פסוק ב:אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. לפי שחלה שם הטומאה ואתם יורשים אותם וכדי שלא תחול אותה טומאה עליהם, צריכים אתם לאבוד המקום שלא יהא ניכר, אם הוא הר גבוה ישפילו ואם יש אילן יגדעו, כדי לבטל אותו כח הטומאה שהשפיעו שם, וכדי שלא תבא אומה אחר וימצאו מקום לחזור עליה, כי מרוב רשעם כשרואים מקום נאה עושין שם ע"ז כדי שיחשקו בה ולא יבאו לחקור ולדרוש אחריה שאין בה ממש, ומפני המקום חושקים ללכת. שם ואגב עובדים אותה, כן בכל מקום כדי שלא תתרחק ויטרח אחריה ולא יפזר כסף, כי אם יצטרך לפזר ולטרוח יבא לחקור ולדרוש אחריה מחמת הטורח והפיזור אם היא כדאית על הטורח שטרח ועל הפזור שפיזר. והולכים שם בקבוץ כדי שיחשקו זה לזה. אבל אתם לא תעשו כן לה' אלהיכם בכל מקום כי אם אל המקום אשר יבחר ה' ואע"פ שהוא רחוק, ואע"פ שתדרוש עליו לא יהיה עליך לטורח אלא מיד תתאוה ללכת שם ומרוב התאוה לא תמתין עד שתמצא שיירא אלא ובאת שמה לבדך, ולא אמר והלכת אלא ובאת כמי שהולך לביתו שאין הליכתו עליו לטורח, ולזה לא אמר ובאת בה שמיד כשרואה המקום מרחוק הוא רץ במרוצה ליכנס הוא קודם, ולזה אמר ובאת ולא אמר ובאתם כמו שאמר תדרשו, ואמר ז' לשונות, אבד תאבדון את כל המקומות את אלהיהם כאילו אמר ואת אלהיהם ונתצתם את מזבחותם ושברתם את וגו' ואשריהם תשרפון ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם, הרי זה כנגד שבעה עממין, שכל אחד מהם היה לו מין ע"ז ומה שעובד זה לא עובד זה, וכנגד אלו הז' אמר ז' מיני קרבנות שאמר והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבותיכם ובכורות בקרכם וצאנכם:
פסוק ג:עוד אז"ל ונתצתם את מזבחותם, מה חטאו עצים ואבנים אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידם, והלא דברים ק"ו ומה אם עצים ואבנים שאין בהם לא זכות ולא חובה לא טובה ולא רעה אלא על ידי שבאה לאדם תקלה על ידם אמר הקב"ה ונתצתם, אדם שמחטיא את חבירו ומטהו מדרך חיים לדרך המות אחת כמה וכמה, וכן למה אמרה תורה להחריב כל המקומות ולאבד כל האילנות מפני שמזכירין גנותו של אדם והלא דברים ק"ו ומה וכו', אם כן חס הקב"ה על כבודן של רשעים ק"ו על כבודן של צדיקים על אחת כמה וכמה ע"כ:
פסוק ז:ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. יאמר אע"פ שמחמת האכילה יבא האדם לידי שכחת הקב"ה שנאמר ואכל ושבע ודשן ופנה וגו', אבל כאן שהוא לפני ה' ית' יאכל כל מה שירצה, ששם עליו מורא הקב"ה ולא יבא לבעוט, ולא אמר ושבעתם לפי ששם האכילה הודאית כי שאר האכילות היא אכילה כוזבת לפי שאין לה טעם מתיקות אלא כשעוברת מבית הבליעה אחר כך יורדת לתוך מעיו בטל טעמה בטל מתיקותה וכל זמן שלא נתעכל אינו יכול לאכול עוד אע"פ שיתאוה לאכול, אמנם האכילה שהיא לפני ה' היא אכילה ודאית שאוכל וטועם וקמא קמא מתעכל, לא כמו שכתוב ואכלתם ולא תשבעו ח"ו אלא אכילה מטעמת כמו שאמר ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו ותרגם אונקלוס כאילו אכלן ושתן, שהיא אכילה שאין לה סוף, כמו שאמרו על עולם הבא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה לעולם שאינם שבעים, על אותו הדרך היא האכילה בכאן שהוא לפני ה' אלהיכם אכילה מוטעמת שלא יבטל טעמה לעולם:
פסוק ז:ושמחתם בכל משלח ידכם, שלא תזוח דעתכם עליכם מרבוי המשא והמתן ולא יזדקק השטן במעשה ידכם ותבאו לידי דאגה. אתם וביתכם, הבית הוא האשה והאשה אינו עולה לשם שנאמר יראה כל זכורך הזכרים ולא הנקבות. אלא אמר אתם וביתכם לומר שכשיחזור ויבא לביתו תהיה השמחה שקועה בלבו כאילו עודנו שם הוא וביתו. עוד אמר אתם וביתכם מבטיחו שלא ייגע ויגיע לאחרים יגיעו, אשר ברכך ה' אלהיך אמר בלשון יחיד, כפי הברכה הראויה לו לפי שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין:
פסוק ח:לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים. אולי יובן זה כמו שאמר במדרש על פסוק ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, רשב"י אומר ישראל לא היו מקריבין מי היה מקריב שבטו של לוי שנאמר ישימו קטורה באפך וגו' ויעמד משה בשער המחנה וגו', ישראל עבדו ע"ז שבטו של לוי לא עבדו ע"ז שנאמר כי שמרו אמרתך וכו', מלמד שהיה שבטו של לוי מקריב משלו כל קרבנות צבור ארבעים שנה שהיו במדבר וכשרי ישראל סומכין לו ע"כ. אם כן לזה אמר לא תעשון ככל אשר אנחנו עושין איש כל הישר בעיניו שאין מביא לא קרבן ולא מנחה ולא זבח, לפי שלא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, אבל כשתבאו אל המקום אשר יבחר ה' שמה תבואו עולותיכם וזבחיכם וגו':
פסוק י:ועברתם את הירדן. מבטיחם כמו שמי הירדן קמו נד אחד מפניהם הרחק מאד כן ה' מניח לכם מכל אויביכם ולא יפחדו מהם אע"פ שהם גוים גדולים ועצומים וערים בצורות בשמים, מי הירדן יהיו סימן בידכם שעלו למעלה עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב וקמו מפניהם וכאשר תמו חזרו למקומם ולא שטפו, כי אחר שקמו נד אחד עד שעברו כל ישראל ועד שלקחו י"ב אבנים ועד שעלו הכהנים היה להם אחר שעברו לשטוף על כל הארץ, ולא היה כן אלא חזר למקומו כתמול שלשום זה סימן שכל אותם הגוים הגדולים והרמים יפלו לפניכם, והניח לכם מכל אויביכם שהם משולים למים הזידונים:
פסוק יא:והיה המקום אשר יבחר ה' וגו', כתב רבינו בחיי ז"ל על שם הרמב"ם ז"ל בספר המורה ז"ל, העלמת המקום היה לג' ענינים, האחד אילו ידעו האומות כי שם התפלה מקובלת והקרבנות שם לרצון ירצו כל אומה ואומה להחזיק בו ותרבה המריבה ביניהם והמלחמה בין האומות, והשני כי הכנענים יושבי הארץ אילו היו יודעין שישראל עתידין לירש את ארצם ולעבוד את השם ית' ולהקריב קרבנותיהם באותו מקום היו משחיתים אותו בכל מה שהיו יכולין. והשלישי כי היו השבטים מריבין זה עם זה כל אחד ואחד מבקש שיהיה המקום בנחלתו ותפול מריבה ומחלוקת ביניהם כמו שנפלה בבקשת כהונה. ולכך העלים וסתם הכתוב המקום הזה ולא פרסמו, ואין צריך לומר האומות כי אפילו ישראל לא ידעוהו, כי אע"פ שידעו הכל מעלתו של הר המוריה לא היו יודעין כי הוא המקום אשר יבחר ה' ע"כ:
פסוק יא:ואפשר עוד לומר שמה שנעלם המקום כדי לחבבו בעיניהם וכדי לתת להם שכר על כל דבור ודבור, כמו שאמר לאברהם על אחד ההרים ולא פירש לו איזה הוא, ודע כי ארבעה פעמים אמר המרום אשר יבחר ה', ואמר קידם לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אם אל המקום אשר יבחר ה מכל שבטיכם והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו', אחר כך אמר ועברתם את הירדן וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' שמה תביאו גו', אחר כך אמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום כי אם אל המקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, אחר כן אמר לא תוכל לאכול בשעריך כי אם לפני ה' במקום אשר יבחר ה' וגו'. ואפשר שכאן רומז על ארבעה בתים בית ראשון ובית שני ומשכן שילה ובית שיבנה במהרה בימינו אמן, והקדים ואמר ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' וגו', לומר שלא יגרמו במעשיהם שינתץ בית ה'. כי אם אל המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם זה בית ראשון שלקח דוד דמיו מהשבטים ונתן לארונה היבוסי, שכן כתיב בדברי הימים ויתן דויד לארונה שש מאות שקלי זהב, וכתיב בשמואל ויקן דוד את הגורן בשקל חמשים, הא כיצד חמשים מכל שבט ושבט י"ב שבטים. ועברתם את הירדן, מוטעם ועברתם רמז למרחוק שהיא העברה שניה, כמו שאז"ל עד יעבור עמך ה' אלו עולי מצרים עד יעבור עם זו קנית זו העברה שניה של עולי בבל שהיה ע"י עזרא והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, שבבית שני כשעלה עזרא נתקבצו עליו למנעו שנאמר ויהי כאשר שמע סנבלט החורוני והערביים והעמונים והאשדודים שעלתה ארוכה לחומת ירושלים כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד ויקשרו כולם יחד לבא להלחם בירושלים ולעשות תועה וגו' ויפר ה' את עצתם ונשב כולנו אל החומה איש אל מלאכתו וגו'. שמה תביאו וגו' ושמחתם לפני ה' אלהיכם, בבית ראשון לא אמר אלא ושמחתם בכל משלח ידכם ולא אמר לפני ה', לפי שבית ראשון היה שם השכינה והיה לו מורא גדול, ושמחה זו היא שמחת בית השואבה, ובית שני חסרה השכינה. אתם ובניכם וגו' והלוי כי אין לו חלק ונחלה, ולעיל לא נזכר הלוי לפי שעזרא קנסם שלא יתנו להם מעשרות, למען יחזקו בתורת ה', שמהם יוצאה הוראה לישראל, שנאמר יורו משפטיך ליעקב, ולפי שעזרא גזר עליהם לזה נרמז כאן ולא לעיל. השמר לך פן תעלה עולותיך כי אם אל המקום אשר יבחר ה', זה משכן שילה שעמד שלש מאות ושבעים שנה חסר אחת, שמת שמואל וכשמת שמואל נחרב ותביאהו בית ה' שילה, כתיב שלו לומר שלו היה שכל זמן שהיה קיים לא נחרב ועמד בזכותו וכשמת נחרב. ולפיכך כשהיה המשכן בגלגל היו מקריבים בבמות, לזה אמר השמר לך פן תעלה בכל מקום כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך זה שילה, שלו היה מכל ישראל, וש"ס תעשה בגימ' שלו, ונרמז משכן שילה בסוף והוא היה ראשין כבר ידעת כי התורה היתה כתובה על סדר תשר"ק ונתנה למשה על סדר אבג"ד נמצא ראשון אחרון. ובמדרש כי אם לפני ה' תאכלנו זה שילה, במקום אשר יבחר ה' זה ירושלים:
פסוק טז:רק הדם לא תאכלו, רמז שיאכל שכרו בעוה"ז, הדם מלשון דמים לו, שהוא לשון שכר, ויסבול עול הגלות ויניח השכר לאחריו שנאמר ואחריו כל ישרי לב, זהו על הארץ תשפכנו כמים, מה המים עושין פירות לבסוף שמעלין עשבים ודשאים ומגדלין פירות ואין פירותיהן נכרין אלא לבסוף כן השכר אינו אלא לבסוף. ובספרי אמר מה מים מותרים בהנאה אף הדם מותר בהנאה מה מים מכשירים את הזרעים אף דם כן, והכל ברמז. על הארץ, הארץ הידועה, תשפכנו בגימ' תתנו, תתנו ותגנזו אותו על הארץ:
פסוק יז:לא תוכל לאכול בשעריך, תרגום אונקלוס לית לך רשו למיכל וכו', לאכול בשעריך, אף ע"פ שהן שעריך עם כל זה אין שם השכינה שהיא בגלות, אבל כשיבנה במהרה בימינו בית המקדש ותחזור השכינה למקומה אז לפני ה' אלהיך תאכלנו ושמחת לפני ה' אלהיך וגו', הרי ד' בתים רמוזים כאן, ואמר בלשון יחיד לפי שבאותו זמן יהיה גוי אחד ועם אחד עובדים את ה' שכם אחד, ובמה יזכו לזה בחזוק ידיהם של לומדי התורה, זהו שסמך השמר לך פן תעזוב את הלוי, למי שנלוה אל ה' ועוסק בתורה כמו הלוי שאין לו חלק ונחלה והוא עוסק כל ימיו בהוראה שנאמר יורו משפטיך ליעקב וסמיך ליה כי ירחיב ה' את וגו' לומר מתן אדם ירחיב לו. ובמדרש א"ר אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי, מה כתיב בתריה כי ירחיב ה' אלהיך מה ענין זה לזה, אמר הקב"ה לפי מתנתך מרחיבין לך, ויהיה פירוש כי דהא, שהוא משמש בד' לשונות שמשמש כי, כאשר דבר לך והיכן דבר שנאמר ובחנוני נא בזאת והריקותי לכם ברכה עד בלי די, כ"ש למחזיקים ביד לומדי התורה כההוא מעשה דרבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולת אנטוכיא לעסוק במגבת חכמים הוה תמן אבא יודן שהיה עושה מצוה בעין יפה וירד מנכסיו כיון שראה רבותינו נכנס לביתו ופניו חולניות אמרה לו אשתו למה פניך חולניות סח לה עובדא ואמר רבותינו באו כאן ואין לי ואיני יודע מה לעשות, אמרה לו אשתו הצדקת לא נשתייר לך שדה אחת מכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן ונתן להם אמרו לו המקום ימלא חסרונך והלכו להם יצא לחרוש חצי שדהו האיר הקב"ה עיניו ונבקעה הארץ תחתיו ונפלה פרתו ונשברה רגלה והעלה אותה ימצא תחתיה סימא (פירוש מטמון) אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, כשחזרו רבותינו שאלו עליו בא אצלן אמר להם תפלתכם עשתה פירות ופירי פירות, הרי שאמר שהלכו לעסוק במגבת חכמים, ולזה בא לו ע"י חרישה לשון הוגה כמו לא תחרוש על רעך רעה, כמו שהוא נתן להוגים וחורשים ורחושי מרחשן שפוותייהו, לזה נתן לו על ידי חרישה, ועל ידי פרה שנטתה צוארה לעול, כן החכמים מטין את צואריהם לקבל עולה של תורה, על ידי שבירת רגל פרתו שנאמר אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור וגו' ועל שם שמכתתים את רגליהם והולכים מעיר לעיר ללמוד תורה, וכשחזרו רבותינו שאלו עליו, למה שאלו עליו, לפי שהם ברכוהו המקום ימלא חסרונך נשאר לו חצי שדה ולא שדה שלימה וכשראו שנשאר לו חצי שדה אמרו לו נתקבלה ברכתנו או שמא בא לו ממון ממקום אחר, ואכל שכר המצוה, אמר להם תפלתכם עשתה פירות אני לא הייתי רוצה ליקח שכרה בזה העולם ותפלתכם היא גרמה, ועכ"ז לא עשתה אלא פירות והקרן קיימת לעוה"ב, כמו שאז"ל על ובו תדבקון וכי אפשר להדבק בשכינה. והא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא זה המהנה תלמידי חכמים מנכסיו א"כ הוא מרומים ישכון, ועל זה היה על ידי פרה, כלומר שהתפלה לא עשתה אלא פירות בלבד והקרן קיים לו לעוה"ב והתפלה עשתה אכילת פירות בעוה"ז:
פסוק כ:כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו'. למדה תורה שלא יאכל בשר חלא אחר הרחבה ואחר אמירה זהו ואמרת אוכלה בשר, ואחר תאוה, זהו כי תאוה נפשך, ועכ"ז לא התיר לו אכילת הבשר עד שגברה עליו התאוה ביותר זהו בכל אות נפשך תאכל בשר, לא טוב אתה מאדם הראשון שלא אכל בשר כל ימיו, וכן אברהם אמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו והוא לא אכל, וכן ביצחק נתאוה ולא רצה לשחוט משלו אלא אמר לעשו וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים, ורבקה לקחה עזים ועשה לו מהם מטעמים לא טלאים לפי שהן שמנים שיש להם אליה ולא היה אוכלן, אלא עזים. יעקב אבינו ישב בבית שם ועבר ובבית לבן ובודאי בבית לבן הארמי לא אכל בשר כי נבל הוא והיו שניו קהות עליו ואמרו אך עצמי ובשרי אתה, ובבני יעקב נאמר וישבו לאכול לחם, וביוסף נאמר שימו לחם, ומה שאמר וטבוח טבח והכן אולי היו עופות כי לא היו אוכלין במצרים בהמה לפי שהיא עבודתם, לפי שהבשר משמן ומעדן הגוף ואי אפשר לעבוד ה' מתוך עדון ויבא לידי שכחת הבורא ית' שנאמר וישמן ישורון ויבעט, ויבא לידי גאוה שנאמר חלבמו סגרו פימו דברו בגאות, ובמקום שגאוה מצויה ע"ז מצויה, כי לא הותר אכילת הבשר אלא לחולה או מחמת חולשה, או לענג שבתות וימים טובים או לסעודת מצוה כגון חתן וברית מילה. ובגמרא חולין (דף פ"ד) אמר כי ירחיב למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח מן השוק ת"ל מבקרך יכול יזבח כל בקרו ת"ל מבקרך ולא כל בקרך מכאן א"ר אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה מנה יקח לפסו לטרא דגים, חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר, מאה מנה ישפות לו קדרה בכל יום, ואינך אימתי מערב שבת לערב שבת, אמר רב צריכין אנו לעשות כדברי זקן. א"ר יוחנן אבא ממשפחות בריאים הוה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך ביתו יריצנה לחנוני, אמר רב נחמן כגון אנן לווין ואוכלין ע"כ. הרי שאמר רבי יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוה, לומר מי שהוא בריא לא יאכל בשר כי לא נתן אלא לחולה ולחלש, והכל ברמז בפסוק כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת, ר"ת חוץ מהשם בגימ' מנה. אכלה בשר עם ב' מלות בגימ' ליטרא ירק, כי תאוה נפשך לאכל ך' דלנפשך ול' דלאכל היינו חמשים מנה, בשר במ"ק ד"ג, בכל, ב"פ כל היינו ק', תאכל בשר, ואמר ג"פ בשר אוכלה בשר כנגד בשר בהמה גסה, כי תאוה נפשך לאכול בשר כנגד בשר בהמה דקה שמתאוה יותר מבהמה גסה, בכל אות נפשך תאכל בשר וה בשר חיה שאוכלין אותו בתיאבון יותר. מצאתי כתוב כי ירחיב ה' וגו' שעיסתך נגבלה ברוחב שנתן לך חכמה שגוזר על הטיפה שלא תאבד החכמה בהבלי העולם, ואמרת אכל"ה בש"ר, נוטריקון איני כדאי ללמוד התורה בשביל שאיני ראוי, התורה מסיתתו ואומרת לו תאוה נפשך לאכל בשר, למה, אתה כדאי ללמוד בשביל שתקרא רב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה וסוף שלומד לשמה, זהו בכל אות נפשך תאכל בשר תלמוד אפי' כדי ללמד בעבור כבוד שמך רוכב שמים בעזרך ע"כ:
פסוק כא:כי ירחק ממך המקום, אמר אם יש רחוק מקום, הוא ממך, כי אם היית עושה רצונו של מקום היה המקום קרוב, כמו שאז"ל במדרש על פסוק וכיונים אל ארובותיהם שבאין העבים ונושאין אותם ומוליכין אותם שחרית לבית המקדש ומתפללים ומשתחוים ומחזירין אותם מיד לביתו וכן בתפלת המנחה, א"כ אם יש שום אחוק הוא ממך, וכן אם ירחק ממך המקום שהוא הקב"ה שנקרא מקום שהוא מקומו של עולם, ממך הוא הריחוק כפי מעשיך, שנאמר רחוק מרשעים. ה', כי ה' הוא קרוב שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, לא שיקראוהו בעת צרתם יאמרו קומה והושיענו וגו':
פסוק כא:וזבחת מבקרך. זה היצר שהוא מבקרך בכל עת ומשטינך ומוצץ את דמך ומנאצך, וזהו מצאנך, אשר נתן ה' לך הוא מסור בידך שנאמר ואתה תמשול בו. אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, לא תרחיקהו לגמרי אלא כפי רצון הבורא ית' וכפי חפצו, תרגום אם לא יחפוץ האיש אם לא יצבי גברא. ואת האיל, אילותי לעזרתי חושה, שהוא הקב"ה כפי רצונו, הטמא והטהור יחדיו, כלומר יצה"ר עם יצר הטוב כמו שצוה לאדם ואמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו לבדו, כן כאן הטמא והטהור יחדיו תאכלנו וגו'. רק חזק לבלתי אכל הדם, כבר אמרנו שהוא רמז שלא יאכל עולמו בחייו, ופירוש דם כמו דמים לו וגו', שלא יכלה קרן המצות. ותמצא ז' פעמים הזהירה תורה על הדם כנגד ימי השבוע וכנגד ימי שנותינו שבעים שנה, לומר שלא נאכל שכר המצוה שעשה אותו יום ואותה שנה, אלא ביומו תתן שכרו כדי שיאיר לך אותו יום לעוה"ב ולא יהיה בו חושך שנאמר ורשעים בחשך ידמו זהו ולא תבא עליו השמש. רק קדשיך אשר יהיו לך, שהן המצות שעשית אותם בקדושה ובטהרה יהיו לך, ותשא ובאת אל המקום שהוא עוה"ב, אשר יבחר ה' שהקב"ה בוחר באישור, שיהיה אדם מאושר. לא תאכלנו למען ייטב לך כלומר לא תמנע מלאכלו כדי שייטיב לך ולזרעך, כי נראה על מנת לקבל פרס, אלא עשה מצוה בשביל מי שצוה בה, זהו כי תעשה הישר בעיני ה', ופירוש כי אלא, ולא תאכל הנפש עם הבשר על פי דרכנו שלא יכלה הפירות עם הקרן, אלא על הארץ תשפכנו כמים, כדי שיעשה כמו המים כאשר שופכים אותם על הארץ עושה פירות ומעלה עשבים, כן אתה לא תכלה הכל, לך ולבניך אחריך שיאכלו בזכותך, זהו למען ייטב לך ולבניך אחריך, ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך, שהוא מזבח העליון והבשר שהן הפירות תאכל:
פסוק כט:כי יכרית ה' אלהיך את הגוים וגו' לרשת אותם מפניך. פירש"י ז"ל. מפניך כדי שלא תלמוד ממעשיהם, עוד אז"ל מפניך כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר, בשעה שישראל חוטאין הכנענים לוקין שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, אמרו לפניו בניך חוטאין ואנו לוקין אמר להם הקב"ה אלף אלפים כיוצא בכם אינם ספונים לבני כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו כאפס ותהו נחשבו לו, אני אכרית אתכם מן העולם כדי שישבו ישראל בשלוה ע"כ. ואמר כי יכרית ה' את הגוים, אחר שהקב"ה הכריתם מהו אומר השמר לך פן תנקש אחריהם, וכבר נכרתו, יכולין לומר כי יכרית ה' את הגוים לשרים שלהם ופן תנקש אחריהם אחר האומה. ובמדרש כי יכרית ה' וגו' מלה"ד למלך שנטע כרם בתוך שדהו והיה בתוכו ארזים גדולים והלך המלך וקצץ את הארזים והניח הקוצים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך הקוצים שהן נאחזים בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, אמר להם אם הייתי קוצץ את הקוצים במה הייתי גודר כרמי, כך ישראל כרמו של הקב"ה דכתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל קצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי הכרתי את האמורי אשר כגובה ארזים גבהו, והניח את בניהם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו', וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה נאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו ע"כ, אם כן מה שאמר השמרו לך פן תנקש אחריהם הוא שלא ינקשו אחר בניהם שהניחה ה' כדי ליסר בם ישראל, והן לוקין ויראו ישראל ויקחו מוסר:
פסוק כט:ואמר וישבת בארצם. מה צורך בזה, כי ודאי בהכרתת הגוים הוא כדי שיקחו ישראל את ארצם שכן הבטיחם הקב"ה לאבות לתת לבניהם את ארץ כנען. ובמדרש אמר כל זמן שרשעים בעולם ישראל הם מטולטלים וכשנעקרו הרשעים מיד שוכנים הצדיקים בשלוה, וכן אתה מוצא ביעקב, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו מה כתיב בתריה וישב יעקב, אף כשהיו ז' אומות יושבים בארץ היו ישראל מטולטלין כיון שנעקרו ממנה התחילו ישראל לשבת בשלוה, אם כן לזה אמר וישבת שיהיה לך ישוב ושלוה. השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך, אם נשמדו איך ינקש אחריהם, רז"ל אמרו שלא יבאו אחרים ויאבדו מפניך וילקו ויאמרו בניך חוטאים ואנו לוקין. או נאמר שהניקוש הוא כשיראה שאותן האומות הלכו להם שהכריתם הקב"ה ואלו לא נכרתו ובא מזה לטעות לומר שח"ו יראתן של אלו היא תקיפה והצילתן ויבא מזה להנקש אחריהם ולדרוש לאלהיהם ולטעות כמותם, זהו ואעשה כן גם אני. או אומר ופן תדרוש לאלהיהם ואעשה כן גם אני יותר על העבודה שלפנים אעשה גם העבודה שהן עושין לע"ז אעשה אני להקב"ה, ול"ה אמר לא תעשה כן לה' אלהיך, לפי שכל כוונתם לעבוד הע"ז באותו מעשה שעושין אין כוונתם אלא לבקש דבר אשר שנא ה' שאמר הכתוב כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנוא, לבקש ולמצא עון שהקב"ה שונאו, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש, המין האנושי שהוא מובחר המינים והוא עשוי בצלם ודמות, ולא די זה אלא בניהם שטפחו ורבו ונצטערו בגידולם, ולא די זה אלא ישרפו באש ומריחים את בשרו כשהוא נשרף, כל זה עושין לא בשביל עבודה אלא להכעיס, ופירש"י ז"ל כי גם את בניהם ואת בנותיהם לרבות את אבותיהם ואמותיהם, ואמר רבי עקיבא אני ראיתי כותי אחד שכפתו לאביו והשליכו לפני כלבו ואכלו, הרי שאין כוונתם בעבודה אלא להכעיס: