פסוק ב:דבר אל אהרן וגו׳ בהעלותך את הנרות וגו׳.
ספרי פיס׳ נט: בהעלותך את הנרות, עשה לה מעלות.
ר״ל כך, עמ״ש בפ׳ ויצא בזה בחומש החדש שלי, וברמב״ם בהל׳ תפילין בזה. ומשה רבנו ראה רק גדר סולם, והראו לו המנורה ולא המעלות, דשם המעלות ג׳, וזה גדר לפניו וזה לא הראו למשה רבנו, ולכך אמר לאהרן סתם: ״עשה מעלות״, והוא כיון לאמת של תורה ועשה ג׳ מעלות, זה ר״ל, וזה גדר י׳ של תפילין, לך לאות. ונ״מ בין ראי׳ לאמירה, דזה עצם וא״א לשנות, וזה כמ״ש גבי שיעורים וגבי שקלים בירוש׳ בזה ובחיבורי ח״א, משא״כ גדר אמירה. וזה הגדר באומד דכתובות דף נ״ה ע״ש ודף ס״ח וב״ק דף צ״ט ע״ב ודף קי״ט ע״ב. והגדר דאהרן הוה נכנס ביוה״כ לפני ולפנים, ואז הוה במקום שאין מלאכים כמבואר בירוש׳, וזה גדר כסא, ונתגלה לו זה ג״כ מעלות. וזה הגדר דר״ע נהרג ביוה״כ שער הג׳, יוה״כ של יובל, ולא בגדר ראי׳ של משה רבנו, רק גדר ראי׳ של נביאים. ועי׳ ברכות דף ז׳ גבי ר׳ ישמעאל כה״ג פעם אחת נכנסתי וראיתי כו׳, וזה ביוה״כ, וזה הגדר דשיעורים לא נאמרו לבני נח, וכן גבי שיעורין של נזיקין בור עשרה…
פסוק ג:כאשר צוה ד׳ את משה.
שם פיס׳ ס: אין לי אלא מנורה שעשה בה את הבנים כאב, הקטורת מנין וכו׳.
הנה ביומא דף כ״ד ע״ב מבואר, וכן פסק רבנו בהל׳ ביאת מקדש פ״ט ה״ז דהדלקת הנרות כשרה בזר, דלאו עבודה היא. וע״ש בתו״י שהקשו ע״ז דהא בפסוק כתיב לאהרן. ועי׳ בספרי פ׳ בהעלותך דמרבה שם גם בניו, ומשמע דזר לא. ועי׳ בתו״כ פ׳ אמור דמבואר שם דהטבה צריך דוקא בפנים ולא בחוץ ע״ש. והנה זה כ״כ בח״א דלפי המבואר בתו״כ שם דנר מערבי צריך דוקא כהן ע״ש. ועי׳ מנחות דף פ״ח ע״ב דנר שכבתה באמצע הלילה צריך להדליקה עוד הפעם, הרי חזינן דלא המצוה היא ההדלקה, רק המצוה שתהא דולקת, לא כמו גבי חנוכה, ולכך ס״ל לרבנו דגם אם הדליקה בחוץ כשרה, ע״ש בפ״ט מהל׳ ביאת מקדש. והנה זה מבואר בכ״מ, עי׳ פסחים דף נ״ט דהדלקה הי׳ קודם הלילה, ועיקר מצות הדלקה היא בלילה לדידן. ועי׳ חגיגה דף כ״ו ע״ב דהוה בזה מחלוקת דתנאי וכו׳, וא״כ כיון דעיקר המצוה לא הי׳ אז בשעת הדלקה, לכך כשרה בזר. וא״כ לפי זה אם כבתה בלילה אז צריך דוקא כהן להדליקה, דאז הוי זמנה. אך בזמן שצריך לחנך המנורה, דאז ע״כ צריך זה ביום כמו בנין המקדש, כמבואר בשבועות דף ט״ו ע״ב, וחינוך כהנים כמבואר בתו״כ, הובא בדברי רבנו בהל׳ כלי המקדש פ״ד הט״ו דצריך דוקא ביום, ה״ה חינוך המנורה. ועי׳ מנחות דף מ״ט ע״א ודף נ׳, לזה צריך דוקא כהן. וכן אם נימא דנר מערבי המצוה שיהא בין ביום בין בלילה, לכך צריך דוקא כהן.
פסוק ד:וזה מעשה המנורה וגו׳ מקשה היא וגו׳.
שם פיס׳ סא: מקשה היא, עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר מקשה זהב ומה ת״ל מקשה היא וכו׳, מכאן אמרו אין של זהב עושים של כסף ושל ברזל וכו׳ דברי רבי. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר אף של עץ ושל חרס.
צ״ל של זכוכית, דזה מותר למסקנא. עי׳ מנחות דף כ״ח ע״ב.
פסוק יא:והיו לעבוד את עבודת ד׳.
זה שירה, עבודה שצריכה עבודה וגם יליף בערכין דף י״א מקרא דתחת אשר לא עבדת את ד׳ וגו׳, לכך נקרא עבודת ד׳.
פסוק יג:והנפת אותם תנופה לד׳.
זה משוערים דהוה עבודה הגפת דלתות, כמבואר ערכין דף י״א ע״ש וכ״מ בזה.
פסוק טו:וטהרת אותם והנפת אותם תנופה.
זה אשומרים דלויים בחוץ, כמבואר בתמיד דף כ״ו [זה שמירה של משכן דלא הוה עבודה, רק דין וחיוב על הלויים].
פסוק יט:לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד ולכפר על בני ישראל וגו׳.
זה שירה, ערכין דף י״א.
פסוק כ:ככל אשר צוה ד׳ את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל וגו׳. כאשר צוה ד׳ את משה על הלוים כן עשו להם.
הנה כפל הפסוק, וגם כאן כתיב ״ככל״ וכאן לא כתיב, וכאן כתיב ״על״, ומה עשו להם זה התגלחת, וגם למ״ש מי הוה משורר כל ז׳ ימים עד שנשלם הזאה. הנה זה מבואר בסנהדרין דף ק״י דמשה רבנו ג״כ נתגלח כמו כל הלויים ע״ש, אך נ״ל דהזאה לא היה על משה רבנו, דהרי הפרה עשאה משה, כמבואר בספרי פ׳ חוקת והוה גזבר, ועי׳ במס׳ פרה, וגם כבר נתקדש בזמן שעלה להר, כמבואר ביומא דף ד׳ ע״ש בזה, וא״כ י״ל דמשה הוה משורר בכל הזמן לבדו עד ש״ק. וגם באמת אז עדיין לא הוה תמיד נקרב כד״ת כיון דחסר לחם הפנים לא כמ״ש דיש ב׳ גדרים [ב]לחם הפנים. ולכך בפסוק כ׳ כתיב דגם משה עשה, ר״ל בגדר הפרה דהוה גזבר לזה, ופסוק כ״ב שם כתיב על כו׳, ר״ל דגם משה בכלל זה, ורק בהעברת תער, כן נראה לי.
פסוק כא:ויתחטאו הלוים וגו׳.
[זה הזאה] זה טבילה, עי׳ יבמות דף מ״ה ע״ב ע״ש בתוס׳ ומגילה דף כ׳ וכריתות ט׳ ע״ש וברמב״ם בהל׳ פרה בזה.
פסוק כה:ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד וגו׳. ושרת את אחיו וגו׳ לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד וגו׳.
ר״ל מי שבזמן שנבחרו היו קודם חמשים ואח״כ נעשו [חמשים], אז לשאר דברים כשרים רק לכתף לא. ומה שאמר עוד הפעם לא יעבוד סתם, ר״ל מי שהיה בן נ׳ אז, שוב אינו ראוי לשאר דברים מן עבודת הלויים רק לשמירה, דזה נקרא ״שרות״, עי׳ רש״י בכורות דף ל׳ ע״ב, כן ר״ל.
פסוק כה:שם.
ב׳ אזהרות, הראשון הוא למי שהיה בזמן התחלה פחות מבן נ׳ ואח״כ נעשה [בן נ׳], אז לשאר עבודות ראוי. והשני הוא שהיה אז בן נ׳, אין ראוי כלל. וכן לדידן בלוויים בקול, מי שמתחילה קולו עב, עי׳ מגילה דף כ״ד וסוטה דף י״ב ע״ב אז פסול לכל. ומי שאח״כ נשתנה קולו כשר לשאר דברים, כמ״ש רבנו הרמב״ם ז״ל. וא״ש שיטת בעל הלכות גדולות ז״ל למה לא חשיב ב׳ לאווין כנ״ל.
