על אויביך יהיו בעיניך כאויבים אל תרח' עליה' כי לא ירחמו עליך. דאל"כ על אויביך למה לי סתם יוצאים במלחמה על אויביה' הם יוצאים ופירוש אל תרחם עליהם לאחר שכבשת אותם ובאו בידך אל תרחם עליהם מלהורגם ואע"ג דכתיב בהדיא כי תקרב אל עיר וגו' ואם לא תשלים עמך וגו' והכית את כל זכורה לפי חרב התם במלחמת העיר קמיירי אבל הכא במלחמת פנים בפנים קמיירי תדע שהרי לא הוזכר פה ענין הנשים והטף אלמא במלחמת פנים בפנים קמיירי שאין שם טף ונשים:
עם רב ממך בעיניך הוא רב אבל בעיני אינו רב. דאם לא כן תחלה פתח בהקטנתם שקרא כל הסוסים והרכבים של אויב בלשון יחיד להורות שכל סוסיהם ורכביהם אינן חשובין אלא כסוס אחד ורכב אחד ואחר זה סיים ברבויים וקראם עם רב אלא עכ"ל דהאי ממך פירושו בעיניך אבל בעיני אינו רב:
כקרבכם אל המלחמה סמוך לצאתכם מן הספר מגבול ארצכם. פירוש אין זה היום יום שקרבו למלחמה אלא יום שיצאו מן הספר שהוא העיר של סוף גבול ארצכם שמשם והלאה נכנסים לגבול האויב כדתניא בספרי יכול זה יום הקרבין בו למלחמה כשהוא אומר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום הרי היום הקרבין בו למלחמה אמור הא מה תלמוד לומר והיה כקרבכם למלחמה כיון שמגיעין לספר הכהן מתנה עליהם כל התנאים הללו ובפ' משוח מלחמה שנינו ת"ר פעמיים היה מדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה בספר מהו אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו במלחמה מהו אומר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם:
ונגש הכהן המשוח לכך והוא הנקרא משוח מלחמה. ופרש"י שנתרבה לכך ובסוטה פ' משוח מלחמה ת"ר ונגש הכהן יכול כל כהן שירצה ת"ל ודברו השוטרים מה שוטרים ממונים אף כהן ממונים ופריך בגמ' ואימא כהן גדול ומשני דומיא דשוטר מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו ופרש"י השופט ממונה על השוטר שהשוטר עשוי לנגוש ולכוף את מי שיצוה השופט לכוף ופריך והא איכא מלך על גבי כ"ג ומשני בעבודתו קאמינא ואימא סגן פי' הוא המדבר דברים הללו דהא ממונה הוא ויש ממונה על גביו ומשני סגן לאו ממונה הוא דתניא א"ר חנניה סגן הכהנים למה סגן ממונה פי' לאי זה דבר הוא ממונה ומובן שאם יארע בו בכ"ג שום פסול נכנס הוא ומשמש תחתיו:
ודבר אל העם בלשון הקדש. בסוטה פרק משוח מלחמה שנינו משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ונגש הכהן זה משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקדש ופריך בגמרא מאי קאמר ומשני ה"ק נאמר כאן ודבר ונאמר להלן משה ידבר מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש:
שמע ישראל אפי' אין בכם אלא זכות ק"ש בלבד כדאים אתם שיסייע אתכם. בסוטה פרק משוח מלחמה דאל"כ שמע ישראל למה לי הרי כבר כתיב לעיל מיניה ונגש הכהן ודבר אל העם ואחר אליהם והיה די לומר אתם קרבים היום למלחמה:
על אויביכם אין אלו אחיכם שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם כו'. וכן שנינו בפ' משוח מלחמה אתם קרבי' היום על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם אלא על על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם ופרש"י ויקומו האנשי' גבי מלחמת פקח בן רמליהו עם אחז בדברי הימי' ששבו מבני יהודה ושם היה נביא עדו שמו והוכיחם לבני ישראל ואמר להם נחמה עליכם אחיכם בני יהודה נתנם יי' בידכם והכיתם בהם לאין מרפא ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים שמעוני והשיבו את השביה לכל כושל לכל הכושלין שבהן שאינן יכולים לילך ברגליהם:
אל ירך לבבכם אל תיראו אל תחפזו ואל תערצו. ד' אזהרות הללו כנגד ד' דברים כו עד ולא חנכו. כל זה כמו ששנו במשנת משוח מלחמה:
ואיש אחר יחנכנו ודבר של עגמת נפש הוא זה. דאם לא כן מאי נפקא מינה אם יחנכנו הוא או אחר:
ויספו השוטרים. למה נאמר כאן ויספו מוסיפין זו על דברי הכהן שהכהן מדבר ומשמיע משמע ישראל עד להושיע אתכם ומי האיש ושני ושלישי כהן מדבר ושוטר משמיע וזו שוטר מדבר ושוטר משמיע. כדתניא בפרק משוח מלחמה ודברו השוטרים יכול דברים של עצמן כשהוא אומר ויספו השוטרים הרי דברים של עצמן אמור הא מה אני מקיים ודברו השוטרי' בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר הא כיצד כהן מדבר ושוטר משמיע תני חדא כהן מדבר ושוטר משמיע ותניא אידך שוטר מדבר ושוטר משמיע אמר אביי מונגש הכהן עד ודברו השוטרים כהן מדבר וכהן משמיע ומודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע:
רבי יוסי הגלילי אומר. הירא מעבירות שבידו ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרי' בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עבירה והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או אשה. פי' ר' יוסי הגלילי סובר דמאחר שאין מיתה בלא עון אין לו לירא שמא ימות אלא כשהוא בעל עבירות ולפיכך פירש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו אבל השאר של בנה בית ונטע כרם וארש אשה לא מפני שיראים שמא ימותו חוזרים שהרי אינם בעלי עבירות מאחר שכל בעלי עבירות נכללים בתוך הירא ורך הלבב אלא שהתורה תלתה לו לכסותו שאילו לא גזרה שיחזור אלא בעלי העבירות לבדם היו הכל יודעים שכל החוזר אינו חוזר אלא מחמת שהוא בעל עבירו' השתא דגזרה גם על אותן השלשה יחשבו שהחוזרים בהם הם מאותן השלשה ופי' ולא ימס את לבב אחיו כלבבו שהשומעים מפני שהוא ירא שמא יהרג לא ידעו שזה מחמת שהוא בעל עבירות ירא שמא עונותינו ילכדונו אבל הם שאינן בעלי עבירות אין להם לחוש שאין מיתה בלא עון אלא יחשבו שהוא כאותן שאינן בעלי עבירות ואפ"ה ירא ויראו גם הם כמותו:
פן ימות במלחמה ישוב פן ימות שאם לא ישמע לדברי כהן כדאי הוא שימות. פירוש אל יקשה בעיניך שאם מה שגזרה התורה לאותן הג' שישובו אינו אלא כדי לכסות את בעלי העבירות החוזרין מהו זה שכתוב באותן הג' פן ימות והלא אינן חוזרין אלא כדי לכסות ולא מפני שלא ימותו שהרי אין מיתה בלא עון תרץ בזה דהאי פן ימות אילך וישוב קאי כלומר שאם לא ישמע אל דברי הכהן שילך וישוב אבל יחשוב ויאמר כיון שאין עבירות בידי איני רוצה לשמוע אל דברי הכהן שאלך ואשוב כדאי הוא החטא הזה שימות בעבורו אע"פ שאין לו עבירה אחרת והשתא אתיא שפיר הא דחזר ופירש קרא דפן ימות הקודם אחר שפירש קרא דהירא ורך הלבב המאוחר ממנו וכן שנו בספרי בכל מקו' מהג' מקומו' שכת' בהן פן ימות במלחמה אם אינו שומע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:
כי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו'. בספרי והרמב"ן ז"ל כתב על זה שהכוונה לר"ז ששנו בלשון הזה שכתב רש"י שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר אין הכוונה בזה אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות אבל קריאת השלום אפי' במלחמ' מצוה היא שחייבה לקרא לשלום אפי' לשבעה עממים שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי ולא היה עובר על עשה ולא תעשה שבפרשת החרם תחרימם ולא תחיה כל נשמה אבל ההפרש שביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה שצוה הכתוב ברחוקות להכות כל זכורה ולהחיות להם הנשים והטף בזכרים ובערי העמי' האלה נוה להחרים גם הנשים והטף וכן ארז"ל במדרש אלה הדברים רבה והוא עוד בתנחומא ובגמרא ירושלמי א"ר שמואל בר נחמני יהושע בן נון קיים הפרשה הזו מה עשה יהושע שלח פרוזדוגמא בכל מקום שהיה הולך לכבוש והיה כותב בה מי שבקש להשלים יבא וישלים ומי שמבקש לילך ילך לו ומי שמבקש לעשות מלחמה יעשה מלחמה הגרגשי פנה והלך לו הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלו' שלשים ואחד מלכים שבאו להלחם עמי הפילם הב"ה וכו' וכך אמר הכתוב בכלם לא היתה עיר אשר השלימה את יהושע בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מיי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים עמם וכן מה שנ' כאן למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם ואמרו בספרי הא אם עשו תשובה אינן נהרגין בשבעת עממין הוא והתשובה הוא שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח לא שיתגיירו להיותם גרי צדק ובמסכת סוטה אמרו שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון וכתבו למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות הא אם עשו תשובה מקבלין אותן ורש"י ז"ל פירש שם להודיע לאומות היושבים חוץ מגבולם של א"י שלא נצטוו להחרימם אלא על אותן שבתוך הגבולים כדי שלא ילמדו אותם מעשי קלקולם אבל אותם היושבים חוצה לה אם חוזרין בתשובה נקבל ושבתוכם אין מקבלין וזה לשון הרב ואינו נכון כי בערי העמים האלה אשר יי' אלהיך נותן לך נחלה בהם אמר למען אשר לא ילמדו אתכם שאם עשו תשובה אינן נהרגין וכן אמר בהם לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם הא אם עזבו את אלהיהם מותרין לישב שם וזה היה הענין שעשה המלך שלמה שכתוב בו וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית יי' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומות ירושלם וגו' כל העם הנותר מן האמרי החתי והפריזי החוי והיבוסי בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד והענין הזה כתורה עשאו כי קבלו עליהם שבע מצות ודבר ברור כי כיון שנתנם שלמה עושי מלאכתו גברה ידו עליהם ויכול היה להחרימם אלא שהיה מותר לקיימם כמו שכתבנו עכ"ד. ונ"ל שאין מכל אלה טענה כלל על דברי הרב כי מה שטען מההיא דא"ר שמואל בר נחמני שלשה פרוזדוגמאות שלח יהושע לארץ עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה לפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה גרגשי פנה והלך לאפריקא גבעונים השלימו שנאמר וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל שלשים וא' מלכים עשו מלחמה ונפלו י"ל היינו קודם שעברו את הירדן כדקאמר עד שלא יכנסו לארץ אבל משנכנסו לא היו יכולין להשלים שאם היו יכולין להשלים לא היו צריכים הגבעונים להערים ולומר מארץ רחוקה באנו כדכתבו התוספות בפרק השולח ומה שטען ממשה שקרא לשלום לסיחון מלך האמורי ולא היה עובר על עשה ועל לא תעשה של החרם תחרימם ולא תחיה כל נשמה גם זו איננה טענה שהרי לא נצטוו ישראל עליהם שיחרימום ושלא יחיו כל נשמה אלא בעת קרבם עליהם למלחמה כדכתיב כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו' לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם אבל סיחון שלא היתה דעתם להלחם עמו עכשיו עד שיכבשו תחלה את הארץ אשר נשבע לאבותיהם וגם לא בקשו מהם עתה אלא לתת להם דרך לעבור בלבד אין בזה קפידה כלל גם מה שטען מהכתוב שאמר לא היתה עיר אשר השלימה את יהושע בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מיי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים עמם אינה טענה כי פירוש וקראת אליה לשלום אינו אלא לענין המס והעבדות בלבד כדכתיב והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך וכן פרש"י למס ועבדוך עד שיקבלו עליהם מס ושעבוד ואלו שבע מצות לא קאמר והמס הוא שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם ובממונם כגון בנין החומות וחוזק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו שנאמר וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית יי' ואת המלוא ואת חומות ירושלם וגו' והעבדות שיקבל עליהם הוא שיהיו נבזים ושפלים למבזה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם אבל לא שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח כי לא הוזכר בענין השלום הזה אלא קבלת המס והעבדות וזה המין מהשלום אינו אלא לרחוקות שאין קפידה בהם אם הם עובדי עבודת כוכבים שהתורה לא הקפידה על עובדי עבודת כוכבי' אלא על אותן שהן בערים הקרובות כדכתיב למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אש' עשו לאלהיה' אבל אותן שהם בערים הרחוקות שאין ללמוד מהם לעשות ככל תועבותם אין להקפיד אלא על קבלת המס והעבדות בלבד ומה שאמ' הכתוב לא היתה עיר אש' השלימה בשלום של קבלת שבע מצות קמיירי שמכללם שלא לעבוד עבודת כוכבים והראיה ע"ז מדכתיב בתריה בלתי החוי יושבי גבעון משמע שבאותו המין מהשלום קמיירי ואותו המין הוא שקבלו עליהם שלא לעבוד עבודת כוכבים כמו שאמרו באו עבדיך לשם ה' אלהיך שזה המין מהשלום נוהג אפילו ליושבי הערים הקרובות כיון דלא שייך ביה אשר לא ילמדו וגו' שכב' בטלו העבודת כוכבים שלהם וזהו שאמרו בסוטה שכתבו את התורה על האבנים בע' לשון וכתבו למטה למען אש' לא ילמדו אתכם לעשות הא אם עשו תשובה מקבלין אותן פירוש תשובה בעבודת כוכבים עליהם שלא יעבדו עבודת כוכבים עוד אבל אם לא עשו תשובה בעבודת כוכבים אלא שקבלו עליהם המס והעבדות בלבד אין מקבלין אותה אלא אם היו מהערים הרחוקות אש' אין ללמוד מהם לעשות כמעשיהם והא דפרש"י בסוטה גבי מלמטה למען אש' לא ילמדו אתכם לעשות להודיע לאומו' היושבים חוץ מגבול ארץ ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא על אותם שבתוך הגבולים כדי שלא ילמדו אותנו מעשי קלקול' אבל אותם היושבים חוצה לה אם חוזרים בתשובה נקבל אותם ושבתוכה אין אנו מקבלים שמחמת יראה עושים ה"פ להודיע לאותן שהם מהז' אומות היושבים חוץ מגבולי ארץ ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא על אותם שהם בתוך גבולי ארץ ישראל שאע"פ שעשו תשובה לבטל העבודת כוכבים אינו אלא מחמת יראה ולפיכך אין לסמוך על תשובתו אבל אותן שמז' אומות היושבים בחוצה לה אם חוזרים בתשובה קבלו עליהם לבטל עבודת כוכבים אנו מקבלים אות' משום דאפי' את"ל דמחמת יראה הם עושים כיון שאינה דרין עמנו אין לנו לחוש שמא ילמדו אותנו אבל שא' האומות שאינם מהז' עממים אפי' לא קבלו עליה' לבטל עבודת כוכבים כיון שקבלו המס והעבדות אנו מקבלים אות' מפני שאינן אדוקין לעבודת כוכבים כל כך כמו הז' עממים ולא בקיאי בטיב עבודת כוכבים וכן מצאתי בהדיא בקצת נוסחאות שכתוב בהן להודיע לז' אומות היושבים חוץ מגבולי ארץ ישראל ומה שטען הרמב"ן על דבריו אלה ואמר ואיננו נכון כי בערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה בהם אמר למען אשר לא ילמדו אתכם שאם עשו תשובה אינם נהרגים אינה טענה כי יפורש הענין על הז' עממים היושבים חוץ מגבולי ארץ ישר' שגם הם בכלל מערי העמים האלה אש' ה' אלהיך נותן לך נחלה הם ועוד שגם אות' היושבים