וסמך לכאן כי תצא למלחמה על אויביך. לרמוז שאם יעשו משפט וצדק לבער הרע מקרבם ולהרוג הרוצח ועד השקר. שהשם יתן אויביהם בידם ויעזרם לנצח המלחמות. כמו שעזרם במצרים דכתיב ה' ילחם לכם. ולכן הזכיר בכאן המעלך מארץ מצרים. ולהורות שזאת המלחמה לא היו נוצחים אותה בחיל ובכח. כי אם ברוח ה' ובזכות הצדיקים. לזה אמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כי בזכותו ינצלו אם ישמעו לדבריו. וזהו שאמרו אפילו אין בכם זכות אחר אלא זכות שמע ישראל שהיא ק"ש די. כי אחר שאתם אומרים ה' אלהינו ה' אחד. שבזה אתם מודים שלו היכולת הגמור. לפי שהוא אחד ואין מי שימחה בידו. וא"כ מיד תכירו כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. ולא בחיל ולא בכח ולא בסוס ורכב. ואם תעשו המלחמה כי לה' הישועה. וזהו להושיע אתכם. ואמר אתם קרבים היום למלחמה אל ירך לבבכם. לחזק לבם כי אולי יאמרו ישראל שאויביהם ינצחו המלחמה בהכרח. לפי שיש להם כל הדברים הצריכין למלחמה והוא שאויביהם היו מלומדים במלחמה. ועוד שיש להם סוס ורכב שבהם עושים המלחמה. ועוד שהם רבים כחול אשר על שפת הים. ועוד שהם עצומים וגבורים אוכלי בשר החזיר. והנה ישראל הם משוללים מאלו הד' דברים. כי הם לא נסו ללכת במלחמה. ואין להם סוס ורכב. כי התורה הזהירה המלך ולא ירבה לו סוסים. וכן הם מעטים כאומרו כי אתם המעט מכל העמים. וכן הם חלושים מצד התורה והמצות שמתשת כחה של אדם. ומצד המאכלים הדקים. לפי שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש פרושים מהמאכלות האסורות. מגודלים בנעוריהם בהיכלי המלכים. וכל אלו סבות להיות מנוצחים. ולזה התחילה הפרשה ורמזה אלה הארבעה דברים שהם סבת רכות הלבב. כנגד האחד אמר כי תצא למלחמה על אויביך. שזה רמז שהם אויבים ואכזרים מלומדים במלחמה מגודלים ברציחה והריגה. כנגד הב' אמר וראית סוס ורכב. וכנגד הג' שהיא ריבוי העם אמר עם רב. וכנגד הד' שהיא הגבורה אמר ממך. כמו שאמר במקום אחר להוריש גוים גדולים ועצומים ממך. וזהו עם רב ממך. וכן לשון רב נופל על גדול. כמו על כל רב ביתו. ולפי שכל אלו סבת המורא. אמר לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך ולו הישועה. לפי שהוא מלומד במלחמות ונוצח אותם כאומרו ה' איש מלחמה. ולו סוס ורכב. כאומרו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ולו עם רב וצבא גדול כאומרו רבים אשר אתנו. ולו הגבורה כאומרו האל הגדול הגבור והנורא. וכל אלו הדברים איני צריך להביא ראיה עליהם כי בעיניך ראית אותם במצרים. וזה שאמר המעלך מארץ מצרים. ואמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כדי להוציא מלבם אלו הד' ספיקות. וזה שאמר אתם קרבים היום למלחמה. כי למה הוצרך לומר שהיו קרבים היום למלחמה על אויביכם כי ידוע הוא. אבל רמז להם שסבת מוראם ופחיזותם הוא. לפי שהם קרבים היום מחדש למלחמה ולא נסו ללכת בה. כמו אויביהם שהיו מלומדים במלחמה כל ימיהם. ולזה חזק לבם ואמר אל ירך לבבכם וגו'. ארבעה דברים של חיזוק כנגד הארבעה דברים הנזכרים. וכנגד הראשונה אמר אל ירך לבבכם. לפי שמעולם לא ראיתם כובד מלחמה וקשת דרוכה וחרב שלופה. ואתם כמו העבדים שיש להם רכות הלבב. ולכן אמר אל ירך לבבכם. וכנגד השני אמר אל תיראו. לפי שאין לכם סוס ורכב להלחם. וכנגד הג' אמר אל תחפזו. לפי שאתם המעט מכל העמים. וכנגד הד' אמר ואל תערצו. לפי שאתם חלשים ושבורים והם גבורים. וכמו שאמר ישעיהו ואל מוראו לא תיראו ולא תערצו את ה' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכם והוא מעריצכם. וכן אמר בכאן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם. ולא תיראו מאלו הארבעה דברים. לפי שהוא מלומד במלחמות והוא ילחם לכם. וזהו להלחם לכם עם אויביכם. וכנגד ריבוי העם אמר כי ה' אלהיכם. והוא בעל ההויות והצבאות מעלה ומטה. וכנגד סוס ורכב אמר ההולך עמכם ואינכם צריכים סוס ורכב. וכנגד הד' שהוא הגבורה אמר להושיע אתכם בגבורתו וידו החזקה:
וכל אלו הדברים היה אומר להם הכהן שהוא קדוש ה'. וראוי היה שיאמר להם דברים קדושים שיבטחו בה' אלהיהם. ולא בסוס ורכב ועם רב ועצום. ואע"פ כי סוס מוכן למלחמה. לה' הישועה. ולא בחיל עם רב ולא בכח גבורה ויד חזקה. אבל השוטרים לא היו אומרים להם אלו דברים גופניים מענייני העוה"ז כאומרו גם את העולם נתן בלבם והוא חמדת הבתים והכרמים והנשים. אשר אחר אלו השלשה דברים ימשכו כלל העם. ולזה אמר ודברו השוטרים אל העם. שזה כלל העם הנגררים אחר התאוות. ואלו הדברים היו ראוים שיאמר השוטר ולא הכהן. ולכן לא אמר בכאן שמע ישראל. כמו שאמר למעלה. אלא אל העם ההולכים אחרי הבלי העולם. ולפי שלבם טרוד באלו השלשה דברים. והמלחמה צריכה לב פנוי. לזה היו אומרים מי האיש הירא מי האיש אשר בנה בית חדש ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה ילך וישוב. אחר שהוא טרוד בעסקיו ודואג עליהם. ולבו עצב עליהם כאלו היו קניינים אמיתיים. ולכן ישוב פן ימות. כי כדאי הוא שימות. אחר שלבו הומה אחר הבלי העולם ככלבים עזי נפש אשר לא ידעו שבעה. ואינו זוכר ענייני הנפש:
ואמר ויספו השוטרים לדבר וגו'. לרמוז על מה שאמרו מוסיפי' על דברי כהן. לפי שאלו הדברים לא היו מעין דברי השוטרים. שהיו גופניים מענין הנשים והבתים והכרמים. אבל היו מעין דברי הכהן שהיו דברים נפשיים בבטחון השם כמו שפירשנו. וזהו מי האיש הירא ורך הלבב. כמו שאמרו הירא מעבירות שבידו. ילך וישוב לביתו. רוצה לומר שישוב מהם ושיתחרט מעונותיו. ולא יהיה סבה שרבים יכשלו בעונו. כאומרו וכשלו איש באחיו בעון אחיו. וזהו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. ואם ישוב יבטח בשם ה' וישען באלהיו. וזהו ויספו השוטרים. שהיו מוסיפים על דברי כהן. ומעין דבריו היו מחזיקים לבו בבטחון השם. אבל לא היו אלו הדברים מעין דברי השוטרים שהיו דברים גופניים. וכן היו מעין דברי הכהן. כי כמו שהכהן אמר אל ירך לבבכם אל תיראו. כן אמרו בכאן מי האיש הירא ורך הלבב. ואמר בכאן חמשה דברים כנגד הארבעה דברים שאמר הכהן. וזהו מי האיש הירא לפי שרואה שהם המעט והעמים עם רב. ורך הלבב לפי שאינם מלומדים במלחמה כמו האויבים. ילך וישוב לביתו אחר שאין לו סוס לרכוב עליו. והגוים יש להם סוס ורכב. ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. אחר שאין לו גבורת הלב כמו הגוים שהם גדולים ועצומים. ולרמוז שזאת המלחמה נעשית בכח ה' איש מלחמה ובכח מלאכיו וצבאיו. וזהו ה' איש מלחמה מלאך שלוח למלחמה. כאומרו והאיש גבריאל. וזהו ה' שמו ששמו כשם רבו. אמר בכאן ופקדו שרי צבאות. הם מלאכי צבאות השלוחים לנצח המלחמה. וזהו מצד תפלת הכהן והשוטרים. וזהו ופקדו שרי צבאות בראש העם. כאומרו וה' בראשם:
ואם זאת המלחמה היא מלחמת יצר הרע. כאומרו וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם תמיד הוא יצר הרע. יהיה על אויביך כאומרו אויבי איש אנשי ביתו. ולזה אמר עם רב ממך. לפי שכל הכחות מתחברות אליו ונלוות. אל הילד השני שהוא יצר הרע. שרוצה לתת פירוד ושניות בלב האדם. לכן אמר לא תירא מהם אע"פ שהם רבים. ויש לך מלך זקן וכסיל מלומד מלחמה זה כמה שנים. לפי שה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים. וכמו שבמצרים היו ישראל שטופים בגלולי מצרים והיה מושל עליהם יצר הרע. עד שלזה הוצרך להזהירם שאור לא ימצא בבתיכם. כי זה רמז על יצר הרע כאומרם ומי מעכב ע"י שאור שבעיסה. ועם כל זה השם הצילם מידו. כן יעשו עכשיו. ולכן תמצא שאמר המשורר לא יהיה בך אל זר. שזה רמז על יצה"ר שהוא בתוך לבו של אדם ולא תשתחוה לאל נכר. שזה רמז לסמאל הוא נחש הקדמוני. ויש לך לזכור כי אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים והצלתיך מיד יצה"ר ולכן הרחב פיך ואמלאהו. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. וזכור כי כמו שהצלתיך במצרים מידו כן אעשה עכשיו. ולכן הזכיר בכאן המעלך מארץ מצרים. ואמר ונגש הכהן. לרמוז אל יצר הטוב והשכל המחזיק האדם. ואומר לו שידע להזהר ולהשמר מהצר הצורר ומכחותיו שהם רוצים להלחם בו. וזהו אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. וידעתי שאתם יראים ממנו לפי שאתם מעטים והוא יש לו עם רב. וכן לפי שהוא מלך גדול וקדום מלומד במלחמה. ועוד שהוא מראה עצמו אוהב והוא אויב ושונא. ואיך איפשר להשמר ממנו כאומרו ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ולכן אמר על אויביכם כי אע"פ שנראה אוהב. והוא אויב. ועוד שאינו עושה המלחמה כדרך הלוחמים פנים בפנים אלא בתחבולות ובמרמות ובמארב ובמצודות וחרמים. לכן אמר ארבעה של חזוק כנגד אלו הארבעה דברים. והם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אל ירך לבבכם לפי שאתם מעטים יש לו עם רב. אל תיראו לפי שהוא מלך גדול וזקן וכסיל. אל תחפזו להלחם עמו בפחז ובבהלה אלא בישוב ובמתון. אחר שמראה עצמו אוהב והוא אויב ושונא. ויש לך לחשב ולעיין היאך תנצל ממנו. ואל תערצו מתחבולותיו וערמותיו. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'. ואינכם צריכים עם רב כנגדו. וכנגד השנית שהוא מלך גדול אמר להלחם לכם. כי הוא איש מלחמה מלומד במלחמות. וכנגד השלשה שמראה עצמו אוהב אמר עם אויביכם. כי הוא היודע ועד שהם אויבים ושונאים. וכנגד הרביעי שהיא התחבולות אמר להושיע אתכם מתחבלותיו וערמותיו:
ואלו הארבעה. שלמה ע"ה ספרם בספר קהלת. ואפשר שהיא חכמה גדולה מי שיודע להשמר ממנו. וזהו שאמר גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי. עיר קטנה ואנשים בה מעט. שזה רמז על גוף האדם שנקרא עיר קטנה כמאמרם ז"ל. וכנגד הראשון אמר ואנשים בה מעט. וכנגד השני אמר ובא אליה מלך גדול מלומד במלחמות מזמן רב כמו שקראו במקום אחר מלך זקן וכסיל. וכנגד השלישי אמר וסבב אותה. כי הוא מסבות מתהפך מאוהב לשונא ומשונא לאוהב. וכנגד הרביעי אמר ובנה עליה מצודים גדולים. ברשתות ומכמורות ותחבולות. והחכמה היא שמצא בה איש מסכן וחכם ומילט את העיר בחכמתו. כי על זה אמר ג"כ למעלה טוב ילד מסכן וחכם. וזה דבר גדול החכמה כי ילד קטן נוהג בם ונוצח אותם. וכמו שאמר על סנחריב שהיה מלך גדול ויש לו ריבוי עם וגבורים ויועצים. כמו שאמר רועו עמים וחותו התאזרו וחתו עוצו עצה ותופר דברו דבר. ולא יועיל לו כל זה אלא שיבא ילד קטן שהוא חזקיהו ויבטל עצתו וינצח אותו. כי זה באמת גנות גדולה. וזהו כי ילד יולד לנו ותהי המשרה על שכמו בגבורה ובעצה ובריבוי העם. וזהו ויקרא שמו פלא יועץ וגו'. וכמו שפירשתי בפרשת ויחי יעקב. ולכן אמר בכאן ומצא בה איש מסכן וחכם שהוא ילד. ומלט העיר ממלך הזקן זהו גנות גדולה לו. ואדם לא זכר את האיש המסכן הוא יצר הטוב שהוא ילד. שלא בא לעולם עד שלשה עשרה שנה. והאחר משננער מבטן אמו. ולזה אמרתי טובה חכמה מגבורה. כלומר שזאת החכמה באה מגבורה. אבל חכמת המסכן בלי גבורה היא בזויה ודבריו אינם נשמעים. וזאת הגבורה לא תחשב שהיא בכלי זיין או בקולי קולות. כי אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה. אבל דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. שזהו כנגד הקול והצעקה. וכנגד הכלי זיין אמר טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. כי זה רמז על החוטא שחוטא בסבת יצר הרע. ולפי שהאדם חוטא בסבת יצר הרע במחשבה ובמעשה. אמר ויספו השוטרים לדבר אל העם מי האיש אשר בנה בית וגו'. זה כנגד המעשה שבנה בית בארץ שנער בפועל. ומי האיש אשר נטע כרם. כנגד המחשבה שנטע וחשב אבל לא יצא פרי. ומי האיש אשר ארש אשה כנגד הדבור. לפי שבשעת האירוסין אומרים תהי לי מקודשת. ובכל אלו השלשה אמר ילך וישוב לביתו פן ימות. לרמוז שצריך שישוב בתשובה שלימה ויתחרט ממעשהו וממחשבתו הרעה ומדיבורו קודם שימות בלא תשובה. ולהורות שכל זה רמז על מלחמת יצר הרע. חזר לומר מי האיש הירא ורך הלבב. שפירושו הירא מעבירות שבידו ורוצה להתגבר על יצרו הרע שהוא כלול במלת ירא. כאומרם ז"ל על לוט שהוא יצר הרע הארור והמקולל שאמר בו כי ירא לשבת בצוער. ואמרו ירא עולה כמנין עלוקה כאומרו לעלוקה שתי בנות. שכל יום הולך אחר התאוות ואומר הב הב וכמו שפירשתי במקומו. ולפי שיצר הרע מטעה לאדם. אמר ופקדו שרי צבאות להזהיר לעם:
אחר כך אמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה לתפשה וגו'. לפי הפשט רמז בזה על מעלת השלום שאנו חייבים לבקש השלום. כאומרם ז"ל גדול השלום שהרי אברהם אבינו לא נתבשר אלא על מועצות השלום. דכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום וכו'. ולזה אמר בכאן וקראת אליה לשלום. בענין שידעו האומות מעלת התורה שצותה לפתוח להם לשלום אע"פ שאין חייבים. ואם לא תשלים עמך ולא יכירו מעלת התורה והשלום. ולא די זה אלא שרוצה לעשות מלחמה. וצרת עליה להרעיבה ולהצמיאה. אבל מערי העמים של כנען לא תחיה כל נשמה. לפי שכבר נשלם עון האמורי. ועוד למען אשר לא ילמדו אתכם מתועבותם. לפי שמעשיהם מקולקלים מן הכל. כאומרו וכמעשה ארץ כנען:
ואמר כי תצור אל עיר וגו'. לפי שאמר למעלה וצרת עליה. ואולי יעמדו עליה במצור ובמצוק ימים רבים. לזה אמר לא תשחית את עצה. אחר שבו חיי האדם תלויים. וזהו כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. והטעם כי האדם עץ השדה וממנו מתפרנס ואוכל. וא"א לחיות בלא מזונות. וזהו כי האדם עץ השדה. ואולי הזהיר בכאן שני דברים. האחד שאין רשות לאדם לנדוח עליו גרזן לכרות עליו וענפיו. כי בזה משחית הפרי. ואפילו בזה יש השחתה. וזהו לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אפילו בלא כריתה. והטעם לפי שמהפרי שנמצא בענפים אתה אוכל. וזהו כי ממנו תאכל. והשני שאין ראוי להכרית האילן ולעוקרו מכל וכל. וזהו ואותו לא תכרות. והטעם לזה כי האדם עץ השדה. וכמו שהאדם יש לו נפש מרגשת. כן האילן יש לו נפש צומתת מרגשת. וכבר אמרו רז"ל כי האילן כשכורתים אותו נשמע קולו מסוף העולם ועד סופו. וא"כ אחר שהזהרתיך שלא תשחית את עצה. שהם העצים הקטנים והענפים שבאילן לנדוח עליו גרזן. אחר ששם הפרי הראוי לאכילה. כל שכן שאותו לא תכרות מכל וכל. אחר שהאדם עץ השדה. וכמו שהאדם עושה פירות כן האילן עושה פירות. ויש לו נפש צומחת ומרגשת. אבל לא כמו האדם. כי האדם יש לו בחינה להשמר מן המזיקים ולבוא מפניך במצור. אבל העץ אינו כן שאין לו דעת לבוא מפניך במצור. ואחר שזה כן אין ראוי לך להשחיתו ולא להכריתו. אבל העץ שאינו עץ מאכל ואין לו פירות. אותו תשחית וכרת כדי ליהנות ממנו לבנות מצור על העיר. ולכן סמך לכאן כי ימצא חלל באדמה. כי זו אכזריות גדול. וקול הנהרג הולך ג"כ מסוף העולם ועד סופו. ולכן אין להרגו כמו שאין ראוי לכרות האילן. ולפי המדרש בא להזהיר על האדם שיש לו תורה ומצות. והוא עץ מאכל כאומרו עץ חיים היא וגו' אמר ועץ החיים בתוך הגן. כי איש כזה ראוי לנהוג בו כבוד. כאומרו אל תשחיתהו כי ברכה בו. אבל האדם שלא קרא ולא שנה ולא שמש. והוא עץ יבש ואינו עושה פירות. אותו תשחית ואין ראוי לנהוג בו כבוד:
ולפי מה שאמרנו למעלה. כי כשאמר כי תצא למלחמה על אויביך. הוא רמז על מלחמת יצר הרע. יאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה. על האדם שנקרא עיר קטנה. ובכאן נתן סדר על מלחמת יצר הרע. שאין ראוי לעשות מלחמה עצומה עמו ולעוקרו ולהשחיתו מכל וכל. אחר שהוא ראוי לקיום המין. ובסבתו גם את העולם נתן בלבם. שאלמלא כן לא היה אדם מתאוה לבנים ולא לבנות בית וליטע כרם. ולכן אמר וקראת אליה לשלום. כמו שאנו חייבים לתת שלום לשמאל תחלה אחר תפלתינו. בענין שיהיה כבוש יצר הרע תחת יצר הטוב. ולא יהיה גדול הבית. כמו שאמרו על פסוק ויבא הלך לאיש העשיר וכו'. ולכן אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה. שזה רמז לכחותיו יהיו לך למס ועבדוך. אבל אם לא תשלים עמך בהתחלה. לסוף ועשתה עמך מלחמה. ולכן וצרת עליה להרעיבה ולהצמיאה. ונתנה ה' אלהיך בידיך והכית את כל זכורה ולשבר ולהחליש כח הזכר הגובר עליך. אבל הנשים והטף שהם חלשים מצד עצמם. ראוי לך להחיותם ולספק להם מזונות. מעט צרי לשמירת הבריאות ומעט דבש ללקיחת תענוג ואת היותר תחרים. וזהו כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה. לפי שכבר נתגבר ונעשה אדון הבית. ואז אתה צריך להלחם עליו ולכבשו. בענין שיהיה כבוש תחת ידיך. אבל עכ"ז לא תשחית את עצה מכל וכל. כי ממנו תאכל והוא נותן תאות המאכל. וכ"ש שאותו לא תכרות. אחר שממנו קיום העולם. כאומרו מאד זה יצר הרע. ואמר כי האדם עץ השדה. לרמוז שחיי האדם תלויים בפירות ובענייני המאכל. והם סבה להחזיק האדם לעבוד עבודת השם. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא. ואין בו תועלת לקיום האדם אלא לילך אחר התאוות. אותו תשחית וכרת מכל וכל. ובנית מצור על העיר. בתעניות ובמלקיות ובכל מיני סיגופים. עד רדתה. באופן שתהיה כבושה תחת ידיך:
