פסוק ב:ונגש הכהן. זה כהן משוח מלחמה, או אינו אלא כל כהן שירצה, ת"ל ודברו השוטרים, מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה , ואימא כהן גדול, דומיא דשוטר, מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו, ואיזה הוא, זה כהן משוח מלחמה .
(סוטה מ"ב א')
פסוק ב:ונגש הכהן. משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר, שנא' כאן ונגש הכהן ונאמר להלן (פ' יתרו) ומשה נגש אל הערפל, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
פסוק ב:ודבר אל העם. נאמר כאן ודבר ונאמר להלן (פ' יתרו) משה ידבר, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה"ק .
(סוטה מ"ב א')
פסוק ג:שמע ישראל. מאי שנא שמע ישראל , א"ר יוחנן משום רשב"י, אמר להם הקב"ה לישראל, אפי' לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם .
(סוטה מ"ב א')
פסוק ג:על איביכם. על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם .
(שם שם)
פסוק ג:אל ירך וגו'. אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין , אל תחפזו מקול קרנות ואל תערצו מפני קול צווחות .
(שם שם)
פסוק ג:אל ירך וגו'. ת"ר, פעמים מדבר עמם, אחת בספר ואחת במלחמה, בספר מה הוא אומר, שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו, במלחמה מה הוא אומר, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושין, מגיפין ומריעין, צווחין ורומסין .
(שם שם ב')
פסוק ד:כי ה' אלהיכם. הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום .
(סוטה מ"ב א')
פסוק ד:ההלך עמכם. זה מחנה הארון .
(שם שם)
פסוק ה:ודברו השוטרים. יכול דברים של עצמן, כשהוא אומר (פ' ח') ויספו השוטרים הרי דברים של עצמן אמור, הא מה אני מקיים ודברו השוטרים – בדברי משוח מלחמה, הא כיצד, כהן מדבר ושוטר משמיע .
(שם מ"ג א')
פסוק ה:ודברו השטרים. תני חדא, כהן מדבר ושוטר משמיע, ותניא אידך כהן מדבר וכהן משמיע, ועוד תניא, שוטר מדבר ושוטר משמיע, הא כיצד, מן ונגש הכהן עד ודברו השטרים כהן מדבר וכהן משמיע , מן ודברו עד ויספו (פ' ח') כהן מדבר ושוטר משמיע, ומן ויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע .
(שם שם)
פסוק ה:אשר בנה בית. ת"ר, אשר בנה, אין לי אלא אשר בנה, לקח וירש וניתן לו במתנה מניין, ת"ל מי האיש אשר בנה בית – מכל מקום .
(שם שם)
פסוק ה:אשר בנה בית. אין לי אלא בית, מניין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות, ת"ל אשר בנה – מכל מקום, יכול שאני מרבה אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת, ת"ל בית, מה בית הראוי לדירה אף כל הראוי לדירה .
(שם שם)
פסוק ה:בית. בנה בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו חוזר עליה ממערכי המלחמה, מאי טעמא, בית כתיב .
(סוכה ג' ב')
פסוק ה:בית חדש. פרט לשנפל ביתו ובנאו .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"ד)
פסוק ה:ולא חנכו. לא חנך לא כתיב אלא ולא חנכו, פרט לגזלן .
(סוטה מ"ג א')
פסוק ה:ולא חנכו. פרט לבונה בית בחוץ לארץ שאינו חוזר, דכתיב ולא חנכו, את שמצוה לחנכו, יצא זה שאין מצוה לחנכו .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"ד)
פסוק ה:ואיש אחר יחנכנו. יכול אחר בנו או בן דודו, נאמר כאן אחר ונאמר להלן ואיש אחר יקחנה, מה אחר דלהלן נכרי אף אחר שבכאן נכרי [ספרי].
פסוק ו:אשר נטע. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב, והני מילי בהרכבת היתר אבל בהרכבת איסור אינו חוזר .
(סוטה מ"ג א' ב')
פסוק ו:אשר נטע. ת"ר, אשר נטע, אין לי אלא אשר נטע, לקח וירש וניתן לו במתנה מניין, ת"ל ומי האיש אשר נטע .
(שם שם ב')
פסוק ו:כרם. ת"ר, אין לי אלא כרם, מניין לרבות' חמשה מיני מאכל ואפילו משאר מינין, ת"ל אשר נטע , יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק ת"ל כרם .
(שם שם)
פסוק ו:כרם. אמר רב פפא, כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו ממערכי המלחמה, מאי טעמא, כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו .
(שם שם)
פסוק ו:ולא חללו. ולא חלל לא כתיב אלא ולא חללו, פרט למבריך ולמרכיב, והני מילי הרכבת איסור אבל הרכבת היתר חוזר .