פסוק כה:שם.
מבואר בדברי רבנו בהל׳ כלי המקדש פ״ג ה״ח, דגבי לוי אם מתחילה היה ראוי לכל ואח״כ נשתנה קולו ונפסל לשיר כשר הוא לנעילת שערים ע״ש. וזה רק דמתחילה היה ראוי לכל. ובזה יתבאר הלאוין האמורים בפ׳ בהעלותך ״ועבודה לא יעבוד״, וכן ״לא יעבוד עוד״, ע״ש בספרי פיס׳ ס״ג ובחולין דף כ״ד. ובה״ג מנה זה בלאוין, וכבר תמה עליו רבנו בספר המצות. אך באמת נ״מ לדורות כמו בשיר ובנעילת שערים ובשמירה, דזה ג׳ דברים השייכים ללוי, ואז אם מתחילה לא היה ראוי לדבר אחד אינו ראוי כלל, אבל אם אח״כ נפסל לאחד כשר להשאר.
פסוק כה:שם. ומבן חמשים שנה וגו׳ ושרת את אחיו וגו׳.
ספרי פיס׳ סג: ושרת את אחיו, מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון.
[הנה מזה] נראה הא לשיר פסול. אך עי׳ בערכין דף י״א ע״ב ברש״י דמשה היה משורר אף דהוא זקן … ועי׳ בהך דמנחות דף ק״ט. לכך צ״ל דרק להך דכתף הוא פסול. ועי׳ רש״י בכורות דף ל׳ ע״ב דחשיב ״לשרת״ דהיינו שומר ושוער … וזה ר״ל כאן … עי׳ רש״י ערכין דף י״ג ע״ב לכבד [את העזרה].
פסוק כה:שם. ושרת את אחיו וגו׳.
ספרי שם: ר׳ יהודה אומר הואיל וחזרה תורה ואמרה לא יעבוד עוד, אם למדתי שהעובד בשלשים אינו עובד בעשרים וחמשה כך הכהן לא יעבוד בעשרים וחמשה, ת״ל ולא יעבוד עוד.
ט״ס, ור״ל כך, דפחות מכ״ה אסור אף לשרת, [אבל אם] התחיל קודם ואח״כ נעשה וכבר נתמנה, אין מורידין וכשר לשאר דברים. וכן פסק הרמב״ם גבי [פסול לוי בקול].
פסוק כה:שם.
הנה מבואר בירוש׳ ספ״א דחגיגה ובדברי רבנו בהל׳ סנהדרין פ״ד דאין ממנים לדברים יחידים אא״כ הם ראויים לכל, וקמ״ל דזה רק מתחילה, היה ראוי לכל ואח״כ נפסל מאחד, אין מעבירין אותו. וזהו כוונת הספרי פ׳ בהעלותך פסקא ס״ג ע״ש, וטעות סופר שם, וצ״ל כך: דאף דפסול שנים דאוהל מועד שבמדבר המבואר בחולין דף כ״ד, זה רק לעבודה בכתף, עי׳ בדברי רבנו בספר המצות, מצות עשה ל״ו וברמב״ן שם, אך זה רק בהני שכבר היו כשרים בתחילה, עי׳ מש״כ הרמב״ן בשרש שלישי, אבל הפחותים מבן ל׳ אינם כשרים לכל דבר. דבתחילה צריך שיהיו ראויים לכל. ועי׳ ירוש׳ יומא פ״ב גבי כהן שאין ידו מחזקת כו׳. ואף דמשה רבנו היה בן שמונים, ומ״מ היה משורר כמ״ש רש״י ערכין דף י״א ע״ב, וגם היה שומר כמבואר ריש תמיד, ומשום דס״ל דשמירה אינו בזמן שירה, דזה רק בלילה וזה רק ביום, וכ״כ בזה במקום אחר, צ״ל דזה ע״פ הדיבור.
