פסוק א:אלה החקים וגו'. ת"ר, החקים אלו המדרשות, והמשפטים אלו הדינים , אשר תשמרון זו משנה, לעשות – זו מעשה .
(קדושין ל"ז א')
פסוק א:לעשות בארץ. ת"ר, בארץ – בארץ ישראל, על האדמה – אפילו בחו"ל, הא כיצד, צא ולמד ממה שאמור בענין, אבד תאבדון וגו', מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ .
(שם שם)
פסוק ב:אבד תאבדון. מכאן שצריך לשרש אחרי עבודת כוכבים .
(ע"ז מ"ה ב')
פסוק ב:אבד תאבדון. לרבות עבודת כוכבים של עובד כוכבים שאסורה מיד כשתעשה אע"פ שעדיין לא נעבדה .
(ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד)
פסוק ב:אבד תאבדון. תניא, מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשרה פעמים שחייב לקצצה, ת"ל אבד תאבדון [ספרי].
פסוק ב:אתם יורשים אותם. מגיד הכתוב שלא תעשו כמעשיהם, שאם תעשו יבאו אחרים וירשו אתכם .
(שם)
פסוק ב:אלהיהם על ההרים. ההרים והגבעות הנעבדין מותרים בהנאה, דאמר קרא אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים – ולא ההרים אלהיהם .
(ע"ז מ"ה ב')
פסוק ב:על ההרים הרמים. תניא, התורה באותותיה נאמרה, שלא יהיו ישראל אומרים האיך אנו מצווים על עבודת כוכבים והם כבושין בבורות שיחין ומערות, ת"ל על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן [מכילתא פ' משפטים, כ"ב י"ט].
פסוק ב:ותחת כל עץ רענן. תניא, רבי עקיבא אומר, לא בא הכתוב להודיעך אלא דכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן בידוע שיש שם עבודת כוכבים .
(ע"ז מ"ה ב')
פסוק ב:ותחת כל עץ רענן. וכתיב התם (ישעיהו נ״ז:ה׳) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן, מכאן אמר ר' אסי, כל המוציא זרע לבטלה כאלו עובד עבודת כובבים .
(נדה י"ג א')
פסוק ג:ונתצתם. תנא רב יוסף, ונתצתם את מזבחותם והנח, ושברתם את מצבותם והנח, הנח ס"ד, שריפה בעי, א"ר הונא, רדוף ואח"כ שרוף, מכאן דגדוע עבודת כוכבים קודם לכבוש ארץ ישראל, וכבוש א"י קודם לביעור עבודת כוכבים .
(ע"ז מ"ה ב')
פסוק ג:ונתצתם וגו'. ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם, אין לי אלא נתוץ במזבח ושבירה במצבה, מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת של זה בזה, א"ר בון בר חייא, לצדדין איתאמרת, או שבור או גדוע או נתוץ לכל אחת ואחת .
(ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד)
פסוק ג:ואשריהם תשרפון. והא קיי"ל עבודת כוכבים במחובר לא נאסרה, אלא מבעי ליה לאילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים .
(ע"ז מ"ה ב')
פסוק ג:ואשריהם תשרפון. מכדי ארץ ישראל ירושה היא להם לישראל מאבותיהם, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים וכי אתו עובדי כוכבים ועבדו, שליחותייהו דידהו קעבדי .
(שם נ"ג ב')
פסוק ג:ואבדתם את שמם. מה ת"ל, והא כבר נאמר אבד תאבדון, אלא לכנות לה שם הוא דאתא, הא כיצד, היו קורין אותה בית גליא קורין אותה בית כריא, עין כל – קורין אותה עין קוץ .
(ע"ז מ"ו א')
פסוק ד:לא תעשון כן וגו'. תניא, המבשל בעצי הקדש לוקה, ואזהרתיה מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם .
(מכות כ"ב א')
פסוק ד:לא תעשון כן וגו'. המוחק את השם לוקה, ואזהרתיה מהכא, ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם .
(שם שם)
פסוק ד:לא תעשון כן וגו'. תניא, מניין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלהיכם [ספרי].
פסוק ה:לשכנו תדרשו. ת"ר, אין מעברין את השנים אלא ביהודה, שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה, כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום .
(סנהדרין י"א ב')
פסוק ה:ובאת שמה. ת"ר, טמא פטור מראיה בעזרה, דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה, כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה .
(חגיגה ד' ב')
פסוק ה:ובאת שמה. תניא, מוכי שחין ופוליפסין פטורין מראיה בעזרה, דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה [בל שישנו בביאה ישנו בהבאה ובל שאינו בביאה אינו בהבאה] .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"א)
פסוק ה:ובאת שמה. ת"ר, חייבי דמים וערכין וחרמים והקדשות, חטאות ואשמות עולות ושלמים, צדקות ומעשרות, בכור ופסח, לקט שכחה ופאה [מצוה להביא ברגל שפגע תחלה שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה] .
(ר"ה ד' ב')
פסוק ו:עלתיכם וזבחיכם. עולתיכם – עולת יחיד ועולת צבור, וזבחיכם – זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור [ספרי].
פסוק ו:מעשרתיכם. בשתי מעשרות הכתוב מדבר, במעשר בהמה ובמעשר דגן, ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בשר בהמה, וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה מעשר בהמה, מכאן א"ר עקיבא, אין מעלין להקריב מעשר בהמה מחוץ לארץ .
(בכורות נ"ג א')
פסוק ו:לתרומת ידכם. אלו הבכורים, דכתיב (ר"פ תבא) ולקח הכהן הטנא מידך .
(יבמות ע"ג ב')
פסוק ו:ובכרת בקרכם וצאנכם. לרבות בהמת השותפין שחייבת בבכורה .
(חולין קל"ה ב')
פסוק ו:בקרכם וצאנכם. אלו חטאות ואשמות [ספרי].
פסוק ז:לפני ה' אלהיכם. [והיכן הוא, כל חד וחד במחיצתו] .
(שם)
פסוק ז:ושמחתם. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה (פ' תבא) מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"ב)
פסוק ח:עשים פה היום. מלמד שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, ומה הקריבו, יחיד רשויות וצבור חובות, דאמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו, איש ישרות וצבור אפילו חובות .
(זבחים קי"ז ב')
פסוק ט:אל המנוחה וגו'. משהוקם המשכן נאסרו הבמות, ומשבאו ישראל לגלגל הותרו, וכשבאו לשילה נאסרו, וכשבאו לנוב וגבעון הותרו, דאמר קרא כי לא באתם אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים, ולמה חלקן, כדי ליתן היתר בין זה לזה, ומשבאו לירושלים נאסרו ולא היה להן עוד היתר .
(שם קי"ט א')
פסוק י:והניח לכם. תניא, א"ר יוסי, שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה , ואיני יודע אם לבנות בית הבחירה קודם או להכרית זרעו של עמלק קודם, כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם והיה המקום אשר יבחר ה', הוי אומר להכרית זרעו של עמלק קודם .
(סנהדרין כ' ב')
פסוק יא:וכל מבחר נדריכם. תניא, כל קרבנות הצבור והיחיד אינם באים אלא מן המובחר, שנאמר וכל מבחר נדריכם – מהמובחר שבעדריכם .
(תוספתא מנחות פ"ח)
פסוק יב:ובניכם ובנתיכם וגו'. החביב חביב קודם [ספרי].
פסוק יב:והלוי אשר בשעריכם. תניא, כל מקום שאתה מוצא את הלוי הזה לומד, תן לו חלקו .
(שם)
פסוק יג:פן תעלה עלתיך. אין לי אלא עולות, שאר קרבנות מניין, ת"ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך, ומה ת"ל עולה, להקיש לה, מה עולה מיוחדת שהיא בעשה היא בל"ת, אף כל שהיא בעשה היא בל"ת .
(שם)
פסוק יג:אשר תראה. באו לשילה נאסרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל הרואה , דאמר קרא פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה, בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום אשר תראה .
(זבחים קי"ח א')
פסוק יג:אשר תראה. בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה בכל מקום שיאמר לך הנביא, וכדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל [ספרי].
פסוק יד:שם תעלה ושם תעשה. א"ר יונה, מקיש שם שם, מה העלאה לא ענש אא"כ הזהיר אף עשיה לא ענש אא"כ הזהיר .
(זבחים ק"ז א')
פסוק יד:שם תעלה ושם תעשה. השוחט והזורק קדשים בחוץ אינו חייב אלא אחת, דאמר קרא ושם תעשה, עשאן הכתוב לכולן עבודה אחת, אבל זרק והעלה חייב שתים, דלהכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה .
(שם שם ב')
פסוק יד:שם תעלה ושם תעשה. יכול מדכתיב השמר לך פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה, העלאה הוא דלא הא זביחה שרי, ת"ל שם תעלה ושם תעשה, מקיש עשיה להעלאה, מה העלאה אסורה אף זביחה אסורה .
(זבחים קי"ח א')
פסוק טו:רק בכל אות וגו'. במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה הרי כבר אמור (פ' כ'), ואם באכילת קדשים הרי כבר אמור, הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו [ספרי].
פסוק טו:תזבח ואכלת. תניא, [מניין למעשר בהמה שנפל בו מום ונשחט שרשאין למכרו], ת"ל רק בכל אות נפשך תזבח וגו' [ובפסולי המוקדשים קמשתעי קרא], וכתיב תזבח ואכלת בשר, איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים אלא לאחר שחיטה הוי אומר זה מעשר בהמה .
(בכורות ל"ב א')
פסוק טו:תזבח ואכלת בשר. כל הקדשים שנעשו טריפה אין פודין אותן, שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, דאמר קרא רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר, תזבח ולא גיזה, ואכלת – ולא לכלבים, בשר ולא חלב .
(תמורה ל"א א')
פסוק טו:כברכת ה'. יכול יהיו אסורים בגיזה לאחר זביחה ת"ל כברכת ה' אלהיך [ספרי].
פסוק טו:כצבי וכאיל. הקיש פסולי המוקדשין לצבי ואיל, מה צבי ואיל פטורין מבכורה וממתנות אף פסולי המוקדשין כן , יכול מה צבי ואיל חלבן מותר ואין אותו ואת בנו נוהג בהן אף פסולי המוקדשין כן, ת"ל אך חלק .
(בכורות ט"ו א')
פסוק טו:כצבי וכאיל. א"ר הושעיא, המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שתים, ור' יצחק אמר המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה, מאי טעמא, שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים, [שנאמר כצבי וכאיל] .
(מכות כ"ב א')
פסוק טז:תשפכנו כמים. מניין לדם שמותר בהנאה ת"ל לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים, מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה .
(פסחים כ"ב א')
פסוק טז:תשפכנו כמים. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, מניין לדם קדשים שאינו מכשיר לקבל טומאה, ת"ל על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים מכשיר דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר .
(שם שם)
פסוק טז:תשפכנו כמים. מלמד דאפילו דמן של פסולי המוקדשין מותרין בהנאה, ומאי רבותיה, ס"ד אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה דמן לבעי קבורה, קמ"ל .
(חולין ל"ה ב')
פסוק טז:תשפכנו כמים. אמר ליה יעקב מינאה לרבא, קיי"ל חיה בכלל בהמה לסימנים, אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי הדם, אמר ליה, עליך אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים, מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי .
(חולין פ"ד א')
פסוק יז:לא תוכל. תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר, יכול אני אלא שאיני רשאי, כיוצא בו אתה אומר (יהושע ט״ו:ס״ג) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להורישם, יכולים היו אלא שלא היו רשאים [ספרי].
פסוק יז:לאכל בשעריך. ובמעשר עני הוא אומר (פ' תבא) ואכלו בשעריך, מכאן לטבל שאפילו לא הורם מפנו רק מעשר עני חייב עליו משום טבל .
(מכות ט"ז ב')
פסוק יז:לאכל בשעריך. תניא, האוכל מעשר שני בטומאתה לוקה, דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ולהלן הוא אומר (ט"ו כ"ב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור, ואמר רחמנא האיך טמא דשרי לך התם גבי טהור הכא לא תוכל .
(שם י"ט ב')
פסוק יז:לאכל בשעריך. בשעריך הוא דלא תיכל, הא יצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין, מכאן למעשר שני ובכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין .
(חולין ס"ח ב')
פסוק יז:דגנך ותירשך ויצהרך. א"ר אילא, אכל מעשר דגן תירוש ויצהר חוץ לחומת ירושלים לוקה שלש, ואע"פ שאין לוקין על לאו שבכללות, שאני הכא דמייתרי קראי, מכדי כתיב (י"ד כ"ג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך, בפנים אין בחוץ לא, ל"ל דכתב כאן דגנך ותירושך ויצהרך, אלא לחלק אתא .
(כריתות ד' ב')
פסוק יז:ובכרת. תניא, א"ר שמעון מה בא זה ללמדנו , אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, אם לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים , הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפילו לאחר זריקת שהוא לוקה .
(מכות י"ז א')
פסוק יז:בקרך וצאנך. זו חטאת ואשם , א"ר שמעון, מה בא זה ללמדנו, אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, אם לפני זריקה, ק"ו מתודה ושלמים, אם לאחר זריקה, ק"ו מבכור, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מחטאת ואשם חוץ לקלעים אפילו לאחר זריקה שהוא לוקה .
(שם שם)
פסוק יז:וכל נדריך. זו עולה, א"ר שמעון, מה בא זה ללמדנו, אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, אם לפני זריקה, ק"ו מתודה ושלמים, אם לאחר זריקה, ק"ו מבכור, אם חוץ לקלעים, ק"ו מחטאת ואשם, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן העולה לאחר זריקה אפילו בפנים שהוא לוקה .
(שם שם)
פסוק יז:ונדבתיך. זו תודה ושלמים, א"ר שמעון, מה בא זה ללמדנו, אם לאוכל חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ושלמים לפני זריקה שהוא לוקה .
(שם שם)
פסוק יז:ותרומת ידך. אלו הביכורים, דכתיב (ר"פ תבא) ולקח הכהן הטנא מידך, ואתקש למעשר, מה מעשר אסור לאונן אף ביכורים אסור לאונן .
(יבמות ע"ג ב')
פסוק יז:ותרומת ידך. אלו הביכורים, א"ר שמעון, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מביכורים עד שלא קרא עליהם שהוא לוקה .
(מכות י"ז א')
פסוק יח:כי אם לפני ה'. ולמעלה כתיב לא תוכל לאכול בשעריך, כל היכי דקרינא ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך, וכל היכי דלא קרינן ביה לפני ה' אלהיך לא קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך, מכאן למעשר שני שאין חייבין עליו אלא משיראה פני החומה .
(שם י"ט ב')
פסוק יט:השמר לך וגו', השמר לך פן – בל"ת, כל ימיך – לרבות שמיטין ויובלות, על אדמתך – ולא בגולה [ספרי].
פסוק כ:כי ירחיב. אמרה תורה עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.
(תו"כ)
פסוק כ:כי ירחיב וגו'. ת"ר, כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ואמרת אכלה בשר, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון .
(חולין פ"ד א')
פסוק כא:כי ירחק וגו'. ברחוק מקום אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח ואוכל בקירוב מקום, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה ואם נשחטו אסורין .
(קדושין נ"ז ב')
פסוק כא:כי ירחק וגו'. תניא, רבי עקיבא אומר, לא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה, שמתחלה הותר להם ומשנכנסו לארץ נאסר להם .
(חולין י"ז א')
פסוק כא:כי ירחק וגו'. היתה האם שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים פטור משום חולין בעזרה, מאי טעמא, דהא לא קרינן ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת .
(תמורה י"ב א')
פסוק כא:וזבחת. מכאן לעד אחד שנאמן באיסורין .
(חולין י' ב' ברש"י)
פסוק כא:וזבחת. מניין לשחיטה שהיא מן הצואר, אמר רב יימר, דאמר קרא וזבחת, ממקום שזב חתהו .
(שם כ"ז א')
פסוק כא:וזבחת. נפלה סכין ושחטה. אע"פ ששחטה כדרכה, פסולה, שנאמר וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל .
(שם ל"א א')
פסוק כא:וזבחת. תניא, וזבחת יכול בעינן כונה לשחיטה, ת"ל בקדשים (ר"פ קדושים) לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבוחו, ומדגלי רחמנא בקדשים מכלל דחולין לא בעי כונה .
(שם ל"א ב')
פסוק כא:וזבחת. תניא, רבי נתן אומר, לא בעינן כונה לזביחה אפילו לחתיכה בעלמא, מאי טעמא, וחתכת לא כתיב אלא וזבחת, ומדלא בעינן כונה לזביחה, לחתיכה נמי לא בעי .
(שם שם)
פסוק כא:מבקרך ומצאנך. ת"ר, יכול יקח אדם בשר מן השוק ויאכל, ת"ל וזבחת מבקרך ומצאנך , יכול יזבח ויאכל כל בקרו וצאנו, ת"ל מבקרך ומצאנך ולא כל בקרך וצאנך .
(שם פ"ד א')
פסוק כא:כאשר צויתך. תניא, רבי אומר, וזבחת כאשר צויתך, מלמד שנצטוה משה על שחיטת הושט והקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה .
(חולין כ"ח א')
פסוק כב:את הצבי ואת האיל. וכי מה למדנו מצבי ואיל , אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין, מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה .
(שם שם)
פסוק כג:הדם הוא הנפש. מלמד שדם שהנפש יוצאה בו קרוי דם, ודם שאין הנפש יוצאה בו אינו קרוי דם, מכאן לדם התמצית שאינו מכשיר לקבל טומאה .
(פסחים ט"ז ב')
פסוק כג:ולא תאכל וגו'. ת"ר, ולא תאכל הנפש עם הבשר, איזה הוא בשר שהוא עם הנפש הוי אומר זה אבר מן החי .
(חולין ק"ב ב')
פסוק כג:ולא תאכל וגו'. סמיך דם לאבר מן החי, ללמד מה אבר מן החי אסור אף דם מן החי אסור, ואיזה זה, זה דם הקזה שהנפש יוצאה בו .
(פסחים כ"ב ב')
פסוק כג:ולא תאכל וגו'. תניא, אבר מן החי מותר בהנאה, ואפילו לר' אבהו דאמר לא תאכל אפילו איסור הנאה במשמע, שאני הכא דאתקש לדם דכתיב כי הדם הוא הנפש .
(שם שם)
פסוק כג:ולא תאכל וגו'. אמר רב, אבר מן החי צריך כזית לחייב עליו, מאי טעמא, ולא תאכל כתיב ביה, ואכילה בכזית .
(חולין ק"ב א')
פסוק כג:ולא תאכל וגו'. תניא, האוכל אבר מן החי מן הטריפה חייב שתים, משום לא תאכלו כל נבילה (י"ד כ"א) ומשום ולא תאכל הנפש עם הבשר .
(ירושלמי נזיר פ"ו ה"א)
פסוק כג:הנפש עם הבשר. הא בשר לחודיה אכיל, מלמד שכל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו, וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו, מכאן לאבר מן החי שאינו נוהג אלא בבהמה חיה ועוף הטהורין .
(חולין ק"ב א')
פסוק כד:לא תאכלנו. [ולהלן הוא אומר (פ' כ"ה) לא תאכלנו, חד לרבות דם התמצית וחד לרבות דם האברים] .
(כריתות ד' ב')
פסוק כה:לא תאכלנו. תניא, רבי אומר, בבשר וחלב הכתוב מדבר, או אינו אלא באחד מכל איסורים שבתורה, צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בשני מינים – אף כאן בשני מינים .
(חולין קט"ו ב')
פסוק כה:למען ייטב לך. רבי שמעון ברבי אומר, צא ולמד, ומה דם שנפשו של אדם קצה בו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן, על אחת כמה וכמה שהפורש מהם זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות .
(מכות כ"ג ב')
פסוק כו:רק קדשיך וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, קדשיך אלו תמורות, אשר יהיו לך – אלו הוולדות , תשא ובאת, יכול יכניסם לבית הבחירה עד שימותו , ת"ל (פ' כ"ז) ועשית עולתיך הבשר והדם, כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה, וכדרך שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בולדי שלמים , יכול כל הקדשים כן, ת"ל רק .
(תמורה י"ז ב')
פסוק כז:הבשר והדם. תניא, ר' יהושע אומר, ועשית עולתיך הבשר והדם, אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם, [לפיכך נפסל הבשר לא יזרוק את הדם, נפסל הדם נפסל הזבח] .
(פסחים ע"ז א')
פסוק כז:הבשר והדם. תניא, ר' אליעזר אומר, ועשית עולתיך הבשר והדם, מה דם בזריקה אף בשר בזריקה, הא למדת שלול קטן יש בין כבש למזבח .
(פסחים ע"ז א')
פסוק כז:הבשר והדם. הצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים של עולות והעצמות והגידים והקרנים והטלפים מחוברין יעלו, פרשו לא יעלו [ואם עלו ירדו], שנאמר ועשית עולתיך הבשר והדם .
(זבחים פ"ח ב')
פסוק כז:על מזבח ה'. מה ת"ל, אלא ללמד שהבשר והדם על מזבח ה' ואין השחיטה על מזבח ה' אלא בסמוך לו [מכילתא ס"פ יתרו].
פסוק כז:ודם זבחיך ישפך. ת"ר, מניין לדמים הטעונין ארבע מתנות שנתנן במתנה אחת שכפר, ת"ל ודם זבחיך ישפך .
(זבחים ל"ו ב')
פסוק כז:ודם זבחיך ישפך. מכאן למעשר ופסח שטעונין מתן דמים למזבח .
(זבחים ל"ז א')
פסוק כז:ודם זבחיך ישפך. תני, ישפך, לא יטיף לא יזה לא יזרוק .
(ירושלמי פסחים פ"ה ה"ו)
פסוק כז:והבשר תאכל. ולמעלה כתיב ודם זבחיך ישפך, מלמד שאם אין דם אין בשר, אין בשר אין דם, והא כבר אפיקתה מן ועשית עולתיך הבשר והדם, מבעי ליה חד לעולה וחד לשלמים .
(פסחים ע"ז ב')
פסוק כח:שמר ושמעת. תניא, האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים ואמרו לו הבא תודה ולחמה, זבח ונסכיו, ואמר אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר כופין אותו ואומרים לו שמור ושמעת, שמור – הבא תודה ולחמה זבח ונסכיו, ושמעת – שלא תהא רגיל לעשות כן .
(מנחות פ"א ב')
פסוק כח:שמר ושמעת. מלמד שאם שמרת מעט סופך לשמוע הרבה, ואם שמרת מה ששמעת סופך לשמור גם מה שלא שמעת [ספרי].
פסוק כח:שמר ושמעת. מלמד שכל מי שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה .
(שם)
פסוק כח:את כל הדברים. מה ת"ל כל, לומר, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצות חמורה .
(שם)
פסוק כח:הטוב והישר. מהו הטוב ומהו הישר, רבי עקיבא אומר, הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם .
(שם)
פסוק כט:וישבת בארצם. מכאן אמרו, שקולה מצות ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה [ספרי].