(סוטה מ"ג ב')
פסוק ו:ולא חללו. פרט לנוטע כרם בחוץ לארץ שאינו חוזר, דכתיב ולא חללו, את שמצוה לחללו, יצא זה שאין מצוה לחללו .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"ד)
פסוק ז:אשר ארש אשה. ת"ר, אשר בנה בית, אשר נטע כרם, אשר ארש אשה, למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה .
(סוטה מ"ד א')
פסוק ז:אשר ארש אשה. ת"ר, אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפילו שומרת יבם , ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה כולן חוזרין .
(שם שם)
פסוק ז:אשה. תניא, מניין לרבות בחור שנשא אלמנה ואלמן שנשא בתולה, ת"ל אשה מכל מקום .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"ו)
פסוק ז:ולא לקחה. ולא לקח לא כתיב אלא ולא לקחה, פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר .
(סוטה מ"ד א')
פסוק ז:ילך וישב לביתו. במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה .
(סוטה מ"ד ב')
פסוק ז:ואיש אחר יקחנה. מלמד שמיתת הבעל מתיר את האשה לשוק .
(קדושין י"ג ב')
פסוק ח:הירא ורך הלבב. רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב – כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה .
(סוטה מ"ד א')
פסוק ח:הירא ורך הלבב. ממשמע שנאמר הירא מה ת"ל עוד ורך הלבב, לומר לך, שאפילו גבור שבגבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן חוזר, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו .
(תוספתא פ"ז דסוטה)
פסוק ח:ולא ימס. שמע קול קרנות והגפת תריסין וצחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו, חוזר, דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו .
(סוטה מ"ד ב')
פסוק ט:ופקדו וגו'. ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם, מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהם , וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו, לפי שתחלת נפילה ניסה .
(שם שם א')
פסוק ט:בראש העם. אין לי אלא בראש העם, בסוף העם מניין, כדר' מאיר, דר' מאיר קרא לסופיה דחבל – רישא .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"י)
פסוק י:כי תקרב. מלמד שבמלחמת רשות הכתוב מדבר [ספרי].
פסוק י:אל עיר. אל עיר ולא לכרך ולא לכפר .
(שם)
פסוק י:להלחם עליה. להלחם ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה במיתת תחלואים [ספרי].
פסוק יא:אם שלום תענך. יכול אפילו מקצתן, ת"ל ופתחה לך, כולה ולא מקצתה .
(שם)
פסוק יא:כל העם. לרבות כנענים שבתוכה .
(שם)
פסוק יא:למס ועבדוך. אמרו מקבלים עלינו מסים ולא שעבוד, שעבוד ולא מסים, אין שומעין להם עד שיקבלו זו וזו, שנאמר למס ועבדוך .
(שם)
פסוק יג:וצרת עליה. אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה במיתת תחלואים .
(שם)
פסוק טז:לא תחיה. מיתתן במה – בסייף .
(סנהדרין ס"ז א')
פסוק יז:החרם תחרימם. עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת מלחמה אסורה, תני [ובאיזו מלחמה] במלחמת יהושע, דכתיב כי החרם תחרימם .
(ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ו)
פסוק יז:כאשר צוך ה'. לרבות את הגרגשי [ספרי].
פסוק יח:למען אשר וגו'. מלמד שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן .
(סוטה ל"ה ב')
פסוק יט:ימים רבים. ימים שנים רבים שלשה, מכאן אמרו אין צרין על עיירות של עובדי כוכבים פחות מג' ימים קודם השבת [ספרי].
פסוק יט:לתפשה. לתפשה ולא להשביתה [ספרי].
פסוק יט:לא תשחית. אבל בל תשחית דגופא עדיף .
(שבת קכ"ט א')
פסוק יט:לא תשחית. אר"א, שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי עובר משום בל תשחית .
(ב"ק צ"א ב')
פסוק יט:כי ממנו וגו'. כי ממנו תאכל – זו מצות עשה, ואותו לא תכרת – זו מצות ל"ת [ספרי].
פסוק יט:ואותו לא תכרת. הקוצץ אילנות טובות עובר בלאו, ואזהרתיה מהכא, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת .
(מכות כ"ב א')
פסוק יט:כי האדם וגו'. א"ר יוחנן, מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ השדה הוא, אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת, ואם לאו אותו תשחית וכרת .
(תענית ז' א')
פסוק יט:כי האדם עץ השדה. שחייו של אדם מן עץ השדה [ספרי].
פסוק כ:רק עץ וגו'. תניא, רק עץ אשר תדע – זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא – זה אילן סרק, וכי מאחר שסופינו לרבות כל דבר, מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא – להקדים סרק למאכל, יכול אפילו מעולה בדמים, ת"ל רק .
(ב"ק צ"א ב')
פסוק כ:עד רדתה. ת"ר, אין צרין על עיירות של עובדי כוכבים פחות משלשה ימים קודם לשבת , ואם התחילו אין מפסיקין, וכן היה שמאי אומר, עד רדתה – אפילו בשבת .
(שבת י"ט א')