כי תצא למלחמה וגו'. סמך לראשי אברים לימד שמחוסר ראשי אברי' אינו יוצא למלחמה. כי תצא למלחמה. במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת חובה אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה:סוס ורכב. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אינן נחשבין אלא כסוס אחד כו':על איבך. כנגד אויביך ולא שבט יהודה על שבט אחר שישראל מרחמים זה על זה אבל גוים אינם מרחמים ע״כ הזהר כו':המעלך מארץ מצרים. הוא יענך בעת הזאת ג״כ:והי' כקרבכ' אל המלחמ'. הוא בשע' המלחמ':ונגש הכהן. זה משוח מלחמה:ודבר אל העם. בלשון הקודש נאמר כאן ודבר ונאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול זה קולו של משה אף כהן בלה״ק. ואף שכתוב ונגש הכהן קודם אף עפ״כ היה מאוחר כמאמר הגמרא פעמיים מדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה. בספר. הוא ששמעו דברי המלחמה וחוזרי'. במלחמה מה הוא אומ' אל ירך לבבכם וגו' וכה״א כקרבכ' אל המלחמה וכה״א אתם קרבים היום למלחמה בשעת מלחמ' משמע:ואמר אלהם שמע ישראל. אפי' לא קיימתם אלא ק״ש כו' אין אתם נמסרין בידם. על איביכם. ולא שבט יהודה על שבט שמעון כו':אל ירך לבבכ' אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אל ירך. קודם הליכת דרכם למלחמה. אל תיראו. הוא בשעה שהולכים למלחמה. ואל תחפזו. הוא בתחילת המלחמה. ואל תערצו. הוא באמצע המלחה והוא כנגד ד' דברים שאומות העולם עושין מגיפין ומריעין וצווחין ורומסין מגיפין הוא קודם הליכה ומריעין הוא בשעת הליכה וצווחין הוא בתחילת המלחמ' ורומסין הוא באמצע המלחמה. אל ירך לבבכם. מפני צהלת הסוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו. מפני הגפ' תריסין ושפעת הקלגסין. ואל תחפזו. מקול הקרנות. ואל תערצו. מקול הצווחות:כי ה' אלהיכם וגו'. הם הולכין בנצחונו של בשר ודם ואתם הולכין בנצחונו של מקום:ההלך עמכם. זה הארון וכנגד ד' דברים שהם עושין אמרו כאן ג״כ ד' דברים כנגד אל ירך שהוא בשעה שהם עדיין בביתם כנגד זה אמר כי ה' אלהיכם. וכנגד אל תיראו שהוא בשעת הליכה כנגד זה אמר ההלך עמכם. וכנגד אל תחפזו שהוא בתחילת המלחמה כנגד זה אמר להלחם לכם. וכנגד אל תערצו שהוא באמצע המלחמה כנגד זה אמר להושיע אתכם:ודברו השטרים וגו'. יכול דברי עצמן כשה״א ויספו השטרי' וגו' הרי דברי עצמן אמור הא מה אני מקיים ודברו השטרים שכהן מדבר והשוטר משמיע ומכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. ואמר אלהם הכהן קודם המלחמה. שמע ישראל וגו' בנה לקח ירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל האיש וגו'. בית אין לי אלא בית. בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות מנין ת״ל אשר בנה א״כ מה ת״ל בית לאפוקי בית שער אכסדרה ומרפסת:חדש. זה שאמר ר״י שבנה בית על מכונו (עיין רש״י שם במתניתין) חנכו. פרט לגזלן. פן ימות וגו'. אם אינו שומע לכהן סוף שימות במלחמה:ומי האיש אשר נטע כרם. אין לי אלא נטע. לקח וירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל ומי האיש וגו':כרם. מנין לרבות ה' אילני מאכל ואפי' משאר מינין ת״ל אשר וגו'. יכול שאני מרבה ד' אילני מאכל וה' מיני אילן סרק ת״ל כרם:חללו. פרט לגזלן.אשר ארש אשה וגו'. אחד המארש את הבתולה ואחד המארש את האלמנה. אשר. לרבות שומרת יבם וגם אם מת א' במלחמה אפי' חמשה אחין חוזרים וכו'. ולא לקחה. פרט למחזיר גרושתו משנשאת ואלמנה לכה״ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת וכו':מי האיש הירא ורך הלבב. ר״ע אומ' כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ריה״ג אומ' זה המתירא מעבירות שבידו ולפיכך חסה עליו התורה:ופקדו שרי צבאות בראש העם. מלמד שמעמידין זקופין לפניהם וזקופין מאחוריהם וכשילין של ברזל בידם ורשות לקפח את שוקיו וכו' ת״ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה ד״א שיבנה אדם בית ואח״כ יטע כרם ואח״כ ישא אשה וכן אמר שלמה הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך. אחר ובנית ביתך. הכן בחוץ זה בית. ועתדה וגו' זה כרם. אחר ובנית ביתך זו אשה:כי תקרב אל עיר להלחם וגו'. במלחמת הרשות הכתוב מדבר:וקראת אליה לשלום. שגדול השלום:להלחם עליה. ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים:והיה אם שלום וגו'. יכול אפי' מקנתם ת״ל ופתחה לך. כולה:והיה כל העם הנמצא. לרבות כנענים שבתוכה:יהיו לך למס ועבדוך. ג' דברים צריכין שתשלם עמך. ועבדוך. ומס:ואם לא תשלים. בוודאי תעשה עמך מלחמה:וצרת עליה. אף להרעיבה ולהצמיא' ולהמית' כו':ונתנה ה' אלהיך בידך. אם עשית את האמור בענין בוודאי ה' אלהיך כו':רק הנשים והטף. אף טף של זכרים. כל שללה. יכול יהיה השלל לשמים ת״ל תבז לך. יכול שלא יאכל ת״ל ואכלת:וכל אשר יהיה בעיר. זו מה שבבתים:כל שללה. זו מה שברחובות:שלל איביך. זו מה שבשדה:רק מערי העמים האלה. זו שבעה עממין אף שעדיין לא ירשו:אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה. הם ערים הקרובות וזה שאמר הכתוב אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה וזהו נחלה אחר שירש ערים הקרובות ועליהם אמר הכתוב לא תחיה כל נשמה. אשר לא מערי הגוים. זהו הקרובו' וקודם ירושה מותר ג״כ לחיות נשים וטף ובקרובות קודם ירושה ממועט ממלת רק כו' והטעם שברחוקות מותר להחיות אף אחר ירושה משום שהתור' צוה להרוג כדי שלא ילמדו ממעשיהם כמש״ה למען אשר לא ילמדו וגו' אבל ברחוקות לא שייך הטעם לכך מותר:רק מערי העמים האלה וגו'. פרט אם עשה עמהם שלום מותר:כאשר צוך ה'. לרבות הגרגשי אף שהגרגשי פנה מעצמו הכתו' מיירי מקצת הגרגשי שנשארו שם:ככל תועבת'. פרט אם עשו תשובה מותר. ובגבעוני' שהערימו אותם ואם לא הערימו היו נהרגים אף שעשו שלום משום שהשלום שעשו היה אחר שעמדו במרדם שיהושע היה שולח איגרות מי שישלים יבוא וישלים ומי שרוצה להפנות יפנה ומי שרוצה לעשות מלחמה יעשה:כי תצור אל עיר. ולא כרך ולא כפר:ימים. שנים:רבים. שלשה. מכאן שאין צרין על עיר של נכרים פחות משלשה ימים קודם השבת:לתפשה. ולא להשביתה מניין שלא ימשוך ממנה אמת המים ת״ל לא תשחית וגו':כי האדם עץ השדה. וכי אדם עץ השדה אלא אם ת״ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תשחית ואם לאו וכרת. ולמה נמשלה תורה לעץ מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ד״ת כן הוא. קטנים מחדדין את הגדולים. וכה״א ברזל בברזל יחד והיינו דאמר ר״ח ומתלמידי יותר מכולם ומה אש אינו דולק יחידי. אף ד״ת כן (תעני' ז' ע״א) וכה״א אשר יחדו נמתיק סוד:לא עץ מאכל. מניין לעץ מאכל ת״ל עץ א״כ מה ת״ל לא עץ מאכל להקדים אילן סרק לעץ מאכל יכול אף מעולה בדמים (פי' שאילן סרק מעולה בדמים יותר מאילן מאכל) ת״ל רק:עד רדתה. אפי' בשבת:
