"המקום אשר יבחר ד'"
הקדמה
בפרשת ראה [וכן בפרשיות שופטים, כי-תבוא ווילך] מצווה התורה מצוות רבות המתייחסות אל "המקום אשר יבחר ד'". שש פעמים בפרקנו, ועוד עשר פעמים בפרשתנו כותבת התורה את הביטוי הארוך: "המקום אשר יבחר ד'". פעמים רבות בצירוף מילים נוספות, כמו: "המקום אשר יבחר ד' אלקיכם מכל שבטיכם, לשום את שמו שם" (דברים יב, ה), וכדומה. אך היא אינה כותבת בפירוש מהו אותו המקום. נשאלת השאלה מדוע האריכה התורה בלשונה וכתבה אחת עשרה מלים(!) ולא כתבה במקומן מילה אחת – "ירושלם"? והרי דרכה של התורה לקצר (פסחים ג ע"ב)!
המפרשים עמדו על אי כתיבתו של שם המקום, ונתנו לכך מספר טעמים:
א. הסבר החזקוני
החזקוני (דברים יב, ה) כתב: "לא פירש המקום, לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות, כמו גלגל, שילה, נוב, וגבעון, ובית עולמים, וחייב אדם לשנות לתלמידו דרך קצרה" (פסחים ג ע"ב).
לפי החזקוני כוונת התורה בביטוי "המקום אשר יבחר ד'" איננה רק לירושלים, אלא לכל המשכנים, ולכן לא כתבה התורה "ירושלים", אלא "המקום אשר יבחר ד'".
1. ביאור דברי החזקוני
יש להעיר על דברי החזקוני שגם כדי לכתוב בדרך קצרה, היה קצר יותר לכתוב: "גלגל, שילה, נוב, גבעון וירושלים", שהן חמש מלים, מאשר לכתוב: "המקום אשר יבחר ד' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם", שהן אחת עשרה מלים!
נראה ליישב שהחזקוני באומרו: "חייב אדם לשנות לתלמידו דרך קצרה", לא התכוון לחיסכון במלים, אלא לעיקרון שאמרו חז"ל בספרי (דברים לב, ב): "לעולם יהא אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים מייגעים אותו". דהיינו עדיפה אמירת כלל אחד, שמילותיו מרובות, על פני אמירת פרטים רבים, אף על פי שמילותיהם מעטות.
מקורו של החזקוני שפירש את הביטוי "המקום אשר יבחר ד' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם" כמקום שבו שרתה השכינה הוא תרגום אונקלוס, שתרגם את המלים הללו: "אתרא די יתרעי ד' אלקכון מכל שבטיכון לאשראה שכינתיה תמן" (= המקום אשר ירצה ד' אלקיכם להשרות שכינתו שם). מקור הדבר שהשכינה שרתה בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון ובבית עולמים הוא בגמרא בזבחים (קיח ע"ב), שם נאמר: "בשלושה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים", והמהרש"א שם הוסיף שודאי גם בגלגל שרתה השכינה (עיין שם במהרש"א מדוע לא הזכירה הגמרא גם את גלגל).
2. דיון בדברי החזקוני
יש לשאול על דברי החזקוני, שאף על פי שד' השרה שכינתו במקומות הנ"ל, מכל מקום לא מצאנו לשון בחירה בשום מקום מהמקומות הנזכרים, מלבד בירושלים!
ולא עוד אלא שהפסוק אומר: "מן היום אשר הוצאתי את עמי מארץ מצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם" (דהי"ב ו, ה-ו)! ופירש הרד"ק:
כי גלגל ושילה ונוב וגבעון לא היו... המקום הנבחר שנאמר בו: 'אל המקום אשר יבחר ד'', כי אם זה המקום, שהוא הר המוריה, שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו. ...ודוד כשראה כי נעתר שם וירד שם על עולותיו אש מן השמים (דבהי"א כא, כו) ידע כי הוא המקום הנבחר, ואמר: 'זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעלה לישראל' (שם כב, א).
נראה לתרץ שהחזקוני ודאי חולק על הרד"ק שכתב:
כי גלגל ושילה ונוב וגבעון לא היו... המקום הנבחר שנאמר בו: 'אל המקום אשר יבחר ד''.
ומה שקשה עליו מהפסוק האומר: "לא בחרתי בעיר", יתרץ החזקוני שכוונת שלמה המלך היתה שד' לא בחר עד עתה בעיר לבנות שם את הבית הנצחי לדורות, אך ד' כן בחר בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון באופן זמני.
אלא שעדיין יש להעיר שלא מצאנו במפורש שבחר ד' בשום מקום מהמקומות הנזכרים מלבד ירושלים. על כך יוכל החזקוני לתרץ בשני אופנים:
א. הרמב"ן (דברים יז, טו) כתב: "על דרך הפשט 'המקום אשר יבחר ד' אלקיך בו' - כל שיבנו שם בית מקדש לד', הכל מרצון ד'". דהיינו שאין כוונת הפסוק שד' יבחר מקום ויגלה זאת לעבדיו הנביאים שיאמרוהו לישראל, אלא כל מקום שיבחרו ישראל זהו רצון ד', ואפשר שכך מפרש גם החזקוני.
ב. הבחירה בגלגל, בנוב ובגבעון כן היתה על פי ד', ואף על פי שדבר זה לא נזכר בכתוב, אפשר שהסיבה היא מפני שבחירתם לא היתה נצחית.
נראה שכך סבר גם ה"חזון איש", שכתב (קדשים קמא סימן מא ס"ק יח):
נראה שלאחר מיתת עלי הועתק המשכן משילה על פי ד'.
ואמנם ה"חזון איש" כתב רק שהעתקת המשכן משילה נעשתה על פי ד', אבל מסתבר שגם הקמתו בנוב היתה על פי ד', וכן הקמתו קודם לכן בגלגל, ואחר כך בגבעון.
נראה להביא ראיה לפירוש זה שד' בחר גם במשכנים בגלגל, בנוב ובגבעון, והודיע על בחירתו זאת לנביאיו, ממה שנאמר בילקוט שמעוני (שמואל א כח רמז קלט): "הביא שמואל הרואה את אוהל מועד לנוב... הביא שמואל את אוהל מועד לגבעון". מתוך הדגשת המדרש שהנביא הוא שהביא את המשכן למקומו החדש, נראה שהוא עשה זאת בדבר ד'.
כן יש לומר גם לגבי המשכנים בגלגל ובשילה, שהוקמו בזמן יהושע (עיין יהושע ה, י ורלב"ג שם ויח, א), שהם נקבעו על פי מה שקיבל יהושע בנבואה מאת ד'.
לעומת זאת יאמר הרד"ק שאין להוכיח מהמדרש שהדבר נעשה על פי ד', שכן אפשר ששמואל העביר את המשכן לנוב ולגבעון לא בגלל היותו נביא, אלא בגלל היותו המנהיג הרוחני של עם ישראל. ועוד שמקורו של הילקוט הוא ב"סדר עולם רבה" (פרק יג), וב"סדר עולם" שלפנינו לא גרסו: "הביא שמואל הרואה את אוהל מועד לנוב... הביא שמואל את אוהל מועד לגבעון", אלא: "הביאו את אוהל מועד לנוב... באו להם לגבעון", וכן ציטט הרד"ק (בשמואל א ז, ה) בשם ה"סדר עולם". ובגמרא בזבחים (קיח ע"ב) הגירסא היא: "כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב. כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון", וכן כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"א ה"ב). כך שלא כתוב ששמואל הוא שהעביר את המשכן לנוב, וודאי שלא הוא זה שהעביר את המשכן לגבעון!
רוב המפרשים למדו שכוונת הפסוק "המקום אשר יבחר ד'" היא רק לירושלים, כרד"ק, ולא כחזקוני, וממילא לא יכלו לקבל את הסבר החזקוני על אריכות הלשון, ואכן חלק מהמפרשים פירשו את אריכות הלשון בצורה אחרת.
ב. הסבר האברבנאל
כתב האברבנאל (דברים יב, ד):
שלא יחשבו ישראל שאחרי שיכבשו את הארץ יעשו בתי קדושתם באותם המקומות שהיו העמים עובדים לאלהיהם... לכן הודיעם שלא יהיה כן... 'כי אם אל המקום אשר יבחר ד'' - רצונו לומר שהמקום המקודש צריך שיהיה אחד, כאחדות האלקי יתברך השוכן בו, ולא יהיה רבים כמקומות הגויים, וזהו אומרו: 'כי אם אל המקום'. עוד צריך שתהיה בחירתו מאת ד' ועל פי נביא, לא כרצון העובדים כאשר יעלה על רוחם, וזהו: 'אשר יבחר ד' אלקיכם מכל שבטיכם'.
לפי האברבנאל נראה שהתורה התכוונה רק לירושלים, אלא שאף על פי כן היא לא כתבה זאת במפורש, כדי להדגיש שהמקום נבחר על ידי ד', ולא על ידי בני אדם.
ג. הסברי הרמב"ם
הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ח"ג פרק מה) כתב שהתורה רצתה במכוון להעלים את הידיעה שהמקום שבו יבנה ביהמ"ק הוא ירושלים, וזאת בגלל שלש סיבות:
האחת - כדי שלא יחזיקו בו העמים וילחמו עליו מלחמה קשה, כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה מכל העולם.
השנית - שלא ישחיתוהו אותם שהוא בידיהם עתה, ויהרסוהו ככל יכולתם.
השלישית - והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותו, ויהיה שם מן המחלוקת והקטטה, כמו שאירע בדרישת הכהונה [=מחלוקת קרח על הכהונה (במדבר טז). לפיכך בא הציווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות.
לדעת הרמב"ם התורה העלימה את מקום המקדש כדי למנוע מלחמה עליו בין הגויים לבינינו, ובינינו לבין עצמנו, וכן כדי למנוע את השחתתו על ידי הגויים.
יש לציין שגם לאחר שהתגלה מקום המקדש רואים אנו כמה שני הטעמים הראשונים שכתב הרמב"ם נכונים: כמה מנסים הגויים להחריבו, וכמה מנסים הם לקחתו מאתנו!
יהי רצון שנזכה בקרוב להתגשמות נבואת ישעיה: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים... כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם".
[להרחבת הנושא עיין בספרי "הדר העולם" עמ' 97-107].