמַר שֶׁהָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ בְּכָל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ לָרְחוֹקִים, הָיָה טוֹב עַיִן וְלִבּוֹ רַךְ לְרַחֵם אֲפִלּוּ ״בְּךָ״, בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו תֵּרַע עֵינוֹ אֲפִלּוּ בְּאָחִיו וְגוֹ׳, וְכֵן הֶעָנֹג מְאֹד שֶׁלֹּא הָיָה אוֹכֵל כִּי אִם לְמַעֲדַנִּים, עַכְשָׁיו יֹאכַל בְּשַׂר בָּנָיו. אֲבָל מִלַּת ״בְּךָ״ לֹא יִצְדַּק עַל זֶה הָאֹפֶן אַחַר ״וְהֶעָנֹג״. וּלְפִי שֶׁכָּל אִישׁ בְּטֶבַע אֵינוֹ בַּעַל תַּעֲנוּג כְּמוֹ הָאִשָּׁה, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהוֹסִיף לְשׁוֹן ״מְאֹד״ אַחַר ״וְהֶעָנֹג״, לוֹמַר דַּוְקָא שֶׁהֶעָנֹג מְאֹד אֲשֶׁר יָצָא מִגֶּדֶר שְׁאָר אֲנָשִׁים, אֶצְלוֹ הַדָּבָר חִדּוּשׁ שֶׁהֶעָנֹג מְאֹד יֹאכַל מִבְּשַׂר בָּנָיו, אֲבָל סְתָם עָנֹג אֵין הַדָּבָר חִדּוּשׁ אֶצְלוֹ שֶׁיֹּאכַל מִבְּשַׂר בָּנָיו, כִּי הָאִישׁ קָשֶׁה בְּטֶבַע, אֲבָל אֵצֶל הָאִשָּׁה הַדָּבָר חִדּוּשׁ אֲפִלּוּ בִּסְתָם עֲנֻגָּה בְּלֹא מְאֹד, שֶׁתֹּאכַל דָּבָר מָאוּס כָּזֶה, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה בְּלָאו הָכֵי רַכָּה בְּטֶבַע רַכּוּת שֶׁל תַּעֲנוּג, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ: ״מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ״, דְּהַיְנוּ רַכּוּת שֶׁל תַּעֲנוּג. אֲבָל מַה שֶּׁכָּתוּב ״הָרַכָּה בְךָ״, הַיְנוּ רַכּוּת שֶׁל עַיִן טוֹבָה כָּאָמוּר. וּלְפִי שֶׁסְּתָם נָשִׁים צָרֵי עַיִן בָּאוֹרְחִים, וְזוֹ יָצְתָה מִגֶּדֶר סְתָם נָשִׁים וְהִיא רַחֲמָנִית, וְדוֹמָה כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשָּׁה אֶלָּא דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים לָהּ, לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״הָאִשָּׁה הָרַכָּה״. וּלְפִי שֶׁהָאִישׁ יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לִתֵּן מִשֶּׁלּוֹ לְאָחִיו וְלֹא יִתֵּן, עַל כֵּן אָמַר ״תֵּרַע עֵינוֹ בְּאָחִיו״, אֲבָל הָאִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ רַשָּׁאָה לִתֵּן לְאָחִיהָ כְּלוּם, עַל כֵּן לֹא אָמַר ״תֵּרַע עֵינָהּ בְּאָחִיהָ״. וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר ״תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ״, אֵיךְ לֹא תִּתֵּן לְאִישָׁהּ, הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלּוֹ וְאֵיךְ לֹא תִּתֵּן לוֹ? עַל זֶה אָמַר: ״כִּי תֹאכְלֵם בַּסָּתֶר״, שֶׁתַּסְתִּיר מִן בַּעְלָהּ הָאֲכִילָה, אֲבָל הַנְּתִינָה לְאָחִיהָ הִיא מְפַחֶדֶת פֶּן יִתְגַּלֶּה הַדָּבָר, וְאוּלַי אָחִיהָ עַצְמוֹ יְגַלֶּה אַחַר כָּךְ, כִּי אֵין דָּבָר נִסְתָּר עַל יְדֵי אַחֵר.
פסוק נח:אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְגוֹ׳. לֹא נִיחָא לְמָרַיְהוּ דְּתֵימָא הָכֵי, שֶׁאִם לֹא תַּעֲשֶׂה אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא חִסֵּר מֵהֶם כִּי אִם אַחַת, אָז ״וְהִפְלָא ה׳ מַכּוֹתְךָ״, וְזֶה גְזֵרָה שֶׁאֵין הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ, וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא״, לָמָּה הִזְכִּיר תְּאָרִים אֵלּוּ כָּאן יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת? וְעוֹד קָשֶׁה, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קלח:) דָּרְשׁוּ מִן פָּסוּק ״וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתְךָ״ שֶׁעֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִפְלָא ה׳״ וּכְתִיב לְהַלָּן (ישעיה כט יד): ״לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו״, וְכִי מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְעוֹל שַׁעֲרֵי חָכְמָה מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם?
פסוק נח:אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַנָּבִיא יְשַׁעְיָה מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמְקַיֵּם הַמִּצְוֹת, אַךְ לֹא מִיִּרְאַת ה׳ כִּי אִם מֵחֲמַת אֵיזוֹ תַּכְלִית חִיצוֹנִי הַמַּכְרִיחָם עַל זֶה אוֹ מֵחֲמַת יִרְאַת אֵיזוֹ אָדָם הַמַּכְרִיחָם עַל הָעֲשִׂיָּה שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם. וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵן לְבָבוֹת שֶׁאֵין עֲשִׂיָּתָם לִשְׁמָהּ, וּמַעֲנִישָׁם עַל רוֹעַ מַחְשְׁבוֹתָם. וְהָרוֹאִים אוֹתָם עֲסוּקִים בַּתּוֹרָה וּמִצְוָה יִקְרְאוּ תִּגָּר עַל ה׳. עַל כֵּן אָמְרוּ ז״ל (ברכות סג): אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו כְּנוֹס כוּ׳ – לֹא אָמְרוּ ״דּוֹר שֶׁאֵינָן לוֹמְדִין תּוֹרָה כָּל עִקָּר״, אֶלָּא לוֹמְדִין אֲבָל לֹא לִשְׁמָהּ, וְעַל כֵּן אֵין הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא הַתַּכְלִית הַמְדֻמֶּה חָבִיב עָלָיו, וְהַמֻּכְרָח בַּדָּבָר וַדַּאי אֵין שָׁם חִבָּה, וּבְדוֹר כָּזֶה כְּנוֹס דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ לְלַמֵּד תּוֹרָה וּמוּסָר לְדוֹר תַּהְפֻּכוֹת כָּזֶה אֲשֶׁר כָּל תּוֹרָתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם אֵינָן כִּי אִם מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. גַּם ה׳ יְסַבֵּב סִבּוֹת לְאַבֵּד חָכְמַת חֲכָמָיו מִן דּוֹר כָּזֶה, כִּי אֵין נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בְּתוֹרָה וּמִצְוָה כָּזֶה.
פסוק נח:וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (ישעיה כט יג–יד): ״יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה״, כִּי הֵמָּה נְגוּשִׁים וַאֲנוּסִים בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵינָן עוֹשִׂין מִיִּרְאַת ה׳ כִּי אִם מִיִּרְאַת אֲנָשִׁים הַמַּכְרִיחִים אוֹתָם עַל הָעֲשִׂיָּה, וְנִמְשָׁךְ מִזֶּה שֶׁ״בְּפִיו וּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי״, כִּי הַמַּכְרִיחַ אֵין בְּיָדוֹ לְהַכְרִיחוֹ כִּי אִם עַל דְּבַר שְׂפָתַיִם אֲבָל לֹא עַל כַּוָּנַת הַלֵּב, כִּי מִי יוֹדֵעַ מִסְתּוֹרָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ. ״וַתְּהִי יִרְאָתָם אוֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה״, שֶׁקּוֹרְאִים יִרְאָתִי מַה שֶׁאֵינוֹ כִּי אִם מִצְוַת אֲנָשִׁים, כִּי הוּא מִצְוָה מִן הָאֲנָשִׁים הַמַּכְרִיחִים אוֹתוֹ עַל הָעֲשִׂיָּה וְאֵינוֹ מִצְוַת הַשֵּׁם. ״לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו״, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁחָלִילָה הַחֲכָמִים יִהְיוּ אֲבוּדִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וְאָבְדוּ הַחֲכָמִים״, גַּם אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁהַחָכְמָה תִּהְיֶה אֲבוּדָה מִן הַחֲכָמִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וְאָבְדָה הַחָכְמָה מֵחֲכָמָיו״, אֶלָּא הַפֵּרוּשׁ שֶׁחָכְמָתָם תִּהְיֶה אֲבוּדָה מִן אַנְשֵׁי הַדּוֹר, כִּי יִתֵּן ה׳ בְּלִבָּם שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעוּ בַּחוּץ קוֹלָם וְיַכְנִיסוּ חָכְמָתָם בְּדוֹר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה חָבִיב עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ וְיִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם, מֵאַחַר שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף אִם הָיוּ לוֹמְדִין וְעוֹשִׂין לֹא הָיוּ לוֹמְדִין וְעוֹשִׂין לִשְׁמָהּ, כִּי כָל דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה עַל צַד הַהֶכְרֵחַ אֵין בּוֹ שְׁלֵמוּת, כִּי בְּסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְסוֹרוֹ. עַל כֵּן צִוָּה ה׳ לְפַרְסֵם עֲלֵיהֶם וּלְגַלּוֹת רָעָתָם בַּקָּהָל בְּדוֹר שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּי אִם מֵהֶכְרֵחַ אֵיזוֹ תַּכְלִית מְדֻמָּה, כְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד אֲשֶׁר אֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ זֶה. עַל זֶה אָמַר: ״אִם לֹא תִשְׁמֹר״ וְגוֹ׳, וְהוּא מְדַבֵּר בְּדוֹר הַשּׁוֹמֵר וְלוֹמֵד וְעוֹשֶׂה אַךְ לֹא מִיִּרְאַת ה׳, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְגוֹ׳ לְיִרְאָה אֶת ה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר בֶּאֱמֶת תִּשְׁמֹר כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל לֹא ״לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא״ כִּי אִם מִיִּרְאַת אֲנָשִׁים הַמַּכְרִיחִין אוֹתְךָ, וְאַתָּה מַחֲלִיף וּמֵמִיר יִרְאַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא בְּיִרְאַת אֱנוֹשׁ חָצִיר יִנָּתֵן הָאָחוּז בְּחַבְלֵי בּוּז וָקֶצֶף, כִּי אַתָּה יָרֵא פֶּן לֹא יִישְׁרוּ מַעֲשֶׂיךָ בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים, כְּדֶרֶךְ הַחֲנֵפִים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ הָעוֹשִׂים כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם שֶׁיְּכַבְּדוּם וִיעַשְּׁרוּם, אָז ״וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתְךָ״, זוֹ הַפְלָאַת תּוֹרָה, וְיִגְרוֹם שֶׁאַנְשֵׁי אֱמֶת יֶאֶסְפוּ נֹגַהּ תּוֹרָתָם בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא, וְאַל יְהִי חֶלְקָם עִמָּכֶם, וְאָז יֵדְעוּ כָּל הָעַמִּים כִּי מִשְׁפְּטֵי ה׳ אֱמֶת.