בתוך גבולי הארץ מדינא אם עשו תשובה ראוי לקבלם דהכי משמ' מלמען אש' לא ילמדו אתכם אלא שאנחנו חוששים שמא מחמת יראה עושין מה שאין כן אותן הדרין בחוצה לה שאפי' אם נחוש שמא מחמת יראה הן עושין אין בכך כלום שכיון שאין דרין עמנו אין לחוש לשמא ילמדו אותנו לפיכך אם עשו תשובה אנו מקבלין אותן על פי הדין ומזה הטעם עצמו העלה שלמה כל העם הנותר מן האמרי החתי והפריזי החוי והיבוסי בניהם אשר נותרים אחריהם בארץ אשר לא יוכלו בני ישראל להחרימם למס עובד כי קבלו עליהם שלא לעבוד עבודת כוכבים והם אינם דרים בין בני ישראל עד שילמדום לעשות ככל תועבותם שאע"פ שיש לחוש שמא מחמ' יראה הם עושים שהרי מאח' שנתנם שלמה עושי מלאכתו ברור הוא שגברה ידו עליהם מ"מ כיון שאינן דרין בתוכנו אין לחוש שמא ילמדו אותנו לעשו' כמעשיה' וכב' הארכתי על זה מאד בפרשת פרה אדומה בפסוק אעברה נא בארצך ע"ש:
כל העם הנמצא בה אפי' אתה מוצא מז' עממי שנצטוינו להחרימם אתה רשאי לקיימם. וכן שנינו בספרי כל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה מכאן תשובה לדברי הרמב"ן שפי' שמה ששנו בספרי גבי כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום במלחמת הרשות הכתוב מדבר אין הכונה בזה לומר אלא שהפרש' בסופה תחלק בשני המלחמות אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא שחייבים לקרא לשלום אפי' לז' עממים שאם כדבריו מה צורך לומר כל העם הנמצא בה לרבות אפי' כנעניים שבתוכה רשאין אנחנו לקיימם והלא בקריאת השלום קמיירי שבזה אפי' בעיר שכלה כנעניי' אנו רשאים לקיימם וכל שכן כשיהיו מעורבים עם שאר האומות דבשלמא גבי ושבית שביו שבמלחמה קמיירי אצטריך קרא לרבות כנעניים שבתוכה משום דאי לאו רבוייא הוה אמינא כיון שנמצאו בתוך העיר אשר לא השלימה הרי הכ' נדונים כעיר של כנעניים שלא השלימה שהן בלא תחיה כל נשמה ואי אתה רשאי להחיותן אלא הכא דמיירי בעיר אשר השלימה למה לי רבויא בלא שום רבויא נמי תיפוק לי דלא שייך בהו אזהרת לא תחיה מכיון שהם בעיר שהשלימה אלא עכ"ל דקריאת השלום אינה אלא במלחמת הרשות בלבד ולא במלחמת מצוה וא"ת אכתי למה לי רבוייא דכל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה תפוק לי מרבויא דושבית שביו דתניא בספרי לרבות כנעניים שבתוכה שכיון שלמדנו משם שכשנמצא א' מז' עממים בעיר של שאר האומות שלא השלימה נדונים כמותו להחיות הנשים והטף הה"נ יש ללמוד שכשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימו נדונים כמותו ולהתיות האנשים והנשים והטף י"ל דמצרך צריכי דאי מהתם ה"א דוקא כשנמצאו בעיר של שאר האומות שלא השלימה שבשניהם יחד האנשים בהריגה הקל הכתוב בכנעניים שבתוכה שיהו נשיהם וטפם נצולין מההריגה כשאר האומות מאחר שהאנשים שהם עקר עבודת כוכבים נהרגו כבר אבל כשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימה שבשאר האומות כלן נצולין האנשים והנשים והטף אימא אין הכעניים שבתוכה נדונים כמותה אלא כאילו היו בעירם קמ"ל ואי מהכא ה"א דוקא כשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימה שהם כפופים תחתנו הקל הכתוב גם כנעניים שבתוכה שיחשבו כמותם אבל כשנמצאו בעיר של שאר האומות שלא השלימה שאנשיהם הם בהריגה אימא יהיו כנעניים שבתוכה נדונים בהריגת כל נשמה כאילו היה בעירם קמ"ל:
למס ועבדוך עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד. ובספרי שנו אמרו מקבלין אנו עלינו מסין ולא שעבוד שעבוד ולא מסין אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו וענין המסין והשעבוד מבוארין הן כדלעיל כמו שכתב הרמב"ן ז"ל ומאחר שאין בכללן קבלת ז' מצות ש"מ שיקבלה מסין ושעבוד לחודייהו סגי להשלים עמהם ואלו בז' עממים כתיב למען אשר לא ילמדו אתכם דמשמע שאין מקבלין מהם שלום כל זמן שהם מחזיקים בעבודת כוכבים שלהם הא אם עשו תשובה מקבלין מהם השלום ש"מ דשלום דשאר עממין דכתיב בהו וקראת אליה לשלום הוא קבלת המסין והשעבוד אין אנו מקבלין אותם מז' עממים עד שישובו בתשובה לקבל עליהם ג"כ שלא לעבוד עבודת כוכבים שזה המין מהשלום שם התשובה נופל עליו יותר משם השלום שהשלום אינו נופל אלא בדברים שבין אדם לחבירו כמו קבלת המסי' והשעבוד ושם התשובה נופל בין בני אדם למקום כמו קבלת הז' מצות וכן שנו בספרי למען אשר לא ילמדו אתכם וגו' שאם עושים תשובה אינם נהרגין ולא אמרו שאם עושין שלום אינן נהרגין והביא אותו גם רש"י ז"ל בפסוק אשר לא ילמדו ומכאן תשובה להרמב"ם ולהרמב"ן ז"ל שכתב שקדימת השלום דקרא דוקראה אליה לשלום אפי' במלחמת מצוה הוא מפני שחשבו דשלו' דקרא דלא היתה עיר אשר השלימה ממין השלום דקרא דוקראת אליה לשלום הוא וכבר הוכחנו בראיות גמורות שאין פירוש השלום הזה כפירו' השלום האחר ואם כן אין להביא שום ראיה מקרא דלא היתה עיר אשר השלימה וגו' על שקריאת השלום דוקראת אליה לשלום היא אף לז' עממים כמו שחשבו הם ודברי רש"י הם העיקר בפי' המקרא הזה שאפי' את"ל שפירוש השלימה הוא כפירוש וקראת אליה לשלום אכתי איכא למימר שמפני שא"א להם לישראל להשלים עם השבעה עממים בקבלת המסין והשעבוד אלא כשיקבלו עליהם הז' מצות והם לא רצו לקבלם לפיכך לא רצו ישראל להשלים עמהם אף על פי שקבלו עליהם המסים והשעבוד וזהו אמרו לא היתה עיר אשר השלימה את יהושע מפני שלא נשלמו בם כל תנאי השלום שהיא קבלת השבע מצות שהם בכלל אומרו למען אשר לא ילמדו הא אם עשו מקבלין מכלל שאם היו רוצים לקבל עליהם השבע מצות וקבלת המסין והשעבוד שאז היו משלימים עם יהושע היו מקבלין אותן בלי ספק אבל מיי' היתה זאת למען החרימם:
למען אשר לא ילמדו הא אם עשו תשובה ומתגיירין אתה רשאי לקבלם. האי מתגיירים דהכא לאו גרות ממש קאמר אלא גרות דז' מצות שקבלו עליהם שגם זה גרות מקרי דאי בגרות ממש קאמר בלא דוקיא נמי דהא אם עשו תשובה ומתגיירין אתה רשאי לקבלם שמעינן ליה דהאיך יעלה על הדעת לומ' שאפי' נתגיירו גרו' ממש שהם ישראלי' גמורים שיהיו נהרגים:
ימים שנים רבי' שלשה מכאן אמרו אין צרין על עיירות של כותי פחות מג' ימי' קדם לשבת. בספרי ולא ידעתי שבת מאן דכר שמה ושמא משום דבעו למפחת להו לשלום וצריך שלשה ימי' לקחת הכותי עצה ביניהם כדי להשיב להם ואין זה אלא אסמכתא בעלמא אבל משמעותיה דקרא בסתם שלשה ימים קמיירי ולא בקודם השבת וזהו שכתב רש"י אחר זה ולמד שפותח בשלום שנים או ג' ימי':
ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר. גם זה בספרי ומלתפשה הוא דקא מפיק לה כדתניא התם לתפש' ולא לשובתה ואי במלחמה של מצוה לשובתה הוא ולא לתפשה:
כי האדם. עץ השדה לבא מפניך במצור הרי כי משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העי' למה תשחיתנו. פירוש שמא האדם הוא עץ השדה עד שאתה כורתו כדי שיבריחו השא' מפניך ליכנס בתוך הצו' להתיס' בייסורי הרעב והצמא כאנשי העיר כמו שאתה הורג האדם הנמצא חוץ לעיר כדי שיברחו השאר מפני להכנס בתוך המצור להתיס' ברעב ובצמא אבל לפי זה אין פעם לה"א האדם כי היה לו להיות כי אדם עץ השדה או כי עץ השדה אדם:
עד רדתה לשון רדוי. מגזרת רדה בקרב אויביך ולא מגזרת ירידה על משקל שבתה כי לא יפול על העיר המורה על אנשיה לשון ירידה רק על חומותיה:
