מדרש תנאים על דברים כ

לא ידוע

🔗 שתף
פסוק א:
כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכת' מדבר:
פסוק א:
כי תצא למלחמה למה נאמר לפי שהוא אומר (ז א) ונשל גוים רבים מפ' לא שמענו שהקב״ה עושה נסים לישראל אלא בשבעה עממים בלבד אבל בשאר כל האומות לא שמענו ת״ל כי תצא למלחמה על איב' כנסים שעשה לך במצרים כך הוא עושה לך בכל זמן:
פסוק א:
על אויביך ר' יאשיה אומר איביך זה הגוי:
פסוק א:
שכן מצינו שהגוים קרויין איבים בכל מקום שנ' כי תצא למלחמה על איביך:
פסוק א:
ר' (נתן) [יונתן] אומר בישראל משומד הכת' מדבר:
פסוק א:
אבא חנין בשם ר' אליעזר בגר שחזר לשאורו הכת' מדבר:
פסוק א:
ר' יצחק אומר בבן ישראל הכת' מדבר ומה ת״ל איביך שאם הכה בנו או שעשה עמו מריבה נמצא אויבו לפי שעה:
פסוק א:
ד״א על איביך כנגד איביך אתה נלחם:
פסוק א:
וראית סוס ור' עם רב ממך מה הן יוצאין עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהן בסוס ורכב:
פסוק א:
מה הן יוצאין עליך בעם רב אף אתה צא עליהן בעם רב:
פסוק א:
סוס ורכב וכי סוס אחד הוא או רכב אחד הוא והלא כבר נאמר (יהוש' יא ו) את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרף באש ומה ת״ל סוס ורכב אלא בזמן שישראל עושין רצונו של הקב״ה אינן לפניהם אלא כסוס אחד ורכב אחד:
פסוק א:
כיוצא בו אתה אומר (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד ורכב אחד הוא והלא כבר נאמר (שם יד ז) ויקח שש מאות רכב בחור אלא בזמן שישראל עושין רצון המקום אינן לפניהן אלא כסוס אחד ורכב אחד אמר ר' שמעון ולא בסוסים בלבד אלא בבני אדם וה״א (שופ' ו טז) והכית את מדין כאיש אחד וכי כאיש אחד עלו והלא הוא אומ' (עיי״ש ו ה) כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם וחנו כדי ארבה לרב ומה ת״ל כאיש אחד אלא כשישראל עוסקין בתורה אין האומות וחיילותם חשובין לפניהם כלום וכן ישעיה אומר (ישע' ס כב) הקטן יהיה לאלף:
פסוק א:
עם רב ממך במנין אבל לא במעשים ובאבות וה״א (ז ז) לא מרבכם מכל העמ' כי מאהבת ה' את' ומשמ' את השבעה:
פסוק א:
לא תירא מהם הרי זו אזהרה:
פסוק א:
לא תירא מהם כשם שנ' במשה (במד' כא לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו וכשם שנ' ביהושע (יהוש' ח א) ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת:
פסוק א:
כי ה' אלה' עמך המ' מא' מצ' מי שהעלך מארץ מצר' הוא עמך בעת צרה וכנסים שעשה לך במצרים הוא עושה לך בכל זמן:
פסוק א:
ד״א המוציאך מא' מצ' לא נאמר אלא המעלך מא' מצרים אמר להן הקב״ה הרבה מעלות עליתי אתכם ולא במצרים בלבד אלא בכל המקומות וה״א (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון ובמדבר הוא אומר (שה״ש ג ו) מי זאת עלה מן המדבר ועכשו אפלו אין בידכם אלא קרית שמע בלבד שאתם מזכירין בה יציאת מצרים כדאי היא שתעמוד לכם בפני איביכם לכך נאמר המעלך מא' מצ':
פסוק ב:
והיה כקרבכם אל המלחמה יכול יום זה שקריבין בו למלחמה כשהוא אומר ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום הרי היום שקרבין בו למלחמה ומה ת״ל והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעין לספר כהן מתנה עליהן כל התנאים האלו:
פסוק ב:
ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה יכול כל כהן שירצה ת״ל ודברו השטרים מה שוטר בממונה אף כהן בממונה:
פסוק ב:
ודבר אליהם בלשון הקדש:
פסוק ג:
אתם קרבים היום למלחמה על איביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנ' (שופ' כא ג) ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו ויישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנ' (דהי״ב כח ח - טו) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשומרון ויאמר להם הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע:
פסוק ג:
ועתה שמעונו והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם:
פסוק ג:
ויקומו ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון:
פסוק ג:
על איביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם:
פסוק ג:
אל ירך לב' מפני צהלות סוסים וצחצוח חרבות:
פסוק ג:
אל תיראו מפני הגפת תריסין והשפעת עקלגסין:
פסוק ג:
אל תחפזו מפני קול הקרנות:
פסוק ג:
ואל תערצו מפני קול הצוחה:
פסוק ד:
כי ה' אלהי' הה' עמ' הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום:
פסוק ד:
פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה בסופו שנפל בחרב והם נפלו עמו:
פסוק ד:
בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה בסופו סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהי' ההלך עמכם להל' אתכם זה מחנה הארון וכל כך למה לפי שהשם וכנויו מונחין בארון:
פסוק ד:
ד״א אל ירך לבב' אל תי' ואל תח' ואל תע' כנגד ארבעה דברים שהמלכות עושה מגיפים מריעים צווחים ורומסים מפני מה טעמו של דבר כי ה' אלה' הה' עמ':
פסוק ד:
להל' לכם עם אי' להוש' אתכם משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות אתה אומר להושיע אתכם משרפים ומעקרבים ומרוחות הרעות או אינו מדבר אלא מאיביכם וכשהוא אומ' להל' לכם עם איבי' הרי איביכם אמורים הא מה ת״ל להוש' את' מנחשים ומעקרבים ומרוחות הרוחות:
פסוק ה:
מי האיש אשר בנה אין לי אלא בונה ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל מי האיש:
פסוק ה:
בית אין לי אלא בית מנ' לרבות בונה בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת״ל אשר בנה:
פסוק ה:
יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה:
פסוק ה:
ולא חנכו פרט לגזלן:
פסוק ה:
ילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:
פסוק ה:
פן ימות במל' אם אינו שומע דברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:
פסוק ה:
ואיש אחר יחנכנו יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי:
פסוק ו:
ומי האיש נטע כרם אין לי אלא נטע ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל ומי האיש:
פסוק ו:
אין לי אלא נוטע מבריך ומרכיב מנ' ת״ל אשר נטע:
פסוק ו:
כרם אין לי אלא כרם מנ' לנוטע חמשה אילני מאכל אפלו מחמשת המינים ת״ל אשר נטע:
פסוק ו:
יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק ת״ל כרם:
פסוק ו:
ולא חללו פרט לגזלן ולשותפין:
פסוק ו:
ילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:
פסוק ו:
פן ימות במ' אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:
פסוק ו:
ואיש אחר יחללנו יכול דודו או בן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה להלן נכרי אף כאן נכרי:
פסוק ו:
ומי האיש אש' ארש אשה אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפלו שומרת יבם ואפלו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו:
פסוק ו:
ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:
פסוק ו:
ילך וישב לבי' כראשון:
פסוק ו:
כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים:
פסוק ח:
ויספו השט' לד' אל העם ואמ' מי האיש הי' ורך הל' כמשמעו:
פסוק ח:
שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה לראות חרב שלופה דברי ר' עקיבה:
פסוק ח:
ר' יוסי הגלילי אומ' הירא ורך הלבב זה שהוא מתירא מן העבירות שבידו לפי כך תלת לו תורה את כל הדברים שיחזור בגללן:
פסוק ח:
מפני מה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהיו ערי ישראל נשמות דברי רבי:
פסוק ח:
רבן יוחנן בן זכאי אומר בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשיהא חוזר יאמרו שמא בית בנה שמא כרם נטע שמא אשה ארש וכולן היו צריכין להביא עדים חוץ מן הירא ורך הלבב שעידיו עמו:
פסוק ח:
ולא ימס את לבב אחיו מגיד שאם לא עשה מלחמה בכל לבו הרי זה כמי ששפך דמי הכל ועליו הוא אומר (יר' מח י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם:
פסוק ט:
והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופק' שרי צב' בר' העם בעקיבו של העם אתה אומר בראש העם בעקב או בראש העם כשמועו וכשהוא אומ' כי ה' אלהיך הה' עמך הרי ארון אמור בראש הא מה אני מקיים בראש העם בעקב מיכן אמ' גמר לומר לפניהם כל עסקי הפרשה היה ממנה עליהם שרי צבאות אחד מעשרה גבורים לפניהם ואחריהם בכיפיס וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה שנ' (ש״א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שם לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע:
פסוק ט:
בד״א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפלו חתן מחדרו וכלה מחופתה:
פסוק י:
כי תקרב אל עיר למה נאמר לפי שהוא אומר כי תצא למלחמה על איביך שומע אני יתחילו וילחם בה ת״ל כי תקרב אל עיר להלחם על' וקראת אל' לשלום מגיד שהוא פותח בה בשלום:
פסוק י:
כי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכת' מדבר:
פסוק י:
אל עיר ולא לכרך ולא לכפר:
פסוק י:
להלחם עליה ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים:
פסוק י:
וקראת אליה לש' גדול הוא השלום שאף במלחמה צריכין שלום שנ' וקראת אליה לשלום וה״א (ב כו) ואשלח מלאכים ממ' קד' דברי שלום לאמר ואומ' (שופ' יא יב) וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר:
פסוק יא:
והיה אם שלום תענך שומע אני בדברים ת״ל ופתחה לך במעשים ולא בדברים:
פסוק יא:
ד״א והיה אם שלום תענך יכול מקצתה ת״ל ופתחה לך כולה לא מקצתה:
פסוק יא:
והיה כל העם הנמ' בה לרבות כנענים שבתוכה:
פסוק יא:
יהיו לך למס ועבד' אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להן עד שיקבלו עליהן זו וזו:
פסוק יב:
ואם לא תש' עמך שומע אני יתחיל וילחם בה ת״ל ועשתה עמ' מל' משתתחיל להלחם בך:
פסוק יב:
וצרת על' הקיפום מארבע רוחותם ר' נתן אומ' נותנין להן דרך אחד שיברחו:
פסוק יב:
ואם לא תש' עמך הכת' מבשרך שהיא עושה עמך מלחמה:
פסוק יב:
וצרת עליה אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים:
פסוק יג:
ונתנה ה' אלה' בידך אם תבעת שלומה ועשית כל האמור בענין ולא קיבלה עליה סוף שהמקום מוסרה בידך:
פסוק יג:
והכית את כל זכו' שומע אני אף הקטנים שבתוכה ת״ל רק הנשים והטף והבהמה [וגו']:
פסוק יד:
טף האמור כאן אלא טף של זכרים:
פסוק יד:
או אינו אלא טף של נקיבות אמרת ומה מדין שהמית את הגדולות החיה את הקטנות כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות הא אינו אומר טף אלא טף של זכרים:
פסוק יד:
כל שללה תבז לך שומע אני יתחיל ויבז ת״ל ואכלת את שלל איביך אשר ה' אלהיך נתן לך משיורישך:
פסוק יד:
ר' שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה החמירה תורה על הגזל שדקדקה עמו על גזילו של גוי שנ' (ויק' כה נ) וחשב עם קנהו בדקדוק:
פסוק יד:
אתה אומ' בדקדוק או אינו אלא בעבד עברי וכשהוא אומר (שם כה נג) (לא תרדה בו בפרך) [לא ירדנו בפרך] הרי עבד עברי אמור הא מה אני מקיים וחשב עם קונהו בדקדוק:
פסוק טו:
כן תעשה לכל הע' הרח' מ' אין לי אלא רחוקות רחוקות מרוחקות מנין ת״ל אשר לא מערי הג' האלה הנה או אפלו הן מערי הגוים האלה ת״ל רק מערי הגוים האלה אש' ה' אלה' נתן לך
פסוק טז:
לא תחיה כל נש' בסייף או יכול אפילו השלימו ת״ל רק:
פסוק יז:
כי החרם תח' מצות עשה:
פסוק יז:
החתי והאמ' הכנע' והפר' הח' והיבו' הגרגשי מנ' ת״ל כאשר צוך ה' אלהיך הרי אתה דן נאמר כאן צווי ונאמר להלן (לא ה) צווי מה צווי שנ' להלן בשבעה עממים הכת' מדבר אף צווי שנ' כאן בשבעה עממים הכת' מדבר:
פסוק יח:
למען אש' לא ילמ' את' לעש' או אפלו השלימו וקבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז ת״ל וחטאתם לה' אלה' הא אם קבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז אין את רשאי להערים עליהן ולשבותן:
פסוק יט:
כי תצור על עיר ימים רבים למה נאמר לפי שהוא אומ' כי תקרב אל עיר להל' על' שומע אני כיון שפתח לה יום אחד בשלום יתחיל וילחם בה ת״ל כי תצ' על עיר ימ' רב' מגיד שהוא תובע שלומה שנים שלשה ימים עד שלא ילחם בה וה״א (ש״ב א א) וישב דוד בצקלג ימים (רבים) [שנים]:
פסוק יט:
להל' על' לתפ' עיר שאתה יודע שאת יכול להלחם עליה לתפשה את רשאי להלחם בה ואם לאו אין את רשאי להלחם בה:
פסוק יט:
ד״א כי תצ' אל עיר במלחמה הרשות הכת' מדבר:
פסוק יט:
אל עיר ולא לכרך ולא לכפר:
פסוק יט:
ימים שנים רבים שלשה מיכן אמרו אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת:
פסוק יט:
להל' על' לתפ' ולא לשבותה:
פסוק יט:
לא תשחית את עצה זה המכסיח:
פסוק יט:
לנד' על' גר' זה הקוצץ:
פסוק יט:
כי ממ' תא' וא' לא תכ' זה העוקר מיכן אמ' העוקר את האילן עובר על שלשה לאוין:
פסוק יט:
לנד' על' גר' מנ' אף למשוך ממנה אמת המים ת״ל לא תש' את עצה לכל דבר:
פסוק יט:
מפני מה טעמו של דבר כי האדם עץ השדה שהרי האדם רואה את הורגו ובורח:
פסוק יט:
ד״א כי ממנו תאכל מצות עשה:
פסוק יט:
ואתו לא תכ' מצות לא תעשה:
פסוק יט:
כי האד' עץ השדה מלמד שחייו של אדם אינן אלא מן האילן:
פסוק יט:
לבוא מפ' במ' הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור קצציהו:
פסוק כ:
רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל:
פסוק כ:
כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת״ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים אילן סרק לאילן מאכל יכול אפלו מעולה בדמים ת״ל רק:
פסוק כ:
אתו תש' וכרת עושה את הימנו תיקין ונדביאות:
פסוק כ:
ובנית מצ' על העיר עושה את לה מיני מטרניאות ומביא את לה מיני בלצטיאות:
פסוק כ:
ובנית מ' בין בחול בין בשבת מה אני מקיים (שמות לא יד) מחל' מות יומת בשאר כל דבר חוץ ממלחמת רשות או אף במלחמת רשות ומה אני מקיים ובנית מצור בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת״ל עד רדתה אפלו בשבת דברי ר' יאשיה:
פסוק כ:
רבי אומר זה אחד מן הדברים שדרש שמאי הזקן אין מפליגין את הספינה בים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים בד״א בדרך רחוקה אבל אם היתה דרך קרובה אפלו בערב שבת מפליגין אותה:
פסוק כ:
אין צרין על עיר תחלה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם היקיפוה ואירעה השבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה:
פסוק כ:
ד״א לא תשחית את עצה לענין צדיקים הוא אומר והרי דברים קל וחומר ומה האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שהן עושין פירות חס עליהן המקום מלהעבירן מן העולם אדם שהוא עושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם:
פסוק כ:
ולענין רשעים מהוא אומ' רק עץ אשר תדע והרי הדברים קל וחומר מה אם האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שאינן עושין פירות לא חס עליהן המקום להעבירן מן העולם אדם שאינו עושה את התורה ולא רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו המקום להעבירו מן העולם:

דברים כ - דִּינֵי מִלְחָמָה, וּבֵינֵיהֶם: היחס לְשִׁבְעָה עַמִּים, עֲצֵי מַאֲכָל בְּעֵת מָצוֹר

א כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗יךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־ה' א-להיך עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ב וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל־הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל־הָעָֽם׃ ג וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃ ד כִּ֚י ה' א-להיכם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃ ה וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃ ו וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃ ז וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃ ח וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃ ט וְהָיָ֛ה כְּכַלֹּ֥ת הַשֹּׁטְרִ֖ים לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֑ם וּפָֽקְד֛וּ שָׂרֵ֥י צְבָא֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃ י כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם׃ יא וְהָיָה֙ אִם־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ׃ יב וְאִם־לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָּ׃ יג וּנְתָנָ֛הּ ה' א-להיך בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃ יד רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן ה' א-להיך לָֽךְ׃ טו כֵּ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ לְכָל־הֶ֣עָרִ֔ים הָרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃ טז רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ ה' א-להיך נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה׃ יז כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּחֲרִימֵ֗ם הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ הַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ ה' א-להיך׃ יח לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לא-להיהם וַחֲטָאתֶ֖ם לה' א-להיכם׃ יט כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃ כ רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק